בקטנה
בסוף השבוע "בופור" מוקרן בהקרנות טרום בכורה. רוצו.
בשבוע הבא עולה בסינמה סיטי הסרט "88 דקות". יש בו את אל פצ'ינו, אבל מבחינתנו בארץ זה הסרט ההוליוודי של מיכל ינאי. יונייטד קינג, מפיציו, כנראה נבוכים ממנו כי הם לא מעזים להקרין אותו לתקשורת לפני היציאה. אני חושב שאני מבין את השיקול: ההנחה היא שבסוף השבוע הבא יהיה לחץ אדיר בקופות של סינמה סיטי של צופי שבוע הבכורה של "בופור" וצריך לשבץ סרטים זולים באולמות הקטנים אליהם ייכנסו האנשים אחרי שהכרטיסים ל"בופור" יאזלו. הרי עד שמישהו מגיע לסינמה סיטי וחונה הוא לא ייסע הביתה, הוא ייכנס למה שיש.
הידיעה הזאת ב"ניו יורק טיימס" על טכנולוגיית התלת-מימד של ג'יימס קמרון מסקרנת אותי. אני מתלהב במיוחד מהצילום של קמרון וג'ימי איוביין בה מוצגת מצלמת התלת-מימד שפיתח קמרון ולראשם משקפי התלת מימד שנראים כעת כמו משקפי שמש אלגנטיים ולא תפלצות קרטון או פלסטיק מסורבלות. והרעיון להשיק את הטכנולוגיה הזאת על הופעות מוזיקה מצולמות נראית לי מבריקה, בעיקר בזכות הסאונד המדהים שאפשר להנפיק באולות האיימקס.
לידיעת נירית אנדרמן ב"הארץ": רם ברגמן הוא מפיק ממוצא ישראלי (יאללה, ראשון לציון!), הוא לא במאי. והוא מכר בפסטיבל סאנדאנס האחרון סרט אמריקאי-מקסיקני בששה מיליון דולר. אז אני מניח שמהשנה הוא גם מיליונר.
לידיעת וויינט: "חיים של אחרים" לא מכר 1.3 מיליון כרטיסים באמריקה. הוא הכניס 1.3 מיליון דולר ממכירת כרטיסים, מה שאומר שהוא מכר כ-130,000 כרטיסים (על פי החישוב שסרטים זרים מוקרנים לרוב בערים הגדולות, בהן מחיר הכרטיס הוא עשרה דולר).
הולי שיט, השבוע עולים ביס לפחות שלוש סדרות שאני רוצה לעקוב אחריהן: "גיבורים", "30 רוק" ו"סטודיו 60", והיס מקס שלי עוד מלא עם פרקים של העונה השניה של "באטלסטאר גלקטיקה" שעוד לא גמרתי לראות. ויש את שרה סילברמן בהוט. אין לי זמן להכל. הצילו.
לא ראיתי את 88 דקות אבל אני בטוח שמיכל ינאי לא מגלמת שם תפקיד משמעותי.
יאיר שכחת גם שהעונות החדשות של "ניצבים" "קוראים לי ארל" האנטומיה של גריי" ו"איש משפחה" חוזרות
פשוט מאד: תוותר על סטודיו 60
מישהו יודע היכן אפשר לראות בת"א את "בופור" עם תרגום לאנגלית?
הסרט מופיע עם כתוביות באנגלית.
עמיתבי צודק. על "סטודיו 60" אפשר בקלות לוותר, במיוחד אם אהבת את "הבית הלבן". עצוב מאוד לראות כיצד כותב מוכשר כמו סורקין מכלה את עצמו בצורה כה מביכה וחושפנית, מבלי להגיד דבר משמעותי על מלאכת הכתיבה או על העולם שמאחורי הקלעים של סדרת טלוויזיה – שניהם נושאים שעליהם, לכאורה, אמורה להיות לסורקין פרספקטיבה מעניינת.
הייתי גם ממליצה שתעצור אחרי הפרק השביעי של העונה השנייה של "בטלסטאר גלקטיקה", על מנת לשמר את הזכרונות הטובים. את "גיבורים" אסור לפספס, ואת "30 רוק" לא ראיתי.
"30 רוק" היא סדרה חמודה שאפשר להעביר איתה את הזמן, לא הרבה יותר. "סטודיו "60 מאד מאכזב, ראיתי את כל הפרקים ואני עדיין מחכה שזה ישתפר מתישהו. "גיבורים" טובה אבל לא כל כך טובה כמו שטוענים ו"גלקטיקה" בעונתה השלישית היא היא עדיין הסדרה האמריקאית הטובה ביותר, למרות שהיא לא מתקרבת לגבהים של העונה הראשונה המופתית.
סטודיו 60 לטעמי טובה מאוד, על אבודים אל תוותר, אין דעה על 30 רוק.
הרעיון להקרין באיימקס הופעות מוזיקה אולי נשמע מעניין, אבל הוא בחיים לא יילך. ניסו את זה כבר. זה לא עבד. All Acess, סרט שהוא למעשה הופעה מצולמת, הוא סרט איימקס הכושל ביותר אי פעם. הוא הוקרן לזמן קצר גם בקולנוע איימקס באילת, ובניסוחה של אחת העובדות שם, "אף אחד לא בא".
הגיוני. הופעה חיה היא הופעה חיה. אם היא לא חיה, היא לא הופעה חיה. גם אם היא בתלת-מימד.
אני מצטער לעשות את מה שאני עומד לעשות עכשיו, אבל מישהו צריך לעשות את זה:
אחרי שראיתי סוף-סוף את "בופור" המדובר, אני יכול להגיד בפה מלא נקניקיות:
אם הסרט הזה יגיע למעמד שצופים לו כאן, אז כולנו נקניקים לפחות כמו מי שעשה אותו. לא נעים לי לנפץ בועה זוהרת סביב סרט ישראלי שעתיד להצליח בענק, גם אם אהיה בסופו של יום, היחיד בארץ שמחזיק בדעה שהיא פחות מסופר-אוהדת לסרט הזה.
אבל נכבוש את הבופור כשנגיע אליו, כלומר – דעתי המלאה תתפרסם ממילא, רק אחרי שהסרט יעלה לאקרנים באופן רשמי. בינתיים רוצו, כפי שנכתב לעיל. אולי אני לא אהיה היחיד שמעוצבן.
"בופור" הוא סרט מצויין. אני גם ראיתי אותו וממש אהבתי אותו (בעיקר את הרעיון החכם של יוסף סידר להקרין את הסרט עם כתוביות באנגלית גם בארץ ולא רק בשאר העולם, כי ככה אנשים שלא לגמרי מבינים עברית והם בחופשה בארץ ו"בופור" מסקרן אותם, אז הם יוכלו לראות אותו) אני מצטרף להימור של יאיר ועם "בופור" לא מקבל מועמדות לאוסקר בעוד שנה אני גם נקנקיה.
על הזין שלי האוסקר (סתם, שיקרתי. אני מהאוסקר-פריקס) – ובכל זאת, "בופור" סרט מעולה. אם אנחנו לא מועמדים שנה הבאה כולם אנטישמים.
או משהו…
אני ראיתי (ומאוד אהבתי) את בופור בעותק בלי תרגום לאנגלית. מצד שני ראיתי אותו בקולנוע גלובוס ירושלים, כנראה הקולנוע הגרוע בארץ.
ראיתי את בופור וללא שום ספק אני חושב שהוא סרט חסר חשיבאות ולא טוב. הבימוי והתסריט סתמיים והוא מביע את רעיונותיו בצורה מסורבלת (ראיון בטלוויזיה עם אביו של אחד החללים לצד פוסטר של הרמטכ"ל זה לא קולנוע). לא ברור איך נוצר הבאזז מסביבו כאילו זה סרט טוב אך כמו שנהוג בישראל (עם אדמה משוגעת למשל) ברור שזה ימשך גם אחרי שכולם יראו את הסרט ויווכחו בעצמם שהוא לא טוב. ודרך אגב, הגיע הזמן להתקדם בתחום המוסיקה בקולנוע הישראלי מעידן הסינתיסייזר.
אבודים היא סידרה משעממת, לא אינטליגנטית והכי גרוע – ממש לא מהנה. אשכרה נרדמתי בכל פרק (אבל המשכתי לראות כי הגברת רוצה..)
טוב. . יצאתי טמבל בדבל-פוסט. ניסיתי לתקן אבל איחרתי. כמובן שהתכוונתי שגיבורים היא המשעממת. אבודים היא עדיין עונג צרוף.
כל מי ששיבח את בופור- קראתם את הספר?
אני חושב שהסרט מצוין, אבל למי שקרא את הספר אין ברירה אלא להתאכזב. כל הייחוד שבו שהתבטא בהווי הצה"לי במוצב, בקשר בין החברים ובדמויות המיוחדות, התפוגג לחלוטין.
יאיר אל תוותר על "בטודי 60"!!!!! אל תקשיב למשמיצים.
אין מה להגיד היא לא טובה כמו הבית הלבן!! אבל אחת התוכניות היותר טובות שיש כרגע!
לדני, זה קצת מוזר ש"ממש אהבת" את בופור ובסוגריים רשמת שאהבת בעיקר החלטה טכנית שאינה רלוונטית כלל לאיכות הסרט, כדבר שאהבת בו בעיקר.
במילים אחרות, אם את ההחלטה הטכנית על הקרנת הסרט עם כתוביות באנגלית, זה מה שהכי אהבת בו, יכול להיות שלא באמת ממש אהבת אותו?
אולי ההערה שלי קטנונית, אבל היי, זה פשוט היה בולט מדי בהודעה שלך.. 🙂
בתור קורא כפייתי של כתוביות תרגום – כולל כתוביות בצרפתית בסרטים דוברים עברית, ואני לא קורא צרפתית – ההחלטה להוסיף לבופור כתוביות מיותרות בכל ההקרנות מאד לא משמחת אותי.
זה לא ימנע ממני ללכת מחר לראות.
כל מי שבטוח ש"בופור" יהיה מועמד לאוסקר שנה הבאה עושה עוול להרבה סרטים ישראליים מסקרנים שצריכים לצאת בקרוב ואולי ינצחו אותו בתחרות האקדמיה הישראלית, ואולי אפילו ינצחו בצדק. מאד אהבתי את הסרט, אבל להגיד שמגיע לו לזכות בלי שראיתי את רוב הסרטים שיתמודדו מולו ? זה כבר יותר מדי.
ליהונתן – לא לא, צדקת כבר בהודעתך הראשונה, "אבודים" היא אכן סדרה משעממת ואני הייתי מוסיף מייגעת, יומרנית וסתמית. החזקתי מעמד איכשהו עד סוף עונה 2 ומאז פרשתי ולא הבטתי לאחור.
את "גיבורים" לא אהבתי כל כך בהתחלה. הפיילוט היה ארוך ומסורבל ולא ממש התחברתי אליה. מרתון שעשיתי לסדרה בשבת גשומה (עשרה פרקים בסופש אחד) שינה את דעתי אליה. זו סדרת קומיקס שבאמת קל יותר לבלוע אותה בכמויות. לא מדובר בסדרה מופלאה אבל בהחלט סוג של הברקה מהנה עם סיפורים ועלילות שמתחברים אט אט לתמונה אחת גדולה. בניגוד ל"אבודים" שכל מה שהיא יודעת זה להעלות עוד ועוד שאלות בלתי פתורות, ב"גיבורים" מספקים מספיק מידע כדי שנהיה מרוצים שקיבלנו משהו אך שומרים על העניין והמסתוריות ומעלים שאלות חדשות. המלצה שלי ליאיר – לחכות קצת ולראות כמה פרקים ברצף.
כמי שצופה גם בעונה השלישית של "בטלסטאר גלקטיקה" אני רוצה לציין שהסדרה ממשיכה לשמור על רמתה הגבוהה גם בעונה זו. העלילות האישיות והפוליטיות מגיעות לשיאים חדשים בעונה. רשת Sci-Fi חידשה אותה לעונה רביעית בת 13 פרקים שתעלה בינואר 2008 בארה"ב וככל הנראה תהיה האחרונה.
ועוד המלצה טלוויזיונית: באזור מאי צפויה לעלות ביס "דקסטר" של שואוטיים. בעיני הסדרה הטובה ביותר של השנה.
ונחזור לקולנוע, אם כי בטלוויזיה, כל סרטי טוד סולונדז ישודרו בחמישי ושישי הקרובים (8-9/3/07) ביס 3: ברוכים הבאים לבית הבובות, אושר, אגדות וסיפורים ופלינדרום.
עופטופיק.
מחוות ארנבי ה-30 שניות לבונד, ג'יימס בונד.
אממ… ספוילרים לכל הבונדים…
http://www.starz.com/features/bunnyclub/bond/index.html
פורים שמח.
הביקורת שלי על בופור אמורה לעלות בעין הדג בקרוב, אז לא ארחיב עליו יותר מדי כרגע. מה שכן, אני מאוד אתפלא אם זה יהיה הנציג של ישראל לאוסקר בשנה הבאה. מצד אחד, הסרט עוסק בנושא פוליטי טעון, כמו שהאקדמיה המקומית לא נוטה לחבב ומצד שני, לא מספיק ביקורתי כלפי המערכת. בעקרון, למרות רמה טכנית מרשימה יחסית, הרגשתי יותר כאילו אני צופה במסחטת דמעות מהסוג שכבר הפסיקו לייצר בהוליווד לפני עשורים, מאשר בסרט מלחמה. בופור הוא לא סרט רע, אבל קשה לי להבין מה מקור ההתלהבות. קשה לנחש מה הסיכויים שלו מול רשימת מתחרים לא ידועים משאר העולם, אבל בפרסי אופיר, הוא נראה לי רחוק מאוד מזכיה.
רצתי לראות את הבופור, בסינמטק היה כמובן תענוג הסרט לא יוצא מהראש. הצילום מדהים, חלפסים (חליפות סערה) לא ידעתי כמה מצטלמות יפה. מזה הצלם הזה?
בדברי הפתיחה של סידר הוא בקש מהצופים להוריד צפיות. ונראה לי שהוא צודק, הבאזזז לסרט התחיל מוקדם מדי וחזק מדי, אנשים מגיעים מלאי ציפיות והכזבה היא בטוחה וחבל. ונראה שהייחצנים חייבים להוריד הילוך, שילכו לשבוע חופש שהסרט יצא, ירוץ שבוע ואז לחזור במלוא הכוח.
עזרה.
בתור אחד שמתחמחה בלקבוע דעה על סרטים מבלי לראות אותם, שאלה קטנה ל:
אורןושחר. ראיתם את "ההסדר" ואם כן מה דעתכם עליו?
אותה השאלה לרמי והפינגווין
וגם לדני, אור, עופר, עדן וואן אריק.
אם אפשר תשובה פשוטה ולא ניתוח מערכות.
מראש מודה על הענות.
אני יכול לעזור לך קצת – תוותר על 30 Rock (וסלח לי שאני לא משתמש בתעתיק העברי שמפספס את המשמעות של השם) – סדרה לא מצחיקה בעליל.
לאסף מ 22 – אתה צודק לגמרי בעניין דקסטר!
יאיר – עזוב הכל – לך על דקסטר. יצירה מדהימה..
אהבתי את הסדר בהסתייגות מסוימת. וגם את מדורת השבט.
ואני לא מסכים עם האשמה שהסרט הוא מסחטת דמעות. אני, שיכול להכנס למוד רגשני נורא מהר, גיליתי שרוב הסרט אני בעיניים (יחסית) יבשות. הספר, שהוא אכן מהטובים ואולי יש לו כמה איכויות יותר סוחפות מהסרט, הוא ממש יושב חזק על האמוציה והעיבוד הקולנועי ויתר על זה(והוכחה לכך אי העדר מוזיקה שמאלצית).
אני חושב שסצינות המוות בסרט הן נקיות ולא דרמטיות או מוגזמות. ואפילו המונולוג הקצת תלוש של לירז מול קוריס בסוף עבר לי טוב כי הסרט כבר התיישב עלי מעולה. והוא עשה את הבלתי אפשרי – הצליח לחבב עלי את אלי אלטוניו.
בקיצור, כל מה "שגיבורי הדגל" לא.
ואני גם חושב שזאת עבודת הסאונד הכי מרשימה שנעשתה בקולנוע הישראלי. הקפיצים של המיטות, הטילים שמתקרבים, המעבר מסצינת המוות הראשונה לקבלת שבת בחדר מס, השקט שבתוך המסדרונות. המון דברים נהדרים.
תיקון משפט:
…והוכחה לכך היא העדר מוזיקה שמאלצית.
אהוד , 30rock זה שם הרחוב (רוקפלד פלאזה 30), וכל עוד בישראל כותבים קודם את שם הרחוב ואח"כ את מספר הבית השם נאמן למקור. על איכות הסדרה אפשר להתווכח אבל על תרגום השם, לשם שינוי, לא.
תראו איזה היענות יש כאשר יאיר מזכיר סדרות טלויזיה. אולי הגיע הזמן שמישהו יפתח בלוג טלויזיה לאנשים אינטיליגנטים? (tvscope?)
לא הלכתי להקרנת אקדמיה של ה'בופור'. היה לי תירוץ טוב, אבל האמת היא שאני פוחד. פוחד נורא מהסרט הזה.
אני זוכר שקראתי את הכתבות שהפכו אחר כך לספר של רון לשם. אני זוכר שאני יושב בבית קפה ירושלמי ופשוט מתחיל לבכות, כי הכתבות האלה בעטו לי בבטן ושברו לי את הלב והזכירו לי דברים שרציתי לשכוח ובפעם הראשונה לא בשיחת חבר'ה, אלא בעיתון, מישהו כתב את מה שתמיד הרגשנו: זיינו לנו את הצורה בלבנון ולאף אחד לא היה אכפת. ואני לא מתכוון לחיזבאללונים. ממש לא.
אני יליד 72'. מה שאומר שראיתי את הטנקים נוסעים צפונה כשהייתי בן עשר. ושמונה שנים אחר כך עליתי גם לצפון. שבע שנים אחרי שהשתחררתי אהוד ברק הבין את מה שכל מי שהיה שם הבין מזמן: זה בזבוז. בזבוז של חיים, ושל זמן, ושל נעורים שנשפכו סתם כך לתוך האדמה הקרה והלחה של לבנון. וכשהחיילים יצאו כל כך שמחתי בשבילם וכל כך כעסתי בשבילי. כי אם הם יוצאים, אז בשביל מה אני הייתי הפנים? ושוב נזכרתי: זיינו אותנו.
מי שלא עשה 48 שעות מארב על כלום בלבנון לא יבין את זה. מי שלא השתין בדממה לבקבוקי פלסטיק ריקים, מי שלא עלה בשיירות ממוגנות למרג' עיון, מי שלא נשאר 21 בחורף, במושב עם שם פרח, עם תמונה של החברה שלו (שתיכך תהיה הלשעבר) תלויה בעמדה המושלגת, מי של א ראה את הצד"לניקים סוחרים בסחורה גנובה ואת החיילים הישראלים סוחרי הסמים – מי שלא היה בלבנון, לא יבין את זה. בטח מי שלא אבד חברים בלבנון לא יבין את זה. ככה חשבתי, עד שבא רון לשם והבין את זה והסביר את זה ואבא שלי פעם ראשונה יכל להבין על מה אני מדבר. אמא שלי גם. ואני לא בטוח, אבל נדמה לי שהם כמעט התנצלו שהם לא ידעו לאיזו טיפשות ולאיזה גיהינום הם שלחו אותי.
בפעם הראשונה בן הדור שלי עושה על זה סרט, ואני מפחד. הוא באמת יצליח לשאול את השאלות הקשות? הוא יצליח לחדור לתוך הבטן הישראלית הזחוחה והאטומה ולנקב אותה בכאב?
סידר הוא לא האיש למשימה, כך נדמה מסרטיו הקודמים. לא הוא יצעק את צעקת הדור שלי, כי הוא פשוט לא מישהו שצועק. וזו ההזדמנות היחידה שלנו, הרי לא יהיה פה גל סרטי וייטנאם, נכון? אף אחד לא יפיק אפילו פריים אחד נוסף על לבנון, על הגיהינום שלנו. זה כל מה שיהיה. אם זה לא יהיה השעון המעורר של הדור שלי לא יהיה שעון מעורר אחר (וכמנה אפשר לישון?).
כל הביקורות שקראתי מצביעות על כך שהפחד שלי מוצדק. כל ה'עשוי היטב' ו'קולנוע מרשים' לא מרככים את הפוליטקלי קורקטיות שכולם מציינים. אני קורא 'סרט נכון פוליטית' ואני כל כך רוצה למות.
אני ממש ממש מפחד.
זיינו אותנו כי לא ידענו לצעוק. כי לא ידענו להגיד לא לאף אחד אז הם יכלו לשלוח אותנו לחרא הזה. כי חינכו אותנו לשתוק ולמות. תסתכלו מסביבכם גם היום, בטח אחרי הקיץ האחרון – אנחנו עדיין שותקים ומתים. ומי שלא מת ממשיכים לזיין אותו, לא?
האם הפעם מישהו מפסיק לשתוק? האם סידר מצליח להגיד משהו על זה? האם הוא אומר למישהו 'מספיק'? כי אם לא, עדיף היה לסרט הזה שלא יעשה בכלל.
אני אלך לראות. מקסימום אני לא אדבר יותר.
לארז: כתבת דברים מרגשים, ואני, ששירתתי בצבא אבל בעורף, ומעולם לא הייתי בקרב, ובטח לא בלבנון, לא יכול לתאר לעצמי מה היא המציאות של קרב, ובודאי לא יכול לתאר לעצמי מה היא המציאות של קרב שנדמה לנו כלא נחוץ. אבל: ראיתי את "בופור", וכאדם עם מודעות פוליטית, אני רוצה לומר: יוסף סידר צועק בשקט. כמו שאבא שלי נוהג לומר: כשאתה צועק שומעים אותך. כשאתה מדבר מבינים אותך. ודווקא השקט הזה, שמביא אותך להבין את חוסר האונים של החייל הפשוט אל מול ההנהגה, שמושיבה אותך כברווז במטווח במבצר הזה, גורם לי כצופה באולם לקרוע את שעורתיי (באופן מטאפורי. אני עדיין לא מקריח, כן?!). לפי האופן העמוק שבו תיארת את חוויותיך, אני מתאר לעצמי שהסרט הזה יטלטל אותך כמו שאף סרט אחר לא יטלטל אותך, דווקא בגלל שהוא לא צועק.
האמת היא שאפשר להבין מ"בופור" מה שרוצים. אני ראיתי בו ביקורת על הישיבה בלבנון אבל חבר ימני שלי שבא איתי להקרנה ראה בסרט ביקורת על הנסיגה דווקא. אפי איתם כותב בבלוג שלו על הסרט וגם הוא, כמפקד לשעבר וח"כ ימני הבין אותו אחרת ממני. אני לא הייתי בלבנון אבל התקופה המתוארת בסרט היא בערך התקופה שהייתי בסדיר (השתחררתי חצי שנה לפני הנסיגה) וחברים שלי כל הזמן הגיעו ללבנון וגם לבופור. אני זוכר איך בזמן אמת חבר שלי שירד מהבופור אמר לי שהם בדיוק כמו הצלבנים שם, יושבים מבוצרים וסופגים התקפות, וכמו הצלבנים גם הם יגורשו משם.
אסףטיוי, גם "האגף המערבי" ו"המפקדת העליונה", יהיו שמות נאמנים למקור אבל הם לא עובדים בעברית אז השמות שנבחרו הם "הבית הלבן" ו"גברתי הנשיאה".
כך גם רוק(פלר פלאזה) 30, או רחוב 49 מספר 49 – כתובת נוספת של אותו בניין.
נכון שהבטחתי לא לדבר על "בופור" עדיין, אבל הדברים של ארז ריגשו אותי עד מאוד. יותר מהסרט עצמו זה בטוח.
אז תשמע ארז, הבעיה שלי עם "בופור" היא שהוא יותר נייטרלי משוויץ. כל התרסה נגד כל צד במפה הפוליטית מבוטלת מיד ע"י הבמאי, בדרך כלל באותה סצנה. אני חושב שהפגם הגדול ביותר של הסרט, הוא שאתה יוצא ממנו בדיוק עם אותן תחושות ומחשבות שאיתן נכנסת אליו. ולכן, אני דווקא מאמין שהוא גם בשבילך. זעקות והטחות אשמה לא תמצא שם, ואם כן הן ייסתרו בגסות עד תום הסרט. אבל אני כן אגיד לך את זה:
את הסרט ראיתי יחד עם חבר שמחשיב את עצמו שמאלני. למרבה האירוניה, הוא שירת שלוש שנים בעזה ויודע מה זה לחיות שבועות רצופים תחת אש חיה. מהסרט הוא יצא מזועזע לחלוטין, רועד מהתרגשות ולא הצלחתי להרגיע אותו עד עכשיו. הוא כן מצא את מה שאתה מחפש.
מאידך, אני משוכנע שכל מי שהוא בעל דעה ימנית, יחשוב שהסרט מבקר בחריפות את הנסיגה, וגם מנציח את מות הגיבורים של חיילנו הקדושים.
ואני? מודה שלא באתי לסרט אובייקטיבי לחלוטין, בעקבות מצעד השכול הציני של סידר בברלין, אבל אני מעוצבן. ולמי שתוהה, מחצית משירותי הצבאי עברה עליי בגבול הצפון. בבופור עצמו לא הייתי, וטוב שכך. והדעה הפוליטית שלי לא רלוונטית.
אז ארז, אל תפחד. כבר אין לך סיבה. לך לראות את הסרט, ואולי תמצא בו את מה שאתה מחפש. ואל תפסיק לדבר, גם אם לא תמצא.
הנה זה בא גם פה. אני לא רוצה צעקות שקטות. לא רוצה גם 'מסר פוליטי' לא ברור ומתאים לכולם. לא רוצה מסר פוליטי בכלל. ימני, שמאלי. לא אכפת. לא כרגע. הנה המסר היחידי האפשרי: מישהו לקח את הנעורים שלי. סליחה, נתתי למישהו את הנעורים שלי. אני רוצה אותם בחזרה! אני רוצה בסימן קריאה. לא בלחישה. ואם אי אפשר להחזיר אני רוצה שכל מי שמקבל נעורים של מישהו שירעדו לו הידיים. כי אסור שבת הקול של הנעורים האבודים תהיה קול דממה דקהץ. צריך שהיא תהדהד מקצה עולם ועד קצהו: הגוזל נעורים אבודים ומבזבזם יוקע על עמוד הקלון. לא בלחישות. כמו בפלאטון או במטאל ג'אקט, שלא לומר צייד הצבאים: כואב לנו, אנחנו צריכים לצעוק.
אבל אני סתם מדבר. אני אראה ואז אחשוב שוב.
ככה זה, כשאנשי קולנוע מתעסקים עם ספרות. הספר של לשם הוא לא ספרות (בטח לא ספרות טובה/איכותית וכל שאר התארים הללו). זה ספר מביך, במקרה הטוב. ואולי מספיק גם עם כל ה"זיינו אותנו" ו"עבדו עלינו"? עבדתם על עצמכם (אנחנו מגנים על הצפון כל הקשקושים הללו). הרי בסוף יכולתם, באמת שיכולתם, פשוט להגיד "לא רוצה", ואל תגידו לי "אבל החברה". לשם שינוי, קחו אחריות.
יאיר, ל"סטודיו 60" יש פיילוט מעולה, כמעט מושלם אפילו, ויש לה כמה רגעים טובים בהמשך, אבל הסך הכל מאכזב, ולא כדאי ממילא להתמכר אליה כי אין כמעט שום סיכוי שהיא תקבל עונה נוספת בגלל רייטינג מאכזב. אני המשכתי אתה עד עכשיו, אבל יש לי לא מעט השגות ואכזבות ממנה.
"רוק 30" חביבה. לא מצחיקה מדי, אבל מתוחכמת מספיק. טינה פיי היא מלכה ואלק בולדווין ענק, והגיע לו ה"אמי". לגמרי.
"גיבורים" היא בהחלט השוס של העונה החדשה של "יס", ואני מאד אוהב אותה (כפי שניתן לראות בניק שלי). אל תיתן לפיילוט המעט איטי וכבד להטעות אותך (ואני דווקא כן התחברתי אליו, אגב) – היא הולכת ומשתפרת, והיא עשויה היטב ומהנה מאד. אל תחמיץ, אל תוותר, מה גם שהסטנדרטים שלה (מבחינת הצילום, ההפקה, העריכה והכל) גבוהים מאד, ומזכירים את "סמולוויל" במובן הזה (רק שב"סמולוויל" הכתיבה אנמית וחסרת ברק, ובגיבורים היא הרבה יותר חכמה ומלאת תנופה).
ובכל זאת, אם אתה כבר באמת רוצה להתמכר לטלוויזיה משובחת, יש שתי סדרות שכדאי לך מאד לנסות – האחת, "דקסטר" כבר הוזכרה כאן – אין מה לומר, טלוויזיה פשוט אדירה. שודרה רק עונה אחת, וגם היא לא ארוכה מדי, כך שהעסק לא כרוך בהשקעה יוצא דופן.
השניה, "Friday Night Lights". לא יודע אם ראית את הסרט (אני לא, אגב), אבל הסדרה פשוט נפלאה, כתובה מדהים, משרטטת דמויות באופן אמין ופשוט ומצולמת באופן יוצא דופן ומרשים. אני משוכנע אתה תתאהב בה מהר מאד, בדיוק כומ המבקרים בארה"ב שפשוט משתגעים עליה.
שתיהן יעלו בהמשך ב"יס". אתה יכול לחכות להן, אבל אני במקומך לא הייתי עושה את זה…
אני מבין את ההתלהבות מ"דקסטר" אבל אני לא שותף לה. מצד אחד הסדרה די שונה מרוב הסדרות שרצות עכשיו בטלוויזיה, מצד שני היא לא שונה מספיק והיפוך הקלישאות הסדרתי שלה רק יוצר קלישאות חדשות. יש כמה פרקים מצוינים באמצע העונה, אבל ההתחלה והסוף סתמיים לחלוטין.
http://www.shallowfocus.org/2006/11/16/dexter-2006
ראיתי את ה"הסדר". חשבתי שהוא עשוי היטב ומהנה אבל גם הסרטים של הולמרק עשויים היטב. הסיפור היה מופרך ורק "מדורת השבט" יצר אצלי ציפיות ל"בופור". ציפיות שהתבררו כמוטעות.
לדעתי אנשים התאכזבו מ"סטודיו 60" כי הם ציפו למשהו ברמה של "הבית הלבן"!
למי שלא ראה אם תצפו בסידרה ללא ציפיות ענקיות אתם תהנו!
ו"דקסטר" באמת מעולה!