פוסט מפסקת
עד לפני כמה שנים גם אני הייתי חלק מהריטואל התקשורתי הישראלי הכה שנון הזה, להקדים את יום כיפור בספיישל די.וי.די. כמו רבים מעמיתיי גם אני חשבתי ש-25 שעות הדממה הן זמן מצוין דווקא לבולמוס. להילחם בדממה של יום כיפור, ולהפוך אותו ליום של הדבקת פערים. אני כבר לא משתתף במשחק הזה. ביום כיפור אני מכבה את המחשב והטלוויזיה, וזו השנה השלישית שאני גם צם. ערב יום כיפור הוא גם זמן לבקשת סליחות בין אדם לחברו (לפני שנלך להתחנן לסליחה מבורא עולם). למרבה הצער, מתברר שמבקרי קולנוע ובעלי בלוג צריכים לבקש סליחה יותר מכל אדם אחר. האפצ'י הזה שמדגדג כם באף הוא מרוב אבק לשון הרע שמתעופף פה בבלוג. אז קודם כל, אני סולח ומוחל לכל מי שפגע בי והעליב אותי והשמיץ אותי והפיץ עלי שקרים והאשים אותי ואפילו רק חשב עלי בלב דברים איומים. אני סולח למקרינים שהקרינו סרטים בלי פוקוס ובלי ווליום, למפיצים שגנזו, לאנשים בתור שדחפו, ליחצנים שהחרימו. אני סולח. בלי בדל ציניות, לגמרי לגמרי סולח. ואז אני בעצמי מבקש את סליחתכם. אם כתבתי עליכם ונפגעתם, סליחה. אתם מוזמנים לספר לי – במייל או בתגובות – איך פגעתי בכם, כדי שאדע לא לחזור על חטאי בעתיד. אם לא כתבתי עליכם ונפגעתם, גם סליחה. גיליתי שלא פעם דווקא יוצרים שחיכו שאכתוב עליהם משהו ובסוף לא כתבתי כלום – בין אם כי לא היה לי מה, בין אם לא היה לי מתי – דווקא הם מסתובבים על טינה לא קטנה עלי בבטן. אז אני מתנצל. סליחה אם בזבזתי לכם את הזמן. מקווה שגם אתם סולחים לי.
למרות שזו בקשה איומה ונוראית למונה הטראפיק של האתר, הייתי מאיץ גם בכם להתמסר לצלילי השקט של היום הזה. לסגור מחשב, לכבות טלוויזיה ולנסות להתמודד עם הנפש במצב הנטו שלה. אולי לפתוח ספר ולקרוא בו מה הסיפור בכלל עם היום כיפור הזה. אולי לקרוא את ספר יונה, אותו קוראים מחר בבית הכנסת (אחד הסיפורים האהובים עלי בתנ"ך. סיפור שמרגש אותי לגמרי). תמצאו לכם את הריטואל שלכם. ההדממה הזאת של יום כיפור מדהימה בעיניי, פלאית ממש. אני לא יכול שלא לחשוב שבסך הכל חצי דור, אולי דור, אחורנית, והיה ככה שקט בכל שבת, לא רק ביום כיפור. הלוואי וזה יחזור. קצת שקט, קצת התנתקות מכל האינפוזיות שלנו. זה עושה מסאז' נעים לנשמה.
ואנחנו ניפגש כאן אחרי הצום. במוצאי שבת.
ובזמן שאני עם מחשב כבוי, אם אתם עדיין מסתובבים כאן: אנא, התנהגו יפה.
יאיר רוה,אין סליחה ואין מחילה.גם לא ביום כיפור!
הטרנד החדש של האקס שנונים הוא להצטרף לעדר ולאמץ את גינוניו אבל עם תבלין של "מודעות", בניגוד אליהם. כמה מלבב. בהצלחה. וצום קל.
ביום כיפור אני לא מבשלת. רק take-away !!!
אני מסכים לגבי ספר יונה, סיפור מאוד מרגש. הוא אנושי מאוד, זה ספר מלא רחמים ומתאים במיוחד ליום כיפור.
גמר חתימה טובה
גמר חתימה טובה, יאיר, וצום טוב.
גמר חתימה טובה יאיר, ותודה על כל ההשקעה, זה אף פעם לא מובן מאליו, וצום קל
על איזה שקט אתה מדבר? יום כיפור הוא אחד הימים הרועשים בשנה. 25 שעות רצופות של מצעד זוועתותים מזורגגים על אופניים מתחת לחלון.
בכל מקרה, שיהיה גמר חתימה, מה שזה לא אומר.
עצוב לראות כמה אנשים בעידן הנוכחי מאמצים לליבם את מחשכי הדתות. לאחר ששירותי הוי.או.די הצליחו לחסל כמעט לחלוטין את ספריות הדיוידי אין שום הגיון וזכות להחשיך את ערוצי הסרטים של הוי.או.די למנויים שמשלמים כסף כל חודש. למה? למי זה מפריע? המדינה ושירותיה נסוגים לאחור בקצב מדאיג והתושבים, גם האינלקטואלים כביכול, אומרים הן תחת מעטה מוסרנות שטחית.
"לנסות להתמודד עם הנפש במצב הנטו שלה" הנפש שלי ממש בסדר תודה. והיא לא משהו חיצוני שצריך להתמודד איתו. ומצב הנטו זה המצב הטבעי שבו היא נמצאת באינרקציה מתמידה עם גירויים מהסביבה.
כי החרדים השתלטו על הכל, לא תורמים כלום למדינה, אבל זה בסדר שיקבעו לכולנו את אורח החיים. רק בישראל.
ראיון שערכתי בבלוג שלי עם ג'ייקוב ריינולדס, הכוכב של הסרט "גאמו" של הרמוני קורין
http://amititzcar.bloge.co.il/
לתחושתי עולה דוק קל ועדין של התנשאות מהפוסט הזה. מין וריאציה אלגנטית ומודעת לעצמה של "אני ראיתי את האור" שהנמשל המתבקש שלה הוא "ואתם עדיין לא". לגיטימי להתפלל, לדומם את הסביבה ולצום כמו שזה בסדר להשלים פערי DVD וטורנטים. נותר רק לקוות שאתה לא מחכה ליום כיפור כדי לבקש את הסליחות שלך.
גם אני מת על יונה. בעיקר יפה שמי שצריך לחזור בתשובה שם זה המחזיר בתשובה.
מעולם לא ראיתי סרטים ביום כיפור. בחיי – אף פעם. לא הבנתי את זה ואני לא מבין את זה.
עד שכבר יש שקט (והאופניים לא באמת מדגדגים את ההמולה המטורפת של היומיום) – לבזבז אותו על סרטים?
ביום כיפור למי שמודט ברור גם שהשקט הוא ברמות עמוקות יותר. הרשת האלקטרומגנטית שאנחנו מדמיינים שלא קשורה אלינו (סלולרים, קשר, חשמל) רגועה יותר.
אין לאן לרוץ.
תענוג.
"אין לאן לרוץ" זו סיסמתו של היוגי והמשכה: "אם כך, לא נותר אלא להביט פנימה".
איזה כיף שיום בשנה כל כך הרבה אנשים מתרגלים. גם מי שלא שם לב שהוא מתרגל. לא, לא חייבים לחזור בתשובה או ללמוד את רבי נחמן – ממש לא. אפשר פשוט לעצום עיניים ולהבין ששקט בחוץ ולהתחיל לחפש את השקט שבפנים. זה לוקח זמן, אבל כשזה מגיע, כשהתודעה ריקה והופכת ראי, אפילו לכמה שניות – אפשר שוב לנשום.
שנה טובה, חתימה טובה! כל הכבוד!
Its all very well in practice but it will never work in theory.
I am not sure where you're getting your information, but great topic. I needs to spend some time learning much more or understanding more. Thanks for fantastic info I was looking for this information for my mission.