האזינו לשיחה שלי עם אבי נשר בפודקאסט הקולנוע של "סינמסקופ ברדיו הקצה". האזינו כאן או כאן

את השבוע האחרון ביליתי לא מעט בחברת אבי נשר – אבל מרחוק. זה התחיל כשעבדתי על כתבה ל"מוסף כלכליסט", על האופן שבו הוליווד מגיבה למשברים ואסונות, מתוך ניסיון לגזור מזה איך היא עשויה להתמודד מבחינה תוכנית עם משבר הקורונה. שוחחתי עם נשר לצורך הכתבה, כי יש לו משנה סדורה כחוקר קולנוע, על הקשר בין מציאות ובין ז'אנרים, ובעיקר על האופן שבו הוליווד היתה חיונית כדי לעזור לאמריקה להחלים מהשפל הגדול של שנות ה-30, והאופן שבו הממשל האמריקאי של רוזוולט הבין זאת והפך את הקולנוע למשאב חיוני. הכתבה כאן.

 מה נזכור מהשבועות האלה בעוד כמה שנים: את המחלה עצמה או את המשבר הכלכלי העולמי שיבוא בעקבותיה? את ההתמודדות האישית של התכנסות בחדרים ויציאה למרחב הציבורי עם כיסוי פנים וכפפות, או את התפקוד של ראשי המדינות, שבחסות הווירוס הביאו לא מעט מדינות אל סף דיקטטורה? אולי מרגע שיימצאו לווירוס תרופה וחיסון נגלה שתופעת הלוואי הגדולה של הקורונה היתה העובדה שהמחלה הזאת עשתה אתחול לכלכלה העולמית, שהמשבר הכלכלי שיבוא ברגע שנצא מהסגר והבידוד יהיה הסיפור האמיתי של השנה הזאת ושל העשור שיבוא בעקבותיה.

 "הלהקה" של נשר היה חלק מגל סרטים אופטימיים ושמחים (גם אם ביקורתיים) שעזרו לקהל הישראלי להתאושש מטראומת מלחמת יום כיפור. "החיים יחזרו לשגרה די מהר", חוזה נשר, שהוכיח בקריירה שלו הבנה אינטואיטיבית עקבית למה שמעסיק את הקהל הישראלי. "ברגע שיתאפשר, שני הדברים שאנשים יעשו הכי מהר בישראל זה לחזור לבית הכנסת ולחזור לבתי הקולנוע. הסגר הזה יוצר אצלנו געגוע לאנשים. ישראלי היא מדינה של ביחד". וכשהוא לומד את הלקח מהניו דיל בימי השפל הגדול, נשר יודע מה צריך להיעשות כאן: להציל במהירות את תעשיית הקולנוע הישראלית מקריסה על ידי הזרמת כסף כדי להבטיח שיהיו במהרה סרטים שינסחו את הרגע הזה עבור הקהל. "כמו שבימי הקמת המדינה הבינו שחייבים להקות צבאיות כי המורל בצבא חשוב לא פחות מתחמושת, כך גם שיקומו של האתוס הישראלי באמצעות הקולנוע אמור להיות חשוב למדינה לא פחות מאספקת ביצים למכולת.", אומר נשר. "אבל באופן טראגי, בישראל התרבות אף פעם לא דחופה".

במילים אחרות, כדי שתעשיית הקולנוע הישראלית תשרוד את המשבר גם היא צריכה להקים ממשלת איחוד לאומית שבה ייפגשו יחד האנשים שבדרך כלל מתחרים ונלחמים זה בזה: יוצרים, מפיקים, מפיצים ובעלי בתי קולנוע. עליהם לפעול יחד ולא כקבוצות נפרדות שחותרות זו נגד זו, להקים לובי שימחיש לשרת התרבות הבאה את חשיבות הקולנוע בארץ, לא רק כבידור ואקספיזם, לא רק כמקור פרנסה למאות משפחות, אלא בעיקר כמשאב חיוני לשיקום לאומי מרגעי משבר.

====================

כשהסתיימה השיחה בעניין הקורונה ומשברי בריאות וכלכלה, התחלתי לחשוב מה אעשה בתוכנית שלי ברדיו הקצה, שנפלה השנה בדיוק על יום הזיכרון. זה היה ביום השואה – שניים של סרטיו של נשר שודרו בערוצי הסרטים, "פעם הייתי" ו"החטאים". רצתי קדימה בלוחות השידורים, ואכן – כצפוי – "זעם ותהילה" שובץ ליום הזיכרון, ו"הלהקה" ליום העצמאות. בווימיאו מתקיים השבוע פסטיבל מסרטי נשר, והערב (שלישי) יקיים נשר מפגש "זום" עם צופים מכל העולם (להרשמה).

אז הצעתי לנשר שנדבר שוב, הפעם על הקשר בין סרטיו ובין לוח השנה האזרחי של המדינה (וגם על קורונה, שעצרה את ההפקה של סרטו הבא, המתרחש ב-1948 וכרגע לא ברור מה יעלה בגורלו).

כמו בכל פעם שאני צופה ב"הלהקה" או בכל אחד מסרטיו של נשר, גם בכל שיחה איתו אני מגלה דבר שחדש שלא ידעתי (או לא שמתי לב אליו) קודם. כמו למשל העובדה שסצינת מסיבת יום העצמאות ב"הלהקה" ("קרנבל בנח"ל") מבוססת על מסיבות יום העצמאות האמיתיות והמיתולוגיות של מאיר עמית, ורבים ממשתתפי המסיבות האלה הוזמנו להיות סטטיסטים בסצינה. או על העבודה של נשר בן ה-24 עם יאיר רוזנבלום, שכוכבי הלהקות התבאיות פחדו ממנו פחד מוות, אבל נשר אמר שהוא לא ידע שהוא אמור לפחד ממנו.

בגיל 67 נשר הוא כעת לא רק אחד הבמאים הבולטים, הפעילים והמצליחים בארץ (סרטו האחרון, "סיפור אחר", הניב לקשת רייטינג של 17 אחוז כששודר בבכורה בערוץ במוצאי פסח), הוא גם הפך במידה רבה לזקן השבט, לקפטן של נבחרת האול-סטארס של הקולנוע הישראלי, מי שמוזעק על ידי היוצרים להצטרף לאקדמיה הישראלית לקולנוע (הגוף שמעולם לא מצא לנכון לתת לו מועמדות כתסריטאי או במאי) כדי לעזור להציל אותו מרגעי המשבר שלו, מי שמוזמן לדבר מול ועדת הכספים בכנסת בדיון על הצלת התרבות מקריסה כלכלית, מי שבמאים בתחילת דרכם עולים אליו לרגל כדי שיסכים להיות מפיק של סרטם ויעזור להם בפיתוח והשיוף של הפרויקט. ב"זוהי סדום" וב"המוסד" זה היתרגם להצלחות מסחריות גדולות. בשנה וחצי שחלפה מאז מות בנו, ארי, נדמה היה שנשר מעדיף להיות בתפקיד המנטור, ושהוא מתמהמה להיכנס שוב לתפקיד הבמאי, לכן העובדה שהוא נמצא בשלבי קדם-הפקה לסרט חדש – ועוד כזה העוסק בימי מלחמת העצמאות, נשמע כמו חזרה מבורכת לחיים.

ולכן, מכל הסיבות האלה, גם אני אוהב לחזור ולשוחח עם נשר אחת לתקופה, לא רק על מה הוא עובד, אלא גם על תובנות שלו, על אבחנותיו כהיסטוריון של קולנוע, ועל מבטו על התעשייה כרכזניתוחיו על מצב הקולנוע ממרום ניסיונו. לא היתה שיחה שלי עם נשר שלא מצאתי מרתקת ומחדשת.

הקלטנו את השיחה ב"זום", ולכן אתם יכולים לבחור את גרסת האודיו הערוכה והמוזיקלית, או את גרסת הווידיאו הספרטנית.

====================

ובעוד אנחנו מתכננים את השיחה, הגיעה הצעה מעיריית תל אביב, שאנחה שיחה עם נשר – על תל אביב, קולנוע ויום העצמאות – כחלק מתכני יום העצמאות של העירייה. וכך יוצא לנו לתעד שלוש שיחות שלנו בפחות מעשרה ימים. שיחת יום העצמאות תתקיים מחר (רביעי) בדף הפייסבוק של עיריית תל אביב.

ציוץ