אז מה קורה בחיפה?
אני אגיע לפסטיבל חיפה רק ביום ראשון, אבל אם אתם כבר שם נצלו את הפוסט הזה כדי לדווח חוויות. סרטים שראיתם ואהבתם, או שנאתם, אירועים מיוחדים שקרו ושווים עדכונים. המלצות, אזהרות, חוויות. התגובות לשירותכם.
סינמסקופ 447: "גלדיאטור 2", "אמיליה פרז" וגלויות מניו יורק
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
הירשמו לעדכוני המייל של ״סינמסקופ״
תגובות אחרונות
סינמסקופ בפייסבוק
פוסטים אחרונים
סינמסקופ בטוויטר
תגים
3D
אבי נשר
אווטאר
אוסקר 2009
אוסקר 2010
אוסקר 2011
אוסקר 2012
אוסקר 2013
אוסקר 2014
אוסקר 2015
אנימציה
ארבעה כוכבים
ביקורת
גיבורי על
דוקאביב
האחים כהן
האקדמיה הישראלית לקולנוע
הספד
הערת שוליים
וודי אלן
טבלת המבקרים
טריילרים
יוסף סידר
כריסטופר נולן
לייב בלוג
מדע בדיוני
מוזיקה
מלחמת הכוכבים
מפיצים
נטפליקס
סאנדאנס
סטיבן ספילברג
סיכום חודש
סרטים קצרים
סרטי קיץ
פודקאסט סינמסקופ הקצה
פיקסאר
פסטיבלים
פסקולים
קולנוע ישראלי
קולנוע ישראלי עצמאי
קולנוע תיעודי
קטנוניזם
שוברי קופות
תסריטאות
אתמול ראיתי את הסרט הרומני "עיטור של כבוד". אני כבר 5 שנים רצוף הולך לפסטיבל. הסרטים היחידים שאהבתי ממש היו בוראט, בהקרנה הסודית שלו ושבעה צעדים.
.
אבל "עיטור של כבוד" הצליח להפתיע אותי ממש. כן, אני רומני "צעיר" בן 28 (אמנם עליתי לארץ בגיל 6, אבל עדיין דובר קצת) אבל הופתעתי לגלות גם אנשים לא דוברי רומנית באולם.
.
הסרט הזה פשוט נפלא. הוא מצחיק בכמות הנכונה. הוא מרגש בכמות הנכונה. הוא עובד על הצופה בכל שלב ושלב שלו. פשוט סרט תענוג בגדר צפיית חובה. יש עוד הקרנה שלו מחר ב9.30 בבוקר, אז למי שלא מתבאס לקום מוקדם בשבת – מומלץ ממש.
.
מחר אני הולך לראות "הממונה". קניתי את הכרטיסים לפני טקס פרסי אופיר, אז אני שמח שעדיין יש לי מקום לסרט הזה. שוקל היום ללכת לאיזה סרט גם, נראה מה יהיה.
.
לצערי, בסרט שלך לא אוכל להיות כי אני אהיה בים המלח בדיוק. מהתקציר, ובתור קורא ותיק ואדוק של הבלוג, זה מבאס אותי. אבל זה מלון שהוזמן מזמן, עוד לפני שיצאה תוכנית הפסטיבל. שיהיה בהצלחה בתחרות!
אתמול הלכתי ל"עיטור כבוד" בקריגר. ההקרנה הייתה חובבנית מאוד, הסאונד היה בעייתי וכנראה שהעותק של הסרט פגום כי לא הצליחו לסדר את הסאונד. אחרי חצי שעה יצאתי וקיבלתי פיצוי.
יש עוד 2 הקרנות של הסרט בפסטיבל אז תבררו טוב אם אתם הולכים האם החליפו את העותק של הסרט.
עד שרוה יגיע לחיפה, דיווחים יומיים מן הפסטיבל שנפתח אתמול אפשר למצוא גם באתר החדש שלי ושל עוד כמה חבר'ה טובים – srita.net.
וסליחה על שתי תגובות רצופות שהן פרסום עצמי חסר בושה 🙂
ברור שאנשי פסטיבל חיפה מלאי רצון טוב. אבל ארוע הפתיחה של אתמול היה בושה גדולה. שעה וארבעים של טקס!!! למה זה מגיע לאורחי הפסטיבל, האם אין מפיק שיודע לתזמן? אתה בא לראות סרט פתיחה ומוזמן לשעה 9 והסרט מתחיל ב-11. רונית אלקבץ מקבלת פרס אחרי שעה וחצי של טקס, נותנת נאום מרגש, מכל הלב, לקהל עייף וחסר סבלנות, למה זה מגיע לה למה זה מגיע לנו. מישהו צריך להתנצל בפני כל אורחי ערב הפתיחה.
אני ראיתי את "רחם" של בנדק פלגאוף ואת "הדוויג" של ברונו דומונט.
מאחר ואני מעריץ אדוק של בנדק, שלדעתי שני סרטיו הקודמים "דילר" ו"שביל החלב" הם גאוניות קולנועית בשיאה אני מעט משוחד. אבל אנסה בכל זאת: כמו קודמיו זה דבר ראשון סרט מרהיב ויזואלית וכן מבחינת סאונד. דברים שלא רואים או שומעים בשום מקום אחר.
בניגוד לקודמים, יש כאן עלילה מאד מורכבת, ומבחינה תסריטית יש בו בעיות, אבל הוא מרתק ומקורי ומציג מתחים בלתי נשכחים וייחודיים. אני ממליץ בחום. יש עוד הקרנה.
לעומת זאת "הדוויג" הוא פשוט אחד הדברים העלובים ביותר שראיתי בחיי, ובכוונה אני משתמש במילה הזו. כנראה שבלי סקס סרטים של דומונט לא עובדים, אבל זה פשוט היה מעליב. סיפורה של בחורה שמאוהבת בישו ומתנזרת מבנים (היא צרפתייה ולא אמריקאית כמו שאנחנו רגילים אולי). מפה לשם התסריט פשוט לא מעמיק עם השינוי שהיא עוברת (אני לא רוצה לגלות פרטים) ומגיע לשיא מגוחך מבחינה אידיאולוגית. אם המוטיב המוסלמי היא מוחלף ביהדות- קול זעקה היה קם כבר מזמן.
נראה כמו סרט תעלומה זול, המוסלמי הנצחי.
אני לא אפרט על כל מה שראיתי, לא צריך להגזים. רק כמה עניינים קצרים.
1. הסרט של מילוש פורמן הוא לא סרט. הוא מעין אופרטה מצולמת. המוזיקה מודרנית והשירה לא אופראית או משהו, אז זה נסבל, אבל הסיפור בדיוק מתאים לדברים שאני ממש לא נהנית מהם (קומדיה של טעויות שבה כולם טיפשים ורשעיים).
2. "איש הצללים" הגרמני הפתיע לטובה בסרט קטן ומלחיץ. ו"איימון" האירי היה מקסים לגמרי (הגיבור שלו ילד ויש בפסטיבל סרטי ילדים, אבל לא לבלבל. זה לא סרט לילדים).
3. "רד היל" האוסטרלי הוא כנראה המפתיע ביותר מבין הסרטים שראיתי, פשוט כי לא ציפיתי למה שקורה בו בכלל (אני נוטה לא לקרוא על הסרט לפני הצפייה, וגם על התוכנייה עברתי כבר מזמן). הוא מתחיל כמו סרט שוטר עירוני שמגיע לעיירה קטנה, הופך מהר לדרמת פשע, ואז נהיה משהו אחר לגמרי, הזוי ומלאכותי – מערבון ספגטי, על כל חוסר ההיגיון הריאליסטי שלו (מדובר בסרט שמתרחש בימינו), הפאתוס, המוזיקה וההומור הדק. נהניתי, למרות שממש לא הכל עובד, ויש בו אלמנטים שהייתי מורידה לגמרי.
4. ב"כך הולכת אהבתי" המשפחה היפנית – סוף שנות השלושים – הולכת לראות בקולנוע את אחד מסרטי הספורטאים של לני ריפנשאטל. הצחיק אותי.
אמא- סביר פלוס, אנימל קינגדום- מדהים, אסור לפספס
זה אמנם לא דיווח מהפסטיבל, אבל בבלוגי יש ריכוז אירועי אנימציה בפסטיבל חיפה (כולל הקרנות וכתות האמן עם במאי האנימציה הבריטים).
וכנ"ל לפסטיבל אייקון. שני האייקונים, למעשה.
http://cafe.themarker.com/post/1793403/
(אה, כן, וגם על הנגיעה הקטנה שלי בסרט של יאירוה… 😀 )
אתמול בפסטיבל חיפה:
"כך הולכת אהבתי" (יפן) – נחמד שפסטיבל קולנוע רוצה לעשות לי הכרה עם קולנוע יפני עתיק (משנות ה-30). חבל שזה קולנוע כזה. לא שזה רע. אבל זה מה-זה-פרימיטיבי. זה נראה כמו הפקה של הטלוויזיה החינוכית, עם תסריט מאוד פשטני, וסטים מקרטון (בערך). כמו לראות את "זהו-זה" בקולנוע. משעשע במידה, אבל לא במקום.
"קופהקאבאנה" (צרפת) – מסתבר שהסרט הזה כנראה יצא להפצה בארץ (כתוביות התרגום בעברית כבר צרובות על העותק). אבל עדיף שייגנז. סרט שמגדיר מחדש את המילים "בינוני" ו"אנמי".
הרעיון הוא אמא אקסטרווגנטית ואינפנטילית, ובת רצינית ובוגרת בנפשה. הרעיון השני הוא שימוש בשחקניות שגם בחיים הן אם ובת: איזבל הופר ולוליטה שאמה. אבל 1: שאמה נעלמת לחלקים גדולים מהזמן. אבל 2: שאמה היא מסוג השחקניות עם הבעה אחת על הפרצוף לכל אורך הדרך. במקרה הזה: עגמומיות.
אבל 3: בסרט שמוגדר מלכתחילה כקומדיה, יש מעט מאוד גגים, ומתוכם רק 2-3 שעובדים. בשאר הסרט אנו צופים באמא שמנסה להתבגר, אבל מכיוון שהבת נעדרת מהסרט בחלקים גדולים ממנו, אין את הקונטרה, כך שהסרט עובד על ריק רוב הזמן.
נקודת אור בסרט: אור אטיקה, בתפקיד משנה, פשוט מצוינת. מתברר שההיא מ"סוף העולם שמאלה" מתמחה בלגנוב את ההצגה בתפקידי משנה. כך ב"הפעימה שליבי החסיר", וב"מדמוזל שמבון" (המצוין שהוקרן השנה בפסטיבל הצרפתי). כאן היא סמכותית ואסרטיבית וגם אנושית וחמה. היחידה בסרט שקיבלה ממני סימפטיה.
סרט יבש ומיותר.
"רד היל" – ישבתי על יד סטיבי בהקרנה. היא נהנתה. אני לא.
הרעיון היה לעשות מערבון מודרני (בארץ שבמזרח, אוסטרליה). התוצאה, לטעמי, נעה בין חיקוי עלוב לפרודיה לא מוצלחת. ודמות הרוצח חסר הרחמים נדמית כמו טייק אוף בלתי מוצלח על אנטון שיגור. לדעתי, סרט זוועתי, המעיד בעיקר על אינטפנטיליות של הבמאי ועל חוסר כשרון בכתיבה ובבימוי. שומר נפשו ירחק.
לצערי,אני לא אצליח לראות אפילו סרט אחד בחיפה (עד יום שלישי אני בבסיס וביום רביעי וחמישי אין תחבורה ציבורית).אבל יש כמה סרטים שראיתי קודם לכן,שאני יכול להמליץ:
אדם עדין למדי – קומדיה שחורה (בדיוק כך הייתי מגדיר את הז'אנר) מרתקת וחכמה.
איך סיימתי את הקיץ – משחק וצילום מצויניים (כמו גם הסרט עצמו).
כשאנחנו עוזבים – הבחירה הגרמנית לאוסקר השנה (המקביל ל"שליחותו של הממונה" שךנו),סרט מרגש וחזק על המעבק של הגיבורה בנורמות החברתיות עם משחק מעולה של סיבל קקילי.
סמסון ודלילה – הבחירה האוסטרלית לאוסקר שנה שעברה וכמעט הגיעה למוימדויות (נכלל ברשימת הקצרה של תשעה סרטים).סרט עם צילום מאוד יפה וכמעט בלי דיאלוגים (שעושה אותו עוד יותר יפה).
סרטים שאיני ממליץ:
לורדס – לאמרות,שיאיר היה מעוניין לראות אותו,אני דווקא הייתי ממליץ שלא ללכת עליו.הסיבה הראשית,אפשר להשיג אותו בדי.וי.די.הסיבה השנייה,לדעתי גם הסרט לא משהו או שאני פשוט לא כל כך אוהב סרטיםספריפ על פלאי נוצרות.
אמא – לאמרות הבקרות החיובית הרבה שיש על הסרט,לא הצלחתי להתחבר עליו.
ורד קטן – פשוט חלש ולא מספיק מתוח בשביל סרט כזה.
ההיפוך – סרט של שאינו מרגש עם גיברוים די משעממים.
ביום חמישי ראיתי את "ההיפוך"- סר טמדהים!
סרט עם הומור סטייל האחים כהן רק פולני. סרט מיוחד, מצחיק, מפתיע, צילום ומשחק מדהימים. מומלץ בחום!!
שלשום ראתי את "וונציה" סרט לירי, יפה מאוד-פולני.
ואתמול ראיתי את "חמור" סרט בינוני לא יותר מזה.
הפסטיבל מביא כל שנה סרטים פולניים נהדרים, למשל "קנה סוף" של אנז'י ווידה בשנה שעברה, ו"טריקים" מלפני שנתיים היו פשוט סרטים בלתי נשכחים.
רותם –
דווקא אמור לי ש'הדוויג' סרט מצוין.
יש גם הפקה דנית/צ'כית בשם 'קוקי', וזה נראה ממש כמו גרסה משונה אף יותר של 'ארץ יצורי הפרא'…
רד היל סרט אדיר. שטוף דם, מתקדם לפי כללי הז'אנר כולל מחוות חינניות ומודעות לעצמן למיטב קלישאות המערבונים, קצב טוב, נופי מרחבים ועוד קצת דם. לא יצירת מופת עמוקה אבל גם לא זבל שטחי, ולגמרי אחד הסרטים הכי מהנים שראיתי בשנים האחרונות.
איך סיימתי את הקיץ – מרגש אבל לא מלודרמטי, מינימליסטי אבל לא משעמם ולא איטי, ושחקנים טובים. הנופים הארקטיים תורמים הרבה, אבל בסופו של דבר זו בעיקר דרמה בין שניים וחצי אנשים במקום יחסית מצומצם, ואני לגמרי רואה איך זה יכול לעבוד כהצגת תיאטרון ולאו דווקא בקולנוע.
ולהלה – איטי, מהורהר, יפהפה ואלים ביותר. נראה לי שלא היה אחד באולם שלא הפנה את הראש הצידה בקטעים מסויימים. סיפור תלוש מהקשר שלא ברור מאיפה הוא בא ולאיפה הולך ומה ההצדקה, או במלים אחרות, אין פה סיפור של ממש. אם מקבלים את זה וזורמים עם הסרט, יש פה עניין.
סרט יפה למי ששונא איסלם ואוהב לראות מסרים זולים שמצולמים יפה. גם על ניצחון הרצון אמרו שהוא יפה. אז אמרו.
ואני אלך בשלישי לראות את וול סטריט 2. אני יודע, נראה טיפשי לראות סרט כזה, שייצא להקרנות מסחריות בארץ, בפסטיבל בחיפה. אבל האמת היא שאני אוהב את סטון, עדיין, למרות שכבר עשור וחצי הוא לא עשה סרט שאני יכול להגיד שאפילו חיבבתי אותו, ותמיד הולך לסרטים החדשים שלו, לבדוק אם יחזור סוף סוף לימים הגדולים. נקווה לסרט מוצלח.
דיווחים מהפסטיבל ב- anyclip.com/spliced
תשובה לספרטק – אתמול ראיתי את "ורד קטן", ולא אגזים אם אומר שזה סרט מדהים ונראה לי שזו היתה תגובה כללית של הקהל. אגב, גם "לורד" נחמד מאד, ומעניין להכיר תרבות כזאת.
Excellent info once again. Thanks=)