"הנשף" של אטורה סקולה. סרט הפתיחה של הפסטיבל הראשון, השבוע לפני 40 שנה

דיברתי על פסטיבל ירושלים (ועל "בריכת האינסוף" של דיוויד קרוננברג עם קוואמי) בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

יום הולדת 40 שמח לפסטיבל ירושלים, שנולד השבוע לפני 40 שנה, ביוזמתה ובניהולה של ליה ון ליר ז"ל, ובהקרנה חגיגית של "הנשף" של אטורה סקולה, סרט שחבל שלא מוקרן השנה שוב לכבוד המאורע. הנה שיטוט בכמה מהקטגוריות והתת-קטגוריות שתמצאו השנה בפסטיבל, ושמהם תוכלו להרכיב לכם מיני-פסטיבל משלכם.

1. טרום–בכורות

כדאי לזכור: סרטי פסטיבלים לרוב לא מציעים מבט מנחם ואופטימי על העולם. סרטי פסטיבל ינסו לאתגר את הקהל: או באמצעות גישה אלטרנטיבית לצורה הקולנועית המקובלת או במבט נוקב, מאשים וחמור נגד תופעות חברתיות בוערות. אבל קצרי הסבלנות והרוצה קולנוע קצת יותר מסורתי בפסטיבל, ייגשו נא לסקציית הגאלה – הקרנות טרום בכורה לסרטים מדוברים, אלה סרטים שעדיין לא ראינו אבל שאנשי הפסטיבל מהמרים שיהיו להיטים. ובראשם, "גולדה", סרט הפתיחה של הפסטיבל. גיא נתיב, הבמאי הישראלי שזכה באוסקר על סרטו הקצר "סקין", מביים הפקה בריטית בה מגלמת הלן מירן את גולדה מאיר ולייב שרייבר את הנרי קיסינג'ר בימי מלחמת יום הכיפורים. מירן ושרייבר יגיעו לוועידת פסגה בפסטיבל. "מחר תזרח השמש" הוא סרטו החדש של נני מורטי. "חיים שלמים" הוא סרט הביכורים של הבמאית סלין סונג, שבאמריקה מדווחים שהוא הולך להיות אחד הסרטים המדוברים של השנה. ולבסוף "אנטומיה של נפילה", זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן (ואם תרצו לעשות לכם פסטיבל קאן קטן, עקבו באתר הפסטיבל אחרי 21 הסרטים שהגיעו מקאן לירושלים השנה).

2. סרטי סאנדאנס

שניים מהסרטים הכי מדוברים בפסטיבל סאנדאנס השנה יוקרנו בפסטיבל. הראשון ביניהם הוא הזוכה הגדול בפסטיבל, סרט הביכורים של הבמאית א"ו רוקוול, "אלף ואחד". בדומה ל"אור ירח" ו"גאוות יחידה" גם זה סרט שבמרכזו מערכת יחסים רבת שנים ותהפוכות בין גבר שחור ואמו הבעייתית. רוקוול עוברת בין שלוש תקופות בחייו של ילד שהופך לנער וגדל עם אמו בהארלם, מ–1994 עד לאמצע שנות ה–2000. רוקוול, בתבונה, מציגה איך העיר משתנה בשנים האלה, וכך גם חייהם של הילד, אמו ובן הזוג שלה, שהופך לדמות אב עבור הילד שאינו שלו. לוקח לסרט כמה רגעים טובים למצוא את אחיזתו ושפתו, אבל הסוף שלו מהמם ויגרום לכם לראות את כל הסרט באור אחר.

הסרט השני הוא "בריכת האינסוף", סרטו של ברנדון קרוננברג, בנו של דיוויד קרוננברג, שגדל לעשות קולנוע לא פחות מטורלל מזה של אביו. זהו סרט אימה קנדי שצולם בהונגריה וקרואטיה, המגלמות מדינה בדיונית שבה יש כפר נופש מפנק לעשירים וסביבו דיקטטורה רצחנית וענייה. כשגיבור הסרט דורס בטעות הולך רגל הוא מקבל הצעה: במקום להיות מוצא להורג, המדינה תכין שיבוט שלו, בעבור סכום כסף נכבד במזומן, והכפיל הוא זה שיוצא להורג. מכאן מתחיל מסע קולנועי הזוי, אלים, מדמם, מיני, שבו קבוצה של אזרחים שכבר ראו את הכפילים שלהם מוצאים להורג מולם יצרו לעצמם חברה סגורה, סודית וניהיליסטית שבה הם משתשעים עם החוק, המוסר והיכולת ליצור עוד ועוד כפילים של עצמם. נדמה שקרוננברג הבן לא רק הושפע מאביו אלא גם מאלחנדרו חודורובסקי, סטנלי קובריק וניקולס וינדוינג רפן. זה סרט משוגע על כל הראש.

3. קולנוע של במאיות

הקטגורייה הכי מסקרנת בפסטיבל היא זו של התחרות הבינלאומית. היא זו שמרכזת אליה את הסרטים שאוצרי הפסטיבל הכי אהבו. מבין 12 סרטי התחרות שבעה הם סרטים של במאיות, אליהם מצטרפים גם הסרטים שהוזכרו כבר קודם ("חיים שלמים", "אנטומיה של נפילה" הזוכה של קאן, "אלף ואחד" הזוכה של סאנדאנס). אבל שימו לב גם לקטגוריית המאסטרים והמאסטריות ולסרטים החדשים של ג'סיקה האוזנר הבלגית וקתרין ברייה הצרפתית.

אם אתם מחפשים קולנוע קטן מימדים ומינימליסטי אל תחמיצו את "לקראת תערוכה", סרטה האחרון של קלי רייכארדט ("וונדי ולוסי", "פרה ראשונה"). הסרט, עם מישל וויליאמס בתפקיד הראשי, צולם בקולג' לאמנויות באורגון ומתרחש בקהילה של אמנים ויוצרים שמתכוננים לקראת תערוכה. זה עדין, אינטימי, מעט תמהוני, ומספק הצצה לרגעים שבהם היצירה והחיים מתערבבים אחד בתוך השני ועושים בלאגן נפשי גדול שמתבטא במשברים קטנים.

4. מאסטרים

לכבוד יום ההולדת ה-40 הפסטיבל מציג מסגרת מהסרטים הבולטים שהוצגו במסגרתו בעשור הראשון שלו. אל תחמיצו את "הקורבן" של טרקובסקי ואת "קו כחול ודק" של ארול מוריס, אחד מסרטי התעודה הטובים והמשפיעים בכל הזמנים. חברו של מוריס, ורנר הרצוג, יצר סרט חדש בשם "תיאטרון המחשבה". לכאורה זה סרט על מה שקורה בתחום חקר המוח בשנים האחרונות אבל מוריס מזגזג ימינה ושמאלה ויוצר סדרה של מיני–סרטי תעודה סביב ציר כמעט אסוציאטיבי שבהם הוא רוצה להבין מה היא תודה, לחקור חלומות, לברר האם נוכל לקרוא מחשבות בקרוב והאם הקרים יוכלו לפרוץ לנו למוח ולגנוב לנו את הזכרונות שלנו.

תוכלו לראות את "רוצחים מלידה" עם אוליבר סטון (מעניין אם תסריטאי הסרט, קוונטין טרנטינו, שדווח בזמנו שלא היה מרוצה מהתוצאה, יגיע להקרנה) ואת סרטיהם של האחים דארדן בנוכחותם. סטון והאחים דארדן יהיו אורחי הפסטיבל ויוקרנו מבחר מסרטיהם.

5. קולנוע ישראלי עלילתי

לפני כעשרים שנה, כשהקולנוע הישראלי ופסטיבל ירושלים היו בשיאם, הסרטים הישראליים הכי טובים של השנה היו נלחמים להגיע לתחרות הישראלית של הפסטיבל, שהיתה אז בחסותו של הנדבן ג'ק וולג'ין. זכיה בתחרות משמעה יוקרה וגם לא מעט מזומן. מהרגע שבו פגשנו את "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי בפסטיבל – לפני שזכה בו, זכה בפרס אופיר והפך ללהיט ענק – היה ברור שהקולנוע הישראלי נכנס לעידן חדש. הזמנים האלה חלפו. השנה יש שלושה סרטים בולטים ומדוברים בשנת הקולנוע הישראלי הקרובה: "שבע ברכות" של איילת מנחמי, "החייל הנעלם" של דני רוזנברג ו"גן קופים" של אבי נשר. אף אחד מהם בכלל לא הוגש לפסטיבל, שהתזמון שלו בשנה הפך לא נוח לבכורות ישראליות. ובכל זאת, יהיו בתחרות הישראלית כמה סרטים מסקרנים: "העתיד" של נועם קפלן כבר הוצג בפסטיבל טרייבקה, "המשלחת" של אסף סבן כבר הוצג בפסטיבל ברלין, "טעם התפוחים האדומים" של איהב טרבייה (שסרט הגמר שלו בסם שפיגל היה מעולה, ויש לקוות שסרט הביכורים שלו יהיה טוב כמוהו) מגיע לירושלים מפסטיבל מרקש. ולצידם בכורות עולמיות ל"בתי אהובתי" של איתן גרין ("אזרח אמריקאי"), "דניאל אויערבאך" של דוד וולך ("חופשת קיץ"), "חדר משלו" של מתן יאיר ("פיגומים") ו"הענקים מאי פסחא" של דובר קוסאשווילי, שבו הוא משלים סוף סוף את הטרילוגיה הגרוזינית שלו שהתחילה עם "חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמים", ומציע רימייק מורחב לסרט הסטודנטים המצוין שלו, "עם חוקים", מלפני 25 שנה. מסקרנים לא פחות הם סרטי הביכורים של שלום הגר ("מתחת לצל של השמש") ומעין ריף ("הפילגש"), שהיא גם הבמאית היחידה בתחרות הישראלית.

ועצה: חפשו את ההווה ואת העתיד של הקולנוע הישראלי גם בין הסרטים הקצרים, שכוללים יצירות חדשות מאת תום שובל ("הנוער") וגור בנטביץ' ("הכוכב הכחול"). "היד של קטיה" של תום שובל (סרט עוצר נשימה ווירטואוזי על יום סגרירי וגשום בחיי מנופאית) ו"מים עומדים" המעולה של ציביה ברקאי ("פרה אדומה"), הם מהסרטים הישראליים הכי טובים שראינו השנה, לא משנה באיזה אורך.

(גרסה מורחבת לטקסט שהתפרסם ב"כלכליסט", 9.7.2023)

ציוץ