המנדט הצרפתי
פסטיבל הקולנוע הצרפתי ייפתח ביום שלישי ומארגניו פנו לכמה קולנוענים ישראליים ושאלו אותם מה הסרט הצרפתי שהם הכי אוהבים. הסרט שזכה בהכי הרבה קולות הוא "הנידון למוות ברח" של רובר ברסון והוא יוקרן תחת הכותרת "בחירת הבמאים" במהלך הפסטיבל.
בפסטיבל בשנה שעברה התקיים משאל דומה בקרב מבקרי קולנוע. הסרט שזכה במירב הקולות היה "חוקי המשחק" של ז'אן רנואר. אז הבטיחו מארגני הפסטיבל שהסרט יוקרן בעותק פילם משופץ. נלהב לראותו לראשונה בפילם הגעתי לסינמטק רק כדי לגלות שהסרט מוקרן מדי.וי.די. האיכות היתה מחפירה. השנה שאלתי את יחצנית האירוע האם יוקרן "הנידון למוות ברח" בפילם או מדי.וי.די. היא בדקה, ובדקה שנית, וסיפרתי לה את הסיפור מהשנה שעברה, והיא אימתה פעם נוספת וענתה בנחרצות: בפילם.
הנה רשימת הבמאים שהשתתפו במשאל והסרטים שהם בחרו. מצא חן בעיני שדובר קוסאשווילי ורם לוי בחרו באותו סרט של טריפו.
אופק דוד – הנידון למוות ברח
אבו וואיל תאופיק – 400 המלקות
בת אדם מיכל – ילדי גן העדן
גולדווסר ינקול – לילה אמריקאי
גראד צחי – לפתע ביום ראשון
גרין איתן – הנידון למות ברח
גולן מנחם – ילדי גן העדן
דר גידי – פרובידנס
דוידוף עודד – הכחול הגדול
הגר דליה – הנדון למוות ברח
הספרי שמואל – אמלי
הוכנר יאיר – לחיות את חייה(*)
חלפון אייל – על אהבה וטעמים אחרים
ידעיה קרן – רוקמת התחרה
כנות שי – עד כלות הנשימה
לוי רם – ילד פרא
לרנר דני – הנידון למוות ברח
מדמוני יוסי – הנידון למות ברח
מזרחי משה – חוקי המשחק
נאמן ג'אד – ז'יל וג'ים
נשר אבי – המעגל האדום
סידר יוסף – לב בחורף
ענר איתן – פיירו המשוגע
קוסשבילי דובר – ילד פרא
קידר נורית – לילה וערפל
ריקליס דינה – המולה וזעם
רוזנבאום מארק – עד כלות הנשימה
(*) יאיר הוכנר הוא היחיד שמופיע גם בסקר הבמאים (כיוצר "ילדים טובים") וגם בסקר המבקרים (כמבקר האתר "סרט"). כבמאי טעמו שונה לחלוטין מאשר כמבקר.
פדיחות…
לא נראה לי שראיתי אף אחד מהסרטים האלה.
הסרט הצרפתי שאני הכי אוהב הוא "הכייס", מקום שני "הנידון למוות ברח" (שניהם של ברסון), מקום שלישי "400 המלקות" של טריפו.
כאן אולי המקום להתוודות שאני לא אוהב סרטים צרפתיים, פשוט לא מסתדר איתם. ראיתי בערך חצי מהסרטים המוזכרים ברשימה ולמרות שאני מסוגל להעריך אותם אני נאלץ להודות שפשוט לא התחברתי אליהם. גם הסרטים הצרפתיים החדשים יותר מציבים לי בעיית התחברות, אני פשוט לא אוהב את רוב רובה של התוצרת הקולנועית הצרפתית לכל ההיסטוריה הארוכה והמכובדת שלה. לא שיש לי משהו נגד קולנוע אירופאי, אני מאד מחבב סרטים ספרדיים ואיטלקיים למשל ולא שלא אהבתי אף סרט צרפתי, יש כמה שכן שכן היו מוצלחים בעיני. אבל כל פעם יוצא סרט צרפתי חדש שעליו אומרים לי שהוא זה שיגמול אותי מסלידתי מהקולנוע הצרפתי ואני הולך אליו עם המון ציפיות רק כדי לגלות עוד סרט צרפתי מהסוג שאני לא אוהב. זה גם לא שיש לי משהו נגד האומה הצרפתית – אני מאד מחבב אותם ואת ערכי השיוויון שלהם, פשוט הקולנוע שלהם נוטה לשעמם אותי פעמים כה רבות עד שאלמלא הייתי מבקר אני בספק אם אי פעם הייתי נכנס לראות סרט צרפתי מרצוני החופשי. אני יודע שאין דבר כזה "סרט צרפתי" ושמדובר במגוון עצום שנע בין דרמות תלבושות ועד מותחני אקשן בדיוניים ובכל זאת… לא מסתדר, לא אוהב.
רוקמת התחרה – זה לא סרט שוויצרי?
חומר למחשבה.
1. בחייים אני יודע שהמכונית של היום טובה מזו של האתמול וזו של המחר תהיה טובה מזו של היום. אותו הדבר אני יודע ביחס לטלוויזיה, מחשבים, נעלים , טלפונים, חומרי בניין וכן הלאה ומה לא. אז למה כשזה מגיע לסרטים (ובכלל לאומנות) פתאום אין שום סיכויי שהסרט של היום יהיה טוב מזה של האתמול? למה כשבאים לבחור את "הסרט" יש תחושה שמישהו הניח אי שם בעבר חומה בלתי נראית שלכולם ברור שרק מבין מה שנעשה לפניה ניתן לבחור את הטוב ביותר? אייך זה שלכולם ברור ש"עד כלות הנשימה" – סרט שאני לא סובל- טוב יותר מ"ממחבואים" – לא סרט שאני אוהב במיוחד אבל טוב לאין שיעור מ"עד כלות"-?
2. ואם כבר נתקעים בעבר, אייך זה שברשימת במאים "מפוארת" כזו, אין צדיק אחד שאומר מלוויל וכולם תוקעים את מה שאמור להיות מובן מאליו?
3. כאשר מבקרים עושים בחירה קשה ללעוג לה משום שזו שאלה של טעם ובכל מקרה למבקר קל לדבוק בטעמו. אצל במאים המצב שונה. בחירה של במאים חושפת אותם ל"סיכון". כי במקרה של במאי אתה לא מתמודד עם טעמו אתה מרים גבה ממקום אחר לגמריי. כאשר אני רואה בחירה של במאי אני שואל תעצמי. בואנה, אם אתה באמת אוהב את מה שאתה מכריז שאתה אוהב, אז למה אין לזה שום הד ביצירה שלך? אפילו לא רמז? ואז אני עונה לעצמי שתי תשובות אפשריות. או שהוא סתם מבלף כדי להראות כאילו, או שהוא סתם לא מוכשר. משאיר לו את הבחירה.
אוף, איזה בחירה קשה. אני לא חושב שאני מסוגל – באף רשימה שהיא – לבחור בסרט הכי אהוב עלי. תמיד אזכר כמה דקות אחר כך בעוד אחד ועוד אחד. אז יש כמה. בכל מקרה, אם נצמצם את הרשימה לנגיד, חמישה, אני מניח שחמשת הבחירות הצרפתיות שלי יראו פחות או יותר כך:
גודאר: עד כלות הנשימה
טריפו: 400 המלקות
טריפו: הכלה לבשה שחורים
טאטי: פלייטיים
כריס מארקר: המזח
וסרט אהוב נוסף, למרות שאינו עומד באותה רמה עם כל המאוזכרים מעלה: "הכחול הגדול" של לוק בסון. סרט פשטני, ילדותי, וכל חיסרון שאפשר לומר עליו. אבל יש בו המון חן והוא בעיני סרט השאנטי האולטימטיבי.
אבל יש צדיק שאמר מלוויל.
ואם "רוקמת התחרה" הוא סרט שוויצרי, "פרובידנס" הוא בוודאי סרט בריטי. חוץ מהבמאי אין בו שום דבר צרפתי.
'אלפאוויל'
סתם רשימה:
1. לחיות את חייה (גודאר)
2. הנערות מרושפור (דמי)
3. ל'אטלאנט (ויגו)
4. בלתזאר (ברסון)
5. ז'יל וז'ים (טריפו)
6. אלפאוויל/הבוז (גודאר)
7. המזח (מארקר)
8. מטריות שרבורג (דמי)
9. אשתקד במריאנבאד (רנה)
10. עיר הילדים האבודים (ז'נה)
11. מחבואים (הנאקה)
12. אישה היא אישה (גודאר)
13. הכייס (ברסון)
14. 400 המלקות (טריפו)
15. דיאבוליק (קלוזו)
לא ראיתי מספיק טאטי, רנואר, אבל גאנס (מה שראיתי מ"נפוליאון" די הדהים אותי אבל זה עדיין לא נחשב)
אמלי.
תענוג של סרט.
נו, נו, ידעתי ששכחתי משהו, ואפילו שניים. איך לא הכנסתי את "ילדי גן העדן" של אופולס, את "הכינו את הממחטות" של טברנייה (וגם את "הפרחחים" שלו) או את "בטי בלו"? קשים, קשים המשאלים הללו. זהו, לא משאיר עוד תגובה עם רשימה. לא משנה במה אזכר.
עם כבר מדברים על דברים שקשורים לצרפת…
זה הזמן להגיד ש"מדוזות" של אתגר קרת ושירה גפן התקבל לפסטיבל קאן, שם הוא יוצג במסגרת "שבוע המבקרים".
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/573/905.html
מזל שלא הכנסת אותם – כי "ילדי גן העדן" זה של מרסל קרנה ולא של אופולס, ו"הכינו את הממחטות" ו,הפרחחים" הם של ברטראן בלייה, ולא של טברנייה.
לא לפי סדר:
אימא וזונה
ז'יל וג'ים
ל'אטלאנט
האשליה הגדולה
חבורה נפרדת
הנידון למוות ברח
מאדאם דה…
הסמוראי
יומנה של חדרנית
וואלה, צודקת. ובכל זאת הם היו צריכים להיכנס כי הם סרטים נפלאים.
מה הקטע לעשות את אותו משאל פעמיים?
אם היה יוצא שוב "חוקי המשחק", זה לא היה קצת נדוש?
טוב, לפחות אולי היית זוכה להקרנת פילם שלו:)
400 המלקות
נמאס כבר מאותה רשימת סרטים שחוזרת על עצמה גם אצל המבקרים וגם אצל הבמאים וצדק מי שכתב שאכן יש סרטים צרפתיים נפלאים אחרי 1959.
אז זאת הרשימה האלטרנטיבית שלי:
1. L'HUMANITE ברונו דומונט 1999
2. אני רעבה, אני עייפה שנטל אקרמן 1984
3. כלב אנדולוסי בונואל ודאלי 1928
4.בעלה של הספרית פטריס לאקונט 1990
5. דם החיותג'ורג' פראנז'ו 1949
6. שירת הודומרגריט דיראס 1975
7. ההיסטוריות של הקולנוע ז'אן-לוק גודאר 1998
8. לב בחורף קלוד סוטה 1992
9. באלט מכאני פרננד לז'ה 1924
10.The Music Lover ג'ורג' מלייס 1903
11. סופשבוע ז'אן-לוק גודאר 1967
12.השטן כנראה רובר ברסון 1977
איך RIFIFI נשכח בכל הסיפור הזה?
נתיב – "שואה"
ג'קי (הדתי) – "קוף בחורף"
"חיים של אחרים".
אם כבר כולם מזכירים סרטים צרפתים חדשים יחסית, אני חושב שחייבים להזכיר גם את "שנאה" של מתייה קסוביץ', או איך שלא מבטאים את השם שלו.
גל חדש מודל 2001.
ותודה לסרז' שהכיר לי את הסרט האדיר הזה.
1. פיירו לה פו
2. בלתזאר
3. פלייטים
4. שתי אנגליות
5. הבוז
כל כך רוצה לראות את הסרט Visages D'enfant בקולנוע וגם את סרטיו של ז'אן קוקטו.
קשה להאמין שאף אחד לא הזכיר את "המטרו האחרון" של טריפו. סרט מבריק
Thanks a lot. This has been nice reading
I must show my love for your kind-heartedness giving support to men who should have help on the matter. Your personal dedication to passing the message all around became wonderfully significant and have specifically encouraged somebody much like me to attain their objectives. This invaluable guide entails so much to me and far more to my office colleagues. Best wishes; from everyone of us.