02 יולי 2010 | 14:00 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

"שרק לנצח", ביקורת



בסופו של החופש הגדול, שהתחיל אתמול, לא אהיה מופתע אם יתברר ששני סרטים – “צעצוע של סיפור 3 ” ו”שרק לנצח” – יתגלו כסרטים שצפו בהם הכי הרבה אנשים הקיץ בארץ. וזה מפתיע ששני הסרטים האלה מתחרים – בפעם הראשונה זה מול זה – כי, למעשה, יש בין שתי הסדרות האלה קווי דמיון רבים למדי.


“צעצוע של סיפור” המקורי, בהפקת אולפני פיקסאר, יצא ב-1995. זה היה סרט האנימציה הממוחשב הארוך הראשון בתבל. סרט ששינה את פני הקולנוע מאז ועד היום. ואילו חברת דרימוורקס, שאחראית על סדרת “שרק”, הוקמה ב-1994. המשותף: שתי החברות הוקמו על ידי יוצאי דיסני. ולמעשה, שתי החברות ניסו לפענח מה יש בדיסני שהופך את סרטיהם לקלאסיים ולנצחיים, אבל באותה נשימה רצו להיות אנטי-דיסני. וזה אומר, בראש ובראשונה, תוספת של מודעות עצמית ואירוניה, מרכיבים שדיסני לרוב נרתעת מהם (ולא בלי הגיון: הומור עצמי ואירוניה הם מרכיבים עם תאריך תפוגה). למעשה, לג’פרי קצנברג מגיע כאן קרדיט כפול. כשהיה ראש אולפני דיסני הוא היה זה ששיכנע את הבוסים שלו להיכנס לשותפות עם חברת אנימציה ממחושבת קטנה וסטראט-אפיסטית בשם פיקסאר. החזון שלו הוכיח את עצמו היטב: פיקסאר הפכו לאלופי העולם באנימציה, ובמידה רבה פיקסאר היא כעת שותפה מלאה בדיסני, וכבר לא חברה בת. וכשקצנברג הסתכסך עם אותם בוסים מדיסני, הוא נטש אותם בטריקת דלת, חבר לסטיבן ספילברג ולדיוויד גפן והקימו את דרימוורקס. בתוך דרימוורקס הוא הקים חטיבה בשם “דרימוורקס אנימציה”, ובשעה שהאולפן סבל מעליות וירידות, מעברים ושותפויות ומכירות בין אולפנים ומשקיעים, חברת “דרימוורקס אנימציה” למעשה פרשה מהתאגיד, הונפקה בבורסה וכיום היא חברה עצמאית לכל דבר. ולמעשה, היא כיום – מבחינת בעלות ועצמאות – מה שפיקסאר היתה ב-15 השנים הראשונות לקיומה.


וכדי להפגין את העצמאות שלהם מול מי שלא רק היו הבוסים הקודמים שלהם, אלא גם האנשים ששולטים בתחום האנימציה בערך מאז המצאת הקולנוע, גם דרימוורקס וגם פיקסאר היו צריכים למצוא דרך לשחק עם המיתולוגיה, אבל גם ליצור מיתולוגיה חדשה. אז פיקסאר המציאו את “צעצוע של סיפור” ודרימוורקס המציאו את “שרק”, שני המותגים שזכו אצלם לסרטי המשך. שניהם פועלים ממנגנון מחשבתי דומה: לקחת את המותגים הקלאסיים המוכרים, שכבר נכנסו ללקסיקון שלנו ומושרשים בתוכו, ולשחק איתם. במקום להתחרות בדיסני, פשוט לקחת את המורשת שלה ולמשוך את השטיח מתחת לרגליה. להיות חכמים, מעודכנים, חצופים ושנונים מהם. וזה עבד. “צעצוע של סיפור” ברא עולם בו צעצועים – רובם מותגים אמיתיים המצויים בחנויות הצעצועים האמריקאיות וכמעט בכל בית – מונפשים ויוצאים להרפתקאות משל עצמם. “שרק” ברא עולם בו כל כוכבי האגדות – אגדות שרובן זכו לעיבודים של דיסני (אבל שלמרבה המזל, לדיסני אין עליהם זכויות יוצרים) – חיים ביחד.


שני הסרטים הראשונים בשתי הסדרות האלה היו, לפיכך, מבריקים באופן שבו הם השתמשו במוכר ליצירת דבר מה חדש. אבל בשנים שחלפו מאז, מאזן הכוחות השתנה. פיקסאר, באיזשהו אופן לא מוסבר, אולי זה כשרון, או פשוט פרפקציוניזם מעורר פלצות, מנפיקים כמעט מדי שנה סרט אחד, והוא כמעט תמיד מבריק. טכנולוגית, ויזואלית, אבל קודם כל סיפורית ורגשית. דרימוורקס, לעומתם, נראים קצת יותר חפיפניקים. הם הולכים על הבדחנות, ולעיתים מוותרים על ההידוק העלילתי. סרטיהם יפים, אבל לעיתים נדירות עוצרי נשימה. סרטיהם של דרימוורקס מהנים, אבל ממש לא נצחיים. ובעיקר, הם חושבים כמו אולפן סטנדרטי ולכן בכל פעם שסרט הצליח מאוד, התחילו לעבוד על סרט המשך. בעשר שנים הם עשו ארבעה סרטי “שרק”. ושני סרטי “מדגסקר” ועובדים על עוד “קונג פו פנדה”. פיקסאר, לעומת זאת, נרתעה רוב השנים מסרטי המשך. “צעצוע של סיפור” היא הסדרה היחידה שלהם – ב-15 שנה הם עשו שלושה סרטים. אבל מאז שהם התמזגו לתוך דיסני, גם הם, מן הסתם, נדרשים לחשוב בתאגידית: “מכוניות 2 ” ו”מפלצות בע”מ 2 ” כבר בדרך. אבל התחושה, לפחות עד כה, נשמרה: הסרטים של פיקסאר מוקפדים ומושקעים יותר. ולעיתים קרובות, פשוט מושלמים יותר.


והנה, ההוכחה מולנו. שימו את “שרק 4 ” מול “צעצוע של סיפור 3 ”, ו”שרק” הוא זה שמתגמד בהשוואה. וזאת, כשצריך לציין ש”שרק 4 ” הוא שיפור אדיר בהשוואה ל”שרק 3 ” שהיה מביך בבינוניותו. אומר זאת כך: הרושם שעולה מהצפייה בסרטי ההמשך של “שרק” הוא שהאולפן שעומד מאחוריו עבר מאירוניה לציניות. השילוב בין ציניות וסרטי ילדים לא נראה טוב. הציניות באה לידי ביטוי בכך שקודם כל מוכרז הפרויקט, ואז הולכים ומוצאים תסריטאים ורעיונות ומלפפים יחד דמויות ובדיחות ואורזים הכל רק שיגיע לתאריך ההשקה המיועד. היה רגע שבו גם “צעצוע של סיפור 3 ” כמעט הופק ככה, בציניות. אבל לבסוף, הם הצליחו לדגור על ביצה הזאת עד שהיתה מושלמת. “צעצוע של סיפור 3” מצליח לספר סיפור כה שלם – שגם עומד בזכות עצמו, וגם סוגר באופן מרגש מאוד מהלך בן שלושה סרטים, שמצליח לשדר בכל התדרים – גם למען הילדים שרואים את הסרט הזה בפעם הראשונה, וגם למען הוריהם, שאולי היו בעצמם בני נוער כשהסרט הראשון יצא. האופן שבו הסרט מדבר על התבגרות ופרידה והמשכיות, הופכת אותו לסרט המשך נדיר מאין כמוהו: הוא נראה מקורי לחלוטין, ולא סרט הנסמך על העבר.


לעומתו, “שרק לנצח” הוא קצת יותר בלאגן. ונדמה שהוא לוקה בבעיות הכי שגרתיות של סרטי המשך. ובמילים אחרות: איך ממשיכים? אז הם בראו עולם אלטרנטיבי שמתרחש במקביל ובמקום העלילה שכבר ראינו והכרנו. כלומר, הם סומכים על זה שכל מי שרואה את הסרט, ראה את הסרטים הקודמים. ועכשיו הם מציגים עלילה חלופית. לא עניין פשוט לצופים הצעירים שהתלוו אליי לסרט, שקצת התבלבלו: איך זה שפיונה לא מכירה את שרק? הם הרי נשואים. ובכן, נכון: אבל ב”שרק לנצח” שרק – שסובל מבעיות גבריות סיטקומיות אחרי שהפך לאבא – מביע משאלה לחזור ולהיות גבר, סליחה עוג, רק ליום אחד נוסף, להרגיש כמו שהוא הרגיש פעם לפני כבלי הנישואין – חופשי פרוע ומפחיד. עוץ לי גוץ לי, הדמות החדשה בסרט, ודמות שהיא סוג הברקה האמת, מגשים לו את המשאלה, אבל שרק לא מבחין באותיות הקטנות ולמעשה משנה את העולם. ובעולם החלופי, הוא לא מציל את פיונה, ועוץ לי גוץ לי ומכשפותיו משתלטים על הממלכה. יאמר לזכותם של אנשי דרימוורקס שכנראה שידעו שיהיה להם את “צעצוע של סיפור 3” להתחרות מולו – וגם את הטעם הרע ש”שרק 3 ” השאיר בפי כל – והם השקיעו קצת יותר באגפי ההומור והרגש. ולכן, אם לא משווים סרט לסרט, “שרק 4” הוא הרפתקאה סבירה למדי, ואפילו חביבה. אבל לא יעזור: הם יוצאים במרחק שבועיים זה מזה, ואני מניח שרוב הצופים ייצפו בהם זה בסמוך לזה. ובתחרות הזאת, “צעצוע של סיפור 3 ” לא רק מנצח בענק, הוא גם בית ספר לקולנוע. בית ספר, שאולי לאנשי דרימוורקס כדאי להתרענן בו קצת.


ואיך לא, הערה לגבי התלת מימד. שני הסרטים האלה שותפים בכך שהם הראשונים בסדרה שלהם שיוצאים בתלת מימד (אם מתעלמים מסרט קצר בתלת מימד שיצא בין “שרק” ל”שרק 2 ”). ב”צעצוע של סיפור 3 ”, ממש כמו שהיה ב”למעלה”, השימוש בתלת מימד מאוד מעודן ולא בוטה, הוא פשוט מעשיר את העולם בעומק. ב”שרק לנצח” יש יותר רגעי “וואו!” השמורים לצפייה התלת מימדית. בעיקר נדמה שאנשי דרימוורקס למדו את הלקח שהם עצמם למדו ב”הדרקון הראשון שלי”, שקטעי טיסה ומעוף נראים נהדר בתלת מימד. כך שיש כמה סצינות טיסה (שוב עם דרקון, אבל גם עם מכשפות על מטאטאים) שאכן מעלים חיוך של הנאה מהחוויה. אבל בסופו של דבר, החוויה לא נמדדת על פי איכות התלת מימד, אלא איכות וכמות ה”וואו” הרגשי שיש בסרט. וגם כאן השורה התחתונה היא די ברורה: “צעצוע של סיפור 3 ” פשוט מהנה יותר. בלי שום ציניות.



פורסם ב”פנאי פלוס”, 30.6.2010

נושאים: ביקורת

17 תגובות ל - “"שרק לנצח", ביקורת”

  1. מייק 2 יולי 2010 ב - 14:24 קישור ישיר

    צודק. אני אפילו לא ניגש לסרטי דרימוורקס יותר, הם נהיו מביכים ומאוד מרושלים.

    לגבי צעצוע של סיפור 3, זה רק אני או שלעוד אנשים עמדו דמעות חנוקות בגרון בסצינה האחרונה בסרט? פיקסאר הפכו את זה להרגל והם מצליחים לתפוס אותי כל פעם מחדש עם דמעות!. אני נדהם מזה, זה חזק ממני וזה גם היה בשנה שעברה ב”למעלה”. שלמות ותשומת לב לפרטים באמת יוצרים אצלם חווייה יחדוית.

  2. רשקולניקוב 2 יולי 2010 ב - 14:32 קישור ישיר

    קומיקס נאה שמראה את ההבדלים בין פיקסאר לדרימוורקס:
    http://www.slashfilm.com/wp/wp-content/images/pixarvsdreamworks.jpg

  3. רז-ש 2 יולי 2010 ב - 15:28 קישור ישיר

    צעצוע של סיפור 1 ו-2 הומרו ויצאו לקולנוע בתלת מימד מלא בנובמבר 2009. ככה שצעצוע 3 הוא לא הראשון בסדרה שיוצא בתלת מימד.
    ואישית אני חושב שאין שום דימיון בין יצירת המופת של פיקסר לבין הסדרה המנופחת והטיפשית שנקראת שרק. לא אהבתי את הראשון, לא סבלתי את השני, את השלישי והרביעי כבר לא טרחתי לראות.  

  4. Eran 2 יולי 2010 ב - 18:27 קישור ישיר

    אגב סיקוולים, מתוכנןHow To Train Your Dragon 2 ובקיץ הבא יוצא הספין אוף ל-Shrek בשם Puss in Boots.
    ואגב פיקסאר, בגליון יוני של Wired מציצים אל תהליך העבודה שלהם על :Toy Story 3

    http://www.wired.com/magazine/2010/05/process_pixar

  5. ע 3 יולי 2010 ב - 1:25 קישור ישיר

    רז ש’ – לול. מעולה.

  6. אורי 1 3 יולי 2010 ב - 19:09 קישור ישיר

    באיזה תאריך יפרסו את המועמדיות לפרסי אופיר?

  7. jaco 3 יולי 2010 ב - 22:37 קישור ישיר

    סליחה על העבת הקונסנזוס אבל….
    קונג פו פאנדה היה גאוני
    shark tal
    מבריק וגאוני
    up היה מיגע
    וזה עם הרובוט פשוט עשה כאב ראש .

  8. עומר 3 יולי 2010 ב - 23:57 קישור ישיר

    שרק השלישי היה פשוט סרט גאוני!
    פיקסר לא כאלה מושלמים, ומעולם לא אהבתי את צעצוע של סיפור. הסדרה הזו תמיד עשתה לי קונוטציות שליליות. שרק לעומת זאת, בלי לומר מילה נוספת, הוא פשוט הנאה טהורה. תמיד מצחיק ומלהיב, אפילו שלא יצאתי בוכה מהסרט, נהנתי מאוד ולא היה רגע משעמם. חבל שזה האחרון בסדרה, אני כבר מצפה לספין על החתול במגפיים.

    מהסרטי של פיקסר, אהבתי הכי את רטטוי (שהוא אחד הסרטים האהובים עליי), אח”כ משפחת סופר-על, מכוניות ומוצאים את נמו. השאר היו די משעממים. הסרט הכי גרוע שלהם לדעתי זה מפלצות בע”מ, ואז צעצוע של סיפור. וול-אי ולמעלה היו בסדר, אבל לא יותר מזה.

    ===============

    רוה לעומר: וואו. יש לך טעם יותר משונה אפילו מזה של עדן.

  9. טל לוטן 3 יולי 2010 ב - 23:58 קישור ישיר

    את שרק האחרון עדיין לא ראיתי, אבל בבלוגי כמה מחשבות על צעצוע של סיפור 3 כהמשכון. וגם על “יום ולילה” הסרט הקצר שמוצג לפני. מהבחינה הזאת, אגב, פיקסאר ממשיכי דרכם של דיסני הרבה יותר מכל אולפן אחר, בצורת החקירה שמתחילה בסרטים הקצרים ומיושמת בארוכים.
    http://cafe.themarker.com/post/1647517/

  10. איתי() 4 יולי 2010 ב - 3:27 קישור ישיר

    אוף טופיק:
    מישהו ראה את “היום השלישי” בהקרנת האקדמיה ביום רביעי?
    נדמה לי שזה לא הסרט שהיה אמור להיות מוקרן לפי תוכניית הסינמטק – מישהו יודע למה?
    הסרט עצמו די מפתיע. לא מה שציפיתי מאיבגי. כאילו איבגי רצה להראות שהוא לא מה שעשו ממנו.
    נראה לי שיש שם מחווה ל”חיים על פי אגפא” – שרון אלכסנדר, הפאב, החורבן בסוף, השימוש בפסקול ובאוירה דומה בצילומים (בייחוד בצילומי לילה הרבים).
    מבחינתי, חבל שיש שם יותר מדי בלאגן וארועים, כמו בהוליבוד.
    ואיך קוראים לשחקנית בתפקיד הצעירה משדרות, מישהו יודע?
    מעניין מה אחרים חושבים עליו.

  11. עדן 4 יולי 2010 ב - 8:32 קישור ישיר

    גם אני לא מחזיק בדיעה שפיקסאר נעלים על דרימוורקס: לשתי החברות היו הצלחות ונפילות (כן, לפיקסאר היו נפילות, למרות שקשה לעדרי המעריצים להודות בכך).
    ואם כבר אז דווקא שרק הראשון הוא סרט האנימציה הממוחשבת הטוב ביותר שנעשה, יותר טוב מכל דבר שפיקסאר עשו.

  12. שיר 16 יולי 2010 ב - 15:25 קישור ישיר

    ראיתי את צעצוע של סיפור,היה ממש כיף, זה סרט נהדר, אבל נראה לי שילדים ממש קטנים לא באמת יהנו מימנו כמו מישהו בוגר יותר (אבסורד,בהתחשב בעובדה שזה סרט לילדים) את שרק עוד לא ראיתי…התלת מימד היה עדין ולא מורגש באופן קיצוני במהלך הצפייה,אבל כן יש הבדל.
    היו לי דמעות בעינים כשאנדי נסע והשאיר את הצעצועים אל הילדה הקטנה! מי היה מאמין שכמעט אפשר לבכות בסרט מצויר?!

  13. אנונימי 16 יולי 2010 ב - 16:59 קישור ישיר

    “שרק 4” היה חביב וכיפי, ברגעים מסויימים גם ממש מצחיק (צחוק בכל רם).
    התסריט לא היה מבריק, אבל בהחלט עובד ומצחי’/מרגש ברגעים הנכונים…
    אה, וזו הפעם הראשונה שלא הפריע לי (ולא חשבתי על זה כלל למעשה) שהסרט בתלת מימד.

  14. web analytics 8 דצמבר 2010 ב - 4:34 קישור ישיר

    Dude this spamming here are driving me insane! Do something about it!

  15. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 7:42 קישור ישיר

    Man this spamming here will drive me crazy! Get rid of it!

  16. RealTimePlease 8 דצמבר 2010 ב - 8:07 קישור ישיר

    Man the spam comments here are driving me nuts! Delte them!

  17. Marcela Obannon 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    I’m having a hard time viewing this information from my iPhone. Maybe you could upgrade the site and make it more accessible from my phone. Thatd be real cool!


השאירו תגובה