15 יוני 2020 | 17:17 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

“למען הצדק”, “לאחר מעשה”, ביקורת

מייקל ב’ ג’ורדן וג’יימי פוקס ב”למען הצדק”. להרוג את הזמיר

בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה דיברתי על “הזהב של נורמן”, “למען הצדק”, “לאחר מעשה” ו”השנאה שנתתם” וכל מה שקורה בימים אלה באמריקה. האזינו כאן

בסמוך לפרסום הטקסט הזה הודיעו אולפני הסרטים שהסרטים “השנאה שננתם” ו”למען הצדק” יהיו זמינים לצפייה חופשית בערוצי ה-vod באמריקה. שניהם זמינים לצפייה (לא חינם) למנויי ה-vod בארץ.

גורגפלויד לא היה הראשון. המהומות שמבעירות כעת את ארצות הברית, בעקבות הריגתו של פלויד השחור על ידי שוטר לבן ממשטרת מיניאפוליס שדרך על גרונו וחנק אותו למוות בעת שעצר אותו, מגיבות לעובדה שזהו לפחות מקרה המוות השלישי של שחורים שנהרגו על לא עוול בכפם על ידי שוטרים לבנים מאז תחילת השנה: בריונה טיילר, פרמדיקית מקנטקי, נורתה בפברואר שמונה פעמים כשבלשים על אזרחי ממחלק הסמים פרצו לדירתה בלי להזדהות קודם, כנראה בגלל טעות בזיהוי. במרץ, אחמוד ארברי נורה מטווח אפס בזמן שעשה גונינג בגורגיה, על ידי צעיר ואביו, שוטר לשעבר, במה שנראה כמו אמבוש מכוון של שני הלבנים שחסמו אותו במכוניתם, גם כאן כנראה בגלל טעות בזיהוי. וכעת פלויד, באירוע שתועד במצלמות והציתו את אש המרד. בשלושת המקרים האלה, כמו ברבים שקדמו להם, המסקנה ברורה: מסוכן להיות שחור בארצות הברית.

לתקשורת הישראלית הסיפורים האלה מגיעים רק לעיתים נדירות, וגם אם יום יבוא ויעשו עליהם סרטים רוב הסיכויים שהסרטים האלה לא יופצו בישראל. האוקיינוס שמפריד בין ישראל וארצות הברית הוא פילטר הצבע החזק בעולם: הוא מוחק את כל מה ששחור בדרך לכאן. בעוד המוזיקה השחורה קנתה אחיזה בישראל והשפיעה גם על תרבות המחאה המקומית, הסרטים העוסקים בתרבות שחורה פשוט מיורטים בזה אחר זה בדרך לישראל. מפיצי הקולנוע בארץ מסוגלים להכיל סרטים על שחורים רק אם הם מצרפת, כי אז זה יותר קשור להגירה וזה רלוונטי גם לצופה הישראלי מאשר לדיכוי ממסדי של מאות שנים.

רוצים להבין איך זה להיות מעיר שחור במדינות דרום ארצות הברית? תתחילו מהשנאה שנתתם, סרט הנעורים העוצמתי והאפקטיבי, שעדיין זמין בשירותי ה-VOD, של יס, הוט ודומיהם. ואליו מצטרפים כעת שני סרטים נוספים הזמינים לצפייה בסטרימינג וב-VOD, שעוסקים במציאות השחורה בדרום ארצות הברית, ובעובדה שבעוד השחורים הם 13 אחוז מאוכלוסיית ארצות הברית, הם מהווים 37 אחוז מכלל האסירים בבתי הסוהר.

למען הצדק (“Just Mercy” במקור) הוא סרטו של דסטין דניאל קרטון (“טווח קצר 12″), במאי אמריקאי ממוצא יפני, שבסרטו הקודם עסק בנוער בסיכון (וגילה לנו את ברי לרסון, שזכתה אחר כך באוסקר על חדר“). “למען הצדק“, בהפקת אולפני וורנר שנגנז בישראל, מספר סיפור אמיתי על עורך דין שחור (מייקל בגורדן, שגילם קורבן שחור של אלימות משטרתית בתחנת פרוטווייל“, ומאז כבר ראינו אותו בתור הנבל מעורר ההזדהות בפנתר שחור“), בוגר הארוורד, שיוצא לשליחות הומינטרית באלבמה, להעניק שירות משפטי חינם לאסירים נידונים למוות שככל הנראה לא זכו למשפט צדק. בראשם ניצב חוטב עצים בשם גוני די (גיימי פוקס), שכמו חבריו לכלא מגלה חשד ודעות קדומות כלפי עורך דין בוגר הארוורד, גם אם הוא שחור. מתברר ששחור מהצפון ושחור מהדרום זה לא אותו דבר מבחינתם. יש סרטים שמספרים סיפור אמיתי שבו מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון, ויש סיפור אמיתי שמוכיח את העובדה הבנאלית שהמציאות היא התסריטאית הגרועה ביותר. אין תפנית עלילה בסרט שלא מוכיח את מה שנהיה כבר בנאלי בסרטים ולא פחות מזעזע בחיים: שמערכת המשפט בדרום ארצות הברית מפלה שחורים כמעט בלי בושה. מה שמעניין בלמען הצדקהוא העובדה האירונית שהעלילה מתרחשת בעיירה שבה מתרחשת עלילת הספר אל תיגע בזמירשל הרפר לי, העוסק בעורך דין לבן שמזכה צעיר שחור מרצח שלא ביצע. תושבי העיירה מאוד גאים בספר, בסיפור ובמוזיאון המקומי שמנציח אותו, אבל עיוורים לזהות אירוע שמשחזר את הסיפור ההוא כמעט אחד לאחד.

לאחר מעשה (All Day and A Night, במקור), שעלה החודש בנטפליקס, הוא סרטו רוברט גו קול, שהיה השותף לתסריט של פנתר שחור“. הסרט, שסגנון הצילום שלו מושפע מאור ירח“, מתאר את החיים ללא מוצא של צעיר שחור, שחולם להיות ראפר, אבל במהרה הופך לגנגסטר,מבצע רצחל על רקע חיסול חשבונות בין כנופיות ומגיע לכלא, בו הוא פוגש את אביו, שהתעלל בו כל ילדותו. בסדרת פלאשבקים אנחנו לומדים את סיפורו.

הבעיה עם שני הסרטים האלה היא שהמציאות בתקשורת, בטלוויזיה, בקולנוע הפכה אותם לשגרתיים, צפויים, ברורים מאליהם. הם קצת מזכירים את הקולנוע הישראלי של שנות השמונים וזעקות הקרב הפולטיות שלו, שהעדיפו את המחאה על פני הדרמה. שניהם חשובים ולמען הצדקגם מרתק לכל אורכו, קצת כמו דרמת בית משפט טלוויזיונית למרות שאין בו שום דבר לאצפוי. ואולי זו הטראגיות של המצב: שהוא לא משתפר, וגם לקולנוע אין כבר דרך איך להושיט לה יד.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב”כלכליסט” ב-2.6.2020)

נושאים: ביקורת

תגובה אחת ל - ““למען הצדק”, “לאחר מעשה”, ביקורת”


השאירו תגובה