31 אוגוסט 2010 | 13:02 ~ 32 תגובות | תגובות פייסבוק

חרם בחלם

מישהו בתגובות רצה לעורר כאן את הדיון סביב עניין חרם השחקנים על אריאל. והאמת, את הדיון הזה כבר קיימנו כאן. מה הייתי עושה אם הייתי שחקן בקאמרי? האמת? אין לי מושג. אני יכול להגיד לכם בוודאות שלפני כמה שנים הייתי חותם בלי היסוס על מסמך להחרים כל פעילות בשטחים. אבל אז חטפתי את זה בפרצוף מהכיוון השני, עם ההחרמות של קן לואץ’, הפיקסיז ואלביס קוסטלו על ישראל, ועל הקריאה של אנשי רוח וקולנוענים מלפני שנה בדיוק להחרים כל סרט ישראלי מתוכניית פסטיבל טורונטו. אז אני לא יכול להיות צבוע ולחשוב שכשהיקסיז מחרימים אותי זה איום ונורא אבל כשאני מחרים את אנשי אריאל זה בסדר גמור. לכן, כיום אני בעיקר חושב שחרם (לפחות חרם תרבותי) זה כלי פוליטי די אידיוטי ואימפוטנטי שמציב את המחרימים בעמדה נורא נוחה של אי-עשייה. אנשי השמאל מחרימים את המתנחלים, אנשי הימין מחרימים את האמנים שלא עשו צבא. כולם מחרימים מתוך זעם קדוש, מבלי לעיין שניה בתכנים ובבני האדם, ששהם תמיד -כך גיליתי – קצצת יותר מורכבים מסיסמאות. בפוסט ההוא, שנכתב כמי שנפגע ונעלב מזה ששמים אותי ואת אביגדור ליברמן באותה סירה, ניסיתי להראות שבעולם האמנות דווקא אנשים שחצו באומץ קווי חרם הם אלה שעשו לבסוף את המהפכות התודעתיות הכי גדולות.



אז מה יוצא לנו מזה עכשיו? מלחמת החרמות. השחקנים מחרימים את המתנחלים, ואז הימין קורא להחרים את התיארטאות, ולפגוע בו בתקציביו. ומכיוון שישראל נמצאת תחת שלטון ימין, פתאום זה אפשרי בהחלט שזה יקרה, שתקציב תרבות יהפוך לפרס על צייתנות אידיאולוגית. מפחיד. והכל הוא פרדוקס אחד גדול: אם המתנחלים קוראים להחרים את השחקנים, זה ומר שהם חושבים שחרם זו טקטיקה לגיטימית. אז למה הם מתנגדים לחרם של השחקנים? ואם הם נגד החרמות, אז זה קצת אידיוטי שהם מחרימים בעצמם. מישהו כאן צריך להיות קצת יותר בודהיסטי, יותר זן, ולעצור את מעגל הפרדוקסים הזה.



ובתוך כל זה, אני רק חושב איך אפשר לבטא הצהרה אידיאולוגית באופן שהוא קצת פחות… נו… תיאטרלי. למשל: אולי שהשחקנים יתחילו לבחור את ההצגות שבהן הם משתתפים באופן קצת יותר מודע פוליטית. שמלכתחילה הם יופיעו בהצגות בעלות מסר פוליטי כזה שהם יהיו גאים להופיע איתו בהיכל התרבות באריאל (זאת בהנחה שמנהלי היכל התרבות לא יחרימו את ההצגה על שום תכניה הפוליטיים). אני די משוכנע שאפשר להילחם נגד הכיבוש, גם על במת היכל התרבות של אריאל מבלי להיחשב משתף פעולה. ואם אתה מחרים את אריאל, אז אתה מצדיק למעשה את החרם של הפיקסיז, ואת זה שכעת יחרימו את התיאטרון שלך באירופה עד שהכיבוש לא יגיע לסיומו, ולמעשה אתה מחויב מצפונית להחרים הערב את ההופעות של אל.סי.די סאונדסיסטם ופ.י.ל כי עצם הגעתם להופעה בתל אביב הוא שיתוף פעולה מובלע שלהם עם הכיבוש. אין לזה סוף.



נושאים: בשוטף

32 תגובות ל - “חרם בחלם”

  1. מרט 31 אוגוסט 2010 ב - 13:07 קישור ישיר

    חכם מאוד, יאיר. חותם על כל מילה.

  2. צור שפי 31 אוגוסט 2010 ב - 13:20 קישור ישיר

    אני מחזיק בדעות דומות לאלו של חותמי המכתב. אני גם חושב שזכותם הלגיטימית היא לא להופיע בשטח כבוש ושההתנפלות עליהם מוגזמת ולא דמוקרטית. באותו זמן אני חולק על התבונה שבמהלך שלהם. אחוז גדול מאוד מאזרחי ישראל מקבל את פתרון שתי המדינות אבל הסיבה לכך שזה לא מקבל ביטוי בבחירות נובעת בין השאר מחוסר הנכונות של אנשי אקדמיה, אינטלקטואלים ואומנים “לרדת לשטח” ולקיים דיאלוג אמיתי עם מתנחלים, פריפריה וכל האחרים שלא יוזבים אתם באותם בתי קפה. חותמי המכתב לא צריכים לפיכך להתפלא שהם נתפסים בשדרות רחבות של הציבור (כולל אנשים כמוני התומכים בחזרה לגבולות 67) כמי שאינם מונעים מדאגת אמת לעתידו של העם היהודי אלא כמפונקים המקיימים מחאה דה-לוקס מהאולמות הממוזגים של הבועה התל אביבית.

  3. צור שפי 31 אוגוסט 2010 ב - 13:20 קישור ישיר

    יוזבים = יושבים

  4. מוטי 31 אוגוסט 2010 ב - 13:41 קישור ישיר

    עף עליך יאיר, מילים מאוד יפות.

  5. Zip 31 אוגוסט 2010 ב - 13:48 קישור ישיר

    או בעברית, מבחינתך הכיבוש יכול להימשך לנצח, כל הזמן שהוא לא מפריע לך אישית.

    פנינה מיוחדת – “זאת בהנחה שמנהלי היכל התרבות באריאל לא יחרימו את ההצגה על שום תכניה הפוליטיים” – אז לדעתך יש מצב שיציגו שם את חנוך לוין לדוגמה.

    תמשיך לכתוב על סרטים ולהימנע מקונפליקטים. עזוב, מישהו אחר כבר יעשה את העבודה. חבל שתתאמץ. אולי יום אחד תרצה לקבל תכנית בערוץ שבע, שלא ידבוק בך רבב של תמיכה בשמאל

    ==============

    רוה לזיפ: תגובה מצחיקה ולא ממש בקיאה, אבל ניחא. ברגע שתוכיח לי שחרם של דרור קרן על היכל התרבות באריאל יביא לסיום הכיבוש, אני חותם. וכמו שציטטת נכון ממה שכתבתי, בגלל שהמתנחלים עצמם הם אלופי הארץ בהחרמות, הקמפיין ההיסטרי שלהם גם הוא מצחיק. וכל מה שיוצא ממנו זה שכולם מחרימים את כולם, אבל הכיבוש נמשך. לפיכך, יש למצוא שיטה טובה יותר למחות ולעשות, שגם תהיה אפקטיבית.

  6. יובל 31 אוגוסט 2010 ב - 14:28 קישור ישיר

    אם אתה חושב שתל אביב היא שטח כבוש שאוכלס באזרחי ישראל באמצעים לא מוסריים כדי להגדיל את שטחה ולמנוע את הקמתה של מדינה פלסטינאית (ויש אנשים שחושבים ככה) אז ההשוואה שאתה עושה בין הפיקיסיז לחרם הנוכחי הגיונית.

  7. עליזה 31 אוגוסט 2010 ב - 14:47 קישור ישיר

    אם יש כאב לאומן הוא מיד יכול לתרגם אותו ליצירה, כמו סרט, ספר הצגה וכו’. אם יש לשחקנים איזושהיא דעה פוליטית שזה לגיטימי וטבעי הלוא גם הם בני אדם, היה כדאי לקחת אחראיות פנימית להעלות איזשהו מופע הקשור לכיבוש וללכת להופיע איתו באריאל. אבל במקום זאת הם העדיפו להיות ראש קטן ולחתום על מכתב.. כמה פתטי בעיני.. הם לא באמת ממלאים את תפקידם כשחקנים

  8. משה נה נה נה 31 אוגוסט 2010 ב - 15:20 קישור ישיר

    איזו התייפיפות… “שיעשו הצגה שקשורה לכיבוש וילכו להפיץ את הבשורה”… בחיאת רבאק… איפה אתם חיים?! כל עניין החרם מסיט את הדיון מהמהות שלו. להחרים אולם תיאטרון הממוקם מחוץ לגבולות הקו הירוק זה שונה לחלוטין מלבחור לא להופיע בתל-אביב או לנבוח נגד פוקוס תל אביב בטורונטו.

  9. צור שפי 31 אוגוסט 2010 ב - 16:05 קישור ישיר

    למשה נה נה נה – אתה צודק. הבעיה היא שבחו”ל יש נחשול שנאה נגד ישראל וערעור על זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. את האנשים האלה לא מעניינים גבולות 67 אלא 48, מבחינתם ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי צריכה להיעלם. אחת הבעיות של חרם השחקנים (מלבד הגישה המתנשאת עליה כתבתי כאן למעלה) היא שהוא משחק לידים של החלאות האלה בחו”ל. חלק מהם ומתומכיהם (למשל פרופ’ שלמה זנד) גם לא מסתירים שהם מתנגדים להגדרתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

  10. דוקטור קולנוע 31 אוגוסט 2010 ב - 16:24 קישור ישיר

    אני מסכים עם יאיר. כל נושא החרמות הוא אידיוטי. האם אנחנו צריכים חרמות גם על תרבות איראנית בגלל המשטר שלהם? האם צריך למנוע מעזה תרבות כי הם יורים עלינו בקאסאמים ובוחרים משטר חמסניקי שהוא למעשה פשיזם ערבי? שטויות במיץ.
    בנוסף לזה, אין למעשה הבדל בין הכיבוש של 48 ו- 67 מבחינה הסטורית, חוץ מאולי העובדה שהכיבוש ב 48 היה הרבה יותר אכזרי ולכן יעיל יותר והכיבוש ב 67 פחות אכזרי. זו היא עובדה לא נעימה. מה שמוגדר כשמאל במדינה הזאת לא אוהב להתמודד איתה. האם השחקנים יופיעו ביפו? זו היא עיר כבושה לכל דבר. גם רמלה. פשוט הכיבוש שם הצליח, זה הכל. ומדינת ישראל הפכה את הערים הללו לחלק מקובל ע”י העולם. אבל הפלסטינאים לא רואים זאת כך. היכן עובר הקו בין כיבוש לגיטימי ללא לגיטימי הוא קו סובייקטיבי לחלוטין. קו 67 הוא סתם קו שביתת נשק אקראי. אם היינו יותר חזקים ב 48 הוא היה עוד מספר קילומטרים מזרחה ואם הערבים היו יותר חזקים הגליל היה לא בשטח ישראל. אלו העוסקים בחרמות שחושבים שלדוגמא אדמות הקיבוצים בגליל הן לא שטח כבוש לפי אותם קריטריונים שהם מפעילים על אריאל פשוט חסרים אחידות לוגית בטיעונים שלהם ואינפנטיליות בשיטות שלהם.

  11. תומאס 31 אוגוסט 2010 ב - 16:34 קישור ישיר

    דוקטור
    הקו לא דמיוני. השטחים בגדה מוגדרים כ”שטח כבוש” ע”י מדינת ישראל. ז”א, ע”פ חוקי מדינת ישראל, זהו שטח שלא נכלל בריבונות הישראלית הרשמית.
    כל שאר המקומות שהזכרת הם כן.

  12. אלון רוזנבלום 31 אוגוסט 2010 ב - 16:34 קישור ישיר

    אוף טופיק לחלוטין, אבל ממש אוף אוף טופיק.

    זהו, זה קרה באמת, השם הישראלי המלא של סקוט פילגרים הוא:

    “האקסים של החברה שלי (סקוט פילגרים נגד העולם)” – כן כן, לא צוחק, אפילו זה על הפוסטר!!!

  13. תומאס 31 אוגוסט 2010 ב - 16:35 קישור ישיר

    תוספת לדברים הקודמים שלי:
    כל זה אינו גורע מהאיוולות שבחרם.

  14. צור שפי 31 אוגוסט 2010 ב - 16:57 קישור ישיר

    הוי דוקטור קולנוע, מזל שאתה לא דוקטור היסטוריה, להגיד שאין הבדל בין 48 ו-67 זו איוולת. מה שתומאס כתב נכון אבל יש עוד הבדלים, כמו למשל מרבית הישובים העבריים שלא נכבשו מידי אף אחד, כמו החלטת או”ם שהקצתה 55 אחוז מהשטח למדינה היהודית – אם לדבר על לגיטימיות. ודאי שאם היינו יותר חזקים במלחמת 48 שנכפתה עלינו (זוכר?) היינו כובשים עוד שטח אבל מה הקשר? להגיד ש-48 ו-67 זה אותו דבר זה אומר שאו שאתה חמא”סניק, או מתנחל או פשוט בור ועם הארץ. תבחר.

  15. דוקטור קולנוע 31 אוגוסט 2010 ב - 17:40 קישור ישיר

    העובדה שאנחנו הגדרנו את השטח אין לו משמעות מוסרית. רמת הגולן גם היא מוגדרת כשטח ישראלי ויושבה ע”י מפלגת העבודה. האם אתה רואה בה שטח כבוש? כך גם חלקים גדולים מירושליים. טיעון ה 55% של השטח לפי האו”ם? ישראל בתוך הקו הירוק היא 82%. לגבי טיעון ‘מרבית’ הישובים, כלומר שחלק מהם אינם בעצם שלנו ולכן כבושים?

    לגבי הטיעון שאת מלחמת 48 לא אנחנו התחלנו, אפשר כמובן לטעון ההפך שדווקא כן התחלנו בהתנחלות שלנו באדמות ערביות. וגם אפשר לטעון לטובתנו שאת 67 לא אנחנו התחלנו, הירדנים הפגיזו קודם. אין בעצם לטיעון הזה חשיבות.

    יש לכם עוד טיעונים או שנשארתם רק עם זריקת רפש כמו לקרוא לי חמסניק או מתנחל?

    דרך אגב, רוב הפלסטינאים (ולא רק שני השליש שהצביעו בעד חמאס) חושבים שכל פלסטין היא כבושה. בטכסים בתחילת שנת הלימודים ברשות הפלסטינאית הילדים מקבלים מפתחות לבתים שלהם בישראל. זכות השיבה שהם מתעקשים עליה וחוסר הרצון להסכים שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי היא בדיוק מסיבות אלו.

    הקו הירוק הוא המצאה מאוד נוחה לשמאל הישראלי כי היא מוחקת את הכיבוש של 48 אבל נותנת פתח למאבק מוסרי כביכול בעד הפלסטינאים. זה מאוד נוח וקונפורמיסטי בחוגים מסויימים כמו שחקני תיאטרון וצופי קולנוע מתוחכמים. הרבה היסטוריונים דווקא לא יסכימו.

    אם באמת אתם מעוניינים בשלום, אתם צריכים להכיר בעובדות, גם אלו שאינן מרנינות. האמת היא שאנחנו בקונפליקט אלים בין שתי קבוצות אתניות על אדמה אחת. המטרה של כל קבוצה היא למקסם את הכוח הפוליטי שלה כדי לצבור משאבים, כמו כל סכסוך בעולם אי פעם. כל צד מנסה למצוא טיעונים מתחת לשטיח כדי להצדיק את עצמו, אבל בסוף זה רק עניין של כוח ופוליטיקה מלוכלכת. לכו לעשות אומנות ועל תגבילו אותה.

  16. פרדריקו 31 אוגוסט 2010 ב - 17:59 קישור ישיר

    החרם מוצדק ובמקום, וכל הכבוד לאמנים האלו שמוכנים לשים את הצוואר שלהם. ובאשר לחרמות בכלל – מי שקשה לו עם זה שמחרימים אותו שיצא לרחוב ויאבק לשינוי המצב. מי שהיה בהופעה גדולה בישראל בשנים האחרונות ולא הרגיש את הצביעות של “להיות חלק מהעולם” דווקא בשעה שצבאו נוגש קילומטרים אחדים משם הוא כנראה בעל עמוד שדרה רך במיוחד. המשחק הבורגני של “גם וגם” לא יכול להמשך.
    ולדוקטור קולנוע – האמת ההיסטורית היא זו: העולם מכיר ב-48 (242). הוא לא מכיר ב-67 (והוא גם לא ממש מכיר בגירוש הפליטים, אבל זו התכתשות פוליטית שיכולה להפתר באופן יצירתי אם רוצים). נרטיבים יהיו לנצח, אבל מנצח מי שזוכה בלגיטימיות. להופיע באריאל זה לתת לגיטימציה למקום הזה. ואריאל, עם כל הכבוד ל-20000 משפרי הדיור שבחרו לעבור לגור בה, היא מקום לא לגיטימי.

    ===============

    רוה לפרדריקו: או, זו כבר גישה שיותר הגיונית בעיניי. מה שאני קורא לה “הגישה החרדית”. שכל עוד יש כיבוש אני מחרים כל פעילות תרבותית – מהארץ ומחו”ל – כי לא יתכן שנבלה כאן בשעה שנעשים פשעים נגד האנושות 40 ק”מ מזרחה או דרומה. הבעיה היחידה עם הגישה הזאת היא שהיא פשוט קוראת לאנשים לשבת בבית ולנמנם בזמן שהפשעים האלה נעשים ושאר בריהם חוגגים בהופעות מחו”ל ובהצגות תיאטרון. אם חרדי, אז עד הסוף: כל מי שמחרים הופעה, שיגיע אליה ויפגין בחוץ עם שלטים ויזכיר לכל החוגגים שהכיבוש נמשך והכיבוש משחית. זה, אגב, עשוי באמת לעזור.

  17. דוקטור קולנוע 31 אוגוסט 2010 ב - 18:31 קישור ישיר

    טיעון מעניין פדריקו: העולם קובע מה צודק ומה לא. אתה בטוח שאתה רוצה ללכת עם הטיעון זה?

    תמיד קיבלת את דעת העולם או רק עכשיו?

    ומה זה העולם לעזאזל? האו”ם? צפון קוריאה? רוסיה? סין (שכובשת באכזריות את טיבט – נסה להחרים אותם).

    ומה אם העולם יחליט מחר שכל ישראל לא לגיטימית? גם אז תתגמש?

    או שיש לך טיעון מוסרי שאתה מוכן לנמק ולהילחם עליו או שאתה רק מתישר עם דעות של אחרים לפי מה שפופולרי.

    אם באמת אתה חושב שהשחקנים שלנו פשוט מתישרים עם הדעה של העולם אז גבורה גדולה זה לא.

  18. פרדריקו 31 אוגוסט 2010 ב - 18:49 קישור ישיר

    דוקטור (אגב, על מה התיזה, אם אפשר להתענין) – בוודאי שהעולם קובע מה צודק ומה לא. למה מי קובע? אתה? אלוהים? זה תמיד משחק של עוצמה. כשלעולם נוח ומוסרי שאתה תתקיים – אתה תמשיך להתקיים. עוד עשרים שנה לא יראה להם – לא תתקיים. תלך לראות את באליבו, או סע לעזה. מי שיש לו כוח ויכולת לשכנע בדבר הצדק שבקיומו – יתקיים. מי שלא, ישאר קורבן.
    וכן יש טיעון מוסרי שראוי להלחם עליו: היהודים זכאים להגדרה עצמית בארץ ישראל, וכך גם הפלסטינים. לא רוצה להתפשר? נדבר שוב כשכוחות ההצלה של האו”ם יבואו לאסוף אותך מחוף מציצים.

  19. שלומי 31 אוגוסט 2010 ב - 18:49 קישור ישיר

    לזיפ: לדברי רון נחמן לא תהיה לו בעיה להביא כל הצגה שהיא – לא משנה המסר. לא שכל המתנחלים כאלה, אבל זו האמירה שלו, שאומרת שיש בהחלט מצב שחנוך לוין יוצג באריאל. ובעצם, למה לא? מה בדיוק אמור להיות לתושבי אריאל נגד חנוך לוין?
    אני בכלל רוצה להאיר צד אחר: מי שחתם על המכתב אלה שחקנים ויוצרים. לא תיאטראות. נדמה לי שהתקשורת מטפחת את התפיסה שכל סלב הוא רכוש ציבורי שאסור שתהיה לו דעה פרטית חתרנית. זו, כמובן, תפיסה מעוותת. אמנים אינם עובדי מדינה,אז מותר להם להחזיק בדעות ואף לבטא אותן בפומבי. ואם זה בא לידי ביטוי בהשתמטות מהצבא – זו בעיה של הצבא מולם, לא שלנו. חבל שיש אמנים(ואפילו שמאלנים) שלא מבינים את זה.

  20. ברק 31 אוגוסט 2010 ב - 18:52 קישור ישיר

    1. החלטתי להחרים את הבלוג הזה ובעיקר את התגובות בו, החל מתגובה הזו ואליך אני קורא את הבלוג הזה רק בעין שמאל.
    2. אני אישית מאד נהניתי מההופעה של דרור קרן בכל העיתונים.
    3. גם זכריה זביידי התראיין והודיע שהוא, בתאטרון שלו, מחרים את כולם.

  21. צור שפי 31 אוגוסט 2010 ב - 21:07 קישור ישיר

    נו הדוקטור בשלו – ל-55 אחוז יש לגיטימיות של החלטת או”ם וה-27 אחוז הנותרים הם מחיר התוקפנות – הערבים דחו את החלטת האו”ם ופתחו במלחמה. זה שהפלסטינים טוענים שכל השטח כבוש, נו אז הם טוענים. יהודים באו לכאן, קנו אדמות, הקימו ישובים, בנו מדינה. כל הזבל של הנראטיבים יצא כבר מכל החורים, יש אמת, יש שקר, יש עובדות. הטענה שאין חשיבות למי התחיל היא תעמולה ערבית קלאסית – לפי ההגיון הזה גם גרמניה הנאצית לא אשמה במלחמת העולם השניה. אז מה אם היא התחילה? די כבר עם השטויות האלה. יש, עדיין, הסכמה של רוב מכריע בקהיליה הבינ”ל על כך שקווי 67 הם לגיטימיים, צירוף של לגיטימיות 181 ואיוולת הערבים ב-48. הטיפשות של הימין שלנו, שלא מסוגל לסגור דיל על 67, בצירוף התעמולה של אנטי-ציונים מגובים באידיוטים שימושיים כמו הדוקטור, גורם ללגיטימיות הזו להישחק.

  22. שמרלינג 31 אוגוסט 2010 ב - 23:07 קישור ישיר

    אני תוהה, האם השחקנים המחרימים ייפגעו כלכלית? האם התיאטרון הממומן מכספי משלם המיסים צריך לפטר את השחקנים? רק לפגוע להם בכיס? אם יש להם בעיה עם להופיע באריאל, האם תהיה להם בעיה להיות מועסקים בתיאטרון ששולח הצגות לאריאל?
    ובכלל, האם מישהו מדמיין שאי פעם אריאל תפונה? מדובר ביישוב שנמצא די בקונצנזוס.
    אגב, אני לא רואה בשחקנים אמנים כאלה גדולים. יותר אומנים. יהיה מאוד קל להחליף אותם. המחזאים הם החשובים יותר ולחלקם אכן יש דעות מעניינות. אבל גם הם הרי ברי החלפה.

  23. אלעזר 1 ספטמבר 2010 ב - 1:48 קישור ישיר

    זה טיעון מאוד יפה של יאיר, אולם אני חושב שיש מקום לדיון בהבדל באחריות הציבורית שלנו כאזרחי המדינה – סוף סוף לצאת מהקופסה ולנקוט עמדה, ובין המקום של אמנים מחו”ל לקום ולהעביר עלינו ביקורת כוללת.
    אני אישית חושב שדוקא בתקופה שאין אופוזיציה לקו הקיצוני שהמדינה שלנו הולכת אליו, זה הזמן הכי חשוב להשמיע התנגדות מבפנים, ומלבד זה זוהי אחריות של אומן לנקוט עמדה ולהעביר אותה הלאה. לרקוד על כל החתונות ולצאת בסדר עם כולם, זה מה שהיית מצפה מאמנים פופולריים מהסוג שמצליח בתקופתו ונעלם כעבור שנים מדפי ההיסטוריה.

  24. נאור 1 ספטמבר 2010 ב - 2:04 קישור ישיר

    לצור שפי. לא שיש לי איתך ויכוח מהותי אבל קצת מפריע שאתה נשען על עמדת מוצא שלפיה העולם הוא חברה מתוקנת שמנוהלת על-פי כללים של מוסר, צדק והיגיון. ממש לא כך. להלכה האדם, זה המכונה היצור אנושי, הצליח להמריא מעל החיה שהוא לכאורה נבלץ ממנה אבל למעשה הוא, ובבחינה אובייקטיבית, החיה הכי נחותה שאפשר למצוא בסביבה. זה קצת מבלבל אותך.

  25. צור שפי 1 ספטמבר 2010 ב - 10:24 קישור ישיר

    נאור – אני מסכים אתך שלפעמים החיה האנושית מתנהגת גרוע מכל שאר החיות אבל “מותר האדם” הוא שכללי המוסר, הצדק וההגיון אכן קיימים במערכת ההתנהגותית של המין האנושי, בין אם משתמשים בהם ובין אם לאו. אם תעיין בהתכתבות פה תראה שמלכתחילה לא השתמשתי בנימוקי מוסר (למרות שמותר ולדעתי אף רצוי להשתמש בהם) אלא טענתי שיש שורה שלמה של גורמים המבדילים בין 67 ו-48. להגיד שלכל אחד יש את האמת הסובייקטיבית שלו זו למעשה הגישה הפוסט מודרניסטית השחוקה לפיה לעובדות אין כל חשיבות והכל מתמצה ב”נאראטיב” – מילה מאוסה הבאה לעקוף את ההבדלים בין טוב ורע, אמת ושקר, עובדה וסילוף וכו’

  26. אורי 1 ספטמבר 2010 ב - 14:35 קישור ישיר

    מעניין אותי מאוד, כל החברים שתומכים בחרם, האם הייתם תומכים בחרם והוא היה לגיטימי בעינכם אם שחקן בעל דיעות ימניות היה מסרב להופיע בהצגה של תיאטרון הקאמרי בהיכל התרבות של אום אל פחם כיוון שהוא שונא ערבים? (ואני מצטער אם יצאתי טוקבקיסט ב YNET, אבל באמת מעניין אותי)

  27. שלומי 1 ספטמבר 2010 ב - 16:50 קישור ישיר

    לאורי: נראה לך שזה היה קורה? לאמנים ימניים יש רגשי נחיתות כאלה שהם יופיעו גם בעזה תחת שלטון החמאס אם יזמינו אותם.

  28. צלמונה 1 ספטמבר 2010 ב - 21:31 קישור ישיר

    לדוקטור וגם ליאיר
    זה מאד עקרוני שאריאל היא שטח כבוש -לא לפי דעתו של העולם-עזוב את העולם. שכח מהשמאלנים.
    זו לא שאלה בכלל של דעה פוליטית או קונצנזוס כזה או אחר.
    לפי הכרזתה של מדינת ישראל בעצמה אריאל איננה חלק מהמדינה. זהו שטח שיש בו משטר צבאי ולרוב תושביו אין זכויות אזרח.
    רמת הגולן ועוד שאר השטחים שנכבשו (או שוחררו) סופחו למדינה ותושביהם הערבים קיבלו אזרחות ישראלית.
    בבקשה-ספח את אריאל, קרא לה ולכל מהמה שסביבה “מדינת ישראל” ואז באמת תוכל לקרוא לתומכים בחרם “צבועים”
    כל עוד אינך תומך בסיפוח אני מפנה את האשמה בצביעות אליך.
    החרם הוא לא כלפי תושבי אריאל-אף שחקן לא החרים מתנחל שבא לראות הצגה בתאטרון בשטח המדינה. החרם הוא על האולם באריאל, שאגב (ניחוש פרוע) לא פתוח בפני קהל לא יהודי שגר בסביבתו.

  29. שחר 1 ספטמבר 2010 ב - 22:58 קישור ישיר

    1. כמי שעוקב אחרי הדיון, לא הבנתי בדיוק אילו פשעים נגד האנושות מתקיימים באריאל. אני שמעתי על פשע אחד שנעשה אתמול בערב, כש4 אזרחים נרצחו בדם קר. אז על מה אתם מדברים? מחסומים? בדיקות בטחוניות? מה? אנא תועילו לסבר את עיני.

    2. תמהני, האם המחרימים יצאו להופיע בתיאטרון בשכם או עזה, אם יתבקשו. האם להחרים את אריאל זה בסדר, אך תיאטרון בעיר פלשתינאית, מייצאת טרור, זה לא .

  30. Eran 2 ספטמבר 2010 ב - 0:01 קישור ישיר

    Here’s a great article about this:
    http://theothermag.com/israel/2010/08/19246

  31. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 6:15 קישור ישיר

    Dude this spam comments here will drive me crazy! Fix it!

  32. Dayle Gitzlaff 7 פברואר 2011 ב - 4:05 קישור ישיר

    Your website is great! This post really caught my eye when I was searching around. Thanks for sharing it.


השאירו תגובה