את הברדק הנוכחי של האקדמיה – עליו דיווחה אתמול נירית אנדרמן ב"הארץ" – התניע שאול דישי במכתב שכתב לאקדמיה ופרסם בבלוג שלו. חוץ מהבלוג שלו, דישי מתקשר עם העולם באמצעות מיילים לרשימת תפוצה כנראה די מסיבית. ואליה הוא שלח היום התכתבות בינו ובין מרק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה, בעקבות המכתב שלו מאתמול. תזכורת: דישי תוהה איך יתכן ש"המדריך למהפכה" של דורון צברי מתמודד על קטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר, כאשר מדובר בסרט תיעודי.
רוזנבאום ענה לו:
שאול שלום,
כידוע לך אני לא רק יו"ר האקדמיה. אני משמש גם כמפיק פעיל אשר סרטיו מתחרים מדי שנה באקדמיה. על כן, הנהלת האקדמיה הטילה עליי מגבלות כדי שהתחרות תתקיים בתנאים שוויוניים.
אינני רשאי להתערב באיזה סרטים מתקבלים לתחרות, והסרט הנידון של דורון צברי כלל לא הובא לידיעתי באיזה מסגרת תחרות הוא הולך להתחרות. ההחלטה הייתה של מנכ"ל האקדמיה וטוב שאינני מעורב בהחלטות מסוג זה.
בעיניי, יש חשיבות עליונה לכך שהתחרות תתנהל בתנאים שוויוניים ואני מקפיד על כך הקפדה יתרה. אינני מעורב בספירת קולות, אינני יודע את תוצאות התחרות ואינני מכיר את סופרי הקולות. אני בכוונה ניתקתי את עצמי מכל הנושא.
אינני גם רוצה להביע דעה האם סרט זה או אחר עומד בתנאי התחרות, יחד עם זה אני בטוח שחברי האקדמיה עצמם מסוגלים להחליט על כך. אני סומך לחלוטין על שיקול דעתם.
בתודה,
מרק
——————
דישי שלח לרוזנבאום – ולכל רשימת התפוצה שלו – מכתב תגובה. אעצור ואבהיר: לדישי יש נטייה לכתוב מכתבים ומכתמים עם המון אותיות מודגשות, לפעמים בצבעים שונים, והמון סימני קריאה. הוא לא כותב, הוא צועק בכתב, ובהמון קולות. למען האסתיטקה, ניקיתי את מכתבו מכל אלה:
————-
מרק היקר שלום,
למקרא מכתבך בנושא שהעליתי בדבר הכללתו של סרט "תיעודי" במסגרת של הסרטים העלילתיים של תחרות האקדמיה השנה – עלי לומר: "תמהתני!!!".
בראשית ולמען הסדר הטוב, אציין שפנו אליי עוד מספר חברי אקדמיה שמסכימים עם טענותיי ולטענתם הם העלו את העניין שבנדון בעל-פה בשיחות איתך ועם המנכ"לית של האקדמיה הגב' אילנה שרון.
כ"מפיק פעיל אשר סרטיו מתחרים מדי שנה באקדמיה" אתה טוען שהנהלת האקדמיה "הטילה עלייך מגבלות במסגרת תפקידך כיו"ר "כדי שהתחרות תתקיים בתנאים שוויוניים". לפיכך, אתה טוען ובעצם "מגלה", שההחלטה על הכללתו של הסרט "המדריך למהפכה" התקבלה על ידי "מנכ"ל האקדמיה וטוב שאינני מעורב בהחלטות מסוג זה."
במילים אחרות אתה בעצם אומר שכיוון שאתה נמצא בסיטואציה של חשש לניגוד עניינים – אתה בעצם מחוץ לעניינים ולא מעורב או מפקח כיושב ראש על עבודת האקדמיה לפי הכללים שבבסיס קיומה הציבורי. מוזרה ביותר קביעתך שהמנכ"לית קיבלה את ההחלטה לגבי הסרט הנ"ל. לפי דבריך: "החלטה שלה". האם כך צריך להיות לפי נוהלי האקדמיה וכלליה?!
לאור כל הנ"ל יוצא שדווקא בתקופה הכי קריטית של הצורך בתיפקודו של יו"ר פעיל ועירני אתה "מושבת" מפיקוח ובכך בעצם לא ממלא בפועל ולמעשה את תפקידך החיוני כיושב ראש במוסד הציבורי והדמוקרטי הזה – האקדמיה.
כיוון שגם אצלי כחבר האקדמיה – יש כדברייך – "חשיבות עליונה לכך שהתחרות תתנהל בתנאים שוויוניים ואני מקפיד על כך הקפדה יתרה", ברצוני לשאול מי יכול לוודא עבורי שאכן התחרות השנה מתקיימת בתנאים שוויוניים?! הרי ברור שכל סרט בתוך המסגרת בה הוא מתמודד משפיע ומשנה "מתימטית" ו"סטטיסטית" את תוצאות ההצבעה.
שאלותיי הנוספות הן אלה:
– האם גם יתר הסרטים התיעודיים קיבלו את האופציה להיכלל בתחרות העלילתית?
– האם גם הם הוקרנו לראשונה בשעות הקבועות לסרטים עלילתיים?
– האם זה תקין שהמנכ"לית היא שתחליט החלטה מן הסוג המצוין ובכך תעניק עדיפות גדולה לסרט אחד על פני עשרות סרטים אחרים?
– כמו כן, אבקש את התיחסותך לאמירה של מנכ"לית האקדמיה בעיתון הארץ מיום 6.07.2010: "מתוך כבוד ליוצרים, אנו מאפשרים להם לבחור את הקטגוריה בה הם רוצים להתחרות". אמירה והצהרה – שמנסיוני בעבר עם סרטי התיעודי (94 דקות) "היה מונדי – אגרוף אדם בקיר בטון" איננה נכונה בעליל. ואם כעת היא "נכונה" – הרי שבשנה הבאה היא תגרום מבחינת התקדים אנדרלמוסיה מוחלטת בכל הנוגע לתחרות העתידית.
– ולסיום האם אני כחבר האקדמיה צריך לסמוך רק על האמירה המוזרה שלך – "אינני גם רוצה להביע דעה האם סרט זה או אחר עומד בתנאי התחרות, יחד עם זה אני בטוח שחברי האקדמיה עצמם מסוגלים להחליט על כך. אני סומך לחלוטין על שיקול דעתם." מה פה קורה פה?! אתה יושב ראש פעיל של האקדמיה, או יו"ר בתואר בלבד?!
בברכה, בידידות מלאה, ובכבוד רב,
שאול דישי
==================
מעניין מאוד כל זה. אזכיר את עמדתי: אני חושב ש"המדריך למהפכה", ממש כמו "ואלס עם בשיר", יכול להתחרות בתחרות הראשית. אני חושב שכל סרט מאורך מסוים, בלי קשר לחלוקה הקטגורית/הז'אנרית שלי, יכול להשתתף בתחרות הראשית. כולל סרטו התיעודי של שאול דישי (פתאום כל עניין הרגישות שלו לעסק די נחשף, והפך מעניין אידיאולוגי לחשבון אישי. דישי מזכיר לי שסרטו על מונדי היה לפני כשבע שנים ושאין לו אף סוס במירוץ השנה והוא עושה את מאבקו מתוך אינטגריטי טהור. אז אני לוקח את ההערה הקודמת בחזרה). אני חושב שההגדרה שנתנה אתמול אילנה שרון למה הופך סרט למתאים להתקבל לתרות הראשית היתה נכונה. הבעיה היא שההגדרה שלה לא מתיישבת עם הכותרת של הקטגוריה שנקראית "הסרט העלילתי". זה העניין הערוני מכיווני. הורידו את המילה "עלילתי" והעניין מסודר. ובכלל, עיינו רגע באופן שבו מתנהלות חתרויות דומות באקדמיות ובפסטיבלים ותיקים יותר. להם כבר יש לא מעט ניסיון. למרות שגם שם יש תקלות, אפשר ללמוד מהם. ומכיוון שבשנה הבאה הסיפור הזה יחזור על עצמו עם "ארץ בראשית" העניין צריך להיות מוסדר. וזה לא רק עניין של תיעודי מול עלילתי.
אבל הזעקות והפונטים עצומי המידות של דישי עוררו בהיסטריה שלהם לא מעט שאלות נכונות מאוד לגבי התנהלות האקדמיה. ובעיקר: מי האחראי על ההתנהלות התקינה של התחרות?
רוזנבאום עונה לדישי בצורה חד משמעית: אני סומך לחלוטין על חברי האקדמיה. קרי, הגוף הזה מסוגל לבצע רגולציה עצמית. מה שהוא אומר לדשי הוא בעצם דבר פשוט: מי מחליט? אתה, חבר האקדמיה מחליט. אם אתה חושב של"המדריך למהפכה" אסור להיות מועמד כי הוא בכלל לא סרט עלילתי פשוט אל תצביע לו. למה את צועק וצורח ורוצה לשלול ולבטל. פשוט אל תצביע. זו גישה מעניינת, אבל אני לא בטוח שהיא נכונה. היא אומרת את מה שאנחנו יודעים ממילא: האקדמיה היא גוף ללא פילטר. כל מי שרוצה נכנס. וההכרעה הסופית היא רק בידי חברי האקדמיה בעלי זכות הצבעה. כמעט מפתה בליברליות האוטופית שלו, אבל אני קצת מסכים עם דישי: יש כאן פוטנציאל לברדק. והראיה: כמעט כל שנה יש איזשהו בלאגן כזה או אחר.
don't be boring.
they'll solve it one way
or another.
you make of it a world war 3 issue
פתאום נזכרתי בפתגם יהודי שאבי – ג'וואהרלל נהרו – היה משתמש בו רבות. "לא תחסום שור בדישו" – שפירוש העממי הוא: אם השור רוצה לרוץ, מוטב שלא לעמוד בדרכו. לא יודע איך זה קשור אבל בכל זאת, אסוציאציה.
אינדירה, איך עוד אין לך לייט נייט ברשת?
האקדמיה הזאת מריחה כמו אנשובי מקולקל. שזה בכל זאת שיפור ניכר מלפני חמש שנים.
למה אנשובי מקולקל? גם כאשר האנשובי אינו מקולקל, ניחוחותיו עדיין בעייתיים משהו.
בכל מקרה, רקע כללי על דג מעניין זה:
דג אנצ'ובי משמש מקור טוב לברזל, סידן ולזרחן והוא עשיר מאוד בחלבונים, בויטמין B3 ובסלניום אך מכיל כמות גבוהה של כולסטרול וכמות גבוהה מאוד של נתרן.
ערכים תזונתיים | לפי 100 גרם – דג אנצ'ובי משומר בשמן
התפלגות הערך הקלורי אנרגיה
פחמימות
0%
סה"כ קלוריות
210
שומן
41%
קלוריות מפחמימות
0.0
חלבון
59%
קלוריות משומן
86.6
קלוריות מחלבונים
123
פחמימות חלבון וחומצות אמינו
סה"כ פחמימות
0.0גרם
סה"כ חלבון
28.9 גרם
סיבים תזונתיים
0.0 גרם
Tryptophan
324 מ"ג
עמילן
0.0 גרם
Threonine
1266 מ"ג
סוכר
0.0 גרם
Isoleucine
1331 מ"ג
סוכרוז – Sucrose
0.0 גרם
Leucine
2348 מ"ג
גלוקוז – Glucose
0.0 גרם
Lysine
2653 מ"ג
פרוקטוז – Fructose
0.0 גרם
Methionine
855 מ"ג
לקטוז – Lactose
0.0 גרם
Cystine
310 מ"ג
מלטוז – Maltose
0.0 גרם
Phenylalanine
1128 מ"ג
גאלאקטוז – Galactose
0.0 גרם
Tyrosine
975 מ"ג
Valine
1488 מ"ג
שומן וחומצות שומן
Arginine
1729 מ"ג
סה"כ שומן
9.7 גרם
Histidine
850 מ"ג
שומן רווי
2.2 גרם
Alanine
1747 מ"ג
חד בלתי רווי
3.8 גרם
Aspartic acid
2958 מ"ג
רב בלתי רווי
2.6 גרם
Glutamic acid
4312 מ"ג
Glycine
1387 מ"ג
סטרול
Proline
1021 מ"ג
כולסטרול
85.0 מ"ג
Serine
1179 מ"ג
פיטוסטרול
~
Hydroxyproline
~
Campesterol
~
Stigmasterol
~
Beta-sitosterol
~
ויטמינים
ויטמין A
40.0 יחב"ל
רטינול – Retinol
12.0 מק"ג
Retinol Activity Equivalent
12.0 מק"ג מינרלים
אלפא-קרוטן
0.0 מק"ג
סידן
232 מ"ג
בטא-קרוטן
0.0 מק"ג
ברזל
4.6 מ"ג
לייקופן
0.0 מק"ג
מגנזיום
69.0 מ"ג
Lutein+Zeaxanthin
0.0 מק"ג
זרחן
252 מ"ג
ויטמין C
0.0 מ"ג
אשלגן
544 מ"ג
ויטמין D
~
נתרן
3667 מ"ג
ויטמין E
3.3 מ"ג
אבץ
2.4 מ"ג
ויטמין B1
0.1 מ"ג
נחושת
0.3 מ"ג
ויטמין B2
0.4 מ"ג
מנגן
0.1 מ"ג
ויטמין B3
19.9 מ"ג
סלניום
68.1 מק"ג
ויטמין B6
0.2 מ"ג
חומצה פולית
0.0 מק"ג
ויטמין B12
0.9 מק"ג
ויטמין B5
0.9 מ"ג שונות
ויטמין K
12.1 מק"ג
אלכוהול
0.0 גרם
מים
50.3 גרם
~ מציין נתון חסר או לא קיים
אפר
11.1 גרם
הדפס נתונים
קפאין
0.0 מ"ג
צריך לזכור ש"המדריך למהפכה" הופק בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי, שהמנדט שלה הוא להפיק קולנוע עלילתי (כך גם אגב במקרה של "ולס עם בשיר"). אין לה מנדט להשקיע בקולנוע הדוקומנטרי, כי זה מנדט של קרנות אחרות. במילים אחרות, ליוצרי הסרט יש קייס טוב מאוד. אם בקרן הקולנוע חשבו שהסרט הוא מספיק "עלילתי" כדי לקבל תמיכה, אין סיבה שבאקדמיה לא יחשבו כך (או שהמחאה של דישי צריכה להיות קודם כל נגד קרן הקולנוע והחלטותיה…).
רתם,
או שליוצרי הסרט יש קייס, או שקרן הקולנוע הישראלי העניקה תמיכה מחוץ לתחום המנדט שלה… זה שבקרן הקולנוע הישראלי חשבו ש"המדריך למהפכה" הוא סרט עלילתי, לא אומר שהוא אכן עלילתי. כולם, כולל יאיר, מסכימים שהוא סרט תיעודי במהותו. בכל מקרה, משהו כאן נשמע מוזר – איך הקרן לסרטים עלילתיים תמכה בסרט תעודה?
אולי כי הם בניגוד לאקדמיה לא מקובעים? ומבינים שאמנות היא לא הגדרות, אלא בדיוק ההפך מזה?
רתם.
על סמך מה יצאת בהכרזה ש"המנדט של קרן הקולנוע הישראלי הוא להפיק קולנוע עלילתי"? זו היא הכרזה שאין לה אחיזה במציאות.
קרן הקולנוע הישראלי נוסדה כדי לתמוך בקולנוע ישראלי ולקדמו, נקודה.
כשהקרן נוסדה ב-1979 ולא היתה חלופה של וידאו, הכוונה במונח קולנוע היתה לאותה יצירה שמיועדת להצגה בבית קולנוע.
הקרן תמכה כמעט אך ורק בסרטים עלילתיים, כי אף יוצר ישראלי (בהכללה) לא יצא לצלם סרט תיעודי בכוונה שיציגו בקולנוע.
זו הסיבה שמאז היווסדה, היא תומכת כמעט אך ורק בסרטים עלילתיים, כי לאלו היה סיכוי גדול יותר להיות מוקרן בבתי הקולנוע.
המדריך למהפכה סווג בשעתו בכלל כסרט נסיוני (ועדיין מופיע כך באתר הקרן) וגם אני לא מבין את פשר הסיווג.
כמו שואלס עם בשיר – שהוא פבריקציה אחת גדולה, אוסף של סיפורים שרק אחד או שניים מהם הם של הבמאי ארי פולמן – זכה בפרס הסרט הטוב לפני שנתיים, כך גם לדורון צברי ואורי ענבר, שאולי כתבו לעצמם את הדיאלוגים ועשו חזרות (מצולמות ?) לפני ההשתלטות על ישיבת המליאה (ואולי לא), רשאים להתייחס לסרט שלהם כאל הסרט הטוב ביותר של השנה.
אני אצביע לסרט שאני חושב שהוא הסרט הטוב ביותר, בלי קשר לסיווג שלו, וככל הנראה זה לא יהיה לסרט הזה (מרומם נפש ככל שיהיה).
דרך אגב רוה, אתה לא מתחיל כבר עם הימורים על החמישיות?
קארלובי וארי יום 6
"הנאהבים הדמיוניים"-קסוויה דולאן (קנדה)
בשעה טובה. אחרי בערך 15 סרטים שראיתי כאן בפסטיבל, הגיע סוף סוף הסרט שאני שונא באמת.
קסוויה דולאן הוא ילד הפלא של הקולנוע העולמי. רק בן 21, וכבר 2 סרטים והרבה פרסים מאחוריו. ראיתי היום את סרטו השני. נדמה לי שדולאן כנראה חושב שהוא הכי חכם מכולם. ועם כל הפרסים שהוא מקבל, הוא כנראה ימשיך לחשוב כך. זה מתחיל בסדרה של ראשים מדברים. זה בסדר. גם "כשהארי פגש את סאלי" התחיל כך. אבל דולאן מוסיף זומים. למה? ככה. אח"כ יש צביעת המסך באדוםצהובירוק לחלופין. ויש גם סקוונסים מוזיקליים שלמים. הסיפור לא משנה. זה תרגיל סגנוני שנופח הרבה מעבר לפרופורציה. השיר המעצבן הזה, "באנג באנג", ייקח עוד זמן עד שהוא יצא לי מהראש.
האיש שיבוא- ג'ורג'יו דיריטי (איטליה)
זה כבר מקרה יותר חמור. שחזור סיפור אמיתי, שבו הנאצים טבחו בתושבי כפר איטלקי שלם. בחלק הראשון של הסרט, הבמאי מתיימר להביא אל המסך את שגרת החיים של הכפר, אבל מכיוון שכל הדמויות שטוחות, ואנחנו בעצם לא מכירים אף אחת מהן, הדרמה לא עובדת בחלק השני. ואז הבמאי מנסה להגביר את הדרמה באמצעים מלאכותיים: מוזיקה, עריכת פס קול, ילד שצועק "אמא". זה אף פעם לא עובד בכוח, וכשמדובר בנאצים, זה גם משאיר טעם רע בפה.
ויש לי עוד סרט אחד לראות הערב. להתראות בינתיים.
אני בכלל לא מבין כאן את הויכוח הסמנטי. האם לסרט תיעודי אין עלילה? סרט תיעודי יכול להיות עלילתי. ולעומת זאת יכולים להיות סרטים בידיוניים לחלוטין שיהיו חסרי עלילה. מה זה השטויות האלה. ואולי כדאי שיוצרי קולנוע במקום ללכלך על המתחרים ולנסות לפסול את התחרות, ינסו להתחרות בהוגנות ולתאר את היתרונות של הסרטים שלהם. פשוט בושה.
דישי מכה שנית? איפה ולמה? המכות היחידות שדישי יודע להכות הן תיפוף עם שני אגרופים בחזה וצהלות נצחון על ציטוט בעתון. אלה המלחמה שהוא יודע לנהל. דישי הוא אחד שיש לו חוש ריח טוב לזהות מהיכן מגיע הסירחון האמיתי וכאחד שהדפק לשווא על דלתות הקרנות להשיג חמישה גרוש לסרט שלו ולא קיבל, הוא יודע היטב שההכרזה בקרן על סרטו הדוקמנטרי ניסיוני של צברי כסרט עלילתי נסיוני הביאה למצב שבסרט הזה הושקעו שלוש מאות אלף דולר! פי עשר ממה שהיה מושקע בו אם ההגדרה היתה סרט דוקומנטרי ניסיוני. דישי יודע את זה אבל הוא רץ להלחם בהנהלת האקדמיה בענייני פרוצודורה פשוט בגלל שהוא מפחד להפנות את החיצים למקום האמיתי. אז עזבו תכם מפלצפ תיאורטי, תסתכלו למספרים בעיניים, תחשבו קצת והשאירו לחברי האקדמיה לבחור כאוות נפשם הם מבינים משו בחשבונאות והם יטפלו בעניין.
הפוסט הזה נראה לי כמו אמנות הפקידות.
כל אחד מדמיין עצמו מול טפסים תקנונים ושר מטעמי הפקידות,מעליל עלילות ומלקק את האצבעות מהיכולת להחליט מי כאן אמן ומה כאן אמנות.
איזה שיעמום בירוקרטי הפוסט הזה !
קארלובי וארי, יום 6 (חלק שני)
היה לי קצת זמן עד ההקרנה, אז ישבתי בלובי של מלון תרמאל (מרכז הפסטיבל) וראיתי את המשחק. מאוד משעשע להתקבץ עם חבורת גרמנים קולניים, שצועקת "יה!יה!יה!" על כל הזדמנות מתקרבת של נבחרת גרמניה, ו"ניין!ניין!ניין!" בכל פעם שהם עלולים לספוג. (הגרמנים הפסידו בסוף, אגב)
"The company men" – ג'ון וולס (ארה"ב)
לפני 3 שנים הייתי בפסטיבל בוונציה. היה שם, בין היתר, סרט תקופתי, שלא נראה לי מעניין. אז דילגתי עליו. כמה חודשים לאחר מכן, הסרט הזה הפך להיות אחד השחקנים המרכזיים של עונת האוסקרים. קראו לסרט "כפרה". לא רציתי לחזור על הטעות הזו בשנית, אז הלכתי לראות את "The company men".
אין הרבה מה להגיד על הסרט הזה. אין כאן כמעט סיפור. יש תיאור מצב. חברה גדולה נמצאת בקיצוצים, ובעקבות כך, מפטרת עובדים. האנשים צריכים להתמודד עם המצב החדש. זהו. אין הרבה מעבר לזה.
אבל מה שיש בסרט היא קבוצת שחקנים מהשורה הראשונה, כולם נותנים הופעות טובות (מה שנקרא Solid, כלומר לא מדהימות, אבל מרשימות מספיק בשביל להחזיק סרט). הנה רשימה של השחקנים שמככבים בסרט: טומי לי ג'ונס, כריס קופר, בן אפלק, מריה בלו, רוזמרי דה-וויט (רייצ'ל מ"רייצ'ל מתחתנת"), קרייג טי. נלסון, קווין קוסטנר (מזדקן ומאפיר, אבל טוב).
ב-Q&A שאחרי ההקרנה אמר הבמאי שהסרט הוקרן לראשונה בסאנדנס האחרון והתקבל טוב, ושהאחים וויינסטין מייעדים אותו להפצה בארה"ב בסוף אוקטובר. מה שאומר שהם כנראה יידחפו למועמדויות למשחק בעונת האוסקר הבאה. לדעתי יהיו כאן מועמדויות. לא יהיו פרסים.
איתן למה אתה לא פותח בלוג משלך? תמיד התגובות שלך( אומנם מעשירות) אבל אינן קשורות לאייטם, פתח בלוג קולנוע
מצד אחד – "המדריך למהפכה" הוא סרט דוקומנטרי ולא עלילתי.
מצד שני – הוא באמת סרט מצוין.
מצד שלישי – התחרות היא על סרט עלילתי.
מצד רביעי – אבל "ואלס עם באשיר זכה"
מצד חמישי – הוא כנראה לא היה צריך לקבל כסף מקרן הקולנוע.
מצד שישי – אבל הוא עוסק בנושא חשוב ויותר מכך: מנסה ואפילו מצליח לשנות מציאות. זה סוג הסרטים שאני רוצה לראות.
מצד שביעי – זה רק אומר שהייתי מצביע לו אם הוא היה מתחרה בתחרות הדוקומנטרית. אין לו מקום בעלילתית.
מצד שמיני – הגדרות הקולנוע משתנות כל הזמן. אי אפשר להיתקע ולהתאבן.
בקיצור: יותר מדי צדדים לסיפור.
================
רוה לעדן: אז תן את השורה התחתונה: למי תצביע?
רווה אכן צודק . תרגום לא נכון של מילה ואיזה מהומה בשטטאטל.פיטשר אינו עלילתי .
יאיר, מה עם ההימורים על החמישייה? אנחנו סקרנים…
============
רוה למאשה: אני מניח שלקראת סוף השבוע הבא אתגבש, אחרי שאגמור לראות בירושלים את רוב הסרטים שהחמצתי בהקרנות האקדמיה. אבל מהתגובות שאני שומע – מבלי לשקלל את דעתי, שכן עוד לא ראיתי חלק ניכר מהסרטים הבולטים – הסרטים שזוכים להכי הרבה פידבקים חיוביים הם: "הדקדוק הפנימי", "היום השלישי", "פעם הייתי", "הממונה על משאבי אנוש". הסרט החמישי הוא התעלומה. לכאורה הוא אמור להיות "המדריך למהפכה", סרט שרוב מי שדיברתי איתו ממש אהב. אבל יכול להיות שתהיה לחלק מחברי האקדמיה בעיה פסיכולוגית/ביורוקרטית עם סוגיית התיעודי/עלילתי, ואז שני הסרטים שינסו להתחרות על המקום החמישי, ושעל שניהם שמעתי כמות שווה של חיבה/אכזבה, זה "התפרצות אקס" מול "התגנבות יחידים". בתיעודי התחרות תהיה בין "גוגל בייבי", "שתיקת הארכיונים" ו"חיים יקרים".
לגברת גנדי:
תגובה אחת שלך לפוסט – נחמד מאד
תגובה שנייה – קצת מעיק
תגובה שלישית – די מיותר
עוד מעט על הסרטים שראיתי היום בקארלובי וארי, אבל לפני כן:
בגלל שאני בחו"ל, פספסתי את הקרנות האקדמיה של "הדקדוק הפנימי" (לא נורא, יש הקרנה בסינמטק הרצליה בסוף החודש), של "זוהי סדום" (לא נורא. תכף על המסכים. אבל אני מסוקרן מהתגובות הטובות שקראתי עליו), ושל עוד סרט אחד, שעליו לא שמעתי תגובות. יאיר, מישהו אמר לך משהו על "מבול" ? תגובות חיוביות/שליליות? יש לו סיכוי?
למאשה.
רוה אוף לגמריי בהימור שלו. כדאי להמתין לניסיון נוסף שלו.
בתור מי שראה את רוב הסרטים (אני חושב שפיספסתי שניים) אני חייב להגיד שהמלך הוא ערום. דווקא רוב הסרטים של הבמאים ה"גדולים" פשוט לא סוחבים/לא מרגשים. כנראה שצריך ללמוד כאן עוד דבר או שניים על עיבוד ספרים לקולנוע (מהבחינה הזאת, היוזמה של קרן הקולנוע לקדם עיבודי ספרים לקולנוע די נכשלה). אני מופתע לא למצוא בדיונים כאן את "בין השמשות", סרט אנושי, מרגש, משוחק נפלא ועשוי בקפידה. אולי היחיד שמציע קולנוע מקורי, ולא נופל לכל הבורות והקלישאות שרוב הסרטים השנה נופלים בהם. מקווה לראותו בחמישיה.
אני מחזקת את דבריו של צבי מתגובה 13, באופן כללי כל הבלוג הזה נוטה יותר מדי לענייני בירוקרטיה, מי אמר על מי מה, מי מועמד למה ומה סיכוייו ועוד כהנה וכהנה טופסולוגיות משעממות. ובקשר ל"המדריך למהפכה", מיד בתום הקרנת האקדמיה שמעתי את כולם מתדיינים ביניהם למה הוא משולב בתחרות העלילתית- וחשבתי לעצמי שמאוד חבל שבסופו של דבר, כל הדיון על הסרט המעולה הזה יתמקד בסוגיה המשעממת והמיושנת הזו. יש כל כך הרבה דברים להגיד על הסרט, אבל קנאת יוצרים תקטין את הדיון עליו לקשקושים קטגוריים. היוצרים שלו עוד ימצאו את עצמם מנהלים קרב בנושא עם במאים ומפיקים כל הדרך אל פרסי אופיר. אבל נראה לי שהם בקטע של קרבות, אז לא נורא
ראיתי את רוב הסרטים. צר לי להגיד שהבעייה העיקרית היא העריכה. החברה מאוהבים בעצמם וקשה להם להפרד מכל צילום ומילה. לעומת זה הם מכניסים גול עצמי ורוב הסרטים נראים כאילו היו שעות במקום 90 דקות. גם כשהמשחק משכנע, העריכה או הבימוי הורסים את הסרט. מה זה הסרט עם הגמדים? איך אפשר לעשות יחצנ"ות על משהו שאין לו אפילו תזכור של סיפור בסרט עצמו? אני חושבת שזה פוגע ב"אמת בפרסום" בדיוק כמו כל מוצר אחר. חבל!!!
עכשיו חזרתי מירושלים וראיתי את סרטו החדש (והחולני וגאוני) של הרמוני קורין: trush Humpers. לפי וויקיפדיה, הסרט זה בפרס לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל בקופנהאגן למרות שהוא עלילתי. מקרה הפוך, ובכל זאת- הכל אפשרי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Trash_Humpers
בעיני ההבדל בין סרט עלילתי לסרט דוקומנטרי מתחיל בעשייה ועל כן אין להכליל בין שני הסוגים וכל סוג ראוי לקטגוריה שלו.ההערכה שממנה מגיע גם הפרס הינה עבור תהליך העשייה של הסרט והתהיליכים הללו של דוקומנטרי ועלילתי לא דומים כלל.הסרט של צברי מעולה אבל לא ראוי להיכנס לקטגוריה העלילתית
תודה באמת שחסחת מאיתנו נזקים נפשיים ע"י צנזורה של פונטים בולטים וצבעים, באמת מזל שלא שמענו את דישי "צועק בכתב".