הפרוע
הולכים היום ל"צעצוע של סיפור 3 "?
==========
השבוע לפני 50 שנה (למעשה, אתמול) יצא "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק בשני בתי קולנוע בניו יורק (בלי הקרנות מוקדמות לעיתונאים). סרט קטן, זול, מהיר ובשחור לבן שהיצ'קוק יצר כאנטי-תזה לסרטים הצבעוניים היקרים ועמוסי הכוכבים שהוא עשה בחצי השני של שנות החמישים ("מזימות בינלאומיות", "ורטיגו", "האיש שידע יותר מדי"). אבל זה לא הציון החגיגי היחידי בהקשר הזה. ב-1960 מבקר הקולנוע של ה"ווילג' וויס" היה ג'ונאס מקאס, שלימים היה גם קולנוען אוונגרדי משפיע (תשאלו את אורי זהר). בקיץ 1960 יצא מקאס לכמה שבועות חופשה מהעיתון כדי לצלם את סרטו הראשון ושורה של חבריו עשו ביניהם תורנויות להחליפו. בשבוע יציאת "פסיכו" ביקש מקאס מחברו אנדרו סאריס, אז חובב קולנוע בן 32 שכתב לכתבי עת שונים באמריקה, להחליף אותו. וכך פירסם סריס את הביקורת הראשונה שלו ב"ווילג' וויס", ומאז המשיך לשמש מקר העיתון למשך 28 שנים נוספות (כשבדרך הוא מנהל את אחד מקרבות המבקרים הכי מפורסמים בעולם, מול פולין קייל מה"ניו יורקר"). סאריס התלהב מ"פסיכו", קרא להיצ'קוק הבמאי האוונגרדי הכי גדול בעולם, והודיע שכל מה שהמבקרים הצרפתים של "מחברות הקולנוע" אמרו על היצ'קוק הוא נכון. עכשיו, כעבור 50 שנה, ג'יי הוברמן – מי שירש את כסאו של סאריס כמבקר הקולנוע של ה"ווילג' וויס", מפרסם שוב במלואה את הביקורת ההיא, ומוסיף עוד קצת רקע וקונטקסט למה שקרה בעולם ובקולנוע באותו סוף שבוע.
=============
והשבוע לפני 35 שנה יצא "מלתעות" של סטיבן ספילברג, סרט שמאוד הושפע מ"פסיכו" ומהיצ'קוק. והסרט הראשון שהופץ במאות עותקים במקביל. הסרט שהדיח את "הסנדק" מהתואר "הסרט הקופתי בכל הזמנים". והסרט הראשון שהכניס למעלה ממאה מיליון דולר, בזמן הצגתו הראשונה בבתי הקולנוע באמריקה.
=============
במסגרת פינתנו What goes around comes around, הפינה לקארמה שימושית, קיבלתי הבוקר שיחת טלפון מפתיעה מהרשות להגבלים עסקיים, שבודקים את בקשת המיזוג בין פורום פילם וא.ד מטלון שהוגשה להם. הם שמעו שאני מכסה את התחום בארץ ובקיא בו, וביקשו לדעת פרטים, על שוק הקולנוע בארץ בכלל ועל פורום פילם ומטלון בפרט. איזה מזל שפורום פילם ומטלון מחרימים אותי מסרטיהם כל כך הרבה שנים, אחרת אולי הייתי באמת יודע משהו עליהם. בכל מקרה, אל דאגה, במקום כל ההקרנות שהוחרמתי מהן העברתי את הזמן הזה בלימודי תורה ושם למדתי את המצוות "לא תנקום" ו"לא תנטור", ואני מקפיד עליהן מאוד. אבל אתם חייבים להודות שזה משעשע, איך הדברים מתגלגלים באקזיסטנז שלנו, לא? תמיד כדאי להיות נחמד לאנשים. תמיד. ואני אומר את זה לגבי עצמי כלפי העולם. מנסה לשנן ולקיים. והנה העדות למה. ובכל מקרה, נדמה מהשיחה שממילא שוק הקולנוע בארץ קטן וזניח מדי בשביל שיהיה למישהו בממשלה אכפת ממיזוג כזה או אחר, כך שאני מאמין שהשיחה איתי היתה לצורכי פרוטוקול בלבד (ונדברנו לדבר הלאה לפרטים נוספים). מה שכן, לאנשי ההגבלים העסקיים כדאי לדבר עם כמה מפיצים עצמאיים ומפיקים, שבקיאים הרבה יותר ממני – עד לרמת מספרים ונתונים – ביתרונות ובחסרונות של ריכוזיות ומיעוט תחרות בשוק הקולנוע הישראלי. ככה שאם יש לכם איזושהי עמדה ברורה ונחרצת ומבוססת בעד או נגד המיזוג הזה, זה ממש הזמן ליצור קשר עם הרשות להגבלים העסקיים ולשוחח איתם. אפשר גם להשאיר כאן בתגובות.
===============
צפייה א': האריס סאבידס, אחד הצלמים שאני הכי מתלהב מהם בשנים האחרונות ("אלפנט", "זודיאק", "גרינברג"), מתראיין על עבודתו. 7 דקות.
צפייה ב': ג'ון הילקוט, הבמאי של "ההצעה" ו"הדרך" (שמעולם לא הגיע ארצה לבסוף, אה?), ביים סרטון עלילתי לקידום משחק הווידיאו החדש "Red Dead Redemption", מאת יוצרי "גרנד ת'פט אוטו". כשהייתי בפריז שלטי חוצות של "Red Dead Redemption" כיסו את הרחובות את תחנות המטרו, ויציאת המשחק לוותה גם בקמפיין פרסומות בטלוויזיה. למה בארץ לא מפרסמים משחקי מחשב חדשים בשום מקום? אין כאן שוק לזה? בכל מקרה, הנה הסרט הקצר של הילקוט. 30 דקות.
כן הולך לראות בסינמה סיטי בראשוןהיום – לפי רוטן טומטוס יש כבר קונצנזוס והוא עומד על 100 אחוז איתן!
אני רק שאלה – נכנסתי לאתר של יספלנט לבדוק שעות הקרנה של "צעצועשלסיפור3". היתכן שאין הקרנות של הסרט ב 2D ?
אתה יכול לכתוב ספר היסטוריה חדשני על תולדות הקולנוע אתה יודע: מרכבת נכנסת לתחנה עד 2012- איך הקרנות עיתונאים שינו את פני הקולנוע.
ויש משהו מצחיק בביקורת של סאריס: הוא אולי קורא להיצ'קוק אוונגרד, אבל מקאס השאיר אותו בעיתון כדי שיכתוב על קולנוע הוליוודי, כי הוא מעדיף להתעסק בקולנוע האמריקאי עצמאי/מחתרתי/אוונגרדי שהוא היה חלק ממנו.
ודבר שלישי, ברור שלמדינה יש זמן להתעסק עם דברים שהם לא בוערים, אחרת איך יגרמו לנו להרגיש כמו מדינה נורמאלית?
ולגבי צעצוע והשאלה של איתן:
אני בקושי זוכר שהסרט היה בתלת מימד. כמה לא מפתיע. אבל, וזה וואחד אבל: הסרט הקצר לפני הוא גאוניות תלת-מימד, ששווה את המשקפיים לאורך כל הסרט. הוא עושה ניצול מבריק של התלת מימד בצורה כל כך פשוטה.
מלתעות יצא לפני 35 שנים לא 25.
=============
רוה לאלי: פששש… איך הזמן רץ.
אכן באתר Rotten Tomatoes הסרט בינתיים עם 31 ביקורות חיוביות מול 0 שליליות ועם ציון ממוצע של 8.7 – גבוה מאוד! הרבה יותר גבוה מכל סרט אחר שאני זוכר.
אני לא אתפלא על שום ציון של "צעצוע של סיפור 3". זה סרט פאקינג מושלם. ביקורתי הצנועה בניק-לינק.
איתן – התלת-מימד בסרט מצויין. מצטרף לשבחים של רותם לקצרצר השנתי ומעבר לכך, גם הסרט עצמו עושה שימוש מינורי ונכון בתלת. מכניס אותך לאווירה. למרות שאפשר בלעדיו, במקרה הנ"ל אין סיבה להתלונן 🙂
Toy Story 3 Rocks
החוויה שלי מצעצוע של סיפור 3 (שנצפה בפסטיבל לסרטי סטודנטים) בניק-לינק. במהלך הסוף שבוע אולי יהיה בבלוג שלי גם משוה על פסיכו.
הכי מעניינת השאלה האחרונה שלך, יאיר. לא שכל השאר לא היה מעניין, אבל באמת מרתק לדעת איך גיימרים יודעים מה יוצא ומתי (אתרי אינטרנט??) ולמה השוק הזה כל כך "רגוע"? זה בגלל הורדות??
זה אומנם לא בלוג למשחקי מחשב, אבל אותי זה מעניין.
יש משהו מבאס בזה שאחרי צעצוע של סיפור אתה יודע שלא תראה סרט כל כך טוב לפחות איזה חצי שנה.
אם יש סרט מושלם או קרוב לזה, כנראה שהוא.
פשוט נפלא.
נפלא.
אורון – בקשר לאחת הפיסקאות בביקורת שלך שאומרת שכל סרטי פיקסאר צריכים להיחשב כסרטים של אותו יוצר.
לא הייתי אומר ש"משפחת סופר-על" ו"רטטוי" הם מאותו יוצר של שאר הסרטים..
הם יותר "סרטים של בראד בירד" מ"סרטים של פיקסאר".
האחד – בדיוק התייחסתי לזה בבלוג שלי, בקטע הפתיחה לביקורת על הסרט.
עד 2008, גם אני הסכמתי לתיאוריה לפיה יש את "פיקסאר" ויש את בראד בירד. ואפילו הסכמתי עם אלה שאומרים שהסרטים של בירד בפירוש טוענים שיש אנשים מוכשרים יותר ולפיכך מגיע להם יותר, מסר שהוא מאוד לא וולט דיסני. אבל אז הגיע "וול-אי". והתברר שיש עוד גאון בפיקסאר. ואז הגיע "למעלה". שני סרטים שגרמו לסרטים הקודמים של הבמאים שלהם, "מפלצות בע"מ" ו"נמו" להיראות גדולים יותר. אז הבנתי שבירד הוא בסך הכל גאון אחד בשרשרת של כאלה. אז התחלתי להסתכל על פיקסאר כולה כעל מכלול.
"מעונן חלקית", אשר הוקרן לפני "למעלה", הוא בעל מסר בראד בירדי באופיו – חסרי הכישרון יעשו אומנות מסחרית, בעוד המוכשרים באמת יתפסו כשונים, אבל לא יפחדו לעשות אמנות אמיתית. הכל בסרט חמודי כזה, על עננים. ואז חשבתי על הסרטון עם הציפור הענקית שמתיישבת על חוט החשמל של הציפורים הקטנות. לפיקסאר יש סימפטיה לשונה, לאחר. תמיד הייתה.
לקינוח הגיע עכשיו "צעצוע של סיפור 3" ואמר באופן חד משמעי, שישנם ילדים "טובים" מחבריהם. למה? כי הם יודעים לשמור על הצעצועים שלהם. חתיכת אמירה ישר אל הפרצוף של כל קהל שהוא. אז המסרים הדומים בתוספת מה שכתבתי בביקורת על שיתופי הפעולה הרבים בתוך הצוותים של פיקסאר, גורמים לי לחשוב שמדובר במקשה אחת, עם השקפת עולם אחת.
ודיסקו – איך הצלחת לחשוב מחשבות שליליות אחרי "צעצוע של סיפור 3"? העולם היה כולו טוב למשך כמה שעות אחרי ההקרנה, לפחות עבורי.
ושני סרטים מאוד מבטיחים מצפים לנו בהמשך הקיץ, מקווה שתתבדה 🙂
צעצוע 3 טוב מאד, מצוין אפילו, אבל בואו לא נגזים – הוא לא יצירת מופת ואפילו לא הסרט הטוב של השנה בינתיים.
אני טענתי שפיקסאר צריכים מדרג משל עצמם. ואז הסרט הזה הוא שלוש וחצי כוכבי פיקסאר
צעצוע של סיפור הוא חמישה כוכבים. התמוגגתי מכל דקה שלו, הוא פשוט מופת מכל בחינה. לדעתי, פיקסאר צריכים לקבל אוסקר של כבוד על כל התרומה שלהם לתולדות הקולנוע. אני נפעם כל פעם מחדש
אני יודע שהרבה אנשים לא יסכימו איתי אבל מבחינתי פיקסאר איבדו את זה אחרי "מוצאים את נמו". הנסיונות שלהם ליצור סרטים כביכול נועזים וחתרניים פשוט לא צלחו ובעיקר גרמו לי להרגיש שמזלזלים באינטלגנציה שלי. אני יודע שהרבה מחשיבים את "משפחת סופר על", "וול אי" ו"למעלה" כיצירות מופת אבל אני בעיקר הרגשתי שהם מנסים להתחנף לקהל ולמקרים עם המסרים שלהם שהם כביכול חתרניים אבל למעשה הם ברמה של ילדים בחטיבת הביניים שאוהבים לחשוב שהם רואים את העולם בצורה עמוקה. אני חושב שהסרטים האלה לא יהיו רלוונטיים בעוד 50 שנה בניגוד למה שהרבה חושבים.
ולמקרים= ולמבקרים
שמעון- ההתלהבות לא הייתה ממסרים חתרניים ועמוקים. למען האמת, ההסתייגות היחידה שלי מ"וול אי" הייתה בגלל המסרים שלו. אני, לפחות, מתלהב במיוחד מסרטי פיקסאר האחרונים בגלל שהאנשים שם יודעים להעביר סיפור ולעשות קולנוע "טהור" שהרבה אנשים כבר שכחו. את החתרנות, אגב, אפשר למצוא גם ב"צעצוע של סיפור" הראשון. דיסני לא היו עושים סרט כזה.
איזה חתרנות מצאת ב"צעצוע" הראשון? בכל מקרה, עם המשפט האחרון שלך אני לא מסכים. "שלגיה", "פינוקיו", "פנטסיה", "דמבו" ו"במבי" הם קולנוע טהור שנדיר למצוא כמוהו.
הסרטים של פיקסאר הם אנושיים כמו שהרבה אנשים שכחו להיות.