״קימי״, ביקורת
״קימי״. למידת מכונה
עשו לכם משחק: בכמה סרטים המוצגים כעת תוכלו לראות את זואי קרביץ מגלמת דמות לוחמנית ששומעת הקלטת אודיו שהיא עדות למעשה תקיפה נגד אשה? התשובה היא שניים: זה קורה ב"באטמן" בו מגלמת קרביץ את אשת החתול, וגם ב"קימי", מותחן אינטליגנטי ואפקטיבי שביים סטיבן סודרברג, שעלה באמריקה בסטרימינג ועכשיו זמין לצפייה בארץ ב-vod.
זה הסרט השלישי שסודרברג מביים עבור שירות HBO Max (ולפני זה הוא ביים שני סרטים עבור נטפליקס), ונראה שהוא מצא לו בית נוח בעולם הסטרימינג, שמאפשר לו חופש, עשייה מצומצמת עם ניחוחות עצמאיים וניסיוניים, ומבלי להתמודד עם לחצי ההפצה בבתי הקולנוע ומדד ההצלחה/כישלון שמגיע עם ספירת הדולרים בקופות. הסרט הראשון היה ״Let Them All Talk״ עם מריל סטריפ, שצולם כולו על ספינת קרוז, ועכשיו סרט שמצולם כמעט כולו בדירה אחת. הסרט הקודם צולם לפני הקורונה והופץ במהלכה, והחדש צולם במהלך ימי הקורונה ומגבלותיה, ללמדנו ששיטת העבודה של סודרברג התאימה לימי סגר ומגבלות ריחוק חברתיים עוד לפני שאלה הפכו מנדטוריים על פי חוק ומגבלות בריאות.
סודרברג, שכהרגלו גם מצלם את סרטיו, ביים תסריט קומפקטי שכתב תסריטאי-העל דיוויד קפ ("פארק היורה", "דרכו של קרליטו", "ספיידרמן"). בסרט, המתרחש ברובו בדירה אחת בסיאטל, מגלמת קרביץ מתכנתת שסובלת מאגורפוביה שמונעת ממנה לצאת מדלת ביתה, מצב שהיא אומרת שהחמיר מאז סגרי הקורונה. היא עובדת כמתקנת באגים בזיהוי הקולי של מכשיר ביתי הדומה לסירי או אלקסה, אסיסטנטית קולית ביתית בשם קימי. הסרט, שמתייחס למגיפה בעלילתו, מציג את הטכנולוגיה ככלי שיכול להזיק, אבל גם כהתפתחות שיש לה את הפוטנציאל להציל חיים ולהפיג בדידות בימי סגר והסתגרות. פתיחת הסרט מזכירה מותחני פראנויה, כמו ״השיחה״ של קופולה, ועם כמה ציטוטים מ״החלון האחורי״ שנמצאים שם למטרות הטעייה מחוכמות. כמו ב״השיחה״ גם כאן הקלטת שמע היא הרמז לפשע שבוצע, אבל ההמשך הופך למעין ״הפירמה״ (שגם הוא צולם בסיאטל), כתב האשמה נגד תאגידים שרואים רווחים מעל בני אדם, והסוף הוא כבר סרט מתח מעט שגרתי יותר, אבל כזה שמצליח להפוך את קימי – חפץ פסיבי וחשוד בפתיחה – לדמות עם הצדקה והתפתחות. או כמו שנאמר בסרט – ״זו לא התוכנה, זה האנשים״, הם שאחראים אם המצאה תהיה זדונית או מועילה. ו״קימי״ מצליח לקחת קורונה, מחלות נפש והייטק וליצור איתם סרט קטן וחכם שהוא כמו קפסולת זמן לכל מה שרדף את האנושות ב-2021.
סרט רשלני ומאכזב.
כמה קל היה לחשוף את הקולות שמאחורי המוזיקה,
וכמה קל לגלות את פרטי הקורבן,
וכמה קל לגלות מי הרשע,
וכמה נוח שיש מישהו שעוקב אחריה ויודע מתי היא צריכה עזרה.
זה לא היה סרט מתח, כי לא היה שום דבר שצריך באמת לפתור או לגלות שלא נפתר או התגלה בשניה. אפילו לא פקפקתי במיהמנות הגיבורה (מה שהרגיש מתבקש לאור מצבה הנפשי או כמות התרופות שהיא צורכת) כי ראינו את הבד גייז, אז כל מה שנשאר זה לראות אותה יוצאת מהבית ובורחת. מבאס.
איפה זה ואיפה השיחה או חלון אחורי או אפילו ארין ברוקוביץ של הנ"ל.