"שומר הברים". יותר שוורצנגר מפטריק סווייזי

אף אחד לא ביקש או חיכה לרימייק ל"שומר הברים", הסרט עם פטריק סווייזי מ–1989, אבל הנה הוא הגיע ישירות לשירות הסטרימינג אמזון פריים וידיאו, ועוד עם אילן יוחסין יוקרתי הרבה יותר מהסרט המקורי: במקום הבמאי האלמוני ראודי הרינגטון, את הסרט החדש ביים דאג ליימן ("גו", "זהות כפולה"), במאי אקשן משובח, ואת מקומו של סווייזי המנוח ממלא כעת ג'ייק ג'ילנהול, שאחרי תפקידי מופת ב"הר ברוקבק", "חיית הלילה" ו"אסירים" החליט לפני כמה שנים להפוך לשרירן בעל גוף ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה", "אמבולנס" של מייקל ביי ו"החוזה" של גאי ריצ'י. עכשיו הוא מפגין גוף מפותח בסרט הזה, שכולו טסטוסטרון וסטרואידים, אבל מתגלה כסרט אגרופים עם חוש הומור נהדר. על פי טבלת הרייטינג החדשה של "וראייטי" "שומר הברים" היה תוכן הסטרימינג הכי נצפה בעולם בשבוע האחרון עם כ–14 מיליון צפיות (ואם אפשר להניח שבממוצע צפו בכל צפייה לפחות שני אנשים, זה כבר 28 מיליון צופים). גם בישראל, על פי האפליקציה של פריים וידיאו, זה הסרט הכי נצפה שם כרגע.

אבל את ליימן זה עיצבן. כשאמזון הודיעה שהסרט יופץ אך ורק בסטרימינג, בלי שום חלון גיחה לבתי הקולנוע, ליימן כעס באופן פומבי ואיים שלא יגיע לבכורת הסרט בפסטיבל SXSW. הוא לבסוף הגיע, אולי כי הוא נזכר שאת הסרט הראשון שאמזון הפיקה הוא ביים – זה היה עם "הצלף" ב–2017 – אז איך הוא יכול לכעוס על מפלצת שהוא עצמו ברא?

אבל אמזון צודקים. בישראל, לו היה מופץ בבתי הקולנוע, יש להניח ש"שומר הברים" המחודש היה מצליח, אבל בבתי הקולנוע באמריקה? לא בטוח. העיפו מבט ברשימת הסרטים המוצגים בארץ, בעיקר בסינמה סיטי. כמעט בכל רגע נתון תוכלו למצוא שם סרט עם ברוס וויליס (שהפסיק לצלם סרטים לפני ארבע שנים מפאת מחלתו, ועדיין המפיצים מצליחים למצוא עוד סרט שלו שלא הופץ), או מל גיבסון (האנטישמי שהקהל הישראלי הכי אוהב), ג'ררד באטלר או ליאם ניסן. בימים אלה, למשל, מוצג בארץ הסרט "הסוכן" עם פירס ברוסנן, שביים פיליפ נויס, שהיה הדאג ליימן של שנות ה–90, במאי של סרטי אקשן אינטליגנטיים, ועכשיו עושה בי מובי קטן, נוסחתי וטריוויאלי שבעידן אחר היה יוצא ישירות לדי.וי.די. עכשיו חפשו איפה עוד הופצו הסרטים האלה? לא בארצות הברית, בריטניה או רוב מדינות אירופה. אלא בדובאי, אינדונזיה, כוויית, לבנון. וישראל. בארצות הברית כבר אין שוק לסרטים גבריים, שבמרכזם גברים לבנים, שמתנהלים מקרב יריות לסצינת מכות. אפילו "משימה בלתי אפשרית 6" של טום קרוז כבר יצא מפונצ'ר מההפצה האמריקאית. כדי שסרט פעולה רב אדרנלין יצליח בשוק האמריקאי וגם הגלובלי הוא צריך עם צוות גיבורים מגוון מבחינת מוצא ומגדר. רוב הסרטים האלה של וויליס, גיבסון, באטלר וניסן ממילא מופקים בתקציבים נמוכים, ומיועדים מראש לשוק הלא אנין של מזרח אירופה, המזרח התיכון, דרום מזרח אסיה. וישראל. "שומר הברים" המחודש הוא אמנם סרט מעט מתוחכם, מושקע ושנון יותר מהם, אבל בסופו של דבר העובדה שהוא נסמך על נוסטלגיה לקולנוע השרירני של שנות השמונים היא זו שנעלה אותו בכלא הסטרימינג ולא שיחררה אותו לבתי הקולנוע. בסטרימינג הוא אכן עושה חיל.

דאג ליימן הוא במאי שאני אוהב, שאחת לכמה שנים עומד לפני פריצה גדולה ואז שוב משתבלל לסרטים קטנים יותר. כבמאי וצלם עצמאי הוא הזניק את הקריירות של וינס ווהן וג'ון פברו עם "סווינגרס". הוא גילה את תסריטאי העל ג'ון אוגוסט עם "גו" ואת תסריטאי העל סיימון קינברג עם "מר וגברת סמית" (שהפך באחרונה לסדרה מתוקה של אמזון, שגם היא מובילה בטבלאות הצפייה בשירות). הוא ביים את "קצה המחר" עם טום קרוז, אחד מסרטי המד"ב הכי טובים של העשור האחרון, וכבר שנים מדברים על זה שהוא וקרוז מתכננים לצלם יחד סרט בחלל, סרט שהקורונה דחתה וממשיך להידחות עד שקרוז יגמור את ריצותיו בסרטי "משימה בלתי אפשרית". "שומר הברים" הוא בהחלט לא הסרט שיחזיר את ליימן לליגת העל, אבל אני סומך עליו שכשהוא בוחר פרויקט, יש לו איזשהו רעיון קולנועי שהוא רוצה לבחון. כל סרט קטן שלו, מבחינתי, הוא אטיוד לסרט הגדול הבא. וב"שומר הברים" ליימן עושה ניסויים עם בימוי סצינות מכות שנראות כמו משחק מחשב, עם עדשות רחבות, תנועות מצלמה ארוכות וזוויות משונות.

אבל זה בעיקר סרט שמסרב לקחת את עצמו ברצינות. ממש כמו הסרט המקורי זהו, למעשה, מערבון. האקדוחן להשכיר שמגיע לעיירה קטנה הנשלטת על ידי חבורת בנדיטים והוא עושה סדר בעיירה. לא צריך הבנה גדולה בז'אנרים קולנועיים כדי להבין את זה: יש דמות של ילדה קטנה בחנות ספרים שאומרת לנו את זה במפורש – הסרט מתרחש באיי פלורידה אבל הוא מערבון לכל דבר. עם תנינים. את משחקי הקולנוע הסרט ממשיך עם הלוקיישן – איי הקי של פלורידה, כמעין מחווה ל"קי לרגו", הפילם נואר עם המפרי בוגארט ולורן בקול. האי הבדיוני שבו מתרחשת עלילת "שומר הברים" נקרא גלאס קי, כלומר – מפתח הזכוכית, על שם תעלומת הפשע שכתב דשיאל האמט. וכך, בעלילה אחת, מלאת משחקי מילים ובדיחות סלאפסטיק, ליימן וכותביו דוחסים מחוות למערבון, פילם נואר וסרט בלשים. ובאופן מפתיע ומשעשע במיוחד, יש בו גם מחוות לסרטים של ג'יימס קמרון, כולל רצף ציטוטים משעשעים מאוד ל"שליחות קטלנית" המקורי, שבו אלוף ה–UFC קונור מגרגור למעשה משעתק את תפקידו של ארנולד שוורצנגר בסרט המקורי מ–1984, וגם מ"שקרים אמיתיים", שצולם באותם איים דרומית לפלורידה. ליימן וג'ילנהול הגיעו להשתעשע, ו"שומר הברים" אכן מרוויח מזה שהוא לא רק מבוים מצוין, הוא גם לא לוקח את עצמו ברצינות. סרט מכות עם קריצות.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 3.4.2024)

ציוץ