"גאוות האומה", מתוך "ממזרים חסרי כבוד"
הבלו-ריי של "ממזרים חסרי כבוד" מכיל את הסרט "גאוות אומה" שקטעים מתוכו מוצגים בסיקוונס בית הקולנוע בשליש האחרון של הסרט. למעשה, זה סרט קצר שביים איליי רות ("הוסטל"), חברו של טרנטינו (שמגלם ב"ממזרים" את הדוב היהודי), ושבו דניאל ברוהל הוא צלף גרמני שבעיקר עסוק בלחסל עשרות חיילים אמריקאים. עד שוויינסטין/יוניברסל יורידו את הסרטון מיו-טיוב, הנה הגרסה המלאה של רות:
ואני, כרגיל, רואה את הסרטים הקטנים. הפעם אני אכלתי אותה.
סטיבן פרירס הוא במאי עם לא מעט סרטים טובים והצלחות קופתיות (ואוסקרים לסרטים שלו) ברזומה שלו, שנמשך כבר למעלה מעשרים שנה. אבל הוא גם סובל מעליות וירידות. "שרי" שלו, שעלה בסוף השבוע האחרון בארץ, הוא מהקוטב השלילי.
לא ציפיתי לסרט מופלא, אבל כן ציפיתי לסרט קטן וכיפי. אז כן, מישל פייפר מאוד משתדלת, ואפילו קאת'י בייטס מאוד מתאמצת להנות מהרפליקות שלה, אבל הסרט הזה כל כך יבש, כל כך חסר עניין, כל כך חסר תשוקה (מזמן לא ראיתי סרט עם לא מעט סצינות סקס שאין בו ולו טיפת סקסיות), שאף שחקן לא יציל אותו. כבר מהפתיחה, עם המוזיקה המוגזמת (שנמשכת כמעט לכל אורך הסרט, כמעט ללא הפסקה), והוויס-אובר המתחנחן ניתן להבין שמשהו פה לא טוב. התסריט היה אמור להיות מלא בדיאלוגים מושחזים, ובקריצות משעשעות. הכל נשאר בבית. מה שיש על המסך זה שאריות לא מחוממות של אוכל ישן. לא מתים מזה, אבל זה גם לא מומלץ.
גם הדיוידי מכיל את הסרטון האפקטיבי אך משמים כשלעצמו הזה. דא עקא
רגע, כבר יצא הדיוידי? אמרו לי שהוא יוצא רק באמצע ינואר…
אני יודע שבאוזן ה3 הוא כבר זמין ללא תרגום.
גדול, בדקה 5:22 החורים של הכדורים במגדל מעוצבים בצורת צלב-קרס…
שחור לב או לא, הסרט הזה מדבר בתחביר של סרטי שנות ה-2000 ולא באלה של שנות ה-40
קצת משעמם לא? כמו משחק מחשב גרוע.