06 יולי 2010 | 19:43 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

הפתיח

תראו מה מצאתי ביו-טיוב. הפתיח של פסטיבל ירושלים החדש. כלומר, אתם יכולים לקחת את “מיקמק” בדי.וי.די, להקרין לפניו את הפתיח ולהרגיש שאתם בפסטיבל ירושלים.







אגב, לראשונה מזה יובלות לפסטיבל ירושלים יש השנה סוף סוף פוסטר/דימוי מקסים.

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “הפתיח”

  1. hjkhkj 6 יולי 2010 ב - 19:50 קישור ישיר

    אני באמת מתקשה למצוא סרטים ששווה לעלות בשבילם לירושלים. כל הסרטים הישראלים של וולג’ין – יוקרנו מן הסתם בקולנוע. כל הסרטים המעניינים ה”מיינסטרימיים” – חיים בזמן מלחמה, הילדים בסדר, הדוד בונמה – יוקרנו בקולנוע לב. רבים אחרים, למשל מיקמקס שציינת או לב לא שפוי, נמצאים מזמן בדיוידי.
    האבסורד הוא שהפסטיבל מציג כמה קלאסיקות שבהחלט כדאי לראות במסך גדול – היצ’קוק, אנטוניוני, והמחוות לשחקנים – אבל בשביל זה יש סינמטקים, לא פסטיבלים. וכאן נכנס המצב הטרגי, שאמור לקומם כל תל אביבי שוחר תרבות – סינמטק תל אביב לא מתפקד כבר כמה שנים טובות. מישהו זוכר מתי בפעם האחרונה היתה שם תוכנייה שהצדיקה את דמי המנוי? כבר שנים לא. במקום קלאסיקות מקרינים סרטים עם אקי אבני.

    ================

    רוה להג’קהקג’: ואפשר גם לחכות חצי שנה וכל שאר הסרטים יגיעו לדי.וי.די, וחצי שנה אחר כך חלק גדול מהם אפילו יגיע לערוצי הסרטים. אבל אם אתה סומך על הגעת סרטים לבתי הקולנוע, חשוב שנית. הסרט של ניקול הולופסנר הוא של מטלון, גונזים מדופלמים. הסרט שזכה בקאן הוא של יונייטד קינג, גם הם גונזים ידועים (בייחוד של סרטים אסיאתיים).

  2. רותם 6 יולי 2010 ב - 20:27 קישור ישיר

    על סמך מה אתה קובע שכל הסרטים בתחרות הישראלית – שהיא כבר לא וולג’ין- יוקרנו בבתי קולנוע? אני מקווה שלא על סמך נסיון העבר.
    וכנ”ל לגבי המיינסטרימיים- אל תקח שום דבר כמובן מאליו. גם אם סרט נקנה להפצה ויש עותקים שלו, זה לא אומר שהוא יוקרן.

  3. עמנואל 6 יולי 2010 ב - 22:42 קישור ישיר

    יאיר או מישהו אחר ששומע:
    אשמח אם תוכלו לעזור לי,
    איפה אני אוכל לראות את מיקמק ואת כחול הזקן(blue beard) חוץ מבפסטיבל…?
    אני רוצה לראות את סרטי הפסטיבל אך לא אוכל להיות בו.יש לי מנוי לאוזן השלישית אם זה עוזר..

  4. לעמנואל 6 יולי 2010 ב - 23:01 קישור ישיר

    קשה לי להאמין שהאנשים של פסטיבל אייקון שיתקיים בסינמטק תל-אביב בסוכות יוותרו על מיקמק אפילו שהוא מוקרן כבר קודם בירושלים.

  5. עמית איצקר 7 יולי 2010 ב - 5:53 קישור ישיר

    הסרט “הדוד בונמי” יוקרן בהקרנות מסחריות במוזיאון ת”א. ככה פורסם. הם גם יקרינו את הסרט החדש של ברונו דומון, את “קר עד העצם” ועוד כמה סרטים מעניינים כמו “שם תואר: משטרה”.

  6. איתן (בחופשה) 7 יולי 2010 ב - 8:34 קישור ישיר

    קארלובי וארי, יום 5

    הקלה. סוף סוף הגיע הגשם. אחרי שבוע שאני סובל פה ממזג אויר תל אביבי למהדרין, הגיע הגשם וניקה הכל. והטמפרטורה עכשיו סביב ה-20 מעלות, במקום סביב ה-29.

    “מרוונקול” – ג’ף מאלמברג (ארה”ב)

    דוקומנטרי מפוספס. לפני כעשור יצא איש אמריקאי אחד מבר, והוכה נמרצות ע”י 5 אנשים. הוא כמעט מת. אחרי שהתעורר מהקומה, הוא לא זכר כלום. הוא התחיל לבנות עיר מיניאטורית שלמה וקרא לה מרוונקול, ומילא אותה במספר רב של דמויות שעשויות מבובות קטנות. הוא ממציא סיפורים שלמים (רובם אלימים מאוד, ומתרחשים במלחמת העולם השנייה), וממחיז אותם בעיר המיניאטורית שלו.
    האיש מעניין, והעבודה שלו מרתקת, אבל במאי הסרט כל כך מוקסם מזה, שהוא כמעט ומזניח לחלוטין את המציאות ואת מה שעובר עליו. רוב הסרט מציג את המחזות אין ספור הסיפורים שמוחו הקודח של הגיבור בודה, ואין בלאנס עם החיים האמיתיים. סרט מפוספס.

    “השעה הכפולה” – ג’וזפה קאפוטונדי (איטליה)

    יש רגעים כאלו במהלך פסטיבל קולנוע שמגיעה אנחת רווחה. לא רק בגלל שראית סרט טוב אחרי כמה פחות טובים. אלא בגלל שלא היית מוכן לזה, ואתה מרגיש שגילית במאי שכדאי לעקוב אחריו בעתיד. זהו המצב עם “השעה הכפולה”. הבמאי הזה עוד יגיע רחוק.
    אי אפשר ממש לספר מה קורה בסרט, מכיוון שזהו מסוג הסרטים שבהם בכל רבע שעה בערך יש טוויסט מפתיע בעלילה, שהופך את כל מה שחשבת. ההתחלה מספרת על בחורה צעירה, חדרנית במלון, שפוגשת בסבב ספיד דייטינג שוטר לשעבר (השחקן המרשים נראה ונשמע בול כמו חוויאר בארדם). הם מתאהבים, ומתפתח רומן. עד ש…
    לא יכול לספר יותר מזה. מה שכתבתי למעלה מכסה בערך רבע שעה סרט. ולא רק שיש בסרט מספר טוויסטים, אלא גם כל טוויסט משנה פאזה של סגנון: הסרט מתחיל כדרמה רומנטית, ממשיך כסרט מתח, הופך לסרט אימה, ואח”כ שב ומזגזג בין הסגנונות. והכי מפתיע – הכל מבוים בשקט ובביטחון של במאי ותיק. קשה להאמין שזהו סרטו הראשון של הבמאי הזה (למרת שגם אני מודה שאולי יש כאן טוויסט אחד יותר מדי).

    “אמן האשליות” – סילוויאן שומה (צרפת/בריטניה)

    אני מודה שממש השתעממתי מסרטו הקודם, “שלישיית בלוויל”. אבל סרטו החדש מבוסס על תסריט של ז’אק טאטי. אז הלכתי.
    ככה: התסריט יפהפה. נוגה. מקסים.
    הסיפור הוא על קוסם שאף אחד לא ממש רוצה לראות, אבל נערה צעירה שבמקרה נחפשת לקסמיו מאמינה שאין כאן אשליה, אלא קסם אמיתי. היא נצמדת אל הקוסם במסע האשליות שלו, והוא, שאינו רוצה לנפץ את האשליה שלה, עובד יותר ויותר קשה, רק כדי שהנערה תמשיך להאמין בקסם.
    זהו סרט עדין ויפהפה. יש רק בעיה אחת: יש לו רק פאזה אחת לאורך כל הסרט. והיא לא משתנה. אין שיאים רגשיים. אין צחוק ודמע. יש רק מלנכוליה נעימה, אבל מעייפת בסופו של דבר, ששורה על כל הסרט,מההתחלה ועד סופו.

  7. עמנואל 7 יולי 2010 ב - 13:20 קישור ישיר

    איתן, לא הבנתי איפה ואיך ראית את אמן האשליות???
    ממש אשמח אם לדעת..


השאירו תגובה