מועדון הגנוזים: "מר שועל המהולל"
שועל בודד
בסוף השנה העליתי כמה מהפריימים שהכי אהבתי ב-2009. הנה עוד אחד מסרטי 2009, שראיתי רק כעת, וגם הוא הכיל כמה שוטים שגרמו לעיניי להיפער בהנאה: "מר שועל המהולל" (The Fantastic Mr. Fox), הניסיון (המאוד מוצלח) של ווס אנדרסון לעשות סרט ווס אנדרסוני באנימציה (וכרגיל, זה נראה כמו עוד אחד מהפקותיו של מקס פישר). עוד פריים, מהשוט הבא, בהמשך הפוסט. אבל לפני כן: רציתי לנסות ליזום איזשהו קמפיין שיפעיל לחץ על א.ד מטלון כן להפיץ את הסרט הזה, גם אם באופן מצומצם, או לפחות לשים אותו לשבוע-שבועיים באחד הסינמטקים, אבל אז ראיתי שהוא יוצא השבוע כבר בדי.וי.די ובבלו ריי באמריקה מה שאומר שאם הוא לא כבר באוזן השלישית, הוא יהיה שם בקרוב, כך שמי שמחכה לסרט הזה כבר יצפה בו בבית, בשבוע-שבועיים הקרובים. ובכל זאת, לא הייתי מחמיץ את ההזדמות לצפות בסרט – כרגע, באופן חד פעמי – בפילם על מסך גדול. זה יקרה בסינמטק חולון, ביום חמישי הקרוב, 4.2, ב-20:30, וטל לוטן מציעה לכם בבלוג שלה כרטיסים ב-28 שקל בלבד (במקום ב-35 שקל).
והנה כמה מילים שכתבתי על "מר שועל המהולל", מילים שלא ממש מצליחות לקלוט את האינטונציה המדוית והסטייל יוצא הדופן שיש לסרט הזה. אני חושב ש"עמוק במים" ו"מר שועל" הופכים בזאת לסרטיו של אנדרסון שאני הכי מחבב (למרות שאני גם מעריצי "ראשמור" ו"טננבאום").
פורסם ב"פנאי פלוס", 27.1.2010:
מתברר ש-2009 היתה שנה לא רעה בכלל לסרטים המתחפשים לסרטי ילדים, בשעה שהם למעשה סרטים למבוגרים. ראשון בתור היה "ארץ יצורי הפרא" של ספייק ג'ונז על פי ספרו של מוריס סנדק. והנה מגיע השני: “מר שועל המהולל", הגרסה של ווס אנדרסון לספרו של רואלד דאהל. שני הסרטים האלה מבלבלים כהוגן את האנשים שאמורים למכור ולשווק סרטים. האם הם לילדים או למבוגרים? אבל מי שמביט בקולנוע כאמנות ולא כמסחר וכסחורה שיווקית לא יכול אלא להתפעל משני הפרויקטים האלה, שבהם שני יוצרים מאוד ייחודיים – שניהם בני אותו דור – חוזרים לספרים עליהם גדלו והם מעבדים אותם מנקודת מבט בוגרת.
אל תתבלבלו עם העובדה ש"מר שועל המהולל" הוא סרט אנימציה. ולמרות שאפשר לתהות מה פתאום ווס אנדרסון, הבמאי של "ראשמור" ו"משפחת טננבאום", מחליט פתאום לעשות סרט אנימציה, מבט אחד בסרט עצמו וכל התהיות מתפוגגות. הסרט הזה הוא אנדרסוני לחלוטין. למעשה, הוא כל כך אנדרסוני שהוא פתאום מעלה את התחושה שסרטיו האחרים של אנדרסון – ובעיקר "עמוק במים" ו"משפחת טננבאום", סוג של תאומים סיאמיים עלילתיים וסגנוניים בעיניי – לא רק שהיו יכולים להיראות לא רע כסרטי אנימציה, אלא שהם אולי אפילו נהגו ככאלה. “מר שועל" מכיל את את מה שהפך לטביעת האצבע של אנדרסון מבחינה סגנונית: תנועת מצלמה רוחבית העוברת מלוקיישן אחד לשני ומציגה רצף התרחשויות. זה מזכיר קצת גרסה קלילה לתנועות המצלמה של פיטר גרינאוויי, שאנדרסון חולק עמו את הנטייה לעצב את סרטיו בסגנון הרוקוקו.
וגם כאן, בתפקיד הראשי (קולו בלבד): ג'ורג' קלוני. ואם "גברים שבוהים בעזים" מפגיש את קלוני עם ג'ף ברידג'ס, מתחרהו מהאוסקרים, ב"מר שועל" קלוני עובד מול מועמדת נוספת: מריל סטריפ. אמנם, שניהם רק מדבבים את הדמויות הראשיות של אדון וגברת שועל, אבל קשה לטעות בזיהוי הקול שלהם, ובעובדה שהם, כמו כל אחד מהשחקנים האחרים בסרט הזה, מדבר בקול הכי טבעי והכי יומיומי שלו. וזה אולי הדבר הכי בולט בסרט: שזה סרט אנימציה שלא נשמע כמו סרט אנימציה. אמנם כבר שנים שסרטי האנימציה עושים שימוש בקולות טבעיים של שחקנים, אבל עדיין – בגלל הפנייה לקהל צעיר – הדיבור הוא יחסית איטי ומוקפד ומוטעם. ב"מר שועל" הדמויות מדברות כמו בסרט של ווס אנדרסון. כולם מדברים מהר, בולעים מילים ושומרים על אינטונציה יבשה, כאילו כל המשפטים נאמרים באופן מהורהר וחולמני. ודמויותיו אכן חולמניות: מר שועל (קלוני) הוא גנב עופות שאשתו (סטריפ) מבקשת ממנו למצוא עבודה אחרת, רגע לפני לידת הגור הראשון. אז הוא הופך עיתונאי. (מצחיק). אבל חיי הפשע מדגדגים לו בכפות. ולאט לאט הוא מתחיל לארגן שודים יותר ויותר מורכבים. לבסוף, הוא מסבך את כל המשפחה וגורר את כל הקהילה למבצע אחד אחרון, נגד שלושת החוואים שמטילים את אימתם על האיזור (ובראשם מייקל גמבון, שגורם לסרט הזה גם להישמע, ולא רק להיראות כמו, גרסת האנימציה ל"הגנב, הטבח, אשתו והמאהב"). ואם "גברים שבוהים בעזים" נראה כמו געגוע של קלוני לאחים כהן, “מר שועל המהולל" נראה כאילו קלוני עושה גרסת אנימציה לסרטיו של סטיבן סודרברג, ושזה מעין "אושן 11 ” באנימציית בובות/חיות. החיבור הזה, בין עולמות קולנועיים מבוגרים – הגיבורים החולמניים של אנדרסון וז'אנר סרטי השודים שסודרברג שיכלל בלהיטיו האחרונים – הופך את "מר שועל" למרקחת פופ נהדרת – מאש-אפ מטורלל של סיקסטיז, סבנטיז ואיך – דין מרטין ופרנק סינטרה בסרט היפסטרי עם פסקול של הביץ' בויז. זה כמו סרט במסיכה, נועד לבלבל אותנו שהוא לילדים, אבל הוא בעצם מדבר אל ההורים. או אל אלה שעוד לא מוכנים להיות הורים עדיין.
יאיר, אתה יכול בבקשה לברר מה נסגר עם הדיוידי של 'ממזרים חסרי כבוד'?
מתי יוצא עם תרגום לעברית?
סרט מצויין, למרות שהיכולת של ווס אנדרסון לעצב את המציאות כרצונו מרשימה אותי יותר מאשר היכולת לצייר אותה כרצונו. (ואין במאי שעושה את זה באופן מובהק כמוהו, אולי אפילו בהיסטוריה של הקולנוע: על כמה במאים אפשר לומר שכל שוט ושוט שלהם ניתן לזיהוי באופן מיידי). עמוק במים ומשפחת טננבאום עדיין מדורגים אצלי גבוה יותר.
באופן מפתיע זה אחד הסרטים שנשארו איתי בעת האחרונה. סרט מקסים של במאי נפלא, אוטר אמיתי, שנשאר נאמן לסגנונו בכל מצב צבירה. ממליץ מאוד
'עמוק במים' משעמם וחסר פואנטה.
ווס אנדרסון יודע לעצב ולהפנט בשוטים שלו. וזהו.
"עמוק במים" רגש אותי עד דמעות. במיוחד בקטע עם הכריש וסיגר רוס ברקע…
אז הייתי בחולון אתמול (הרבה אנשים היו בחולון אתמול. היה מלא). נהניתי כהוגן.
מסכים לחלוטין שהסרט הזה הוא אנדרסוני לחלוטין. למעשה, בעיניי הסרט הזה הוא קפיצת מדרגה עבור אנדרסון. כאילו שהטירוף האנדרסוני הידוע והמוכר היה לחוץ כקפיץ, והאנימציה שיחררה אותו. הסרט הזה רץ במהירות היסטרית, כיף לא נורמלי. זה כמו "רשאמור" על ספידים (מלחמת העולם שבמרכז הסרט הדהדה לי את המלחמה בין מקס פישר לביל מאריי בסרט ההוא, רק עם מגברים משוכללים מאוד).
למען האמת, זהו סרט שצריך לראות יותר מפעם אחת. יש הרבה מאוד התרחשויות בפריים, והעין לא קולטת הכל. תוסיפו לכך את העובדה שקורים בסרט גם דברים שיכולים לקרות רק באנימציה, ותתחילו להבין את התענוג שטמון בסרט הזה. ג'ורג' קלוני הוא מיסטר קול (עם 3 סרטים השנה, הוא רשמית שבה גם אותי). יש לו מעין חותמת שאי אפשר לטעות בה, והוא מהווה חלק מהקסם של הסרט הזה (מה שלדעתי לא ניתן לומר על מריל סטריפ. היא לא רעה בסרט הזה, אלא יותר לא כל כך מורגשת. לא חושב שהייתי מרגיש אם מישהי אחרת הייתה מחליפה אותה). הרגעים האחרונים של הסרט גם מביאים איתם איזשהו מוסר-השכל וולט-דיסני שכזה, שהרגיש לי קצת מודבק ומיותר, אבל עד אז, זוהי נסיעה מרגשת ברכבת הרים מטורללת. Pure fun.
"מר שועל הפנטסטי" הוא סרט פנטסטי בעיניי.
מאוד מאוד נהנתי אמש בהקרנה
ממעט הסרטים שיהיו לי על המדף
שלשום ראינו את הסרט בסינמטק הרצליה ומאוד נהנינו (אפילו ההורים של בעלי נהנו).
חבל מאוד שהסרט לא הופץ בארץ אולי מפני שלמפיצים קשה להחליט איך להפיץ סרט אנימציה שפונה גם (ואולי בעיקר) למבוגרים.
יאיר, אם הייתה לך יד בכך שהסרט הוקרן בסינמטק הרצליה (ויש לי הרגשה שכן), אז המון תודה מקרב לב.
Thanks man. It has been fun hearing
Not a bad post in the least!