25 אפריל 2007 | 09:18 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

אוי ויי!

ניקי פינק מדווחת מהשוחות במזרח התיכון: מבקרי הקולנוע הישראלים מוחרמים מההקרנות המוקדמות של “ספיידרמן 3” (סוני), “עדות שבורה” (ניו ליין) ו”Death Proof” (וויינסטין). בלוגר ישראלי מסוים – מעניין מי? – תוהה אצלה האם האולפנים ההוליוודיים המיוצגים על ידי המפיצים המחרימים יודעים על כך. פינק, מצידה, שואלת בדאגה: האם מה שקורה בישראל הוא רק רמז למה שיקרה בקרוב גם באמריקה בקשר בין אולפנים ומבקרים? בשבועיים האחרונים שלחתי מיילים בנושא לאנשי סוני, מארוול, וויינסטין וניו ליין. קיבלתי בינתיים תשובה מגלן באסנר ומייקל רוטשטיין מוויינסטין, שלא ממש ידעו על מה אני מדבר והבטיחו לבדוק עם פורום פילם. לא הגיעה תשובה נוספת מאז. עכשיו פינק מחכה לתגובות שלה.
עדכון: כנראה פינק קיבלה תגובה או שתיים בינתיים כי היא הוסיפה את השורה הבאה לפוסט שלה: Some studios are telling me Raveh is just a troublemaker. אני?! טראבל-מייקר? זה מה שחושבים עלי בהוליווד? אני מניח שפורום ומטלון הצליחו לגרום לבוסים שלהם בהוליווד לחשוב שאני סתם נודניק ממורמר. אללי, הפכתי לטרול.

=========

רוג’ר איברט טוען שממילא הוא לא היה כל כך פוטוגני גם כשהיה בריא. עכשיו, כשחלק מלסתו הוסר בעקבות ניתוח להסרת סרטן בבלוטות הרוק (שהגיע עד לעצם הלסת), הוא עם חור נשימה בצוואר ופנים די מעוותות. איברט – בחיי שהוא אמיץ – פרסם את תמונותיו ב”שיקגו סאן טיימס” (תודה לאידלשטיין על הלינקים אתמול כשאני הייתי עסוק בזלילת ארבעים סוגי קבב שונים) כדי להקדים את הדיווחים המזועזעים על מצבו ומראהו שבטח יגיעו הלילה כשהוא יגיע לפתיחת פסטיבל הקולנוע שלו באוניברסיטת שיקגו. כדאי לקרוא את הטקסט המרגש שלו.

roger ebert: two thumbs up, one jaw down
=========

ראיון נחמד עם ג’וס ווידון: על “וונדר וומן”, X מן 4, “באטלסטאר גלקטיקה” ו”Goners”, שאמור להיות הסרט הבא שלו (ויה Cinematical).

12 תגובות ל - “אוי ויי!”

  1. דבורית 25 אפריל 2007 ב - 9:52 קישור ישיר

    רגע, ניקי פינק יהודיה? מאיפה היא יודעת יידיש?
    חוץ מזה,זה לא משרת את מטרתנו, היידיש בכותרת, למרות פריחת השפה וגו’. תגיד לה.
    ובעניין איברט: אני מזועזעת. לא מבינה למה הוא צריך היה לפרסם את התמונה. אוףףףף. מדכא ומייאש.

  2. Islay 25 אפריל 2007 ב - 10:37 קישור ישיר

    בעניין איברט, זה די ברור למה הוא היה צריך לפרסם את התמונה: כי ככה הוא נראה עכשיו, וככה הוא הולך להסתובב עכשיו ברחובות. בעיני הפרסום הוא רעיון מצוין, ומן הסתם ימנע הרבה תגובות מזועזעות מהסוג הזה. בעיני הגישה שללו מעוררת הערכה:
    “We spend too much time hiding illness. There is an assumption that I must always look the same. I hope to look better than I look now. But I’m not going to miss my festival.”

  3. איתן 25 אפריל 2007 ב - 12:23 קישור ישיר

    אתמול נכחתי בהקרנת הבכורה של “סאנשיין” (“שמש” ?) של דני בויל בסינמטק תל אביב. מכיוון שהסרט אמור לעלות על האקרנים מחר, אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לדון בו.

    באחת הסצינות האחרונות בסרט אומרת אחת הדמויות לשניה :”finish it”. שתי המילים האלו כאילו סגרו לי מעגל במוח. הן זרקו אותי כחודשיים אחורה, לסרט אחר, בו שתי המילים האלו חוזרות מספר פעמים : “המעיין”. ואכן, שני הסרטים האלו, של שני במאים שונים, היפראקטיביים בעברם אבל רגועים יותר בהווה. שניהם מלאים רעיונות פילוסופיים, ושניהם, למרות יופיים הויזואלי הרב, מתעסקים גם בעולם הרגש. “המעיין”, בעיניי שלם וטוב יותר מ”סאנשיין”. סרטו של דני בויל די מקרטע בחצי השעה הראשונה שלו. רצף של סצינות המחוברות ביניהן במעין שוט של החללית שטה בחלל. פרטי הרקע של העלילה נמסרים בצורה כמעט חובבנית: יושב לו אחד מאנשי הצוות, מהורהר, ואיש צוות אחר אומר לו: “אתה חושב על החללית הקודמת שניסתה לבצע את המשימה…”. גם השמות שניתנים שם סמליים כאילו בכוח: בעוד שנראה לי הגיוני שחללית הנשלחת אל השמש תיקרא “איקרוס”, לדמותו של סיליאן מרפי קוראים רוברט קאפה (צלם מלחמה ידוע. תבדקו בוויקיפדיה). זה נראה לי בערך כמו “קרקס פלשתינה”, בו לאריה הנמלט קוראים “שוויק”, ויש בו סיקוונס איום בו יורם חטב שר את “דליילה” של טום ג’ונס. אבל אז מגיע סיקוונס אחד ארוך, בו שניים מאנשי הצוות יוצאים אל מחוץ לחללית לתקן תקלה חיצונית. אחדות הזמן והמקום (בעצם שני מקומות: חדר הבקרה ומקום התיקון) יוצרים סצינה טעונה, מותחת ומרגשת. מכאן, וכמעט עד סוף הסרט, ישבתי על קצה המושב. הסרט היה מותח, מרגש, עמוק ומעניין. הוא דן ביחסי הכוחות בין האדם לטבע/אלהים, ועד כמה צריך ו/או ניתן להתמיד בנסיון לשנות את המציאות. מהו כוח העמידות ומהו כוח הסבל (הפיסי, אבל בעיקר הנפשי) של האדם. והכל, בסינתזה מושלמת עם העלילה, ומבלי לאבד המתח והעניין במתרחש. לקראת הסוף, לפני שהוא “מסיים את זה”, נוצרת הקבלה נוספת בין “סאנשיין” לבין “המעיין”, בדרך בו הכל מגיע לאיזשהו קרשנדו גדול. משום מה, ב”מעיין” זה עבד, וכאן היתה לי הרגשה שזה קצת גדול על הסרט, אבל, לאור מה שעברתי עד לשם, זה גם נסלח.
    צוות השחקנים הבינלאומי עושה כולו עבודה מהימנה, ובסך הכל, הסרט מאוד מומלץ לצפייה.

    כל הנ”ל היה אופ-טופיק. יש גם און-טופיק: אז מה, יאיר, הורדת את הכפפות במלחמה נגד המפיצים ? עד כאן הצלחת, בדרכים לא דרכים, לפרסם את הביקורות הרלונטיות בזמן, אבל החרם עדיין קיים. אני מניח שאת “סאנשיין” ראית אתמול פעם שניה, מכיוון שהפעם הראשונה לא היתה על מסך גדול. יישר כוח, ומקווה שתצלח דרכך.

    שאפו גם לאיברט. דרוש אומץ לפרסם תמונה שכזו. ודבורית – עד כמה שאני יודע, “צוריס” דומה במעמדה ל”חוצפה”. לא צריך לדעת יידיש בשביל זה.

    ואוף טופיק אחרון: לתשומת לבם של כל המגיבים האלימים (יענו:הטוקבקיסטים): כנסו!:
    http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=852046

  4. דן 25 אפריל 2007 ב - 13:26 קישור ישיר

    ואם כבר “שמש”, גם לכם הייתה הרגשה כאילו מישהו מדי פעם הוריד איזה סצינה או כמה שוטים שהיו יכולים להסביר כמה דברים (קטנים, אמנם), יותר טוב?
    חוצמזה אני מסכים עם איתן, למרות שאני הייתי די מרותק כבר בהתחלה, למרות הסמליות והפשטנות (שחוזרת גם בשלבים מאוחרים יותר). הבימוי של בויל מעולה, הסצינות מותחות והחלק האחרון ממש הפתיע אותי.
    בטח עוד נדבר עליו עוד הרבה כאן, על היחסים בין אדם לאלוהים, ואיזה מן אלוהים זה צריך להיות, שלא לדבר על מה לעשות עם הבנים שלו. כל מי שמת מוצג, או מציג עצמו, כמי שמקריב את חייו למען האחרים. מעניין. אני חייב להגיד שאני די מופתע שהוא מופץ, ועוד בסמיכות לההפצה האירופית שלו (האמריקאים יחכו עוד כמה חודשים) ומקווה שלא יזרקו את הסרט הזה ברב חן 3 ושהוא כן יזכה לאיזה שבוע חסד באולם הגדול, או אפילו ב”גת”.

  5. רני 25 אפריל 2007 ב - 13:54 קישור ישיר

    ראיתי את “סאנשיין” בשבוע שבר על מסך גדול מאד בווסט אנד הלונדוני, וכך נחסכה ממני – אני מניח – הקרנה באולם קטן יותר בארץ. הסרט עצמו מבוי נהדר, מרשים מאד, ומזכיר ברוחו את “הנוסע השמיני”, וזו בהחלט מחמאה. התסריט היה קצת פשטני לטעמי, אבל בס”ה הפקה מרשימה מאד, בימוי מקצוע של דני בויל שמוכיח את עצמו כבמאי וורסטילי מוצלח מאד, ומשחק מצוין של כל הנוגעים בדבר (כולל כריס אוונס שעד היום מעולם לא החזקתי ממנו משהו מיוחד בתחום המשחק), ובס”ה סרט ראוי ביותר, ובוודאי שראוי לצפות בו מעל גבי מסך גדול בלווית סאונד רועם.

  6. דני 25 אפריל 2007 ב - 14:16 קישור ישיר

    גם אני ראיתי את “סאנשיין” בהקרנת הבכורה, ואני לעומתכם חושב שהוא בסך הכל סביר, לא ראיתי בו משהו מיוחד שלא ראיתי מקודם, למרות שזה מה שהסרט ניסה להראות, וכשהוא לא השיג את המטרה הזאת, לפחות לדעתי, נוצרה אכזבה.

    ובקשר ליומית,
    יאיר… אני חייב לציין בכעס כי הרסתה לי את היום עם התמונה המזעזעת הזאת, היא באה לי בהפתעה מוחלטת, אתה צריך להזהיר מראש לפני שאתה מפרסם דברים שיכולים לגרום לטראומה והרס נפשי חמור…
    ובקשר למשהו אחר,
    פינק מכירה אותך?
    זאת הפתעה!…
    ובקשר לסרטים: “ספיידרמן 3”, “עדות שבורה”, ו”Death Proof”… אני לא מבין למה לא נותנים למבקרים לראות את הסרטים הללו בהקרנת בכורה, הרי הם קיבלו ביקורות טובות! אני בכל מקרה מתכוון ללכת להקרנה, מה שמוכיח שמשתלם להיות גם עיתונאי וגם מבקר!

  7. יניב אידלשטיין 25 אפריל 2007 ב - 14:53 קישור ישיר

    דן –

    “גם לכם הייתה הרגשה כאילו מישהו מדי פעם הוריד איזה סצינה או כמה שוטים שהיו יכולים להסביר כמה דברים (קטנים, אמנם), יותר טוב?”

    מעניין, זאת תמיד הייתה התחושה שלי בקשר ל-Shallow Grave של בויל.

  8. יניב אידלשטיין 25 אפריל 2007 ב - 14:54 קישור ישיר

    דבורית:
    Fink, That’s a… a Jewish name, isn’t it?
    Yeah… I didn’t think this dump was restricted.

  9. יניב אידלשטיין 25 אפריל 2007 ב - 15:01 קישור ישיר

    אפרופו ניקי פינק, ראיתם את הפוסטר של פסטיבל קאן?
    http://www.deadlinehollywooddaily.com/2007-cannes-film-festival-official-poster/
    קורע מצחוק!

  10. חתום למחיקה 25 אפריל 2007 ב - 19:10 קישור ישיר

    לא להאמין.
    דבורית מגיבה וברצינות “לא משרת את מטרתנו”..
    נראה לך שמי שמכתיר את הפוסט שלו בכותרת “אוי ויי צורס למבקרי הסרטים הישראלים..” בא מחוג האוהדים שלכם? אם לא היו משתיקים (לצערי) כאן את עידן אני מניח שהוא היה מקדים אותה ומגיב כאן ב”הויי מסכנים לקחו לכם את ההקרנות” שזה התרגום המילולי של הכותרת שפינק סיפקה.
    בכל מקרה את מקומו של עידן במגיבים מילא חתום למחיקה2 (שזה לא אני) שכתב כאן: “אכן, העולם רק מחכה לביקורות של כל הנ”ל.”

  11. ענבל קידר 26 אפריל 2007 ב - 2:35 קישור ישיר

    מדכא ומייאש? האיש מחלים מניתוח סרטן, וכשהוא מתפנה לרגע מארגון פסטיבל קולנוע הוא מעביר את זמנו בנגינת שירים של גרשווין על הפסנתר (מישהו הצליח לזהות גם את ספר התווים שפתוח שם?). נשמע לי די אופטימי.

  12. גלעד ינאי אמיר 28 אפריל 2007 ב - 23:42 קישור ישיר

    בטלסטאר גלקטיקה – הסדרה הכי טובה בטלוויזיה המשודרתל כיום. העונה השלישית והשואתית מרגשת, מפחידה, מותחת ומכעיסה (בצורה טובה).
    מתי יגע סרט בעקבות הסדרה?


השאירו תגובה