29 דצמבר 2009 | 11:28 ~ 25 תגובות | תגובות פייסבוק

סנטה בקופות

לפני כשבוע היו כאלה כאן באתר שניסו להוכיח שפתיחה של 77 מיליון דולר בשלושה ימים של “אווטאר” היא בין “אכזבה” ל”כשלון” (“בהשוואה ל’דמדומים 2′” מישהו ניסה להוכיח), תוך התעלמות מהעניין שהסרט יצא בדצמבר והוא אינו סרט המשך או עיבוד לספר/קומיקס ושאין בו כוכבים. ותוך התעלמות מתגובות הקהל והביקורות על הסרט, שרק העצימו את העניין בסרט אחרי בכורתו, במקום שהבכורה תהווה את שיא ההתעניינות בסרט. ניחא. והנה מגיע סוף שבוע שני. ובשעה שסרט הוליוודי טיפוסי יורד בין 30 ל-50 אחוז מסוף השבוע הראשון לשני, “אוטאר” ירד בשני מיליון דולר בלבד. וזאת אחרי שבמשך כל ימי החול שלפני כן הוא רק הלך והתחזק. וכך, בסוף השבוע השני שלו הוא הגיע לאותו סכום ש”דמדומים 2 ” הגיע אליו בסוף השבוע השני (אחרי פתיחה עצומה), אלא ש”אווטאר” בינתיים עוד לא נחלש. אני, רגע לפני הבכורה, חשבתי ש”אווטאר” יגיע קרוב מאוד למיליארד דולר בעולם. נראה די ברור כרגע, אחרי עשרה ימים, שהוא יחצה את המיליאד. עכשיו רק נשאר לראות כמה. נשמע לא הגיוני שהוא ישבור את השיא של “טיטאניק”, מצד שני – מהצופים הכי ציניים אני שומע שהסרט הזה עשה להם הרבה יותר מ”טיטאניק”.


ובמקרה הזה, מספר הכרטיסים וכמות הדולרים שהסרט מכניס הם בהחלט אינדיקציה למשהו. נכון, דולרים והכנסות לא משקפים איכות. אבל הם כן משקפים היענות של קהל. הפתיחה מייצג היענות וסקרנות מהמותג/השחקנים/או קמפיין השיווק. השבועות שאחרי הפתיחה מייצגים היענות לתוכן עצמו. הוליווד למדה איך להביא כמות עצומה של צופים משולהבים לקולנוע בסוף השבוע הראשון לצאת הסרט. כמו שאפל למדה איך ליצור תור של אלפי אנשים מחוץ לחנויותיה בעת השקת אייפון. זה לא קשור לאמנות. אבל כשאנשים מספרים על סט בהתלהבות לחבריהם. כשהם רצים לצפות בו שוב. כשסרט הופך לתופעה גלובלית, כמעט קונסזוסיאלית – אז זה כבר כן אמנות. כי זה כבר יותר מרק סנסציית לונה פארקים, התלהבות אדרנלינית רגעית ושטחית. זה משהו עמוק יותר.


ועם אלה שטוענים שהסיפור נדוש/התסרט גרוע אתמודד בפוסט נפרד. זה כל כך לא נכון (אלא אם אתם מבלבלים בין “מיתי” ובין “נדוש”, ואז כן, אתם צודקים. רק שהטרמינולוגיה שלכם מעורבבת). ניסיתי לגעת בזה בקטנה בביקורת על “אווטאר”. אנסה לגעת בזה עוד בהזדמנות.



============



אם ב”ידיעות אחרונות” היו מדווחים על נתוני קופות בעמודי הניוז, למה שקרה בסוף השבוע האחרון בקופות אמריקה היו חייבים לתת את הכותרת “סוף שבוע מהסרטים”. זה היה סוף השבוע של כריסמס. “שרלוק הולמס” – של גיא ריצ’י ועם רוברט דאוני ג’וניור – יצא ושבר את כל השיאים של פתיחה בחג המולד. לא בקצת, בכמעט 50 אחוז. הוא הכניס 65 מיליון דולר. מחזיק השיא הקודם היה “מארלי ואני” עם 42 מיליון דולר. ועדיין: זה הספיק לו כדי להגיע רק למקום השני, כי “אווטאר” נשאר במקום הראשון (אגב, לפני 12 שנה, “טיטאניק” היה ששה שבועות במקום הראשון, כשבאף סוף שבוע, כולל זה של הבכורה, הוא לא עבר את ה-35 מיליון דולר). מבחינת הוליווד זה היה סוף שבוע של ניסים: “שרלוק הולמס” שבר שיא. זה היה סוף השבוע הקופתי ביותר אי פעם. ורף ההכנסות חצה, לראשונה בתולדות הקולנוע, את רף עשרה מיליארד הדולרים בשנה אחת. זו היתה שנה פנומנלית מבחינה עסקית לאולפני הוליווד. ומה שמגניב הוא, שגם הסרטים עצמם (חלקם, לפחות) היו לא רעים.



למה? זה “אפקט אווטאר”. סרט אחד שמביא המון אנשים לקופות, וכשנגמרים הכרטיסים הם נכנסים לסרט השני שהכי מסקרן אותם (בעלי בתי קולנוע קוראים לזה spill-over). כל פעם שיש להיט אחד ענק, זה משפיע מיידית גם על הסרטים שמוקרנים לצידו. מפיץ נבון, שיודע לזהות את להיטי הענק, יוכל להרוויח הרבה משיבוץ נכון לצד הלהיט (בשעה שהאינסטינקט של המפיצים הוא להיעלם מהמסכים כשיש סרט אחד שמרכז אליו את כל תשומת הלב וכל הקהל). בישראל ראו את זה מצוין כש”סוף העולם שמאלה” גרר לקופות המון אנשים, עם מצב רוח לסרט ישראלי. כשהכרטיסים אזלו, הם לא הלכו הביתה אלא נכנסו לסרטים הישראליים האחרים שהציגו לצידו, וכך גם הם הרוויחו (ולכן זו היתה השנה הכי גדולה במכירות הכרטיסים לסרטים ישראליים). זו הסיבה שגם אניני הטעם צריכים להפסיק לעקם את האף כשסרט אחד מצליח. כי כשסרט אחד מאוד-מאוד מצליח, זה משקה את הערוגות של כל הסרטים הקטנים שלצידו. הצלחה אסטרונומית של סרט אחד מועילה לכולם, ולא מאפילה על כולם. היא חושפת סרטים קטנים לקהלים חדשים, שאילולא באו לקופות בגלל “אווטאר” או “סוף העולם שמאלה”, לא היו יודעים על קיומם של הסרטים האחרים.


אני, למשל, מרגיש את “אפקט אווטאר” הזה מצוין בבלוג. ארבע שנים הבלוג הזה קיים, ובכל פעם שיש סרט אחד שהופך לסנסציה, לשיחת היום, להצלחה עצומה, לסרט פולחן, למושא אהבה דיבור תשוקה והתלהבות, זה בא לידי ביטוי בכמות הכניסות לבלוג, ובכמות הכניסות של אנשים שזה להם ביקורם הראשון באתר, ושהגיעו בזכות גוגל, אחרי שחיפשו דיונים על הסרט שהם כה התלהבו ממנו או שמעו עליו כה רבות מאחרים. זה קרה כאן עם “האביר האפל”, עם “איים אבודים” עם “ואלס עם בשיר” באופן קטן יותר – שחלף מאוד מהר – בדיוק לפני שנה עם “דמדומים” הראשון. ועכשיו זה קורה שוב, ובעוצמה עצומה, עם “אווטאר”.



אז שלום לכל הקוראים החדשים של הבלוג. אני מקוה שנעים לכם כאן. ואם אתם כבר כאן, בואו לבקר גם בטוויטר. גם שם יש אקשן.


=========



עוד קצת קופות: דיוויד פולנד מסכם את האופן שבו האולפנים גרפו את מיליארדי הדולרים שלהם השנה. מי שרוצה להיחשף לכלכלה ההוליוודית, זה די מאלף. והכי מדהים: פולנד מספר שטוד פיליפס, הבמאי של “בדרך לחתונה עוצרים בווגאס” (ולפני כן של “רוד טריפ” ו”סטארסקי והאץ'”), יגרוף לכיסו האישי 46 מיליון דולר על האחוזים שהיו לו בסרט, שהפך לאחת הצלחות הכי גדולות השנה בעולם. כריס וודג’ ישלשל לכיסו הפרטי 50 מיליון דולר, על הצחת “עידן הקרח 3 “. ומייקל ביי יתעשר ב-80 מיליון דולר על האחוזים שיש לו ב”רובוטריקים 2 “. אם “אווטאר” יגיע למיליארד דולר בעולם, קמרון יקבל אישית רווחים בסך 75 מיליון דולר.

נושאים: בשוטף

25 תגובות ל - “סנטה בקופות”

  1. מגיב 29 דצמבר 2009 ב - 11:51 קישור ישיר

    הא? אתה הרגע טענת שהסיבה ש”אלווין והצ’יפמאנקס” ו”שרלוק הולמס” הצליחו היתה כי המקומות ל”אווטאר” היו מלאים אז אנשים הלכו לראות אותם?!

    פחחחחחח… איזה שטויות.

    “אווטאר” מצליח ומפתיע מאוד, זה נכון. אבל אחרי ההצלחה של סרט ה”צ’יפמנאקס” הראשון והבאזז הגדול שהיה ל”שרלוק הולמס” היה ברור שהם יפתחו בגדול, אם או בלי עזרתו של “אווטאר”.

    ==========

    רוה למגיב: עיין בדו”חות הקופות של לפני הבכורה ואחריה. הציפייה ל”שרלוק הולמס” היתה גבוהה, בזכות טריילר טוב ורוברט דאוני ג’וניור ש”איירון מן” הפך אותו לקול בעיני בני הנוער. אבל האופטימי שבמפיקי הסרט לא ציפה לפתיחה מעל 45-50 מיליון דולר. 15-20 מיליון הדולר הנוספים הם בזכות העובדה שבתי הקולנוע באמריקה היו פשוט מפוצצים בסוף השבוע האחרון, וכך גם אנשים שלא תכננו לראות את הסרט הלכו לראות אותו. ואיך “שרלוק הולמס”? זה או הסרט הכי גרוע שהוא גם מהנה, או הסרט הכי מהנה שהוא גם גרוע. חבל שהוא לא בתלת מימד.

  2. יואב 29 דצמבר 2009 ב - 11:54 קישור ישיר

    כנראה שאני, כמו רבים אחרים, ציני יותר מהצופים הציניים ביותר. אוואטר לא רנגע בי ולא ריגש אותי. הלהיב, אולי אפילו הפעים מדי פעם, אבל לא ריגש. הוויזואליה שלו היא הצד החזק ביותר, והאקשן עשוי במיומנות נדירה. עם זאת, לעיני (הכהות, מסתבר) הסיפור שלו דל ושטוח, ועמוס בקלישאות מביכות.

    מצד שני, ציניקן שכמותי, סרטים רבים אחרים דווקא מרגשים אותי. אפילו סרטי מד”ב ופנטזיה אפיים ומיתיים (אבל לא נדושים). מאחר וסרטים אחרים מרגשים אותי, ומאחר ואני לא היחיד שטוען שהסיפור של אווטאר מטופש באופן קיצוני, אולי הבעיה לא בי, אלא בסרט?

  3. מיכאל 22 29 דצמבר 2009 ב - 11:55 קישור ישיר

    מגיב צודק.
    ‘שרלוק הולמס’ נראה מסקרן בטירוף, יש לו טריילר מדהים.
    לא ראיתי ‘אוואטר’, אבל אין סיכוי שהוא יותר נוגע ומרגש מ’טיטאניק’, וזאת כי טיטניק היה סיפור אמת.

  4. אלעד 29 דצמבר 2009 ב - 14:12 קישור ישיר

    לטעמי הגאונות של אוואטר היא בעולם שהוא יצר.

    לפני שהסרט התחיל לא ידעתי מה זה “פנדורה”, ואחרי – זה עולם מוחשי לחלוטין, כמו היקום של “מלחמת הכוכבים”.

    מבחינה ויזואלית הסרט לא הראה לי משהו שלא ראיתי קודם, להוציא העולם הבוטני, אבל הוא עשה את זה בצורה מרשימה.

    החלק החלש לטעמי היה הסיפור – שבעצם לא היה שם. אני לא חושב שזה גורע מהסרט, אבל גם לא חושב שצריך לחלק לסיפור שבחים. רמת הכתיבה היתה של סרט ילדים, ואין שום דבר רע בזה, והיו הרבה חורים בעלילה.

    אני חושב שקמרון השקיע הרבה יותר בטכני וביקום – ופחות בתוכן. לו הסרט היה יוצא לפני 6-10 שנים – הוא היה הרבה יותר פורץ דרך ומוצלח לדעתי.

    אם קמרון יעצור רגע ויבנה סיפורי המשך מורכבים יותר לעולם שהוא יצר – או אז הגאונות האמיתית של הסרט תפרוץ – ואם לא, אז זה אפילו קצת יכעיס, ולא סתם יאכזב.

    אוואטר הוא מתאבן משובח, לארוחה שעוד לא הוגשה. מחכה בקוצר רוח למנה העיקרית.

  5. אלון 29 דצמבר 2009 ב - 15:38 קישור ישיר

    לא המשך, לא עיבוד לספר/קומיקס ובלי כוכבים.

    אבל מה עם להזכיר את העובדה שהאיימקס והתלת מיימד מוסיפים כמה עשרות טובות של מליונים לרשימה.

    כנראה שכל אחד מציין מה שחשוב לו, גם אם באמתלה של אובייקטיביות לכאורה.

  6. גל 29 דצמבר 2009 ב - 15:39 קישור ישיר

    מצידי אווטאר יכול להכניס 100 מיליארד דולר. כל עוד אף אחד מאיתנו לא מושקע בו אני לא מבין מה זה מעניין. זה בהחלט ספקטאקל גדול אבל גם שטחי ורדוד. סרט נחמד אם שנה הבאה ימלאו לך 12

  7. ניר 29 דצמבר 2009 ב - 15:46 קישור ישיר

    אופטופיק טכני: כנראה שזה קורה רק לי (כי אני לא רואה אף אחד אחר מדבר על זה) אבל לאחרונה אני מקבל למייל עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג שמובילים אותי לפוסטים ישנים נושנים.
    האם יש תקלה או שאת תיבת המייל שלי תקף מצב רוח נוסטלגי (או וירוס)?

  8. יעקב 29 דצמבר 2009 ב - 16:26 קישור ישיר

    אני חושב שאווטאר זו חוויה ואני מספר לאנשים שכדאי להם ללכת להינות ממנה. אבל שם זה נעצר. אין שיחות ארוכות עליו, אין עומק. יש התלהבות, יש באז, יש רצון לראות, אבל זה לא באמת מטורף כמו שאולי היה יכול להיות, בין אם הסרט ישבור שיאי קופות ובין אם לווא.

    לעולם לא נדע כמה היו רואים את הסרט הזה אם לא הוא לא היה בתלת מיימד אבל אני מעריך שזה היה סיפור אחר לגמרי. אם ללהיטי קופות אחרים יש מותג (טיטאניק, ספיידרמן, באטמן, 2012), אז לאווטאר יש טכנולוגיה. בלעדיה ספק אם התסריט היה מופק. מצד שני, אני חושב שזה יעיל שהטכנולוגיה החדשה מגיעה עם תסריט חדש, ולא מותג לעוס. זה חלק מהרעננות של אווטאר.

    ואני לא חושב שהתסריט גרוע, הוא דווקא מחזיק את הסרט, אבל הוא גם בטח שלא מדהים. נדמה לי שאורי קליין אמר שיש אירוניה בין תכנים בסרט, (של אנטי גלובליזציהקפיטליזםוכו’), לבין ההפקה הרוכבת על תרבות הצריכה ומתבססת עליה. הרמיזות האלה בסרט כן מפתיעות ויש בהן אומץ אני מניח, אבל הן מאוד מינוריות ובטח לא נוקבות. לא על זה ידברו האנשים שיוצאים מהסרט. האמת אני לא בטוח אם אני אוהב אותן או חש שעושים בי מניפולציה צינית.

  9. דני 29 דצמבר 2009 ב - 16:27 קישור ישיר

    איך אני יכול להיות מבקר קולנוע?

  10. הגמד 29 דצמבר 2009 ב - 16:57 קישור ישיר

    שרלוק הולמס חביב, אבל מומלץ בחום לבוא עם ציפיות נמוכות. הסרט נהיה לא מקורי במיוחד בסיום שלו: מה שדופק את הקטעים החדשניים יותר או פחות לפני זה. תחשבו על הצפייה השנייה שלכם ב”באטמן מתחיל” – יש קורלציה לדעתי.

  11. אייל 29 דצמבר 2009 ב - 17:17 קישור ישיר

    אני אכן הגעתי לבלוג הזה פעם ראשונה אחרי שצפיתי בסרט בהקרנת בכורה וחיפשתי בגוגל דיונים ותגובות נלהבות מאלה שצפו גם. דרך אגב הבלוג הזה מצויין ובאמת שלא ראיתי בשום אתר אחר כאלה ביקורות ופרטים על סרטים..בלי שום קשר לאווטאר אני בטוח שאבקר פה קבוע מעכשיו
    ולגבי אווטאר אז אני כן מאלה שהתלהבו בטירוף וכן מאלה (ותאמינו לי שיש הרבה) שהולך לראות את הסרט פעם שנייה וזה יקרה ביום שבת הקרוב.פשוט עד עכשיו ניסיתי יום יום ולא הצלחתי להזמין כרטיסים ב “יס פלאנט” בחיפה למקומות טובים לי ולעוד 3 חבר’ה שעדיין לא ראו את הסרט..
    סרט ענק ומאחל שיגיע להכנסות של יותר מיליארד כדי שכולנו נזכה לראות גם “אווטאר 2” וגם “אווטאר 3” :]

  12. רותם 29 דצמבר 2009 ב - 18:27 קישור ישיר

    הצפייה של “באטמן מתחיל” באה אצלי אחרי “האביר האפל” וכל דבר שנראה לא חדשני נתפס בעיני כמשהו שבא לשרת את הבנייה של העולם של גותאם ואת דמותו של באטמן כדי שיוכל להתמודד עם הג’וקר בחלק הבא.
    אני לא חושב שזה מה שעשו ב”שרלוק הולמס”. זה לא גורע מהעובדה שהוא סרט מהנה.
    והתסריט של אוואטר הוא מיתי ולא טוב. נדוש זה כבר באמת משהו אחר.

  13. hodoo 29 דצמבר 2009 ב - 19:08 קישור ישיר

    התסריט של אווטאר הוא ללא ספק בעייתי מפני שהוא מלא בסתירות פנימיות- הוא מטיף למשהו אחד אך מייצר את הדברים שהוא מטיף נגדו-קבלת האחר אך שימוש בדימויים סטראוטיפיים (השבט מוצג כשבט של שחורים פרימיטיביים) או הקפיטליזם יביא לקץ העולם אבל הסרט עצמו הוא תוצר מובהק של מערכת זו. עם זאת, הסרט מציג ביקורת נוקבת על ההרס שמביאה עמה התרבות (המערבית?)בצורה מבריקה וזה ע”י החיבור לטבע. השבט הוא חלק מהטבע. הוא והטבע מתפקדים כגוף אחד (הדימוי של הקשר שנוצר בין ילידי השבט לבעלי החיים ע”י חיבור בין עם הצמות הוא מהיפים שראיתי). התרבות שהובנתה ע”י האנושות הביאה למצב שבו הגיבור לא מסוגל להתחבר לטבע כי הוא רואה בו שונה ממנו. התרבות יצרה את המושגים: “שונה” או “אחר” -מה שלא קיים בטבע. ופה אני מאמין הכח של התסריט- לייצר חברה שאין בה שונה, חברה שמתמזגת עם זמן והמרחב שבו היא נמצאת, חברה שלא שופטת את מי ששונה ממנה כל עוד הוא לא פוגע בה. היא מחזירה את הצופה לקיום הראשוני הפרימיטיבי, לכאורה- קיום שמאפשר חופש.

  14. דני 29 דצמבר 2009 ב - 19:35 קישור ישיר

    הסיבה היחידה לטעמי שאוואטר הולך להצליח בגדול (קרי, להמשיך להצליח) היא כי לא משתלם להוריד את זה.
    כשכולם מדברים רק על הטכנולוגיה (ללא קשר אם זה באמת כל-כך מדהים או לא), האפקט של ההורדות הלא חוקיות הרבה פחות משמעותי.

    אם בעבר אנשים היו מורידים את הסרט אחרי השבוע הראשון או השני, באווטאר הם חייבים ללכת לקולנוע לראות את הסרט – ולכן הסרט צפוי להמשיך להרוויח הרבה כסף גם בשבוע השלישי והרביעי שלו.

    הערכה שלי – הוא יסיים עם מעל 500 מיליון דולר בארה”ב.

  15. נמרוד 29 דצמבר 2009 ב - 22:01 קישור ישיר

    ואולי כדי לפתור את בעיית מחירי הכרטיסים/איימקס וכו הגיע הזמן לדבר במספר כרטיסים שנמכרו ולא בדולרים? מחירי הכרטיסים משמעותיים רק למי שמושקע בסרט – מספר כרטיסים משמעותי יותר לחובבי קולנוע.

    לדעתי, אם אני לא טועה, חלף עם הרוח הוא עדיין המצליח בכל הזמנים – לא?

  16. סקרן 29 דצמבר 2009 ב - 22:07 קישור ישיר

    יאיר,אם יש לך כבר נתונים של השבוע אז כמה כרטיסים מכר “אווטאר” פה בארץ עד עכשיו? מעניין אם זה כבר עבר את ה 100 אלף כרטיסים.אם כן אז זאת הצלחה ענקית לסרט שהוא לא המשכון או סרט שנעשה ע”פ ספרקומיקסמשחק מחשב.

  17. L 29 דצמבר 2009 ב - 23:26 קישור ישיר

    יאיר לחלוטין צודק. אני מבקרת בפורומים אמריקאים של סרטים ובפירוש ראיתי אנשים שסיפרו על כך שהגיעו לקולנוע על מנת לצפות באוואטר וכשנוכחו לדעת שאין כרטיסים, הלכו לבחירה השניה שלהם. גם ראיתי אנשים שסיפרו שהם הלכו לראות את אוואטר בבוקר (כי זה היה הזמן היחיד שבו עדין היו כרטיסים) והמשיכו במרתון לצפות בסרט נוסף (כרטיסי בוקר הם מוזלים).

  18. הגמד 30 דצמבר 2009 ב - 2:43 קישור ישיר

    לרותם: התכוונתי בעיקר לסוף המאולץ משהו בשני הסרטים שלדעתי היה תסריטאות לא משהו -לא רע, פשוט לא מוסיף וגם פתוח מדי. בניגוד לאביר האפל למשל. ולזה שהסרטים מרגישים מעט כאילו הם מכניים בניסיון שלהם לחדש את הנושא.
    אבל לראות את באטמן מתחיל אחרי האביר האפל מעט לדעתי פוגם בראייה של כמה התסריט של האביר האפל משתמש בסרט הקודם בתור קרש קפיצה ולא להפך. מצד שני אולי ככה עדיף לראות כדי ליהנות משניהם.

  19. עמיצי 30 דצמבר 2009 ב - 7:15 קישור ישיר

    אני אישית לא נפלתי מהרגליים כשראיתי את “האביר האפל”. אין לו את ההמצאתיות והמורכבות של סרטי טים ברטון וקטעי הדיאלוג בו גורמים לי לפיהוקים עזים.
    אז הליהוק לג’וקר היה מוצלח, אז מה? זה לא תמיד מספיק בשביל להחזיק סרט כל כך ארוך.

  20. רותם 30 דצמבר 2009 ב - 8:07 קישור ישיר

    יש לי תשובה של כמה אלפי מילים למה הדיאלוגים בו כל כך מורכבים וחכמים. אבל מן הסתם אין מקום לזה בתגובות.
    בכל מקרה, מזל שלסרט אין את ההמצאתיות של טים ברטון כי הוא מנסה לעשות משהו שונה לחלוטין ממה שברטון עשה בבאטמן (אני לא רוצה לדבר על ברטון באופן כללי, כי זה באמת להעליב את הסרט נולן) ואחת הדרכים לעשות את זה היא באפס המצאתיות- חיבור לעולם האמיתי. לא רכב בלתי ברור אלא האמר משודרג וכו’.

  21. עדן 30 דצמבר 2009 ב - 9:06 קישור ישיר

    חייבים להודות שעם כל האהבה לאווטאר הניו-אייג’יות האקולוגית שלו קצת עולה על העצבים.

  22. yaddp 30 דצמבר 2009 ב - 14:11 קישור ישיר

    נמרוד, “חלף עם הרוח” הוא אכן הכי מצליח אם מתייחסים לאינפלציה. הסרט הכי חדש ברשימה (לא כולל סרטי דצמבר) הוא “רובוטריקים 2” שנמצא במקום ה-65.

    צד ימין למטה.
    http://www.filmsite.org/boxoffice.html

  23. yaddo 30 דצמבר 2009 ב - 14:12 קישור ישיר

    אופס, הניק הוא yaddo, לא yaddp.

  24. גילו 30 דצמבר 2009 ב - 14:46 קישור ישיר

    אני מניח שגם אני יותר ציני מהציניים ביותר. אין לי ספק שאווטר הוא האירוע הקולנועי של השנה. נקודה. כשישבתי בקולנוע היתה באוויר תחושה של חג, של אירוע שמחבר המון אנשים. זה היה נחמד הסרט היה מהנה למדי ועשוי במיומנות נדירה. אבל. גם אחרי צפייה שנייה אין את התחושה המשכרת הזו של שותפות למשהו גדול באמת (והרי זאת הסיבה שאני אוהב קולנוע). ממזרים חסרי כבוד (סתם דוגמה), דווקא כן נתן לי איזה עיקצוץ באיזור הזה של המוח. אווטר לא. סרט חשוב, משמעותי, מכונן- כן. קולנוע גדול- בחיי שלא.

  25. אהוד סתר 30 דצמבר 2009 ב - 18:35 קישור ישיר

    אני נמצא בסאן פרנסיסקו, בעיר יש 3 אולמות איימאקס וכדי להשיג כרטיסים לאוואטר צריך להגיע לקולנוע ולרכוש אותו יום מראש!
    אני בטוח שהמון מאוכזבים פונים לסרטים אחרים.ץ


השאירו תגובה