30 ינואר 2010 | 18:05 ~ 23 תגובות | תגובות פייסבוק

"מחוץ למים", הביקורת

אם הבלוג הזה היה באנגלית, היו לנו בסוף השבוע הזה ביקורות על סרטים עם goats, fish ו-fox בשמם. גן חיות. הנה סרטה השני של אנדריאה ארנולד (“דרך אדומה”), במאית שנראה לי שבזאת אני מפסיק לחכות ולצפות לסרטיה.



פורסם ב”פנאי פלוס”, 27.1.2010



כבר בתחילת הסרט, הרגשתי מבולבל. למה אנדריאה ארנולד בחרה לצלם את סרטה בפריים מרובע קטן, במקום בפריים מלבני רחב, כמו שרוב הסרטים מאז 1950 נוהגים? אני מניח שיש איזושהי אג’נדה סביב הבחירה הזאת, אולי משהו שקשור ברצון להיות אנטי-ראווה, לשמור על מימדים קטנים, אבל הבחירה הזאת, עוד לפני שראיתי דקה מהסרט, כיבתה אותי לגמרי. היא היתה עבורי אנטי-קולנוע. ואכן, הסרט הזה ייאש אותי. לא בגלל שזה תפקידו, להציג בפנינו את עולם ללא המוצא של צעירי אנגליה העניים וחסרי חוש הכיוון, אלא כי ישבתי בו וסבלתי. סבלתי, כי לא הבנתי מה ארנולד רוצה ממני.



זה סרטה הארוך השני של ארנולד, אחרי שסרטה הקצר, “צרעה”, זכה באוסקר. כבר מההתחלה היה ברור שהיא הולכת בנתיב שסלל קן לואץ’. קולנוע ריאליסטי, מחוספס, חסר פשרות, שמביט בחיים ללא כחל ושרק ודוחף את גיבוריו (למעשה, גיבורותיו) עד הקצה. כבר סרט הבכורה שלה, “דרך אדומה”, היה מפרך לצפייה מכמויות היגון והסבל שנערמו בו. אבל ב”מחוץ למים” ארנולד איבדה אותי סופית. הסרט מספר על בחורה בת 15 שמגששת את דרכה בניסיונה להתבלט כרקדנית, ובאהבות ראשונות. זה מעין שילוב בין “16 מתוק” של לואץ’ ובין “הילד” של האחים דארדן, רק עם בעיה אחת הרסנית: הבחורה בסרט מתגלה עד מהרה כאחת הדמויות הכי אידיוטיות שראיתי כבר הרבה זמן על המסך. עוני, נעורים, תסכול. אוקיי, אבל למה בכל פעם שקורה לה משהו, אני ראיתי את זה בא קילומטרים לפניה? הכל בסרט הזה נמנע, בשעה שדרמה מוקצנת היא זו שמציבה את הדיבורים אל מול הבלתי נמנע. לאורך כל הסרט, הנערה המטופשת הזאת עושה טעות על גבי טעות, בהערכת מצבה ובשיקול הדעת, שאולי הן נורא אמינות וריאליסטיות לעולמן של בנות ה-15, אבל זה פשוט בלתי נסבלות לצפייה. אז כן, קייטי ג’רוויס היא סוג של תגלית מרתקת ומאוד חשופה בתפקיד הראשי. וכן, אני מניח שזה הישג בימויי לא פשוט לגרום לנו לטבוע בתוך עולם כמו-תיעודי שנראה תלוש מהמציאות ולא מתוסרט (במה שהפך בשנים האחרונות לבון-טון הכה מייסר של הקולנוע האירופי, כפי שמעיד פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן שהסרט הזה יצא איתו). אבל מה הטעם לכל זה, אם בסוף אנחנו מקבלים רק חביות של יגון, יסורים, רחמים וכיעור מוטחים בפנינו?



“מחוץ למים”: בתי קולנוע ושעות הקרנה

נושאים: ביקורת

23 תגובות ל - “"מחוץ למים", הביקורת”

  1. קורמן 30 ינואר 2010 ב - 18:25 קישור ישיר

    המממ… מוזר… אני מצאתי את הסרט הזה יפיפה מכל בחינה. גם הפריים, גם השחקנים, גם המשחק, גם הסבל. נכון, אכן דחוסות כאן לא מעט מקלישאות הז’אנר, אך זו גם אחת ממעלות הסרט, כי למרות שראיתי הרבה סרטים שמזכירים אותו לפני כן, למרות שצפיתי הרבה מהמהלכים הדרמטיים מראש, הסרט הצליח לרגש אותי. הרבה יותר מלא מעט סרטים שמתאמצים בכח לחדש. אני חושב שצפית בו בדיוידי… אכן בגרסת הוידיאו הביתי הוא נראה מאוד טלוויזיוני. אבל הפריים המרובע בשלושים וחמש מילימטר עובד על מסך קולנוע כמו קסם אמיתי, וזה היה מבחינתי אחד הסרטים עם הצילום הכי חושני שהיו בקאן האחרון.

  2. עופר ליברגל 30 ינואר 2010 ב - 19:11 קישור ישיר

    אני עם קורמן – זה אחד מן הסרטים שהכי אהבתי השנה. ואני לא חושב שזה שחזית מה יקרה לדמות הופכת אותה למטומטמת – לדעתי יש בסרט רמיזות לכך שהיא מבינה לאיזו תהומות היא עומדת להיכנס אבל יש בה שאיפה לסבל ולמחלוקת הדוחפת אותה למקומות האלו בידיעה. עוד העל הסרט בבלוג שלי (ניק-לינק).
    אני לא מסכים על הקביעה שפריים מרובע הוא לא קולנועי -זוהי בחירה שיכולה גם לרמוז על העולם הסוגר על הגיבורה, על השלב ההתחלתי בחיים שלה או עוד פרשנויות מן הסוג זה. מה גם לאורך חלקים גדולים בסרט רואים את הגיבורה הולכת או רוקדת – יש צורך לראות את כל הגוף שלה בשוטים האלו ופריים רחב היה מותיר יותר מדי שטח מיותר ופוגע במרכוז של הדמות. האם מן הרגע של המעבר למסך הרחב הקולנוע מחויב לנטוש את היחס מסך הישן? אני חושב שיש גם סרטים אשר פריים ריבועי מתאים יותר לסגנון ולאסתטיקה שלהם. הסרט אגב לא מנסה להיות נטו ריאלסטי חברתי ויש בו גם לא מעט רגעים של פיוט ויזואלי.

  3. איתן 30 ינואר 2010 ב - 19:29 קישור ישיר

    1. מסכים לגבי הפריים המרובע – בחירה משונה בעיניי.
    2. לא מסכים לגבי הקביעה שהדמות אידיוטית. גם אני צפיתי הרבה ממהלכי התסריט הרבה לפני שהם קרו, אבל הבעיה לטעמי היא בתסריט, ולא בדמות. היא צעירה. היא בת 15. היא חסרת ניסיון. זה צפוי שהיא לא תדע מה הסיפור של אותו גבר.
    3. אנדריאה ארנולד קנתה אותי מזמן, אבל בעיניי, למרות שהתסריט של הסרט הזה הוא נקודת התורפה שלו, “מחוץ למים” מציג במאית בחסד. יש כמה וכמה רגעים בסרט של פיוט אמיתי בתוך הריאליזם הבוטה. יש כמה רגעים שבהם ארנולד מורידה את הסאונד הסביבתי, והופכת אותו לסובייקטיבי. על זה מוסיפה ארנולד סלואו-מושן כמעט בלתי מורגש. ובכל זאת, האפקט שנוצר הוא לא מלאכותי, אלא מרגש ופיוטי. כזה שמכניס אותנו אל תוך נפשה של הבחורה הזו.בשאר הזמן, יש משהו מחוספס, אבל מכמיר לב בבימוי של ארנולד. אהבתי יותר את “דרך אדומה”, אבל גם כאן, אנדריאה ארנולד בעיניי היא הבטחה שמתממשת. אני כן אמשיך לחכות לסרטים שלה.

  4. רותם 30 ינואר 2010 ב - 19:59 קישור ישיר

    אני כמעט והתייאשתי מהסרט, עם כל הכבוד לבימוי המצוין שלה, למה זה בא על חשבון עלילה סבירה. הקו הרליאסטי לא התפתח לשום מקום למרות שהוא תמיד נראה חותר לשם. אבל בשלב מסוים הסרט תפס כיוון (לא רוצה לספיילר) ולרגע חששתי שהיא תבחר בחירות תסריטאיות מגוחכות כמו ב”דרך אדומה”, אבל היא הלכה על בחירות סולידיות ומרגשות.
    חבל ששוט הסיום היה כל כך בנאלי, בניגוד לאלו שקדמו לו.

  5. מיכאל 22 30 ינואר 2010 ב - 21:55 קישור ישיר

    אם ‘מחוץ למים’ הוא כמו ‘דרך אדומה’ המאכזב, אז אפשר לומר שאנדראה ארנולד לא קולנוענית גדולה. למרות שסרטה הקצר,
    ‘צרעה’, זוכה האוסקר, היה אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בחיי.

  6. מושיק נו נו נו 30 ינואר 2010 ב - 22:09 קישור ישיר

    דרך אדומה גרוע.
    מתחת למים הוא החזרה של ארנולד לעוצמה המחניקה של סרטה הקצר, צרעה.

  7. דוד 30 ינואר 2010 ב - 22:51 קישור ישיר

    ראיתי היום את הסרט, ואני לחלוטין לא מסכים לביקורת, הסרט כבש אותי, גם אם היה צפוי פה ושם. סרט נוגע ללב, מפתיע, קולנועי.
    נהדר.

  8. רותם ב' 31 ינואר 2010 ב - 8:57 קישור ישיר

    סרט אדיר. לא ברור לאן הוא נעלם בכל פסטיבל האוסקרים והגלובוסים. מזל שהבפטא מציל את כבודו. קייטי ג’רוויס מכניסה לכיס הקטנטן את זאת שכל העולם נשפך ממנה- קארי מאליגן.
    לא מאוחר לתיקון.

  9. רותם 31 ינואר 2010 ב - 9:01 קישור ישיר

    גאוני להוסיף את הב’!
    וממתי סרטים טובים מגיעים לטקסי פרסים?

  10. טל אנסקי 31 ינואר 2010 ב - 10:37 קישור ישיר

    אני מבין שבאוואטר הופתעת מהתפניות החדות בעלילה, שלא דומות לשום דבר שראינו קודם.

  11. טל 31 ינואר 2010 ב - 10:57 קישור ישיר

    מחוץ למים הוא סרט מעולה. תן לעצמך חודש מגורים במזרח לונדון ליד אסטייטס דומים לאלו שארנולד מציגה, ונראה אותך לא נלחם בלחלוחית בקצה העין ובגוש החונק בגרון.

  12. מיכאל 22 31 ינואר 2010 ב - 13:33 קישור ישיר

    טל –
    יאיר כבר הודיע מזמן כי הוא לא בעד קולנוע כמו שעושים האחים דארדן או קן לואץ’… ריאליזם לא עושה לו את זה וחבל. האחים דארדן מצוינים.

  13. רותם 31 ינואר 2010 ב - 17:40 קישור ישיר

    זה שסרט גורם להתרגשות זה לא קריטריון. זה פשוט פורנוגרפיה רגשית. אבל יש אצלה יותר מזה.

  14. נוי קוגמן 31 ינואר 2010 ב - 18:54 קישור ישיר

    לא ראיתי את הסרט, אבל. זה שסרט גורם להתרגשות זה לא קריטריון?! אני לא יודע איך אפילו להתחיל להגיב לטענה כזאת. מה כן קריטריון?

  15. שמוליק 31 ינואר 2010 ב - 21:53 קישור ישיר

    אני לא כל כך מבין את הדבקות הזו בפריים הרחב. מה הופך אותו לאסתטי יותר, ל”קולנועי” יותר? הוא הרי הפך פופולרי רק בגלל רצון של האולפנים להמשיך ולהרוויח כשהטלוויזיה נכנסה, לא בגלל סיבות אסתטיות.
    בכלל, הסרט הכי “קולנועי” שראיתי בשנה האחרונה הוא ‘סיור מודרך’ של ביני פרידנברג (נראה לי שראית אותו גם אתה) שמצולם גם הוא כך, וכולו אסתטיקה אחת גדולה.
    נראה לי דווקא שהפריים הרחב קצת הגיע לידי מיצוי. רוב הסרטים שיוצאים היום עושים בו שימוש בנאלי וחסר משמעות.

  16. ניל 3 פברואר 2010 ב - 17:08 קישור ישיר

    יש אותו להורדה מי הולך לקולוע בימינוו

  17. שאולה 3 פברואר 2010 ב - 20:42 קישור ישיר

    כל כך המון תפיסות אנכרוניסטיות בביקורת קצרה…
    מציעה לך לפנות למאמר שכתב ידידך וקולגתך מר שמוליק דובדבני, ביקורת על הסרט הנ”ל. שם הוא מציין כמה הסברים הגיוניים לבחירת הפריים המשונה. הרי באמת, כל סטודנט בשנה א’ לימודי קולנוע לומד לשים שני פסים שחורים, אחד למעלה ואחד למטה, הרבה לפני שהוא לומד מזה אמת, ורגש, וכל המילים הגסות והנשיות האלה שאנדריאה מעיזה להמחיש. גיבורה מעצבנת וטיפשה? אין פה נסיון להמלט מצרות, להפך- הפטאליות רודפת אותה. היא לא יכולה להמלט מהגורל שלה, אין חמלה בעולם הזה. איזה מין עוםם זה ללא חמלה? עולם שמצולם ב3 4, עולם מלבני, עולם א- אסתטי, עולם ישיר וצורב. הייתי מציעה לך ללכת לראות עוד סרטים שמתקיימים עכשיו, גם מלודרמות נושכות וכואבות כמו שאנדריאה מיטיבה לעשות, מאשר לשבת בבית, לכתוב ביקורות מתחמקות על סרטים אנכרוניסטים ע”ע הבודדים ושות’, ולפתוח את העולם שלך- כי הבנאדם היחיד שתקוע כאן בעולם מלבני זה אתה, יאיר.

  18. שאולה 3 פברואר 2010 ב - 20:53 קישור ישיר

    עולם ריבועי כן? מרוב עצבים יצא לי מלבני. אבל נו, מזה משנה…

  19. גיא טל-אור 5 פברואר 2010 ב - 9:47 קישור ישיר

    והנה לכם כל מה שבעייתי בביקורת קולנוע. רוה לא אוהב פריימים ריבועיים, אז הסרט הזה נפסל עוד לפני שחיבר שתי תמונות. זה בכלל לא משנה שהוא הבין כי יש אג’נדה מאחורי הבחירה. כל הסרט נראה אחר מבעד לעיניו. הגיבורה היא רק מעצבנת, לא משנה למה, או מה גורם לה להיות כזו. וכו’ וכו’. מי שיסור לביקורת של אורי קליין, ימצא שם משפט שמתאר טוב יותר ממה שאני יכול את המניעים לבחירה בפריים:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,519,209,45091,.aspx
    (גם הטוקבקיסטים פה עשו עבודת הסבר וביאור לא רעה).

    וכדי שלא ייצא שאני מצדד פה בקליין על חשבון רוה, הנה המקרה ההפוך – בביקורת שלו על “שבע דקות בגן עדן” (ניק-לינק), נדמה כי קליין לא הבין את הטוויסט העלילתי, שנותר סתום בעיניו. ושוב, ההסתכלות על סרט סתום שונה לגמרי מזו שנוגעת לסרט מתעתע, אך ברור בסופו.

    וכדי שלא ייצא שאני מצדד באופן כללי, אין פה משהו אישי נגד אף אחד. הסיבה העיקרית בגינה אני קורא את רוה היא הטעם היחסית דומה שלנו. אני לא מציק כיוון שלא הסכמתי עם דעתו בנוגע ל”מחוץ למים”, סתם בשביל להציק 🙂

  20. ספיר 7 פברואר 2010 ב - 17:45 קישור ישיר

    ארנולד הציגה סיפור בצורה הכי אמיתית שיכולה להיות. זה בא ליידי ביטוי בפריים המרובע,בצילום הפשוט והמרגיז, בילדה שלא רוקדת כמו שחקנית מקצועית.
    אם היא הייתה משתמשת בפריים הרגיל, בצילום הרגיל, בשחקנית מקצועית שהיא גם רקדנית מצויינת איך היא הייתה חודרת לליבנו ומראה את האמת בצורה טובה יותר ?

  21. רלי 13 פברואר 2010 ב - 23:09 קישור ישיר

    במה “מלומדת” ביקורת זו יותר מתגובתו הצפויה של צעיר תל אביב שנקלע לסרט בטעות בדרכו לפאב/למשחק כדרוגל?

  22. ערן 27 מרץ 2010 ב - 21:00 קישור ישיר

    פשוט בלתי נסבל
    יצאנו באמצע, אחרי שסבלנו והשתעממנו במשך שעה
    כלום לא קורה, אין שינויים, צפוי, ממוחזר.
    בזבוז של זמו, כסף וחיים

  23. ענבל 15 מאי 2010 ב - 11:05 קישור ישיר

    המשיבים כותבים פה מאוד יפה. שפה נקיה, טיעונים לוגיים, מובאות ממקורות אחרים – תענוג. אלא מה, חבל מאוד שאנשים בעלי איכויות כאלו, מתבזבזים על משהו אמורפי כמו קולנוע, במקום להקדיש עצמם למשימות משמעותיות יותר, כמו חינוך או איכות סביבה, שבהן היתרונות שלהם יהיו נחוצים יותר.

    נכנסתי הנה כדי ללמוד על הסרט ולהחליט אם לצפות בו, אבל כל המשיבים שכנעו אותי באותה מידה. הם פשוט יודעים לכתוב נהדר ואני נותרתי ללא תשובה ברורה : האם הסרט מומלץ, או שהוא בזבוז זמן?


השאירו תגובה