בעיצומן של 48 שעות?
אתמול אחה"צ הוזנקו 123 קבוצות בתל אביב, ירושלים ושדרות בפרויקט "48 שעות". יש להן עד מחר (שישי) לחזור לנקודות האיסוף עם סרט גמור. בהזנקה אתמול הם קיבלו את הפריטים שאמורים להבטיח שהם אכן מכינים את הסרט במסגרת הזמן הזאת ולא מבעוד מועד. כל קבוצה מקבלת בהגרלה ז'אנר, וכולם צריכים להשתמש באותו אביזר (כפפה), לשלב לסיפור אותה דמות (מישל או מייקל פררה, טרמפיסט) ולשבץ פנימה אותה שורת דיאלוג ("יש לי דוד שמסדר אנשים"). בשנה שעברה שפטתי בגמר התחרות ונהניתי למדי מחלק מהסרטים והרעיונות. 12 הסרטים המצטיינים יוקרנו בפסטיבל ירושלים, אז גם יוכרז שם הזוכה שייצג את ישראל בתחרות "48 שעות" העולמית.
אם אתם חלק מ-123 הקבוצות: מה אתם עושים מול המחשב? יש לך זמן לגלוש באינטרנט? אבל אם כן, אולי תשבצו פנימה לא רק תסריט, הפקה, צילום ועריכה, אלא גם יחצנות ושיווק, וכתבו בתגובות איזשהו יומן הפקה קצר שיגרה אותנו לחכות לסרט שלכם. אם תוסיפו לינק לצילומי סטילס מהצילומים שלכם בפליקר או פייסבוק או כל אתר שיתופי אחר, אעלה את התמונות לכאן.
הו, יש המון,
אבל הכל אין דה-מייקינג.
קבל את זה כמחמאה שבשעתיים שינה שקיבלתי מהצוות, נכנסתי לקרוא אצלך.
מבטיחה להעלות המון כשהדד-ליין יהיה מאחורינו…
אז ראיתי היום את ערן ריקליס החדש.
אבל לפני כן:
"מדמוזל שמבון" – פסטיבל קולנוע צרפתי
מדובר באחד הסרטים היפים שראיתי בשנים האחרונות. לא פחות. דרמה רומנטית עדינה מאוד ומרגשת על אהבתם של פועל בניין פשוט (ונשוי) והמורה של בנו. וינסנט לנדון (Welcome)נפלא בתור פועל הבניין הז'לוב, סנדרין קיברלין הדקיקה נהדרת בתור המורה הבודדה שמגלה רגישות מיוחדת אצל האיש בעל המראה הגס, ואור אטיקה (סוף העולם שמאלה) תומכת טוב מאחור בתפקיד האשה הנבגדת.
אבל העיקר בסרט הזה הוא הבימוי. מי שהולך לראות את הסרט זה צריך סבלנות. דברים בסרט הזה קורים לאט. הסצינות ארוכות מאוד, וברובן סטטיות. הדמויות ממעטות לדבר, מכיוון שהן סגורות בתוך העכבות שלהן. ובכל זאת, הרגשות גועשים מתחת לפני השטח. יש התפתחויות בסרט, אבל הן שקטות ואיטיות. ויש גם עבודה נהדרת של הבמאי עם מוזיקה. בשביל רפרנס, תחשבו על "לב בחורף" של קלוד סוטה. מי שאהב את הסרט ההוא, כנראה יאהב גם את זה. תחפשו אותו בסינמטקים האחרים.
"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"
ערן ריקליס
להוציא את "פעם הייתי" של אבי נשר, ראיתי עד היום את כל הסרטים שהוצגו בהקרנות האקדמיה. ולטעמי, ערן ריקליס החדש הוא הכי טוב שראיתי עד היום. ובכל זאת, זהו סרט לא מספק.
לפי סרטו החדש, ערן ריקליס הוא דגם משופר של איתן פוקס. ריקליס הוא מקצוען אמיתי. הדברים זורמים אצלו בדיוק נהדר. הכל יושב במקום. ההפקה גדולה ומרשימה. השחקנים טובים. הכל טוב. חוץ מהעובדה שמדובר בדרמה שמבוימת כמו קומדיה. ולכן (כמו ב"ללכת על המים", למשל) הסרט יפה, אבל שטחי. בניגוד לפוקס, שנדמה כאילו מנסה לדחוס את כל הבעיות של המדינה הזו לתוך סיפור אחד, ריקליס מפוקס מאוד. הקצב מהיר, והכל מתוקתק – אבל לא מרגש. רוזינה קמבוס וגורי אלפי נהדרים ומצחיקים בתפקידי משנה, מרק איוניר כריזמטי ומרשים בתפקיד הראשי, גילה אלמגור היא…גילה אלמגור (כלומר: טובה. כרגיל), בתפקיד קטן הפעם. ויש אפילו גג אחד מאוד מצחיק בחדר מתים. נראה כמו להיט בטוח. אבל זה לא הדרמה העמוקה שזה היה אמור להיות.
נ.ב. הסרט מתרחש ברובו ברומניה, ומדבר עברית, רומנית, ואנגלית. כדאי שמישהו יתחיל לספור את כמות המילים באנגלית שיש בסרט. אנחנו לא רוצים את מקרה "ביקור התזמורת" 2.
עוד 12 שעות ההגשה. זה זמן לישון?
איתן – אין בעיה מבחינת השפה. בטוח שיש יותר עברית ורומנית מאנגלית, וזה מה שקובע. זה ההאוסקר לשפה זרה, ולא לשפה רשמית.
וגם אני נהניתי מהסרט. לא נראה לי שהסרט היה צריך להיות דרמה עמוקה. למה שיהיה כזה?
Dude the spam comments here are driving me crazy! Delte them!
I didn't understand the concluding part of your article, could you please explain it more?