23 פברואר 2010 | 16:33 ~ 30 תגובות | תגובות פייסבוק

מבצע חיסול

כשאביגדור ליברמן אומר לעיתונאים “אתם רואים יותר מדי ג’יימס בונד“, האם הוא חושף בזה שהוא לא ראה ג’יימס בונד? ג’יימס בונד לא עובד בקבוצה (זה דווקא מתלבש בול על “מינכן”, שעוסק ב…. אוי ואבוי – המוסד הישראלי). אם כבר, אז שיטת הפעולה של מחסלי דובאי גורמת לי לחשוב שמי שביים אותם צפה יותר מדי ב”אני, מרגל”, סדרת הטלוויזיה מהסיקסטיז בה קוברט קולפ וביל קוסבי גילמו מרגלים שהכיסוי שלהם למסעות בעולם היה העובדה שהם שחקני טניס.


מרגלים ושחקני טניס. החשודים בחיסול בדובאי


========


חבריי במכללה הישראלית לאנימציה משיקים השבוע סדרת הרצאות הפתוחות לקהל הרחב. המפגש הראשון יתקיים במוצאי שבת הקרוב, ערב פורים, ויתארח בו שחר לבבי, אחד האנימטורים של “אווטאר”, שחזר לאחרונה ארצה אחרי שהות בניו זילנד שם עבד ב-WETA, חברת האפקטים שהקים פיטר ג’קסון. נראה לי אדם שיהיה מרתק לפגוש ולשאול אותו שאלות ולהבין דרכו איך עובדת המכונה העצומה הזאת של סרטי האפקטים, ואיזו השפעה יש לאנימטור אחד קטן על הסרט כולו. הנה דף האירוע. שבוע אחרי זה יתקיים באותו מקום ובאותה שעה ערב טרום-אוסקרים, בו אשתתף גם אני. יאללה, בואו.


============


אז מה הוחלט: אתרי סטרימינג של סרטים וסדרות זה עסק משגשג או כישלון ודאי? ביום אחד, גם וגם. חברת בי-סייד נסגרה סופית, אבל חברת Vudu נקנתה על ידי וולמארט. ואולי זה מתחיל להיות בדיוק כמו העולם האוף-לייני: סרטי המיינסטרים מצליחים, חברות המפיקות ומפיצות סרטי איכות וסרטים זרים הולכות ונעלמות.


==========


אני מת שאחד המפיצים יפתח בית ספר למפיצים. יש כל כך הרבה דברים בעולם ההפצה שאני נורא רוצה ללמוד ולהבין. למשל: למה סרטים נכשלים. אדייק: למה סרטים טובים נכשלים. אחדד: למה סרטים טובים ומסחריים עם כוכב מוכר ואהוב נכשלים. מקרה המבחן: “תלוי באוויר”. כשראיתי את הסרט הייתי בטוח שהוא הולך להיות להיט ענק בארץ. הוא בדיוק מסוג הסרטים שקהל מבוגר יכול נורא להתחבר אליו ולהרגיש הוא מדבר עליו ואליו, ויש בו את ג’ורג’ קלוני, שנדמה לי שהקהל (המבוגר) בארץ נורא אוהב. אבל הסרט הביא בינתיים רק 50,000 צופים. לא מספר מזעזע, אבל לא להיט. אז למה? האם זו אשמת השיווק וההפצה? האם הקהל פשוט לא ידע שהסרט שם? או אולי אשמת הסרט – אולי בשעה שאני חשבתי שזה סרט מקסים, חכם, מרגש וקומוניקטיבי, אולי הקהל חשב אחרת? ואולי – ויש סיכוי שזה העניין – ש”אווטאר” פשוט הטביע כל סרט אחר שהוקרן מולו, ושהקהל שהולך לראות סרט פעם בחודשיים-שלושה בחר ב”אווטאר”, וויתר על “תלוי באוויר”? האם אפשר היה לעשות משהו אחרת? ואיך אפשר לגרום לקהל להבחין בקיומו של סרט שהוא אמור להתחבב עליו?


והנה בעיה הפצתית בהתהוות: דיברתי עם ידיד ברחוב, חובב קולנוע גדול, וסיפרתי לו את “הסרט החדש של סקורסזי” שראיתי. הוא פער עיניים וענה: “יש סרט חדש לסקורסזי?”. אמרתי כן. הבטתי ימינה-שמאלה ראיתי את הפוסטר ל”שאטר איילנד” והצבעתי עליו. “הנה, זה”. ואז קלטתי: לא כתוב עליו שביים אותו מרטין סקורסזי. רק שמשחק בו ליאונרדו דיקפריו. סוג של טעות איומה, לא? הבימוי של סקורסזי הוא הכוכב האמיתי של הסרט.


נושאים: בשוטף

30 תגובות ל - “מבצע חיסול”

  1. אביגיל 23 פברואר 2010 ב - 16:53 קישור ישיר

    מדגם לא מייצג: צפיתי בתלוי באוויר בסוף השבוע שלפני האחרון (השני שלאחר יציאתו לאקרנים בארץ), ביס פלאנט, בשבת אחר הצהריים – שעה שבה לכל סרט שאינו אווטאר לא ציפיתי שאצטרך להזמין כרטיסים. האולם היה מלא עד אפס מקום, וכן, בקהל שהייתי מאפיינת אותו כמבוגר, ואני ואחי נאלצנו להצטופף במקומות בצד. לעומת זאת, על אף שאהבתי את הסרט, גם אחרי וגם לפני הצפייה בו לא חשתי התרגשות רבה ממנו, ולא הייתי מאיצה באנשים לראותו. כפי שאמר מישהו מאחורי בזמן היציאה מהאולם, לסרט כזה אפשר לחכות ל-DVD.

  2. עמו36 23 פברואר 2010 ב - 17:05 קישור ישיר

    רוברט קולפ,לא קוברט.

  3. יעקב 23 פברואר 2010 ב - 17:29 קישור ישיר

    (מכיל ספוילר)
    נדמה לי שיש תאוריה שאומרת שהנשים – הן שלרוב מביאות את הבני זוג שלהן לקולנוע.
    אם זה נכון, זה יכול להסביר למה אין התלהבות מ”תלוי באוויר”. הנשים שאני דיברתי איתן לא ממש התלהבו ממנו ביחוד מהסוף הלא כל כך רומנטי.
    מעבר לזה, זהו סרט חמוד וקליל שמתאים יותר לקיץ.

  4. גל-Z 23 פברואר 2010 ב - 18:05 קישור ישיר

    כשראיתי תלוי באויר ביום שישי, האולם היה מלא – בגלל שזה יום שישי.
    אבל הרבה אנשים יצאו באמצע ודיברו כל הסרט על כמה שהוא משעמם אותם.

    אני אישית נהנתי

  5. itaihasid 23 פברואר 2010 ב - 18:27 קישור ישיר

    לגביי תלוי באוויר, אומנם עוד לא ראיתי אותו אבל שני ההורים שלי צפו בו ואמא שלי רצתה לצאת באמצע מרוב שהיא לא אהבה וגם אבא שלי לא נהנה אבל לא שקל לצאת..

  6. תומאס 23 פברואר 2010 ב - 18:31 קישור ישיר

    כמו סקורסזי, כך גם ברטון. האם ראית את שמו של האחרון על הכרזה לאליס בארץ הפלאות?
    רק דיסני. זהו.

  7. לימודי אנימציה 23 פברואר 2010 ב - 18:45 קישור ישיר

    עוד בענייני אירועי אני-מטור:
    1. ראיון עם שחר לבבי התפרסם היום ב-YNET:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3852128,00.html
    2. החלק הראשון של המפגש עם שחר ישודר לייב ב-YNET במוצ”ש, החל מ-19:20.
    3. לאחר ההרצאה, המכללה הישראלית לאנימציה מקיימת מסיבת פורים אנימטיבית. הכניסה חופשית, כולם מוזמנים!

  8. רותם 23 פברואר 2010 ב - 20:12 קישור ישיר

    נראה לי במקרה של תלוי באוויר זה שילוב של כל הסיבות שציינת: דבר ראשון זה לא סרט מדהים, חביב וטוב, אבל יכול לעצבן כמו שציינו למעלה. דבר שני, אוואטר אולי זולל. שלישי, אני לא בטוח שחמישים אלף עד כה לסרט בנות יותר (סליחה מראש) הוא כשלון חלקי. הוא לא הצלחה מסחררת, אבל לא הוא דוגמא לשאלה על אודות הפצה.

  9. מיכאל 22 23 פברואר 2010 ב - 20:41 קישור ישיר

    ”ידיד חובב קולנוע גדול”?
    שלא יודע מה קורה עכשיו בקולנוע?
    עוד מעט יגיד לך גם שלא יודע על חדש של פולנסקי.

  10. רז-ש 23 פברואר 2010 ב - 20:48 קישור ישיר

    ההורים שלי הם גם בקהל שאתה מגדיר כקהל היעד המבוגר שהולך לסרט אחת לשלושה חודשים לא יותר. אם אתה חושב שהם לא הלכו לתלוי באויר בגלל אווטר אז אתה מאוד טועה. לאווטר הם לרגע לא חשבו ללכת. הם העדיפו את יהודי טוב, ואת סרט לבן. אלה היו התחרות האמיתית של למעלה באוויר.

  11. נוי קוגמן 23 פברואר 2010 ב - 21:27 קישור ישיר

    אביגיל- גם אני יצאתי מאוואטר במין תחושה כזו של נחמד-אך-לא-מלהיב, ובכל זאת, לחכות לDVD? מעבר לזה שזה האירוע שכולם מדברים עליו, שזו סיבה מושמצת אבל טובה לראות סרט, עיקר העניין בו הוא התלת מימד וכאלה. לא, אני לא חושב שהוא הסרט הכי מדהים ויזואלית בכל הזמנים, אבל אם לא לראות אותו בשביל האפקטים, אז בשביל מה כן? בשביל העלילה? היא אמנם יכלה להיות יותר גרועה, אבל גם לגמרי לא שווה צפייה בפני עצמה.

  12. mook 23 פברואר 2010 ב - 21:58 קישור ישיר

    למרות מה שנדמה לנו גורג’ קלוני הוא לא מגנט קהל גם בארה”ב. למעט האושנים עטורי הכוכבים, באטמן ורובין (!) והסערה המושלמת אין לו ברזומה אף סרט שחצה את רף ה-80 מיליון. שנית, אם יש כאלה שאמורים ללכת לסרט הזה בגלל ג’ורג’ קלוני, אפשר שבחרו ללכת דווקא לסרט השני שבו קלוני מככב על המסכים בארץ – הגברים שבוהים בעזים.

  13. רז 23 פברואר 2010 ב - 22:31 קישור ישיר

    בניגוד למרבית המגיבים, אני ראיתי את “תלוי באוויר” ביום שישי האחרון ביס פלאנט (בהקרנה של 17:00 כמדומני) והאולם היה די ריק.

  14. רותם 23 פברואר 2010 ב - 22:56 קישור ישיר

    אבל חמש בשישי היא שעה מתה בקולנוע באופן כללי לא? כמובן שזו השעה המועדפת עליי…

  15. mook 23 פברואר 2010 ב - 23:00 קישור ישיר

    בשישי אחר הצהריים גם האולמות שהקרינו בזמנו את חמש עשרה הדקות של אווטואר (בחינם) היו די ריקים.

  16. סטיבי 24 פברואר 2010 ב - 0:18 קישור ישיר

    (למה “סוג של”?)
    שמעתי קודם מישהו מיס נשאל “וזה לא יוצא לקולנוע?” ועונה “כן, אחרי ההקרנה בטלוויזיה”. לא הייתי אומרת שזה ודאי, אבל נראה שזה הלך הרוח. לפחות לסינמטקים, אם כבר יש עותק פילם מתורגם (לא בצורה נפלאה, אבל בטח יותר טוב מהתרגום רווי הטעויות שיש ב”השליח”).

  17. idans 24 פברואר 2010 ב - 1:28 קישור ישיר

    אולי ליברמן התכוון שכמו בג’יימס בונד, גם כאן בעיני כולם הרוסי הוא הרע.

  18. אביגיל 24 פברואר 2010 ב - 8:15 קישור ישיר

    נוי: התבלבלת. הסרט שממנו יצאתי בתחושה שאפשר היה לחכות ל-DVD הוא תלוי באוויר. את אווטאר, אני מסכימה, חייבים לראות בקולנוע, כי החוויה התלת-מימדית הגדולה מהחיים היא הדבר היחיד ששווה צפייה בו.

  19. עדן 24 פברואר 2010 ב - 9:33 קישור ישיר

    אני חושב שהסוף של “תלוי באוויר” עלה לו בהמון צופים והכנסות ברחבי העולם. נראה לי שהרבה אנשים דווקא נהנו במהלך הסרט ואז מאד התבאסו לגלות את הסוף הלא-הוליוודי שאולי היה אמיתי יותר אבל מספק הרבה פחות. הם יצאו מאוכזבים מהקולנוע ולא המליצו לאף אחד מחבריהם על הסרט.

  20. מיקי 24 פברואר 2010 ב - 10:53 קישור ישיר

    דווקא לי הסוף עשה את הסרט ואני לא מסכים שהוא לא הוליוודי. האמירה בו מאוד חד משמעית ערכית-אמריקאית: בתקופות של פיטורין ומשבר כלכלי מאיים, חוזרים הביתה ומגלים את הערכים ואת המשפחה. סוג של גלולת הרגעה לאמריקה פוסט-המשבר. הדמות של קלוני, שבמהלך כל הסרט הייתה כלי השרת הקפיטליסטי, פתאום הפכה לסנטה קלאוס. לי זה דווקא עשה טוב וזה הוסיף לסרט מימד ותחכום שלא היה במהלכו.

  21. אביגיל 24 פברואר 2010 ב - 11:13 קישור ישיר

    ספוילרים לתלוי באויר: התיאור שלך של הסוף מעט מבלבל, מיקי. קלוני מנסה, כדבריך, להפוך לסנטה קלאוס, אבל בחירת ליבו לא מעוניינת, ובסוף הסרט הוא חוזר בדיוק לאותם החיים הריקים, המבוססים על מערכות יחסים מדומות או קצרות טווח, שהיו לו בתחילת הסרט.

    לטעמי הסוף בעייתי ולא מכיוון שאינו הוליוודי. הבעיה בו היא שהוא משטיח את הסרט, שסופו הופך זהה לתחילתו, והופך אותו ללא יותר מרצף עשוי היטב של פראפרזות על רעיון שממוצה כבר בטיזר. אני מודה שהסוף ההוליוודי שבו קלוני מוותר על חיי הנדודים בשביל זוגיות עם ורה פרמיגה גם לא קורץ לי, אבל הלא-סוף של הסרט לדעתי אפילו פחות מוצלח.

  22. דני 24 פברואר 2010 ב - 11:34 קישור ישיר

    ספויילר(???) לתלוי באוויר: ואני דווקא חשבתי ששמיטת ידית המזוודה, לוח הטיסות שמראה כל כך הרבה מקומות לטוס אליהם אך אף סיבה לעשות זאת והעובדה שבקריינותו הוא מדבר על המצאותו התמידית מעלינו כשאנו רואים רק עננים ולא מטוס מכוונים לכך שלא רק שהוא לא חזר לנקודת ההתחלה אלא שלמעשה החבר קלוני התאבד.

  23. מיקי 27 פברואר 2010 ב - 2:35 קישור ישיר

    אני לא בטוח שהם חיים ריקים עבורו. הם חיים ריקים לפי התפיסה שלנו. אני לא כל כך בטוח שהוא לא עבר תהליך – הוא ניסה את החיים “הנורמליים” וזה לא עבד לו. כך או כך, אני חושב שהסיום של הסרט – אם בכך שהוא חזר לאוויר או ברצף השוטים של המפוטרים שפתאום מדברים אחרת על הפיטורין ועל הטראומה שבעקבותיה – מעידים שהסרט הוא יותר מאשר על הדמות של קלוני. באזשהי צורה אנחנו מקבלים, לאורך כל הסרט, את הפיטורים ואת המשבר הכלכלי הנוכחי כטרגדיה עצומה. סופו של הסרט טוען, לדעתי ולא בכל כך הרבה מילים, שהמשבר הכלכלי מחזיר את אמריקה לימים היפים שלה, של המשפחה, של הביחד. קלוני הוא סוג של סנטה קלאוס בגלל שהוא גורם לזה לקרות. אביגיל, את יכולה לקרוא לזה רגרסיה, אם לדמותו או לדמותה של אמריקה בכלל, אבל גם מאוד יכול להיות שזה סוג של פוסט-טראומה. והטראומה היא לא הפיטורין והמשבר אלא ההשתוללות הקפיטליסטית שקדמה לו. וזה בחלט סוג של גלולת הזהרה. בכל מקרה, זה מה שכן אהבתי בסרט. אני מאוד אהבתי את הסוף ואת “הטוויסט” שלו. מה שלא נפלתי ממנו זה הבימוי, שלטעמי היה יותר מידי היפראקטיבי, לא נתן לסצנות את הזמן שלהן וכל הזמן קטע אותן באיבן. בהחלט לא סרט מבריק, בטח שלא ראוי לאוסקר, אבל כן סרט מהנה ואקטואלי.

  24. נוי קוגמן 27 פברואר 2010 ב - 9:38 קישור ישיר

    מיקי- תגובה מאוד מעניינת, אבל לגבי היתרונות והחסרונות של הסרט, אני חושב בדיוק ההיפך. הדבר שהכי אהבתי בסרט היה חוש הקצב המושלם בו, שעובר בין סצנות היפרקאטיביות בעריכה ובדיאלוגים לבין שוטים ארוכים ולא מופרעים.

    דני- אני לא חושב שזו הייתה הכוונה המקורית, אבל רעיון יפה מאוד. אני צריך לחשוב על זה.

    אביגיל- אה, נכון, סליחה.

  25. אורי 1 27 פברואר 2010 ב - 16:51 קישור ישיר

    עוד לא ראיתי את “תלוי באוויר”, אבל כבר שמעתי על לא מעט אנשים שפשוט התבאסו ממנו, השתעממו או סתם לא הבינו מה רוצים.

  26. web analytics 8 דצמבר 2010 ב - 4:30 קישור ישיר

    Man the spam here are driving me crazy! Get rid of it!

  27. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 7:38 קישור ישיר

    Mate this spamming here will drive me spastic! Delte them!

  28. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 8:04 קישור ישיר

    Buddy this spam here will drive me insane! Get rid of it!

  29. dentist geelong 8 דצמבר 2010 ב - 10:25 קישור ישיר

    Buddy the spam comments here are driving me nuts! Fix it!

  30. Milissa Nagtalon 7 פברואר 2011 ב - 4:03 קישור ישיר

    Your website is great! This post really caught my eye when I was searching around. Thanks for sharing it.


השאירו תגובה