ברקים
הנה כמה כותרות שהצטברו לי בשבוע האחרון, חלקן כבר התיישנו, אבל עוד לא היתה לי הזדמנות למצוא להם פוסט. אז הנה כולן יחד:
1.
שמענו כבר שמייקל ווינטרבוטום מסתובב בחודשים האחרונים בישראל ומתכנן לצלם כאן את סרטו הבא, "הארץ המובטחת" (אחרי שהציג שני סרטים חדשים – עלילתי ותיעודי – בפסטיבל סאנדאנס האחרון – ועכשיו בברלין – ויצר מחלוקת לא קטנה). אבל עכשיו משתחררים פרטים נוספים על מה שתוארה עד כה רק כדרמה על קצינים בריטיים בפלסטינה של טרום 1948: מתברר שזה יהיה סרט על המצוד של הבריטים נגד מחתרת הלח"י. וקולין פירת יגלם את יאיר, אברהם שטרן, ראש המחתרת (ולא, אני לא קרוי על שמו). קולין פירת, מיסטר דארסי, בתור יאיר? מעניין ומורכב ובוודאי קונטרוברסלי. אבל הכי מסקרן: האם ווינטרבוטום צפה ב"זעם ותהילה" של אבי נשר? מאוד כדאי לו.
2.
נראה ש"פעילות על טבעית" רצח את "המסור". הסרט הבא בסדרה יהיה ככל הנראה האחרון (וממילא מפיקי "פעילות על טבעית" ניסו לגנוב את במאי "המסור" ליצור להם את סרטי ההמשך).
3.
שתי בשורות טובות במשפט אחד: פיניקס מלחינים את הפסקול לסרטה המתקרב של סופיה קופולה, "Somewhere".
4.
סרט חדש של החבובות? יש! ג'ייסון סיגל וניקולס סטולר, התסריטאים (והכוכב) של "קח את זה כמו גבר" כתבו תסריט לסרט הקאמבק של החבובות, שיקרא "הסרט הגדול ביותר של החבובות". ג'יימס בובין, הבמאי של סדרת הטלוויזיה הקומית "טיסת הקונקורדס", נבחר לביים את הסרט.
5.
כריס נולן עובד על התסריט לסרט השלישי של באטמן (אחרי "באטמן מתחיל" ו"האביר האפל"), אבל אולפני וורנר נתנו לו עוד משימה: להיות אחראי על תהליך הפיתוח של סרט חדש של סופרמן. בספק אם נולן יכתוב או יביים את הסרט, אבל הוא אמור להיות קרוב לתהליך ולשחק תפקיד חשוב בהשקה המחודשת של הדמות. סרטו החדש של נולן, “Inception”, בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו, ייצא בהמשך השנה.
6.
וג'יי.ג'יי אברמס התחיל לעבוד עם טום קרוז על "משימה בלתי אפשרית 4”. כרגע, מסתמן שאברמס, שביים את "משימה בלתי אפשרית 3", יהיה רק מפיק הסרט, ואולי שותף לתסריט, אבל לא הבמאי. אברמס גם עובד – בינתיים רק כמפיק – על פיתוח סרט ההמשך ל"מסע בין כוכבים".
7.
מתברר שקרייג טיטלי, התסריטאי של "פרסי ג'קסון", הוא חבר טוב של דרו מקוויני (לשעבר מ-Ain't It Cool News וכיום מ-Hitfix), אז כשמקוויני התיישב לראיין אותו יחד עם כריס קולומבוס, על ההשוואות שבין "פרסי ג'קסון" ו"הארי פוטר", יצאה מזה שיחה משפחתית די מעניינת, יחסית ליוצר שאני לא מאוד מחבב.
אז איזה עוד סרטים צפויים לנו בתלת מימד אחרי ההצלחה של "אווטאר"? לא מעט סרטים שבכלל לא תוכננו להיות כאלה. אם עד עכשיו בעיקר סרטי אנימציה הפכו לתלת מימד, אולפני הוליווד רוצים עכשיו רק עוד ועוד סרטים בתלת מימד. וכך, בימים אלה, רוב סרטי האקשן הגדולים של 2010 נכנסים בבהילות לחדרי העריכה הממוחשבים כדי להפוך אותם מדו מימד לתלת מימד. הראשון בתור יהיה "התנגשות הטיטאנים" של לואי לטרייה (“המשלח"), ואחריו גם "הארי פוטר" החדש, “רובין הוד" של רידלי סקוט, כנראה גם "המסור" הבא, ועיבוד הקומיקס "Priest”.
האם תלת מימד בפוסט (שלא צולם כך מלכתחילה כמו אווטאר) שווה משהו או סתם גימיקי? נראה כמו עוד דרך לחלוב ממון על כרטיסים יקרים יותר..
לתת לכריס נולן לפקח על הסופרמן החדש נשמע כמו אקט של ייאוש מוחלט מצד האולפנים. מה הקשר בכלל? כאילו, לא הלך לכם עם הסופרמן האחרון, ושמעתם שאביר אפל מאוד הצליח, אז החלטתם להביא את נולן גם לכאן? אולי פשוט ניתן לו בעלות על כל סרטי הקומיקס שמופקים בהוליווד וזהו? יש עוד אנשים מוכשרים בעולם, תתאמצו קצת. תהיו יותר יצירתיים. הרי הסגנון של סופרמן שונה לגמרי מזה של באטמן, וכל הסטייל האפל והקודר הזה של באטמן לא מתאים כאן. זו התנהלות כל כך אופיינית אצלם, לראות שמשהו מצליח אז פשוט לחקות אותו, בלי לעצור ולחשוב אם זה רלוונטי בכלל.
יש גם עלילות סופרמן קודרות
ואני שואל למה לא לתת לריצ'רד דונר לעשות את הסרט החדש של סופרמן?
אם כבר שיחזירו את הרעיון לתת לטים ברטון את סופרמן (ולניקולס קייג' את התפקיד הראשי).
ויש את מי שניסה באופן משעשע למדי להציג איך יראה "ספיידרמן" בידיו של ווס אנדרסון:
http://www.youtube.com/watch?v=H5KfHEoZDKI
לJNH, מה הקשר בין סופרמן לבאטמן? אתה שואל את זה ברצינות. סוף סוף בוורנר הבינו את הפוטנציאל בזה שהם מחזיקים בזכויות לכל מה ששייך לDC קומיקס. באטמן וסופרמן חיים באותו עולם בקומיקס. וזה עושה רק טוב לשתי הסדרות. מדוע לא להעתיק את זה לקולנוע? (כפי שמרוול עושים עם איירון מן, ת'ור, האלק וקפטין אמריקה). כריסטופר נולאן לא סתם במקרה הצליח עם האביר האפל. הוא הצליח בגלל שהוא גרם לבאטמן להראות נכון ואמיתי על מסך הקולנוע. הוא יצר עולם שמצד אחד משחזר מספיק מהקומיקס בשביל להיות מעניין ונאמן לדמות ומצד שני מספיק אמיתי בשביל להיות אמין ולהוות עולם קולנועי שאפשר לעבוד איתו. אז למה לא להכניס את סופרמן לתוך העולם הזה? זה לא אומר שהעלילה של סופרמן צריכה להיות אפלה כמו האביר האפל. העולם מספיק גדול בשביל שני גיבורים בעלי אופי שונה. ההחלטה לתת לכריסטופר נולאן להיות המנג'ר של סופרמן היא ההחלטה הטובה ביותר שוורנר קיבלו. סוף סוף אולי יצא סרט של סופרמן שיהיה מנותק מסרטי שנות ה-70 הגרועים ולא אפוף בנוסטולגיה מעצבנת למשהו שמעולם לא היה טוב. ואולי גם כמה אנשים יבינו סוף סוף שריצ'רד דונר לא המציא את סופרמן, ושיש גרסאות טובות בהרבה לאיש הפלדה.
וואו, עג'מי ממשיך לתת בראש בקופות בניו יורק! השלים מאה אלף דולר עם 4 העתקים בלבד. לפי האתר של המפיץ, הוא הולך להתרחב השבוע עם שישה העתקים נוספים.
לא תיכננו לפני כמה שנים סרט בשם
'סופרמן נגד באטמן'? מישהו יודע מה נסגר עם הפרויקט?
ומה בנוגע ל'ליגת הצדק'?
ורק אני כמעריץ נאמן של החבובות (הפרקים הטובים ביותר לטעמי הם עם מריסה ברנסון וג'ין סטייפלטון) לא שקט עם הבשורה על סרט חבובות חדש. בלי ג'ים הנסון המנוח ובלי פרנק אוז שאמר שדי לו ממיס פיגי (אולי התחרט ?). אני מבין שזה לא מזיז לכם אבל בכל זאת זה מעסיק אותי כרגע יותר ממחשבות על מוריס פיאלה והחזה של סנדרין בונר הקטינה ב'לחיי אהבותינו'
OFF TOPIC
הסרט החדש של הבמאי ג'אן פייר ג'אנט יצא
הטריילר נראה מדהים
למי מתחננים שיבאו אותו לארץ?
http://www.youtube.com/watch?v=CYVGkjgNEU8
כריס נולן הצליח להעניק לבטמן נופך ראליסטי (עניין הגלימה והתחפושת דיין מעט מטופשים לדעתי האישית).
הייתי שמח לראות את סופרמן ללא הגלימה וה-S המגוחכים ושייכים בעיקר לפיפטיס. אבל עם סופרמן זה קשה יותר. סופרמן הוא דמות גרוטסקית מיסודה. הוא הגיע מכוכב אחר ובכל זאת נראה כמו בנאדם…(!) לבוש גלימה. על מנת להפוך את סופרמן לדמות אמיתית יש להכניס שינויים עמוקים בסיפור המקורי ולמצוא צידוקים מעניינים להופעה האנושית שלו. זה בטוח מעניין להתמודד עם האתגר לגמרי מחדש. דעתכם?
שלוש בבוקר. ראיתי בערב את "הסוד שבעיניים" הארגנטיני שמועמד לאוסקר (אני אכתוב עליו מחר. בגדול: סרט מרשים, אבל מפשל בפינישים. לא נראה לי שיזכה באוסקר). אח"כ חזרתי הביתה וישבתי מול הטלויזיה לראות את טקס פרסי הגויה הספרדי. "הסוד שבעיניים" היה מועמד ל-9 פרסים. הוא זכה רק בשניים.
הטקס היה מרתק. ככל שהוא התקדם נוצר מומנטום ל"אגורא" של אלחנדרו אמנבר, שקטף בתחילת הערב כמעט כל פרס שהוא היה מועמד לו. ואיפשהו באמצע הוא נעצר על 7 פרסים, וסרט אחר, דרמת בית סוהר שנראית מרשימה מאוד ועונה לשם "תא 211" התחילה לצבור פרסים. בסופו של דבר, "אגורא" יצא עם 7 פרסים, ביניהם פרס על תסריט מקורי וצילום. "תא 211" לקח 8 פרסים: בימאי, שחקן, שחקנית משנה, שחקן בתפקידו הראשון על הבד (תגלית), תסריט מעובד, עריכה, סאונד, ובסוף – פרס הסרט הטוב ביותר.
עוד כמה נקודות מעניינות: לפרס השחקנית היו מועמדות פנלופה קרוז על "חיבוקים שבורים", מריבל ורדו ("ואת אמא שלך גם") על תפקידה בסרט "טטרו" של קופולה, ורייצ'ל וייס על "אגורא" שלושתן הפסידו ללולה דואנייס ("הים שבפנים") על תפקידה בסרט "אני גם"; היו כמה מועמדויות וזכייה אחת לסרט שנקרא "Gordos" (שמנים), שעל פניו נראה כמו הגרסה הספרדית ל"סיפור גדול"; בפרס הסרט האירופאי הטוב ביותר זכה "נער החידות ממומביי" (גבר על "הכניסו את האדם הנכון", "ברוכים הבאים לצפון" ו"בין הקירות"); בפרס סרט האנימציה הקצר זכה "האשה והמוות" שמועמד גם לאוסקר.
לילה טוב.
בוקר טוב (אני לא ישן הרבה).
"הסוד שבעיניים" של חואן חוסה קמפנלה, שעולה בשבוע הבא בסינמטק תל אביב, ומועמד לאוסקר מול "עג'מי" ומול "הסרט הלבן" (ומול "נביא" ו"חלב הצער") הוא דרמה מרשימה ומאוד מעניינת, אבל גם קלאסית וקצת מיושנת. למעשה, היא נדמית מיושנת מדי, ונדמה לי שמחויבותו של הבמאי לסגנון הזה גורעת מהסרט הזה להתעלות מעל ל"טוב מאוד" ולהיות סרט ממש מצוין.
הגעתי להקרנה אתמול קצת מוקדם (כמו שאני בד"כ עושה), והסתובבתי בלובי. בין היתר, העפתי מבט באותיות הקטנות שבפוסטר של הסרט. מסתבר ש"הסוד שבעיניים" מבוסס על ספר שנקרא במקור "השאלה שבעיניים". הספר עובד לתסריט ע"י הסופר עצמו, בשיתוף עם חואן חוסה קמפנלה, הבמאי. וכאן טמונה התשובה למה שטוב ופחות טוב בסרט: קמפנלה לא מתעסק בשאלות. הוא מתעסק בתשובות ובקביעות על החיים. התסריט כפי שהוא (ולא קראתי את הספר, כך שאני לא יודע אם זה כך גם בספר) משתמש בטריק שחוק של דמות שכותבת ספר, ומתוך האירועים שנכתבים בספר, נפרשת העלילה. עם זאת, הסרט מתאר שתי עלילות במקביל – את זאת שהספר שבתוך הספר מגולל, שהיא בעצם זכרונותיו של הגיבור, וכן סיפור אהבה עדין ולא גמור שיש לו מהעבר, ונמשך אל ההווה. דמויות נוספות שייצטרפו יביאו את הסרט למסקנתו, לשיעור לחיים שהוא מבקש להעביר, והוא שאין לחיים טעם אם אין לאדם תשוקה למשהו, אם אין לו בחיים דבר שהוא מרגיש לגביו אהבה ועוסק בו מדי יום. להעביר חיים ללא תשוקה (למישהו, למשהו) זו לא דרך לחיות. ואת השיעור הזה לחיים מעביר קמפנלה בעזרת תסריט מרובד, אבל גם קצת צפוי ,ובעזרת בימוי שוטף, אבל גם קצת חורק בקצוות (במיוחד בדרך שבה קמפנלה מרגיש את הצורך להעלות את המוזיקה התזמורתית ברגעי השיא, בעיקר בסוף).
החלק הראשון של הסרט מזכיר בקווים כלליים את "זכרונות של רצח" של בונג ג'ון הו, או את "זודיאק" של דיויד פינצ'ר, כלומר, מדובר במרדף אחר אנס ורוצח, כאשר זהותו ידועה בעצם, אבל אין באפשרותו של הגיבור החוקר לשים את האצבע על המשהו הסופי הזה שייסגור את הפושע מאחורי סורגים להרבה שנים. אבל ריבוד התסריט, והוספת סיפורי משנה, הופכים את "הסוד שבעיניים" לעשיר ומרתק, למרות החריקות.
מעלתו העיקרית של הסרט היא הצילום. מזמן לא ראיתי צילום כל כך מרשים (וזה כולל את "הסרט הלבן", היפה כשלעצמו). קמפנלה מצלם קלוז אפים יפהפיים, ועוסק כל הזמן בגילוי והסתרה. המצלמה נמצאת כל הזמן מאחורי מחיצות, דלתות, קירות, המסתירים חלקית את האובייקטים, אבל גם לא מונעות מהקלוז אפים המתגלים אלינו מאחורי אותן מחיצות להיות מושלמים. יש עומק עצום וחיים שלמים בצילום של הסרט. לשיא מגיע הסרט בסיקוונס של כעשר דקות באמצע הסרט שמתרחש במגרש כדורגל. כזאת וירטואוזיות של צילום לא נראתה על המסכים הרבה זמן (לרגע חשבתי אפילו על עמנואל לובצקי).
כל השחקנים עושים עבודה טובה, ובראשם ריקארדו דארין, שנדמה שמופיע בכל סרט ארגנטינאי שיש. ובסך הכל, מדובר בסרט טוב מאוד. וזהו.
יש שני מיסטר דארסי בסרט הזה של ווינטרבוטום: גם מת'יו מקפאידן (בגירסה הקולנועית מ-2005).
וידיעה חדשותית שלא עשתה עליה עדיין:
קווין סמית הורחק מטיסה בשל משקלו. באמת, תחפשו ברשת.
על סרטו של ווינטרבוטום החדש:
http://ymedad.blogspot.com/2010/03/blog-post_13.html
I'm having a hard time viewing this information from my iPhone. Maybe you could upgrade the site and make it more accessible from my phone. Thatd be real cool!