"פנתר שחור: וואקנדה לנצח". אחות קטנה

////////

דיברתי על "פנתר שחור: וואקנדה לנצח" בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או כאן

ריאן קוגלר קיבל לידיו משימה בלתי אפשרית. לכן, אין להתפלא על כך שאחד הבמאים הכי מוכשרים כרגע בהוליווד נכשל בבואו לכתוב ולביים את "פנתר שחור: וואקנדה לנצח", כי מלכתחילה הגורל לא נתן לו סיכוי להצליח. באוגוסט 2020, אחרי שקוגלר סיים לכתוב את התסריט לסרט ההמשך ל"פנתר שחור" ושבעה חודשים לפני תחילת הצילומים, מת צ'דוויק בוזמן, כוכב הסרט הראשון, ומי שהיה מועמד עליו לאוסקר. קוגלר והבוסים שלו במארוול ודיסני – שלא ידעו שבוזמן נאבק בסרטן המעי ולכן הופתעו ממותו, בדיוק כמו שאר העולם – היו צריכים להתארגן מחדש על סרט ההמשך, ועכשיו בלי השחקן הראשי. אמנם, כבר בפתיחת הסרט הראשון הובהר שמלך וואקנדה הוא גם הפנתר השחור שמגן על הממלכה הזאת, תואר שעובר ממלך למלך ולא שייך לאיש אחד מסוים (וכך טצ'אלה, הדמות של בוזמן, הופכת להיות הפנתר השחור בתחילת הסרט הראשון אחרי מות אביו, טצ'אקה ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים"), כך שההגיון שמישהו אחר שאינו בוזמן או טצ'אלה יהיו מתחת למסיכת הפנתר השחור היה קיים, אבל לצוות לא היה את הזמן, או את הפנאי הרגשי, לחשוב על זה לעומק. הצוות התאבל, והמפיקים הבינו שאחד הכוחות המרכזיים בהצלחת הסרט הראשון – נוכחותו הכובשת של בוזמן – לא יהיה שם בסרט ההמשך. ואכן, טלאי טלאים של ניסיונות להתמודד באלתורים עם המצב אליו הושלכה הפקת הענק הזאת לא מצליחים להתמודד עם המשימה, שבוודאי היתה זקוקה ליותר זמן כדי לעבד את מה שקרה. מהבחינה הזאת קוגלר נקלע לאותה בעיה שאיתה ניסה להתמודד גם ג'יי.ג'יי אברמס שהיה צריך לפצח איך לסיים את "מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר" אחרי מותה המפתיע של קארי פישר, שהיתה אמורה להנהיג את הסרט השלישי ולהוביל את הטרילוגיה אל סיומה. מקרי המוות האלה, כמו גם העובדה שבהוליווד קודם כל קובעים תאריך בכורה ורק אחר כך מתיישבים לכתוב תסריט, גרם לכך ששני הסרטים – שהיו יכולים ואף אמורים להיות כבירים – פשוט מתו על שולחן הניתוחים, על לא עוול בכפם.

מותו של בוזמן מבטיח את זה ש"פנתר שחור" מ-2018 ישאר אחד הסרטים המשמעותיים בפילמוגרפיה של מארוול. ההחלטה ללהק את ריאן קוגלר כבמאי, ולהמר על גיבור–על, שאינו רק שחור אלא שכל המהות שלו נובעת מהמורשת האפריקאית, הפכה את "פנתר שחור" ללהיט ענק (מעל מיליארד דולר בהכנסות עולמיות), לתופעת תרבות ולדגל פוליטי נדיר בעוצמתו ובנוכחותו בקולנוע המסחרי ההוליוודי. גם עם בוזמן בחיים, ספק אם הצוות הזה היה מצליח להשתוות למה שקרה שם על המסך לפני ארבע שנים, אבל בלי בוזמן זה הפך, ובכן, בלתי אפשרי.

זה מתחיל עם מותו של המלך טצ'אלה (אותו לא רואים, כמובן) מ"מחלה מיסתורית". פתיחה מדכאת וחסרת חן שלוקחת בחשבון שכל צופי הסרט מעודכנים בפרטי חייו של השחקן לא פחות מסיפור חייה של הדמות שאותה הוא גילם. אחותו של טצ'אלה, שורי (לטיסיה רייט), מנסה לסנטז בכוחות עצמה את הפרח דמוי הלב שמעניק לפנתר השחור את כוחותיו, ושכל מאגריו הושמדו בסרט הקודם על ידי קילמונגר (כמה מבאס – כל מה שהיה טוב בסרט הראשון נעדר מהסרט השני, כמו למשל העובדה שקילמונגר, בגילומו של מייקל ב' גורדן, היה אחד הנבלים הכי טובים בתולדות מארוול). היא מאמינה שהפרח בגרסתו המלאכותית יעזור לחזק את כוחותיו של אחיה ולרפא אותו. היא נכשלת. אמה (אנג'לה באסט) הופכת להיות המלכה החדשה של וואקנדה, ולראשונה אין לממלכה את דמותו של הפנתר השחור להגן עליה. שורי – המדענית נטולת הסנטימנט המסורתי – חושבת שזה לטובה. אבל כשוואקנדה מותקפת על ידי ממלכה בדיונית אחרת, שמגיחה ממעמקי האוקיאנוס ונראית כמו פליטי אקווה-מן שמצאו מחסה ביקום הקולנועי של מארוול, שורי פתאום כן מצליחה ליצור גרסה סינתטית של הצמח דמוי הלב והופכת בעצמה לפנתר השחור. וכך, הדמות הכי מעצבנת מהסרט הקודם – שהיתה לא יותר מקומיק ריליף בתור האחות החצופה של הגיבור – הופכת להיות גיבורת הסרט הנוכחי, בשעה שלסרט היו שחקניות ודמויות מעניינות ומרשימות הרבה יותר.

מותו של בוזמן, וההחלטה להעביר את שרביט ההנהגה לאמו ואת תפקיד הגיבורה לאחותו, הופך את "פנתר שחור: וואקנדה לנצח" לסרט שכל דמויותיו העיקריות הן נשים. עם עוד קצת זמן לפיתוח הנושא יתכן וקוגלר היה יכול להפוך את "פנתר שחור 2" לסרט שחוגג גבורה נשית ותפיסת עולם פמיניסטית באותה עוצמה שבה "פנתר שחור" הראשון חגג את התרבות האפריקאית. אבל כל הרעיונות – הדרמטיים והתימאטיים – בסרט מגיעים אפויים למחצה. אין כאן תובנה נשית אמיתית ועמוקה והליהוק נראה אקראי, כמו צוות של ממלאי מקום, ולא של בחירות ראשונות. לפני כמה שבועות עלה בארץ הסרט "לוחמת", שמספר את סיפורן של לוחמות אפריקאיות אמיתיות מהמאה ה-18. שם ויולה דיוויס גילמה את המלכה שעומדת בראש הכוח הצבאי שנלחם בכוחות כיבוש מבפנים ומחוץ, וכעת אנג'לה באסט הופכת להיות מלכה אפריקאית דומה.

רוצים המשך ל"פנתר שחור"? לכו ל"לוחמת", שאינו קשור בכלל לסדרה של מארוול, אבל הוא טוב יותר ורלוונטי יותר ממה שיצא להם עכשיו. הוא היה יכול להיות השראה אמיתית לסרט המשך אפשרי ל"פנתר שחור", שההחלטה להמשיך ולצלם אותו אחרי מותו של בוזמן נראית בדיעבד כטעות.

(גרסה מורחבת לביקורת שהתפרסמה ב"כלכליסט", 15.11.2023)

ציוץ