02 מרץ 2007 | 10:35 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

חיבול וחיסול

מסתמן חבר טרי למועדון הגנוזים 2007: “לחסל את האס” (Smokin’ Aces) של ג’ו קארנהן היה אמור לעלות בארץ בשבוע הבא ובינתיים נעלם מהאופק. ממשרד יחסי הציבור של UIP מוסרים: “ככל הנראה הסרט לא יצא לבסוף בישראל. נעדכן כשתתקבל החלטה סופית”. אם אכן ייגנז הסרט, זה יהיה הסרט הארוך השלישי של קארנהן שנגנז בארץ, מתוך שלושה סרטים שביים.

==================

ראיתי את האוסקרים וצפיתי בימים האחרונים במארז סרטי מרטין סקורסזי עם ערוצי הקומנטרי הנהדרים שלו, ואין כאן מקום לספק: קוראים לו סקורסזי, לא סקורסזה. ואני לא מצליח לשכנע את העיתונים בהם אני כותב לשנות את הרגליהם. לאט לאט. עד לא מזמן ב”פנאי פלוס” וב”7 לילות” עדיין קראו לבמאי של “אי.טי” שפילברג ולשחקן של “רוקי” סטאלונה.

רוגל אלפר כותב ב”סופשבוע” של היום כמה האוסקרים זה אירוע שרירותי. כמה משונה שאני צריך לקום להגנת הטקס הזה. שמע, רוגל: זה לא ממש מסובך. אני לא מתייחס כרגע לעובדה האם זה פרס חשוב או שיש לו ערך אמנותי, אבל זה מצחיק להתעלם מהעובדה שיש אנשים מאחורי מחלקי הפרסים, שזה לא גוף אלוקי. חברי האקדמיה הם אנשים שעובדים בתעשיית הסרטים. שחקנים, במאים, מפיקים, עורכים, צלמים, מאפרים, יחצנים, אנשי אפקטים וכו’ וכו’. ב-40 שנותיו בהוליווד יש להניח שסקורסזי נתקל, על הסט או במסדרונות, בחלק נכבד מהם. עם חלקם הוא רב, אחרים הוא שיבח, אחדים הוא פיטר, על אחד הוא צעק, מהשני הוא היה קונה סמים בשנות השבעים, לתסריטאי אחד הוא הרס את הסצינה שהוא הכי אוהב, תסריטאי שני הציע לו הצעה והוא מעולם לא החזיר לו טלפון. דמיינו פרס ב”מעריב” המוענק מדי שנה לכתבה הטובה ביותר. בשנת 2007 מועמד אחד יהיה רוגל אלפר, שאך זה עתה נחת בעיתון מעיתון אחר. ומולו יהיה כתב ותיק ואהוד (מרדכי חיימוביץ’), צעיר בדחן (מורן שריר), תחקירן רציני (קלמן ליבסקינד) ואדם ברוך. לבחירת הכתבה הזוכה יהיו שותפים כל עובדי מעריב בעלי ותק של שנתיים לפחות: כתבים, עורכים, צלמים, מגיהים, גרפיקאים, קלדניות, אנשי מנהלה (כולל שבתאי חתם), סוכני מכירות ואפילו עובדי חברת הפרסום העובדת עם העיתון. חלקם יקראו את כל הכתבות המועמדות ויבחרו מה מהן הכי מוצלחת לטעמם. אחרים יעשו חשבונות אישיים – “לחיימוביץ’ מגיע”, “אלפר רק הגיע וכבר זוכה? שיחכה לתורו”. האקדמיה היא כזאת. והעובדה שסקורסזי לא זכה עד כה באוסקר אמרה שהאקדמיה – או לפחות מספיק אנשים בתוכה – לא ראתה בו אחד מהם עד עכשיו. הוא הרגיז אותם, עיצבן אותם, הוא התעסק יותר בקאטים מאשר בשחקנים, הוא היה כעוס מדי על הסט, הוא עשה יותר מדי סרטים, הוא היה אופנתי מדי, פחות מדי אופנתי, שכלתני מדי, סרטיו לא יצגו את הדימוי האנין שהאקדמיה היתה רוצה לדמיין שהיא מייצגת, וכו’ וכו’ וכו’. השנה, גם למול המתחרים וגם למול העובדה ש”השתולים” הוא סרט הכי הוליוודי של סקורסזי, וגם למען המוניטין של המוסד, הצביעו בעדו. זה אולי לא תמיד צפוי וקל לניחוש/ניבוי, אבל זה לא עד כדי שרירותי. זו דינמיקה חברתית רגילה של מקום עבודה תאגידי.

ולגבי טענתו של בועז כהן שהימורי אוסקר זה נורא 1988: זו טעות. ב-1988 לא היו כאן הימורי אוסקר. השידורים החיים של האוסקר בארץ התחילו בכבלים רק ב-1992 1993. המקומונים התחילו באמצע שנות התשעים להתייחס לאוסקרים לפני האירוע ולא רק בדיעבד, והעיתונות הארצית הצטרפה רק כמה שנים אחר כך כשהכבלים התחילו לקדם פרסומית את חודש סרטי האוסקר שלהם. קדחת האוסקר בעיתונות היא לא יותר מבת שש שנים, מרגע שגם יס נכנסו לתמונה. ולמעשה, הימורי אוסקרים זה מאוד 2008, כלומר השיא האופנתי עוד לפנינו. כמויות בלוגי האוסקרים שקמו השנה, והעובדה שהעיתונות הממוסדת עקבה אחרי כל פיפס שלהם, תגרום לכך שבשנה הבאה הכמות הזאת רק תוכפל.

ובגלל שמאוד קשה לרדת מההיי של נבואות ותחזיות, דיוויד פולנד וג’פרי וולס כבר מתחילים לדבר, כל אחד בנפרד, שאוסקר השחקן בשנה הבאה יהיה של ג’וני דפ על “סוויני טוד” של טים ברטון. ואני מזכיר את הקטע שלי מהשבוע שעבר: עם הביקורות שאני קורא עכשיו על “זודיאק” של דיוויד פינצ’ר, ובהנחה שהסרט שיוצא היום בארצות הברית יכניס יותר מ-70 מיליון דולר, ולא יקוטלג ככשלון או אכזבה, אני מניח שנפגוש אותו בעוד שנה באוסקרים, לפחות כמועמד (בימוי, תסריט, עיצוב, צילום).

טוב, די אוסקרים. לנשום עמוק. להחליף אוויר.

======================

הנה דארן ארונופסקי בבלוג המיי-ספייסי שלו ממליץ על “זודיאק”:

hey, saw fincher’s new film last night. best thing i’ve seen in a long time. it is a tremendous freakin’ film. make sure you go out and support it.

ולטובת מי שתהה כאן בתגובות האם הגרסה הנוכחית של “המעיין” היא גרסת הבמאי של ארונופסקי או גרסה שהאולפן התערב בה, הנה תשובת ארונופסקי:

The cut that was in the cinema was MY FINAL CUT. I made all the decisions on it (with my team of course) but creatively it was the filmmaker’s vision. This is the same cut you will all see on DVD and the HD-DVD. So to be clear, there was NO studio pressure it was purely my choice to try to get a PG-13 rating. Many teenagers were writing asking for me to help them out. So what you saw in the cinema and what you will see at home is the DIRECTOR’S FINAL CUT.

אפרופו ארונופסקי: יקיר אלקריב ודבורית שרגל לא אהבו את “המעיין” שלו. מאיה פנחסי כן. בראבו, מאיה, בראבו. (ואגב, זוגתו של ארונופסקי מקפידה שיבטאו את שמה וייס, בגרסה הגרמנית, לא ווייז בגרסה האנגלית).

======================

השמועות על הריב בין אלחנדרו גונזלס איניאריטו (הבמאי) וגיירמו אריאגה (התסריטאי של שלושת סרטיו) צצו כבר בפסטיבל קאן הקודם, כשדווח שאיניאריטו אסר על אריאגה להגיע לבכורה בפסטיבל. השמועה הפכה לדיווחים כמה חודשים מאוחר יותר, לקראת בכורת הסרט באמריקה. ועכשיו הוא כבר הופך פומבי ורשמי. איניאריטו פרסם מכתב פומבי בעיתון מקסיקני בו הוא מאשים את אריאגה שהוא מנסה לגזול את כל הקרדיט על סרטיהם לעצמו. זה ריב מרתק, כי יהיה מעניין לראות מה יעלה בגורל שניהם בנפרד.

========================

אני קורא אצל נורית ברירו ב”פנאי פלוס” שג’ימי פאלון מנהל מגעים לרשת את קונאן אוברייאן ב-2009. אני מקווה שאלה שמועות שווא. פאלון היה נורא מצחיק ב”סאטרדיי נייט לייב” אבל מאז עזיבתו הוא נהיה אדם לא משעשע ולא נעים לצפייה. (ובכלל: האם שמתם לב שככל שהבנאדם היה מצחיק יותר ב”סאטרדיי נייטב לייב” כך הקריירה שלו קצרה יותר בחוץ, ולהפך? אדם סנדלר, למשל, היה אחד האנשים הכי פחות מצחיקים ב”ס.נ.ל”. ובצמדים וויל פארל-כריס קטן ומייק מאיירס-דיינה קארווי, היו דדוקא קטן וקארווי הפרועים, המגוונים והמצחיקים יותר, ודווקא הם אלה שנמעלמו ברגע שהם עזבו את התוכנית)
ההימור שלי: ג’ון סטיוארט יעזוב את “דיילי שואו” לטובת המשבצת של קונאן, וסטיבן קולבר יקודם למשבצת של סטיוארט. ואם זה לא ילך, האם זה לא יהיה נפלא אם שרה סילברמן תקבל את הכסא של קונאן ותתחרה בבן זוגה ג’ימי קימל באיי.בי.סי? בינינו, עד 2009 מה הסיכוי שהם יישארו יחד?

18 תגובות ל - “חיבול וחיסול”

  1. עידן 2 מרץ 2007 ב - 10:47 קישור ישיר

    לא נכון, השידור החי הראשון של האוסקר בארץ היה בשנת 1992 מלווה באולפן חי עם אורלי יניב, עירית לינור, יאיר לפיד, יובל כספין ויצחק בן נר.

    רוה לעידן: תודה. מתקן.

  2. עידן 2 מרץ 2007 ב - 10:49 קישור ישיר

    אפשר גם לכתוב שפילברג כי השם הוא גרמני אבל למה לא לנג’ס עם הנקודה הלעוסה הזו שוב ושוב?

    רוה לעידן: לא, אי אפשר לכתוב שפילברג כי בעברית אתה כותב פונטית, וככה הבמאי הזה מבטא את שמו, עם ס’. כמו שלא תסכים – אני מניח – שבאמריקה יקראו לך איידן (על משקל איי-פוד) למרות שכך את מאיית את שמך בלועזית.

  3. עידן 2 מרץ 2007 ב - 11:22 קישור ישיר

    ב imdb כתבו שג’ו קארנהן יביים המשך לסודות אל.איי בשם White Jazz עם ג’ורג’ קלוני עפ”י הספר של ג’יימס אלרוי, הסרט צפוי לצאת ב2009.

  4. עידן 2 מרץ 2007 ב - 11:45 קישור ישיר

    אבל אפשר לכתוב שפילברג ולהגות כספילברג, בכל מקרה לנושא חשיבות מזערית אם לא אפסית .

  5. עידן 2 מרץ 2007 ב - 11:49 קישור ישיר

    לא אכפת לי בכלל שיקראו לי איידן ואני אף שוקל לכתובAidan כמו איידן קווין.

  6. עמיתבי 2 מרץ 2007 ב - 12:23 קישור ישיר

    הסדרה החדשה של סילברמן בקומדי סנטרל קורעת

  7. ליאור 2 מרץ 2007 ב - 15:15 קישור ישיר

    יאיר, הוצאת לי את המילים מהפה בעניין האקדמיה. אותה מאיה פנחסי שציינת כתבה היום בעכבר העיר על half nelson וציינה “מה האקדמיה מבינה בכלל בקולנוע?” משפט שקראתי יותר מדי פעמים בזמן האחרון, ואני מוצא אותו מגוחך בלי קשר לריאן גוסלינג ובלי קשר אם הבחירות תמיד מוצדקות או לא. “האקדמיה” היא לא באמת אקדמיה, לא מדובר באנשים שיושבים באיזה מגדל שן אלא מדובר אכן ביוצרים. בגלל זה האוסקר הוא הפרס הכי משמעותי (בניגוד, נאמר, לגלובוס הזהב המגוחך).

  8. חתום למחיקה 2 2 מרץ 2007 ב - 16:39 קישור ישיר

    אבל לפי התיאור של יאיר (שכנראה נכון) אז זה באמת נכון: “מה האקדמיה מבינה בקולנוע?” היא מבינה באנשים שעושים את הקולנוע.
    ואפשר להתווכח מפה עד מחר מה נחשב סרט טוב או לא, אבל נראה לי שהקריטריון: למי שכחת להגיד שלום במסיבת כריסמס ב83′ לא רלוונטי כל כך.

    רוה לחתום ולליאור: אכן, קל להאשים את האקדמיה בזה שהיא לא מבינה בקולנוע. ואכן, יש לה נקודות מתות, סרטים שפשוט לא נרשמים ברשתית שלה. והיא עושה בחירות מגוחכות. ויש לה תקנונים מסורבלים. הכל נכון. ואני הראשון שאומר שמדובר בגוף מסורבל הנוטה לאידיוטיות. אבל אחרי כל זה, עדיין לא נראה לי הגיוני לבטל לחלוטין את התוקף שיש בפרס האוסקר. זו פשוט קוצר ראייה.

  9. דניאל פאיקוב 2 מרץ 2007 ב - 17:10 קישור ישיר

    אגב, למה סרט עם פרופיל גבוה כמו “זודיאק” יוצא במרץ, תקופה בה האולפנים לרוב מוציאים סרטים כושלים או כאלה שנועדו להיכשל? האם וורנר-פרמאונט מפחדים מזה שיש להם תרנגול הודו על הידיים או שהם מנסים לקבור את הסרט בכוונה?

    רוה לפאיקוב: זה לא מדויק. מאז “מטריקס” ב-1999 מרץ הפך לחודש בו מוציאים את הסרטים המסקרנים אבל אלה שעשויים ללכת לאיבוד בדוחק של הקיץ. אני מזכיר: “זודיאק” היה אמור לצאת בסתיו שעבר, פינצ’ר הסתבך עם העריכה וביקש דחייה, הזיזו לו לינואר, ואז – אחרי שראו את הסרט – העבירו אותו למרץ כדי שהוא לא יתערבב עם הברארה של סרטי ינואר. ואני מניח שסרט אפל, מסובך וארוך, כפי שהוא מתואר, יתקשה להתמודד מול “ספיידרמן”. ועכשיו הוא זוכה למלוא תשומת הלב.

  10. יוני 2 מרץ 2007 ב - 18:11 קישור ישיר

    בקשר לאקדמיה, צריך לזכור שלרוב {למרות שבשנים האחרונות זה משתנה} הסרטים שנחשבים הכי טובים על פי רוב הם גם הזוכים! ואם נסתכל על השלושים שנה האחרונות הסרטים שזכו הם הסרטים שכולם רצו/אמרו שיזכו!

  11. חתום למחיקה 2 2 מרץ 2007 ב - 18:21 קישור ישיר

    לבטל לו, אבל יש לו חשיבות בערך כמו לכינוים של החבר’ה מהפלמ”ח.
    אני רק יכול לדמיין מה עבר בראשו של חבר אקדמיה כשחשב על בחירה ב”שתולים” וסקרוסזי קיבל את הפרס:
    ראו את הסרט האחרון שלו, אמרו, זה אולי הדבר הכי טוב שהוא הוציא בעשור האחרון, לך תדע, אולי בעתיד יחליט לעשות את “הטייס 2”. נו, דפקתי אותו ב-77 בגלל שהוא האיר לי על האור שלי בסרט שהיה לי ב73. מי זוכר כבר איזה סרט? יאללה מגיע לו. מספיק לנו אלטמן אחד.
    ואם אנחנו עדיין באוסקר, אני ממש חושב שכמו שיש תסריט מעובד, צריך לעשות פרס לשחקן שעיבד תפקיד: אם מבוסס על סרט קודם, ספר קודם או דמות מציאותית – אז קטגוריה נפרדת. אמת המידה מתערערת לגמרי כשאתה משווה את השחקן לדמות אמיתית.

  12. סטיבי (לא בבית) 2 מרץ 2007 ב - 19:02 קישור ישיר

    Smokin’ Aces. דאמיט.

    ~Hot Fuzz~
    אולי אני אהפוך את זה לחתימה קבועה?

  13. ליאור 2 מרץ 2007 ב - 20:31 קישור ישיר

    פקטור מאוד משמעותי בשאלה מי הסרט הזוכה של שנה מסוימת הוא התחרות שעומדת מולו. בהחלט ייתכן ש”השתולים” לא היה לוקח אם היה עומד מולו מתחרה חזק יותר. כנ”ל “התרסקות” (בכלל, השנה שעברה היתה חלשה מאוד מבחינת סרטי אוסקר פוטנציאלים). אני די בטוח שמיסטיק ריבר היה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ב-2003 אם “שר הטבעות: שובו של המלך” לא היה משאיר לאף אחד סיכוי באותה שנה.
    לפעמים אני חושב שפעם היו סרטים הרבה יותר טובים בחמישיה האחרונה של האוסקר. אם פעם קולנוע היה 30 אחוז ביזנס ו-70 אחוז אמנות, היום זה התהפך. ואני החסיד הכי גדול של הוליווד ואני לא חושב ש”מלתעות” ו”מלחמת הכוכבים” הרסו את הקולנוע בהביאם עימם את עידן הבלוקבסטר, אבל כן, אם מסתכלים בראייה סטטיסטית, כמות הסרטים המופתיים שנעשית בשנים האחרונות, כאלה שיהפכו לקלאסיקות, היא קטנה יותר. לפחות בכל הנוגע לקולנוע הוליוודי-אמריקאי.

  14. הפינגווין 2 מרץ 2007 ב - 22:59 קישור ישיר

    ליאור, תלוי מה נחשב “פעם”. מאז שיבת המלך, לא היה מועמד לאוסקר (לסרט הטוב ביותר) אף בלוקבאסטר רציני. מצד שני, עד שנות החמישים, לא היה דבר כזה שסרט שאין מאחוריו שם גדול יזכה באוסקר. אולי האיכות של הסרטים נראית בדיעבד טובה יותר, זה אפקט ידוע. השאלה היא האם בעוד כך וכך שנים, יסתכלו על הרשימה של הזוכים ויגידו “איך לא נתנו לשריבייבי מועמדות?”, או שיברכו על היכולת של האקדמיה להבחין בסרטים חצי-עצמאיים כמו השתולים (ואני מסכים עם ההערכה שבעתיד, הוא יחשב דווקא לאחד החזקים של סקורסזי) ולהעדיף אותם על פני שוברי קופות מטופשים כמו לילה מוטרף במוזיאון.
    דוגמה שהייתי צריך לתת בשנה שעברה: אני מאמין שבתוך עשרים שנה, יחשבו התרסקות והר ברוקבק לסרטים מיושנים משום שהנושאים בהם הם עוסקים כבר ישתרשו בשיח היומיומי ובתעשיית הסרטים. יציינו אותם כאבני דרך, אבל כמו הסכם ג’נטלמני, ידמה כאילו הטיפול בנושא הגזענות, או ההומוסקסואליות, הוא שטחי ומיועד לקהל לא בשל. מנגד, אני מנחש שאוליבר טוויסט של רומן פולנסקי יחשב לפספוס רציני של האקדמיה, משום שבעתיד, יבחנו אותו כסרט בפני עצמו ולא בהשוואה ל”הפסנתרן” שקדם לו.

    בלי קשר, עד כמה שאני אוהב את ג’וני דפ ואת טים ברטון, ההערכות שסוויני טוד יביא לדפ אוסקר, הן לא יותר מפזיזות בעיני. נכון שבשנים האחרונות, היה קל לסמן מראש פייבוריט בקטגוריית השחקן, אבל לאקדמיה יש היסטוריה של התעלמות מתפקידים אפלים מדי, במיוחד בסרטים של טים ברטון. העובדה שבמאי כמו ברטון שמקפיד כל כך בבחירת השחקנים לסרטים שלו (כן, אני יודע שג’וני דפ והלנה בונהם קרטר מלוהקים אצלו אוטומטית), הצליח להביא בעשרים שנים של הצלחות קופתיות וביקורתיות למועמד/זוכה אחד בלבד באוסקר על משחק וגם זה בסרט ביוגרפי, מראה שכנראה לא הוא יהיה הראשון שבסרט שלו צריך לחפש את המועמדים. כמעריץ של ברטון, אני כמובן מקוה שאני טועה.

  15. אהוד 3 מרץ 2007 ב - 1:12 קישור ישיר

    פאלון הוא ילד קטן ומתלהב. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה.

  16. רוני 3 מרץ 2007 ב - 10:17 קישור ישיר

    אני לא מבין יש לאהוב בסרט ‘המעין’ יש שם בימוי מרשים שממש לא מחדש הרבה. סיפור משעמם שלא מתפתח וחוזר על עצמו, צילום מרהיב שלא מצליח לחבר את הסצנות ליצירה שלמה. סצנת השיא בסרט שווה במטען הדרמתי שלה לסצנת הפתיחה. המון גימיקים של אפקטים שממצים את עצמם כבר בתחילת הסרט.

  17. That guy from Canada 3 מרץ 2007 ב - 23:37 קישור ישיר

    הרגע שבתי מזודיאק- סרט ענק !!! ללא ספק הסרט הכי טוב שראיתי השנה (כלומר מאז ינואר) Two thumbs way up

  18. יוני 4 מרץ 2007 ב - 13:50 קישור ישיר

    באמת קראתי ביקורות טובות על “זודיאק” אני ממש מחכה לו!


השאירו תגובה