סנדל וסקנדל
פתאום התחיל להטריד אותי שאני לא באמת יודע מה פירוש הצירוף "The Hurt Locker". האם זה סלנג צבאי, או סלנג של חבלנים. תהיתי כמה ימים בטוויטר, ולא רק שהגיעה תשובה, מתברר שלא רק אני לא ידעתי מה זה. תודה לעידן על הלינק להסבר של קריס טייפלי. והנה הפירוש של "המילון האורבני". זה פשוט מקום – פנימי, נפשי, אבל גם פיזי – של כאב ודכאון.
וגם זה נשלח לי בטוויטר (תודה לרותם): שיחה עם התסריטאי/עיתונאי מארק בואל (לחצו על הלינק להפעיל את הנגן):
ראיון עם תסריטאי "מטען הכאב" (לחצו להפעלת הנגן)
==========
סקוט פיינברג מציג: 20 דברים שאולי לא ידעתם על "מטען הכאב".
===========
ונותר פחות משבוע עד שמצביעי האקדמיה צריכים להחזיר את טפסי ההצבעה שלהם, וזה בול הזמן לסקנדל קטן. אחד ממפיקי "מטען הכאב" ניסה לגייס את חברי האקדמיה להצביע לסרט שלו, וביקש מהם שימליצו לחבריהם להצביע לו, ולא "לסרט שעלה 500 מיליון דולר". הוא שלח את המייל בתפוצה עצומה, וכמובן שהוא מיד הועבר – מן הסתם – לנציגי "הסרט שעלה 500 מיליון דולר" ומשם להנהלת האקדמיה. מתברר שבקשה כזאת היא מנוגדת לתקנון התחרות. למפיקים מותר לפרסם את סרטם, אבל אסור להם לפנות לחברי האקדמיה ולבקש מהם ישירות תמיכה פומבית בסרטם (ע"ע פרשת המודעה המוזמנת במימון מיראמקס של רוברט ווייז התומך ב"הטייס" של סקורסזי). ומכיוון שיש עוד כמה ימים של בחירה, ונראה שהמירוץ צמוד, יש סיכוי שמישהו ינסה לנפח את המייל הקטן והאידיוטי הזה לחתיכת ביג דיל של השמצות בין מפיקים. המפיק, בכל אופן, כבר שלח מייל התנצלות.
אבל כשעונת האוסקרים הזאת תיגמר, מישהו יצטרך לעשות פרופיל על חברת ההפקה הקצת קיקיונית הזאת, Voltage Pictures. הם אמנם מימנו את "מטען הכאב", אבל נדמה שהם גם דפקו לסרט הזה את החיים עם מדיניות הפצה שערוריירית, ועכשיו עם פדיחות בדקה ה-90 לפני הטקס. מה השלב הבא, גיוס מצביעים בפייסבוק? אם הסרט יזכה לבסוף באוסקר, זה יקרה למרות ההתערבות המחפירה של חברת וולטג', ובהחלט לא בזכותה.
=========
אני צריך כבר לסגור את הימורי האוסקר שלי, אבל יש משהו שמטריד אותי. על פי כל החזאים הכי אמינים פרסי המשחק אמורים להיות כבר סגורים וחתומים: סנדרה בולוק וג'ף ברידג'ס על שחקנים ראשיים. מוניק וכריסטוף וולץ על שחקני משנה. אבל משהו מציק לי. קטגוריית השחקנים הראשיים נרית לי פשוטה וברורה מדי. ואחרי שגם ברידג'ס וגם בולוק הפסידו בבאפט"א לקארי מוליגן ("לחנך את ג'ני") ולקולין פירת ("סינגל מן") אני מרגיש שאחד מהם חייב לזכות גם באוסקר. אבל מי? אני מתייעץ עם מומחי אוסקר גדולים ממני, והם אומרים לי שאין סיכוי, ברידג'ס ובולוק, זה חתום וסופי. והבאפט"א? נו, בולוק בכלל לא היתה מועמדת כי הסרט שלה יצא באנגליה רק ב-2010. וממילא מוליגן ופירת הם שחקנים בריטיים שזוכים ליתרון המגרש הביתי. וגם זה מציק לי: יותר מדי אמריקאים בפרסי המשחק. שנה בלי זוכה בריטי? נשמע מופרך. אז אני רוצה להמר שמוליגן או פירת ידפקו הפתעה ויקלקלו לכמה מאיתנו את הסטטיסטיקה. אבל מי מהם? לרגע נראה לי שזה פירת. אבל לרגע זה נראה שזה מוליגן. אני צריך עוד לחשוב על זה קצת.
אני מתקשה להאמין שסנדרה בולוק תזכה על סרט כמו "הזדמנות שנייה", ההימור שלי הוא עדיין מריל סטריפ.
קטגוריית השחקניות בד"כ נוטה להיות צפוייה מקילומטרים. הפעם האחרונה שבאמת הופתענו הייתה בערך ב94 עם ג'סיקה לאנג.
חוץ מזה, נדמה שהשנה הוליווד מנסה להחזיר לעצמה את האוסקרים אחרי כל הזוכים הזרים של השנים האחרונות (נער החידות ממובאיי, החיים בורוד, המבוך של פאן) אז יכול להיות שהפעם הם ישאירו את הפרסים קרוב לאיזור חיוג שלהם.
וחוץ מזה, סליחה על ההתפרשות הנרחבת, זה הכי ג'וליה רוברטס נגד אלן ברסטין.
כמו שרמזתי בפעם הקודמת שהעלתה את ההזיה הזו- אין סיכוי שפירת' יזכה באוסקר. רק מישהו בריטי שחיי באנגליה, ספציפית בלונדון, יש סיכוי שיצביע לו. ואומנם יש הרבה חברי אקדמיה בריטים, אבל לא צריך להגזים, לא רוב. קבוצת ההשתיכות הכי גדולה באקדמיה האמריקאית היא עדיין השחקנים. וכל השחקנים בעד ברידג'ס. זה אפילו לא קרוב. ולדעתי פירת' לא יסיים אפילו שני, אבל זה אנחנו ממילא אף פעם לא נדע.
אז זהו? הבלוג נהיה סופית מינה צמח?
אני עדיין לא מבין איך מייקל סטולברג הודח על ידי המועמדות האוטומטית של מורגן פרימן בתפקיד נלסון מנדלה. עוד לפני שהסרט יצא יכלו כולם להמר על המועמדות הזאת. שחקן ותיק ומוערך בתפקיד כזה "גדול" ו"איכותי". אני יכול לדמיין את פניו של מייקל סטולברג אחרי שקיבל את השיחת טלפון שהוא לא מועמד ופרימן כן. בעצם, אני לא צריך לדמיין. רואים את ההבעה הזאת בסרט "יהודי טוב" כאשר הרופא מתקשר אליו בסוף. זאת הייתה גם ההבעה שלי כשגיליתי. איזה אכזבה…
ואחרי הנאום שלה בסאג, אין גם סיכוי שבולוק לא תזכה. כך שזה בולוק וברידג'ס. חתום ונעול.