אדי מרפי ב״מגלה את אמריקה 2״, ביקורת
"מגלה את אמריקה 2״. בן המלך ואני
דיברתי בהרחבה על אדי מרפי ו״מגלה את אמריקה 2״ בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
"מגלה את אמריקה 2", שיוצא 33 שנים אחרי הסרט הקודם, אמור להיות סרט קומדיה רומנטית מוזיקלית חביבה, אבל במקום זאת מדובר בסרט שהצפייה בו מציפה המון שאלות. כמו למשל, למה בכלל לעשות סרט המשך? ולמה עכשיו? ולמה כזה? אבל בעיקר: איזו משמעות אנחנו צריכים להסיק מהעובדה שהסרט, שהיה אמור לצאת באוגוסט האחרון לבתי הקולנוע אבל נדחה בגלל מגיפת הקורונה, נמכר על ידי אולפני פרמאונט לשירות הסטרימינג אמזון פריים, ולא הועבר לשירות הסטרימינג החדש של האולפן, שהושק בדיוק ביום שבו עלה "מגלה את אמריקה 2" באמזון בכל העולם (כולל בישראל)? האם בפרמאונט העדיפו את המזומן שהם קיבלו מאמזון (125 מיליון דולר, על פי הדיווחים) על פני הכללת הסרט בספריית התוכן שלהם? או האם הם העדיפו לוותר עליו לטובת קהל גלובלי (שירות הסטרימינג פרמאונט פלוס זמין בינתיים רק בארה"ב). או כי הם חשבו שהוא יהיה פלופ? איכות בצד, על פי נתונים שהתפרסמו בתחילת השבוע, ״מגלה את אמריקה 2״ שבר את כל שיאי השנה האחרונה והיה הסרט הכי נצפה בסטרימינג בסוף השבוע הראשון שלו.
תזכורת למי ששכח את ההיסטוריה: בשנות השמונים אדי מרפי היה האיש הכי מצחיק בעולם. זה קרה בזכות "סאטרדיי נייט לייב", הופעות הסטנד–אפ שלו שהפכו אותו לקומיקאי בסדר גודל של כוכב רוק שממלא איצטדיונים וגם הפכו לסרטי קולנוע, וסרטיו העלילתיים. בקולנוע, למרפי היה מתכון כמעט קבוע לשחק בסרטים מסוגת "דג מחוץ למים", כלומר כשהוא מגלם דמות שמגיעה לעולם זר לה, וצריכה ללמוד את גינוניה, תוך מבט אירוני וחיצוני על חברה ואורחותיה. ב"השוטר מבברלי הילס" הוא היה בלש מרחובות דטרויט שצריך להשתלב בעולם הנובו–רישי והמזויף של ברלי הילס, ב"משנה מקום, משנה מזל" הוא נוכל עני שמקבל הזדמנות להיות עשיר, וב"מגלה את אמריקה" הוא היה נסיך אפריקאי עשיר שמואס בחיי הפריבילגיה ומגיע לקווינס בניו יורק, בחיפוש אחר אהבה, ומגלה שלא כל השחורים בעולם חיים חיים של נוחות, עושר, ופינוק. "מגלה את אמריקה", שיתוף הפעולה השני שלו עם גאון הקומדיה ג'ון לנדיס, הוא בדיעבד סרט אמיץ למדי באופן שבו הוא חושף בתוך קומדיה את חיי העוני וההזנחה של השחורים בסלאמס שמחוץ למרכזי הערים הגדולות, וגם סרט שהקדים את זמנו בכך שהוא חוגג את התרבות האפריקאית.
מרפי ציין בראיונות באחרונה שהוא גילה עם השנים שדווקא הסרט הזה הפך מאז לסרט פולחן והוא החליט ליצור לו סרט המשך, כשהפעם הוא מגלם את המלך של זמונדה שמסרב שבתו תירש את כס מלכותו לאחר מותו, והוא יוצא למצוא את בנו הממזר, שנולד לו בעקבות אירוע לא ברור שקרה בביקור הקודם (ושאין לו זכר בסרט המקורי). וכך, המלך אקים אכן חוזר לאמריקה, אבל רק לכמה רגעים, בסרט שהפעם עוסק ברובו בניסיון של הבן שלו – שלא ידע שדם מלכותי זורם בעורקיו – להשתלב באורח החיים המלכותי של זמונדה, שכעת נראית דומה להפליא לוואקנדה.
"מגלה את אמריקה 2" אמנם אמור להיות סרט המשך, אבל למעט קו העלילה הפסאודו-פמיניסטי שלו – שבו הנסיך פורץ הדרך מלפני 30 שנה הופך למלך שמרן שמגלה שבתו ראויה למלוך אחריו, למרות חוקי הממלכה הישנים – הוא ממחזר אחת–לאחת את כל הבדיחות מהסרט הקודם ולפיכך מתנהג יותר כמו מופע איחוד, מאשר סרט שעומד בזכות עצמו. מרפי, שדי נעלם מעין הציבור בשנים האחרונות, הוא כיום שחקן כבוי שניצוץ הטירוף והחוצפה נעלם מעיניו. את "מגלה את אמריקה 2" הוא עושה עבור המעריצים, שיצהלו לקראת הדמויות הישנות, או עבור חשבון הבנק, או כדי לקבל את הקרדיט שעם כל הכבוד ל"פנתר שחור" הוא הביא את אפריקה הבדיונית למיינסטרים הרבה קודם (באופן אירוני, נדמה שוואקנדה היא זאת שהזכירה לעולם את קיומה של זמונדה והחזירה אותה לאופנה). וכך, בכל הקשור לכתיבה, בימוי ומשחק "מגלה את אמריקה 2" הוא יצירה עצלנית, שרק ממחזרת את המקור, שגם הוא – יש לזכור – לא היה מפוצץ בבדיחות, אבל לפחות היה בו מצפון חברתי ומתיקות רומנטית. היחידה שעושה בסרט החדש עבודה מפוארת ומבריקה היא מעצבת התלבושות רות קרטר (שזכתה באוסקר על "פנתר שחור"), שהופכת את הסרט לחגיגה מפוארת של צבעים וראווה. הופעות האורח החביבות של סולט אנד פפה, אן ווג, גלדיס נייט, טרוור נואה ומורגן פרימן מגבירות את התחושה שמדובר ביצירה נספחת למקור, שעובדת על תשואות קלות.
באופן אירוני, אם עשיתם מינוי לשירות אמזון פריים וידיאו כדי לראות את הסרט הזה, תגלו בצמוד אליו גם את הסרט המקורי, ועוד לא מעט מסרטיו של מרפי משנות השמונים. צפו בהם.
(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 9.3.2021)
