"שפה זרה", ביקורת (מפסטיבל טרייבקה)
"שפה זרה". איה ואאוץ'
דפש מוד השתלטו על פסטיבל טרייבקה. תחילה הגיעו חברי הלהקה הנותרים לפסטיבל לכבוד הקרנת הבכורה העולמית לסרט ההופעה החדש שלהם (נדווח עליו בקרוב). ואז קטע משיר שלהם התנגן בפסקול הסרט התיעודי ״Long Live The State״, ולבסוף השיר הכי מפורסם שלהם, ״Enjoy the Silence״ כיכב בסצינת מפתח מצוינת בסרט הישראלי ״שפה זרה״, שהוקרן בשבוע שעבר בהקרנת בכורה עולמית בפסטיבל. מיכל ברזיס ועודד בן–נון, במאי הסרט, סיפרו במפגש עם הקהל שהם כבר התרגלו לרעיון שהם יצטרכו להחליף שיר בסצינה הזאת, עד שברגע האחרון לפני סגירת הסרט הגיעה מהלהקה תשובה חיובית לשימוש בשיר.
״שפה זרה״ הוא הסרט הישראלי היחיד שמוקרן השנה בפסטיבל טרייבקה. הוא מוצג במסגרת ״Viewpoints״, שבה הוקרן בשנה שעברה ״קרוב אלי״ של תום נשר, שגם זכה בפרס הראשון של המסגרת הזאת. למראה ״שפה זרה״, שבכורתו הישראית תתקיים בפסטיבל ירושלים ביולי, קל להבין מה משך את אוצרי טרייבקה אליו: יש בו משהו מאוד אמריקאי. הוא דובר בחלקו באנגלית ועוסק במערכות יחסים אינטימיות בין בני זוג ואין בו שום זכר לישראליות ספציפית, ובוודאי לא לסכסוך ולמלחמות. ״אנחנו עובדים על הסרט הזה כבר עשר שנים״, אמר בן נון לפני ההקרנה, ״ולכן אין בו שום התייחסות לכל מה שקורה עכשיו במדינה שלנו, אבל אולי הוא תזכורת לאנושיות הבסיסית שלנו כבני אדם״.
לפני עשר שנים סרט קצר בשם ״איה״, שביימו בן–נון וברזיס, היה מועמד לאוסקר. פעם ראשונה שסרט ישראלי עשה את זה, והישג ששם את ברזיס ובן–נון על מפת הקולנוע הבינלאומי (והביא אותם לבימוי העיבוד הקולנועי לרב המכר ״החיוך האטרוסקי״ עם בריאן קוקס בתפקיד הראשי). ״שפה זרה״ הוא מעין הרחבה של הסרט הקצר לסרט באורך מלא. זה גם טרנד ישראלי עכשווי: לפני שנתיים דובר קוסאשווילי הרחיב את סרטו הקצר ״עם חוקים״ לסרט בארוך ״הענקים מאי הפסחא״ שצולם בחלקו בגאורגיה, וכעת ״איה״ הקצר מתרחב ל״שפה זרה״ הארוך, שצולם בחלקו בצ׳כיה ובפולין.
״איה״ היה סרט מקסים, קומדיה קטנה של טעויות, שבו שרה אדלר גילמה אשה שמגיעה לאסוף מכר משדה התעופה, ורצף של אי הבנות גורם לאדם זר לחשוב שהיא הנהגת שנשלחה לאסוף אותו. היא לא מתקנת את טעותו ומסיעה אותו למלון שלו בירושלים. בדרך השניים מנהלים שיחה שנהיית יותר ויתר אינטימית, אבל הפנטזיה שנוצרת בתוך המכונית נותרת בלתי ממומשת, והסרט רק הציג פוטנציאל למציאות חלופית לשתי הדמויות האלה שמפגש מקרי הביא אותם לנסיעה, שלתוכה מתקפלים חיים שלמים.
לא ברור למה לקח עשר שנים לפתח את הסרט הקצר לסרט ארוך, ובכנות, לא ברור למה היה צריך לעשות את זה, כי רגעיו הטובים ביותר של ״שפה זרה״ לא תלויים בכלל בנקודת המוצא של ״איה״, אלא הם פיתוח עצמאי לחלוטין לסיפור. ככל ש״שפה זרה״ מתרחק מעלילת הסרט הקצר, כך הוא נהיה טוב יותר. הפתיחה זהה: שרה אדלר, שמככבת גם בסרט הזה, שוב מגיעה לשדה התעופה ושוב אוספת בטעות זר גמור למכוניתה (אולריך תומסן, שכיכב ב״החגיגה״ וגם ב״איה״ הקצר, חוזר גם לסרט הארוך). אבל עכשיו יש המשך לסיפור. כי איה המבוגרת היא אשה נשואה (יחזקאל לזרוב מגלם את הבן זוג) והיא חוזרת הביתה לבעלה שאותו היתה אמורה לאסוף משדה התעופה, אבל המחשבה על הזר הגמור שהזמין אותה למלונו לא נותנת לה מנוחה.
מה שמעניין בסרט הוא שלא מדובר באמת בהרחבה ל״איה״, אלא זהו למעשה ״איה 2״. זה סיפור חדש שאותו מספרים שני במאים נשואים שהתבגרו בעשר שנים, ומשתמשים בשתי הוואריאציות על אותו נושא כדי לבחון שתי תקופות שונות של מערכות יחסים. ״איה״ בגרסה הראשונה, נהנתה מהפנטזיה ומהפלירטוט. איה הנוכחית והמבוגרת, מוכנה להפסיק להיות פסיבית, ולהיות אקטיבית, מעיזה ונועזת. בצירוף מקרים מסקרן, יש קווי דמיון רבים ומפתיעים בין ״שפה זרה״ ובין ״קריוקי״, הלהיט שביים ב–2022 משה רוזנטל. בשני הסרטים זוג נשוי שהשגרה הורסת לו את האינטימיות זוכה להתעוררות מחודשת בזכות מפגש מיני עם זר מסתורי. שני הסרטים מסתיימים עם סצינת ריקוד סמלית (בהבדל הניכר שלזרוב הוא רקדן טוב יותר מששון גבאי). באופן מעניין, גם ״קריוקי״ הוא סרט ארוך שמפתח רעיונות שנוסחו תחילה בסרט קצר של אותו במאי.
ברזיס ובן–נון, שיצרו בעבר סרטים קצרים מעולים, ממקדים את עיקר הכוח שלהם במערכה האחרונה, שהיא מעין סרט קצר בפני עצמה, ובעיני זהו שיאו של הסרט מכל בחינה – זו המערכה שכתובה הכי טוב וגם מבוימת הכי טוב, והיא המערכה אותה תזכרו כשתצאו מהסרט, ועליה תדברו. המערכה האחרונה מביאה את הגיבורים לפראג, וכאן העלילה – וגם הסגנון הקולנועי – מקבלים תפנית קפקאית, ועם עלילה שנוצרה בהשראת מילן קונדרה, שניהם סופרי העיר. כאן הסרט הופך מסתורי, כמעט בונואלי, כי פתאום לא לגמרי ברור מה ממה שאנחנו רואים הוא פנטזיה ומה מציאות. אחד מבני הזוג משקר לנו, מספר לנו סיפור לא אמין, אבל מי מהם? האם חלק מהעלילה מתרחש בתוך תודעת הגיבורה, או האם יש כאן סדנת זוגיות מורכבת, מעין דואט בין בני זוג שנועד להחיות מחדש את התשוקה ביניהם? ״שפה זרה״ הוא סרט יפה תואר בזכות הצילום של גיא סחף, אבל לא כל מהלכי העלילה הירושלמיים שלו מספקים. לעומת זאת, מרגע שהגיבורים מגיעים לפראג, הסרט הזה הופך למשהו אחר לגמרי – מרתק, חידתי, מתעתע וחושני – ושם הסרט מצליח לנמק את העיסוק שלו בשפה, שפה מילולית ושפת אהבה זוגית. מתי מילים מועילות, ומתי צריך להחליט שמילים יכולות רק להזיק וצריך ליהנות מהשקט.
(גרסה מורחבת לטקסט שהתפרסם ב"כלכליסט", 15.6.2025)
