03 מאי 2007 | 20:01 ~ 52 תגובות | תגובות פייסבוק

ספיידילישס

השורה התחתונה שלי מ”ספיידרמן 3” היא זאת: רוצה “ספיידרמן 4” ואשמח אם בריאן דה פלמה יביים אותו.

photo credit: www.www.open-it.co.il/orange

It’s a rare visit to the mall for Spidey. The neons took him off guard

אורות הניאון הצבעוניים סינוורו את ספיידרמן כשנכנס לקניון

הנה הביקורת שלי, כמו גם תיעוד מצולם מחוויותיו של ספיידרמן, שהצטרף אלי לסרט, ונראה נרגש למדי לקראת הצפייה בסרט על חייו.

credit photo: www.www.open-it.co.il/orange

The off duty Spidey is prone to frequent anxiety attacks. His fear of escalators is especially daunting

מתברר שכשהוא לא בעבודה ספיידרמן הוא יצור די חרדתי. הדרגנוע
הטיל עליו אימה

את הביקורת על “ספיידרמן 3” אתחיל מהסוף: לבילי וויילדר הדגול היתה עצה גדולה לבמאים – ברגע שהעלילה שלכם נגמרת, תברחו משם. אבל ריימי, כמו פיטר ג’קסון בסוף הטרילוגיה שלו*, מתמהמה ודופק לעצמו את סוף הסרט, שדווקא האיץ את הדופק כמה דקות קודם לכם.
אבל עד אותו רגע, וחוץ מסצינה אידיוטית למדי (אם כי משעשעת), בה רוקד פיטר פרקר במועדון ג’ז בניסיון לעורר את קנאתה של מרי-ג’יין, סצינה שהיתה נראית טוב יותר בתפריט הסצינות החסרות בדי.וי.די, הסרט הזה היה בידור משובח. פייר, נהניתי כמעט לגמרי. מצאתי את הסרט מבדר מאוד, קומיקסי לחלוטין, וחוץ מאיבוד גובה מיותר לקראת הסוף (וממילא הסרט הזה ארוך בעשרים דקות ממה שהוא צריך להיות), גם קצבי ומסחרר. למעט העובדה שבחוץ מזג האוויר נראה כמו סתיו תאילנדי – גשום ודביק – מדובר בסרט קיץ מושלם. אני בהחלט אהנה לצפות בו שוב.
אכן, הוא היה חף לחלוטין מהרגעים הליריים הכתובים היטב של החלק השני, אבל זה נראה לי מכוון. אחרי שני ספיידרמנים אולטרה-מצליחים, ועם אחד התקציבים הגדולים בתולדות הוליווד, סם ריימי הרגיש בטוח מספיק, וחזק מספיק מול האולפן והמפיקים, כדי לבוא ולעשות חיים. וריימי, מתברר, הוא אינפנטיל. הסרט כל כך לא לוקח את עצמו ברצינות, כל כך נראה כמו השתובבות של משפחת ריימי (סם ואייוון התסריטאים, טד בתפקיד משנה קטן), שקשה שלא להיבדק ברוח השטות שלהם. בחצי הראשון של הסרט, שהיה קליל בהרבה מהחצי השני, קל היה להיזכר לפתע שזה אותו במאי שגילה את האחים כהן, ומ שחתום איתם על “גל פשע” ושותף לתסריט של “הקפיצה הגדולה”. ולראייה: הסצינה עם ברוס קמפבל במסעדה הצרפתית היא מהדברים המצחיקים שראיתי השנה. במקום השני: הסצינה של ג’יי ג’ונה ג’יימסון עם כדורי לחץ הדם. זה דבר אחד לשלב הומור בסרט הפעולה שלך, אבל “ספיידרמן 3“, ברוב חציו הראשון, פשוט מבוים כקומדיה. ודווקא חיבבתי את זה.

credit: www.www.open-it.co.il/orange

Looking at the movie posters Spidey wasn’t sure Spiderman 3 was what he wanted to see. “I really want to see Wild Hogs”, he said

מול כרזות הסרטים ספיידרמן התבלבל מההיצע. “אולי נלך ל’אין לה אלוהים’?”, הוא הציע

credit photo: www.www.open-it.co.il/orange

But he pre-bought his ticket on Fandango so there was nothing left for him to do but pick it up at the machine

אבל בעומדו מול מכונת הכרטיסים הוא מיד בחר בסרט הנכון

פתיחת הסרט מושלמת. עשו לעצמכם הקבלה בין ספיידרמן/פיטר פרקר ובין סם ריימי עצמו. החנון שאיש לא הבין, גם כשכבר התברר שיש לו כוחות על. ואז, אחרי הסרט השני, כל העולם לרגליו, כולם מעריצים אותו. פיטר פרקר מאושר עד השמיים: “הם אוהבים אותי!” הוא אומר פעמיים בסרט, ואני שומע לא רק את קולה של סאלי פילד בנאום האוסקר עם הטקסט הזהה, אלא גם את ריימי עצמו. כל הכשלונות, כל המלחמות, כל המאבקים, כל העליות והירידות בקריירה, הכל התאדה אחרי “ספיידרמן II”. הוא הפך לכל-יכול. וכך נפתח הסרט כשפיטר פרקר הוא צעיר שחצן ומלא מעצמו. כל מה שהוא מסוגל לעשות זה לבהות בעצמו על מסכי הג’מבוטרון בטיימז סקוור, שם חוגגת ניו יורק את גיבור העל האהוב עליה. עד שניגש אליו סטן לי, יוצר הקומיקס, ומזכיר לו את המוטו של הסרט הנוכחי: תמיד ניתנת לנו הזכות לבחור את גורלנו.

credit: www.www.open-it.co.il/orange

Ticket in hand, Spidey walked over to the theater

עם הכרטיס ביד, צעד ספיידרמן לכיוון האולם

credit: www.www.open-it.co.il/orange

Outside the theater Spidey started acting strange

מחוץ לאולם ההתרגשות גברה וספיידרמן התחיל להתנהג באופן משונה

שלושה נבלי קומיקס ניצבים מול ספיידרמן הפעם. שלושתם, איזה עולם קטן, גם קשורים באופן אישי לסיפור חייו של פיטר פרקר. אבל הנבל הגדול ביותר של הסרט הוא ספיידרמן עצמו, שהופך לגרסה האלימה והשחצנית של עצמו כתוצאה ממשהו קומיקסי חסר פשר שקורה והופך אותו לספיידרמן 3. אלה הרגעים בהם ריימי ומגווייר הכי מתפננים. פיטר פרקר מפסיק להיות הילד הטוב ונהיה קצת מניאק, אגו מניאק, מגלומן, מישהו שלא מוכן לקבל את הבולשיט של אף אחד. אני מניח שכשהאולפן ביקש מריימי לקצר את הסרט בכרבע שעה, להדק אותו, הם פגשו את הצד הזה גם אצלו.
בשעה שעמיתי עמנואל לוי, שכתב את הביקורת על הסרט לגיליון “פנאי פלוס” אתמול, הרגיש שעודף הדמויות דווקא מדלל את הסרט במקום להעשיר אותו, אני הרגשתי אחרת: עם שלושה נבלים, שתי נערות ופיצול אישיות, “ספיידרמן III”, הנמשך קרוב לשעתיים וחצי, מרגיש כמו עונה שלמה של סדרת טלוויזיה מושקעת ומשובחת. היו שם מספיק פיתולים וטלטולים, רגעים זניחים לצד רגעים כבדים, כדי שארגיש שהמסע הרגשי, ההרפתקני וגם העלילתי משרת את רוב הדקות.


Spidey stretched out, but didn’t stay seated very long

ספיידרמן הופתע לגלות שהכסאות גדולים ורחבים, גם לטיפוס שרירי כמוהו


“Look, I can make shadow puppets. This one is Batman”, as soon as the previews began, Spidey started goofing around

“תראה, אני עושה צללית של באטמן”. ספיידרמן נהיה קופצני מאוד כשהתחילו הפרסומות

אבל בגלל ש”ספיידרמן 3″ נעשה בשליטה מלאה יותר של ריימי מבעבר, בולטים הפעם גם מגרעותיו. ובעיקר: הדמויות הנשיות שלו. סם ריימי לא מעריך נשים במיוחד. מרי-ג’יין במיוחד הופכת לקרצייה בסרט הזה. בסרט הראשון ניו יורק כורעת תחת עומס פושעים, מצב בלתי נסבל של פשע ואלימות ברחובות. עכשיו, בזכות ספיידי ג’וליאני העיר נקייה, חייכנית, שטופת שמש, ונטולת פשע. אבל למרי-ג’יין זה לא מספיק. “אתה לא שם בשבילי”, היא מתקרצצת עליו. האיש פאקינג שיקם את כל העיר במו ידיו אבל את סובלת בגלל שהוא לא משוחח איתך מספיק? זו, מין הסתם, דעתו של ריימי על בנות זוג: הן רק יעכבו אותך. זוכרים את דמותה המבהילה של ברידג’ט פונדה ב”תוכנית פשוטה”, שמסיתה את בעלה לבגוד בחבריו, או בדמותה התלותית של קייטי הולמס ב”הרואה בקלפים”? כל הדמויות הנשיות ב”ספיידרמן 3″, כולל הדודה מיי – וזה לא היה בשני הסרטים הקודמים – הפכו בלתי נסבלות.


This is to be the hero’s dilemma: whether to eat the popcorn…

מאותו רגע ידע ספיידרמן שיהיה עליו לבחור: האם לאכול את הפופוקורן…


…or sit in it

… או לשבת בתוכו.

אז עם דמויות נשיות בעייתיות וחוסר עניין בפיתוח דרמטי מלוטש, ובמקומו שילובה של קומדיה קאמפית מודעת לעצמה**, ספיידרמן 3″ הוא בעיקר סרט אקשן. וככזה הוא די משובח. כל הסצינות של סאנדמן (איש החול) מעולות.


“Look at me”, Spidey howled, “I’m Jack Palance”

“תראה!”, צעק ספיידרמן, “אני ג’ק פאלאנס!”

אז למה אני רוצה את בריאן דה פלמה לסרט הרביעי? כי כבר ברוב הסרט השלישי נראה שריימי זונח את דקויות הדרמה ואיכויות המשחק לטובת אקשן טהור, וירטואוזיות פעלולנית. ובגלל שאני ממעריצי “משימה בלתי אפשרית” של דה פלמה, נראה לי שהוא יכול להמשיך את העסק הלאה, ואף לשכלל אותו. לעסוק עוד יותר בפיצולי זהות, בשאלה “מי אני?” וגם “האם אני הוזה?”, ובעיקר להתמקד בסצינות פעולה ורטיקליות שדה פלמה יודע לביים בדייקנות מתימטית.


“What? It’s over?!”, a blurry Spidey shot up as the end credits rolled

“מה, נגמר?!”, ספיידרמן קפץ מטושטש כולו כשעלו כותרות הסיום


It seems the hyper-active web-slinger fell asleep as soon as the movie began. He dreamt MJ was Scarlett Johansson

מתברר שמרגע שהתחיל הסרט ספיידרמן נרדם וישן לכל אורכו


Leaving the theater Spidey dropped to his knees and kissed the ground. err.. the carpeting. “It was sooo long”, he said, “I thought I’d never see daylight again”

כשיצאנו החוצה הוא נישק את האדמה בהתרגשות. “זה נראה לי כמו נצח”, הוא הסביר***

הערות:

*) “שר הטבעות” זוכה למחווה משעשעת בסצינה בה פיטר פרקר נלחם בגובלין ג’וניור ובמקביל מנסה לתפוס את טבעת האירוסין שהוא מתעתד להציע למרי ג’יין. טובי מגווייר ואלייז’ה ווד, עם עיניים פעורות וידיים מושטות לתפוס את הטבעת נופלת, מעולם לא נראו דומים יותר.
**) יש סצינה בה פיטר פרקר מתמכר לשכרון הכוח של הכוח השחור שדבק בו ומענטז ברחוב כמו להקת סורבייבר בקליפ של “עין הנמר” מתוך “רוקי 3″, או כמו ג’ון טרבולטה ב”שגעון המוזיקה”. ברוב המקרים עירבוב סגנונות כזה בסרטים די מרגיז אותי, אבל ריימי מצליח למצוא את הטון הנכון – שוב כאן אני חולק על דעתו של עמנואל לוי – שמאפשר לו להפוך את הסרט לקומדיה/מיוזיקל/פרודיה מודעים לעצמם אבל בלי שזה יהיה דוחה או נלעג.
***) ספיידרמן יצא די נרעש מהסרט. האדרנלין הרקיע שחקים ובלבל את חושיו. הוא כמעט נפל במדרגות הנעות כלפי מטה (לא הספקתי לצלם). אחרי שחזר הביתה מההקרנה ספיידרמן מצא את קופסת הקוקאין הקולומביאני המשובח שלו וצלל לתוכה. רגע לפני שנרדם הוא סימס לי את המשפט הבא: with great powder comes great responsibility

תודה לכל צוות יס פלאנט שהיה במשמרת היום בצהריים ועזר לי עם התאורה והסטיילינג של ההפקה הנ”ל.


“But I still want to see Wild Hogs”, Spidey thought to himself

“מה אני לעזאזל עושה כאן?”, שאל את עצמו ספיידרמן

נושאים: ביקורת, סרטי קיץ

52 תגובות ל - “ספיידילישס”

  1. אורון 3 מאי 2007 ב - 20:17 קישור ישיר

    יאיר, יצאת מלך! גם בגלל הזריזות כמובן, אבל בעיקר בגלל ההפקה! ממש לא בא לי להגיב על הסרט עכשיו…

  2. סטיבי 3 מאי 2007 ב - 20:43 קישור ישיר

    מצחיק.

  3. גדי שמשון 3 מאי 2007 ב - 20:45 קישור ישיר

    פוקוס, מישהו?

  4. גדי שמשון 3 מאי 2007 ב - 20:45 קישור ישיר

    ומצחיק, כן.

  5. רותם 3 מאי 2007 ב - 21:11 קישור ישיר

    ענק!
    ד”א, רק אני, או הסצנה עם סטן לי, הייתה קצת גודארית?
    העלה בי רעיונות לתת לבמאים לא הכי מסחריים לביים סרטי קומיקס. אנטוניוני עושה את הענק 2, דרדביל 2 בידיו של לינץ’ וכו’. יכול לתת נופח אחר לקיץ.

  6. רז-ש 3 מאי 2007 ב - 22:59 קישור ישיר

    (זהירות ספוילרים מוחלטים:)

    אני לא מהמעריצים הגדולים של ונום אבל בכל זאת 3.5 הערות על הדמות שלו בסרט:
    1. טופר גרייס מפתיע והיה בעל המשחק הטוב בסרט. הוא יצר את הדמות הכי מעניינית עוד הרבה לפני שאדי ברוק הופך לונום.
    2. ונום נראה מצוין, אפקטים מעולים. ביצוע מרשים של אחת מהדמויות היותר בעיתיות לעיבוד מהנייר למסך.
    3. אכזבה, אדי ברוק גם בתור ונום מדבר בלשון יחיד! למה? הרי זה מוסיף כל כך הרבה יותר לדמות כשונום מדבר ברבים: “אנחנו שונאים…אנחנו רוצים… היינו” וכ”ו. לונום יש יותר כוח מספיידרמן כי אדי ברוק מאמץ לחלוטין את הסימביוט לגופו. גם הסימביוט שונא את ספיידרמן על הדחיה שלו אותו. לכן ונום בקומיקס מדבר ברבים גם בשם הסימביוט וגם בשם אדי. זה עניין קטן אך הוא מוסיף הרבה.
    3.5 . שמו של ונום- “ונום” לא מוזכר אפילו פעם אחת בסרט! WTF?

    באופן כללי יש הרגשה שדמותו של ונום קצת נזנחה בסרט לטובת התעמקות מיותרת לחלוטין לטעמי בדמותו של סנדמן. הפעם הראשונה שספיידרמן נפגש עם ונום היא גם הפעם האחרונה- וגם זו הייתה רחוקה ממספקת. חבל.

  7. שי-ו 4 מאי 2007 ב - 0:02 קישור ישיר

    דמויות נשיות – לא מסכים איתך.
    בחציו הראשון ספיידרמן שקוע לגמרי בעצמו, והוא עיוור לדרמות הדי גדולות בחיים של מ’ג’. היא מנסה לתמוך בו למרות זאת, אבל יש גבול ליכולת שלה.

  8. עופר ליברגל 4 מאי 2007 ב - 0:45 קישור ישיר

    1. כיף גדול מאוד. ממשיך את הגרף העולה שלי ביחס לסדרה- את הראשון לא אהבתי, את השני כן ושלישי הוא כל מה שאני מצפה מסרט קיץ.
    2. דמויות נשיות- למ.ג’. דווקא די התחברתי לפרקים, כולל בחלקים שהיא שרה שאני מניח שהיו מיותרים לרוב הצופים (בדרך כלל אני מסכים עם הגישה של וילדר, אבל אהבתי את הסצנה איתה בסוף). גוון הייתה מיותרת לגמרי.
    3.האויבים (הלא ממש רשעים) היו מצויינים. טופר גרייס שחקן מעולה.
    4. בניגוד לרוב סרטי הז’אנר, למעשה זה סרט בלי טובים ורעים, כל הדמויות הם טובות בבסיסם, אבל משהו גורם להם לחשוף את הצד הרע באישותם (כפי שהנבל היותר גדול של הסרט, סנדמן, אומר בהתחלה). אומנם העיסוק בצד האפל לא היה עמוק יותר מדי, אבל זה עבד טוב מאוד.
    5. יש בסרט הזה הרבה הומור ומודעות עצמית. זו בתנאי שהסצנה בה ספיידרמן חולף על פני דגל ארצות הברית ענק בדרך לקרב המכריע היא מודעות עצמית ופרודיה על הז’אנר.
    6. תיאוריה הזויה: בסצנה בסרט פיטר והארי נפגשים בבית קפה ואוכלים קפה ופאי דובדבנים. מיד קפץ לי לראש “טווין פיקס” סדרה שגם התעסקה, בדרך שונה מאוד, במאבק בין הטוב והרע בנפש האדם.

  9. א"ש 4 מאי 2007 ב - 4:26 קישור ישיר

    אחרי שספיידי התהלך ברחבי כל הקניון אני מקווה שניקית את הרגליים שלו לפני שדחפת אותו לפופקורן, אחרת גם אתה עלול להדבק באיזו “מתנה” רדיואקטיבית שתהפוך אותך לחצי חצי-אדם-חצי-עכביש (כלומר 3/4 אדם…)

  10. גיא 4 מאי 2007 ב - 8:32 קישור ישיר

    גדול. לא הסרט(כלומר אולי כן, לא ראיתי), התמונות.
    האם אפשר לבקש שספיידרמן יהפוך למבקר קבוע באתר?
    רק אכזבה אחת- בסרטים הוא נראה יותר גבוה. לא נורא, אף אחד לא מושלם

  11. רותם 4 מאי 2007 ב - 9:02 קישור ישיר

    אני דווקא חולק עם עופר לגבי הגרף, לי הייתה הרגשה שהם דווקא נעצרו בסרט הקודם, שכחו להתקדם. באופן כללי התחברתי יותר למאבק הפנימי של פיטר מהשני לעומת כל המאבק בין טוב לרע בנפש האדם, אבל זה אולי כי אני מרבה לקרוא על נושא זה בכל מקרה.
    דמותו של טופר גרייס היא מלכתחילה שחצנית, שתעשה הכל להצליח, שהיא סוג של רע רק בלי להיות מודע לכך. וגם סאנדמן, לא יצא הכי ברור איך הוא “הרג בטעות”. זה מזכיר את הקטע ב”להרוג את המזל” שאשטון קוצ’ר מספר שתפס את חברתו בוגדת בו והיא אמרה שזה קרה בטעות, אז הוא שואל, “מה? את היית עירומה והוא בדיוק נפל עליך עם הזין בחוץ?”. עם אקדח גדול באה אחריות גדולה עליו.
    ונראה לי שגם באקס מן, הרעים הם לא בדיוק הכי רעים, לא?

  12. בונו 4 מאי 2007 ב - 9:57 קישור ישיר

    הסרט חלף על פניי כמשב רוח עם גרגרי חול עוקצניים.
    סרט רע בכל קנה מידה אפשרי
    אכן החיים הופכים אותנו לפחות טובים(את רובנו בכל אופן)

  13. אוגוסטינוס 4 מאי 2007 ב - 10:05 קישור ישיר

    חופשת קיץ של דוד וולך – פרס ראשון בטרייבקה.

  14. רז 4 מאי 2007 ב - 11:06 קישור ישיר

    יאיר, כל הכבוד על הגרסה המקומית ל-“רובוט צ’יקן” (אותה היללת לפני כמה פוסטים כאן), אבל אני חושש שכרית לעצמך בור די עמוק – מעכשיו יצפו ממך ללוות כל סרט סרט מהסוג הזה באודיסיאה של אקשן-פיגורס. הרובוטריקים מתקרב או-טו-טו, אתה יודע.

  15. ויקויק 4 מאי 2007 ב - 11:58 קישור ישיר

    חברים, מה זה אמור להביע?!
    אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל לבקר את הסרט כי אני לא זוכרת את ההתחלה….איזה סרט מייגע…אני חיכיתי לסרט הזה מלא זמן ומה קיבלתי? שום התפתחות מאז הסרט השני…כלום!!! היו עוצרים את הסדרה בסרט השני ודי!
    היו כל מיני קטעים לא קשורים שלא קידמו את העלילה “ווטס אור אבר”…למשל הארי ומ.ג רוקדים במיטבח ולא מצליחים להפוך את החביתה…בחיי לרגע שכחתי שאני בספידרמן….וכל הקטע ההזוי הזה השארי נחמד מדי פתאום בצורה דביקה, ואז הוא מתחרפן תוך שניה…לא כך הייתי עושה את המעבר…ושלא לדבר על כל הרגשנויות המיותרות של פיטר כשהארי מת…לאט מדי כמובן!!! כמה זמן אפשר לגסוס, אשכרה חיכת שספידי ירד אליך כדי למות?! תמות כבר!
    ומ.ג….אוי….כלום….
    ובכלל למה פיטר נישק את הבלונדה? חשבתי בהתחה שהונום כבר תפס אותו, אבל זה הכול היה הוא…ומורב כל הרשעים שכחתי את ספיידי….בקיצור לא מוצלח!!! אני מאוד מאוכזבת! דודה מיי הייתה קרציה שלא מהעולם הזה!!! וזהו ..אני הייתי מרכזת את כל הקרבות ומסתפקת בהם! (אהה…וכל הכתבים האלה, והאובר תגובות קהל הקומיקסיות, גרמו לי להרגיש כמו בסירטי באטמן עם ואל קילמר, שהם היו קומקס נטו, ספידי היה אמור להיות קצת יותר)

  16. יובל 4 מאי 2007 ב - 12:21 קישור ישיר

    מצחיקול. חבל שספיידרמן לא בא לראות את הסרט איתי, כמו שהואבא לראות אותו איתך.
    ראיתי את הסרט אתמול בהצגת חצות בסינמקס. חוץ ממושבים לא רעים בכלל (בבלקוני, השורה מחוץ לשורות המסודרות) לא יודע עד כמה זה שינה מהותית מהאולם הגדול של הסינמה סיטי. שילמתי 10 ש”ח יותר, זה כן.

    בנוגע לסרט, אין ספק שהיה מעט ארוך, אך רחוק ממייגע. אקשן כיפי, פעלולים מרהיבים ורגעים קומיים מוצלחים (בעיקר עם ג’יימסון ולחץ הדם). ראיתי מוטיב מעט מיסיונרי בהתחלה בכך שסיידרמן חזר לעצמו בכנסייה, החסד האלוהי או וואטאבר חדרו את חליפת הונום ושיחררו אותו מהעול הכבד שנשא על כתפיו. ואז זה מעט התאזן עם העובדה שאדי ברוק (דמות מעולה) ספג אותו. הקטע הגו’נטרבולטי של פיטר פרקר היה ארוך אך לא מיותר והוסיף חן ורובד נוסף לשחצנות השחורה. לא ממש הבנתי מה פשר הנשיקה עם ווטסון ככה פתאום וגם מדוע MJ לא גילתה לו בסוף את המזימה של הגובלין ג’וניור. ובכלל, מה פשר המוות האיטי של אוסבורן? אתה מת, אז תמות כבר. ואם לא, שספיידי יפנה אותך לבית החולים, לייק הלו! נו, מילא.

    למרות כל הנ”ל סרט קיץ מהנה, אפקטים שווים במיוחד והרבה אויבים טובים(!) בסרט אחד.

    בתור מי שלא עוקב אחרי הקומיקס, אשמח אם מישהו יספר לי עד כמה נאמן הסרט למקור.

  17. james newton howard 4 מאי 2007 ב - 13:11 קישור ישיר

    רותם, הקטע שאתה מדברת עליו הוא במקור מהסרט “The Last Boyscout”, והוא נכתב ע”י שיין בלאק. ב”להרוג את המזל” סתם העתיקו ממנו…

  18. ZHS 4 מאי 2007 ב - 13:29 קישור ישיר

    מדויק. וזה גם היה ג’וש הארטנט ולא אשטון קוצ’ר.
    תגידו, אם בהפקה של ספיידרמן הכינו בסוף הצילומים פשטידה חגיגית עם עכביש מגבינה מצויר עליה,
    יש מצב שהם קראו לה “קיש העכביש”?

    האמת שאני מאוד מאוד מאוד נהניתי מהסרט. הייתי בהקרנת לילה, ופשוט ברגע שראיתי את הפתיחה שליוותה גם את הסרטים הקודמים הבנתי שיהיה לי קשה מאוד לא להנות.
    בסרט הראשון זו הייתה אנימציית מחשב חביבה עם רמזים לעלילה, בסרט השני זה היה קומיקס שצויר כדי להזכיר לקהל את הסרט הראשון, ובסרט השלישי… אח, פתאום כל כך תפסתי על ההתחלה שאני רואה סרט של סאם ריימי, פתאום הכל נהיה הרבה יותר… קומיקסי.
    יש בסרט כמה סצנות שאין לך מושג למה הגיבור עושה לעצמו את מה שהוא עושה בהן, אבל יש גם כמה טוויסטים נהדרים שאני לא אפתח את פי עליהן (ורק אציין שזהו ללא הספק ה-סרט בשביל ג’יימס פרנקו).
    ואני לא מאמין שעושים סרט רביעי, השלישי הסתיים כל כך מספק, הרביעי עלול להיות מריחה רצינית (אלא אם הם יצוצו עם משהו ממש ממש טוב, כי קשה להתעלות על ונום).

  19. רותם 4 מאי 2007 ב - 13:47 קישור ישיר

    הקטע שאני מדבר עליו הוא עדיין מלהרוג את המזל.
    זה שהוא במקום אחר לפני לא משנה את העובדה הזו.
    ולמרות השם, אני עדיין כותב בלשון זכר.

  20. דני 4 מאי 2007 ב - 13:58 קישור ישיר

    אני רוצה לספר לכם על שני דברים שמאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מעצבנים אותי!…

    1) הדבר הראשון שמאוד מעצבן אותי הוא שאנשים דוגמאת זוהר ישראל, אומרים על סרטים דוגמאת: שודדי הקאריביים 2, אקס-מן 3, מינכן, האלק, ומגדלי הסחר העולמי (מגדלי התאומים), שהביקורות קטלו אותם, וזה בכלל לא נכון, להפך, רוב הביקורות היו טובות, אז למה הם אומרים שרוב הביקורות קטלו את הסרטים הללו?!
    גם אם הם מתכוונים לביקורות בישראל הם טועים, אז למה הם אומרים את זה?!

    2) דרור שאול, שאיבדתי כל טיפת כבוד שנותרה לי אליו אחרי שקראתי את מה שפנאי פלוס מכנה “המסע המשוגע אל האוסקר”, היומנים הללו הם שיא השיטחיות, הם מספרים על חוויותיו הזוהרות של דרור אחר הקידום של “אדמה משוגעת”, והניסיון להשיג מועמדות לאוסקר בשביל הסרט. אז קודם כל, אני רוצה להבהיר שמאוד נהנתי לקרוא את היומנים, אני לא אומר שלא, אבל כל פרק שקראתי הרגיש לי כיאלו אני קורא את “הפמליה” (עם “הפמליה” הייתה ספר כמובן) לעניים, כל פרק גרם לי לשנוא יותר ויותר את דרור, שהוצג שם כהיפוכונדר מתלהב, שמנסה לגרום לנו לקנא ולחשוב שבאמת יש לו סיכוי להגיע למועמדות (ואין לו, ידעתי את זה מההתחלה, מה לעשות ש”אדמה משוגעת” הוא סרט ישראלי משובח, אבל הוא לא “בופור”, שלפי דעתי יהיה מועמד ואף יזכה באוסקר, כי לו באמת מגיע). וגם, דרור, למה במקום להשקיע יותר בקמפיין לאוסקר, אתה מבזבז זמן יקר על כתיבת היומנים האלו?! באמת שזה טיפשי.
    בקיצור… נהנתי לקרוא, שנאתי את התוכן, שנאתי את דרור, ואשמח לשמוע מה אתם חשבתם על היומנים.

  21. דני 4 מאי 2007 ב - 14:04 קישור ישיר

    אה… וכמובן שכחתי לציין שזה “אוף – טופיק”.

  22. איתן 4 מאי 2007 ב - 17:46 קישור ישיר

    1. כל הכבוד, יאיר, על ההפקה המושקעת. אין לי עניין בסרט, אבל מאוד נהניתי לקרוא ולראות את הביקורת שלך עליו. פוליצרוסקופ לסינמסקופ לאלתר !

    2. טוב, אני אין לי מה לעשות עם ספיידרמן. אני, בסוף השבוע הזה, בפסטיבל הצרפתי. אתמול ראיתי את “גיבור המשפחה”, שלמרות צוות הכוכבים הרב שבו, הוא סרט בינוני מאוד. אני מניח שאת עיקר האשמה יש להטיל על הכתיבה החלקלקה של כריסטופר תומפסון, ועל הבימוי של תיירי ח’ליפה, שלא החליטו אם הם עושים קומדיה או מלודרמה. חוץ מזה, צריך להיות בעל כישרון באמת גדול כדי להוציא את עמנואל ביאר (שאני מאוד אוהב בדרך כלל) חסרת סקס אפיל לחלוטין (ועוד בתפקיד של זמרת, שרק זועק לפלירטוטים עם הקהל). היחידה שיוצאת טוב מהסרט הזה היא קתרין דנב, שלוקחת קצת מרחק, ובאמת נהנית מכל רפליקה. הרגעים שלה על המסך הם הרגעים הכיפיים היחידים בסרט.

    היום ראיתי את המחווה ל”לה פמיס”. כצפוי, הסרט הקצר שפרנסואה אוזון הצעיר ביים היה כיפי וחצוף, וכל השאר פחות, אבל הסרטון האחרון במקבץ הוא דווקא זה שהשאיר אותי סקרן. זהו עוד סיפור על משפחה שלא מרוצה מבחיר ליבה של הבת. נוסף לכך הרבה פולקלור (במאי הסרט הוא צרפתי ממוצא תורכי). מבחינתי, זהו סרטון שממש זועק להרחבה, ומכיוון שהסרט הוא מ-2006 (כל שאר הסרטים היו משנות ה-90), יכול להיות שעוד תהיה אחת כזו. שאר הסרטים נעו בין טפשיים אבל לא מזיקים (הסרט הראשון במקבץ, שלפחות הציג שתיים מהשחקניות המובילות היום בצרפת, עמנואל דבוס וולריה ברוני-טדסקי, בתחילת דרכן) לדוחים (סרטון על בחורה עם עצירות. הבמאית גם כתבה וגם משחקת בתפקיד הראשי).

    3. “אל תדאגו, אני בסדר” – סרט יפהפה ומרגש. ראיתי אותו בפסטיבל חיפה, וזה מה שכתבתי עליו אז(09/10/2006):

    שם המשחק אצל הבמאי הזה הוא הטון. כמו בסרטו הקודם, “המגדלור”, שהוקרן בהקרנות סדירות בישראל, כך גם כאן, שומר לוארה על טון רגוע ובוטח, בו הוא מוביל אותנו הצופים אל תוך הסיפור. למרות שחלק מהמהלכים העלילתיים של הסיפור נראים קצת מופרכים (באמת כל כך קל להתגנב אל תוך מחלקה סגורה בבית חולים פסיאטרי ?), עדיין הרגשתי שאני נותן יד לבמאי וסומך עליו בכל דרך אשר יוביל אותי. מעט מאוד במאים בעולם נותנים לי הרגשה כזאת, ביטחון מוחלט ביכולתו להוביל אותי בנבכי הסיפור מבלי לאבד לרגע את השליטה במרכיבים הקולנועיים של הסרט (בטחון כזה יש לי באלמודובר, שאמנם סגנונו אחר, אבל שליטתו במדיום אבסולוטית). נושא הסרט הוא בחירה בחיים. זה קצת מוזר לומר את זה, שהרי איננו בוחרים להיוולד, אבל גיבורת הסרט, בעקבות היעלמות אחיה האהוב, פשוט מפסיקה לחיות: מפסיקה ללמוד, מפסיקה לאכול, ומאושפזת בבי”ח פסיכיאטרי. מכתב שמגיע מהאח מוציא אותה מהאישפוז, אבל היא עדיין לא חוזרת לחיות ממש, אלא רק לעשות את הנדרש: לאכול, ולעבוד כקופאית, בשביל לכסות את ההוצאות, אבל היא עדיין מסרבת ללמוד בשביל להתקדם, או אפילו לנסות חיי אהבה כל עוד היא לא יודעת את הסוד שקשור באחיה. את הסצינה האחרונה אהבתי במיוחד, בה (אין ספוילרים, אל תדאגו) הגיבורה והבחור שאיתה יודעים כל אחד את הסוד, יודעים כל אחד שהשני יודע את הסוד, אבל לא אומרים אותו. זאת אמנות האנדרסטייטמנט של הבמאי הצרפתי הזה. פיליפ לוארה, תזכרו את השם.

    4. אני מסכים עם ההערה של הש”ג מאתמול: עם כל הכבוד לאירוע הספיידרמני, אי אפשר למלא את כל האולמות במדינה רק בסרט הזה. צריך גם לתת אלטרנטיבה לאנשים שלא רוצים להשתתף בחגיגה (יש כמה כאלו. אני ביניהם).

    5. הרהור אישי: נחמד לראות מבקרי קולנוע, שלא רק יש להם טעם דומה, אלא הם גם בעלי אסוציאציות זהות לאלו ששלך. בביקורת של ישי קיצ’לס על “שמש” (שעלתה היום, באיחור תמוה של שבוע), הוא מעלה הקשר ל”מעיין” של ארונופסקי, שגם אני חשבתי עליו תוך כדי צפיה (וגם כך כתבתי כאן באתר, לפני כשבוע).

  23. יוסי 4 מאי 2007 ב - 18:29 קישור ישיר

    יאיר, התעלית על עצמך, כל הכבוד.
    אגב, הערה קטנה שראוי לציין: לגבי הרעיון להפוך את ספיידרמן לאוייב הכי גרוע של עצמו, שמעתי רבים שהתפעלו מהרעיון “המקורי” הזה. ובכן, אל תשכחו שכבר עשו אותו ב”סופרמן 3″ ב 1982 עם אותו רעיון בדיוק, כשסופרמן וקלארק קנט הולכים מכות במגרש גרוטאות.

    רוה ליוסי: בגלל שכמה מבקרים אמריקאיים שפירסמו את ביקורתם בתחילת השבוע ציינו את הפרט הזה, שבוודאי ידוע לכל חובבי סופרמן ו/או דיק לסטר, לא טרחתי למחזר אותו. על הקירבה בין ספיידרמן 2 וסופרמן 2 כבר עמדתי ב-2004.

  24. דותן דימט 4 מאי 2007 ב - 19:22 קישור ישיר

    יאיר, אני מסכים עם הביקורת, וברור שיהיה עוד ספיידרמן, בגלל שקורט קונורס מונח שם בתפקיד קטנטן כמו אקדח על המדף כבר שלושה סרטים, ואנחנו, הגיקים הכבדים של הקומיקס, מחכים עדיין ללטאה. סביר שלא נקבל אותה.

    אבל לגבי דה-פלמה, פה גיקיות הקולנוע שלך מעוורת אותך. המקום היחיד שבו משימה בלתי אפשרית של דה פלמה נחשב לסרט אקשן טוב הוא בתוך הראש שלך. עבורי הסרט איבד כל אמינות ברגע שההליקופטר נשאב לתוך מנהרת הרכבת, ודה פלמה הוכיח שהוא מוכן לזנות את האקשן שלו בשביל כסף (כי הרבה יותר פשוט לדפוק קצת אנימצית משחק מחשב במקום לצלם אקשן אמיתי) ועצלות (כי למה למצוא פתרון בתסריט או בבימוי כשאפשר פשוט לפוגג את כל המתח של סצנת האקשן בעננת פיקסלים מצחינים).
    חוץ מזה, למה שלקולנוען בן שישים ושש יהיה מה לומר על מתבגר אאוטסיידר?

    רוה לדותן: מסוק במנהרה זה מוצלח ומצוין בדיוק כמו להטביע את תהליך ההיתוך של דוק אוק במימי נהר ההדסון. בולשיט שמצטלם היטב. ובאמת שאין קשר בין גיל של במאי ויכולתו לתקשר עם קהל. וכבר בסרט הראשון ציינתי שקונורס במערכה הראשונה יתפוצץ במערכה השלישית. ובתשובה לאחד המגיבים מקודם: אם אני מבין משהו בסרטי המשך ובסרטי קומיקס הייתי מהמר שגם ונום עוד ישוב עלינו.

  25. אה.. 4 מאי 2007 ב - 19:41 קישור ישיר

    ולמה שלריימי, בן 47, יהיה מה לומר בעצם?
    חוצמזה שספיידרמן כבר סיים להיות מתבגר.

  26. איתן 4 מאי 2007 ב - 19:53 קישור ישיר

    הטריילר של “הסודות”
    http://vod.walla.co.il/?w=/4501/1100417

    נראה דווקא לא רע, לדעתי.

    רוה לאיתן: שנתחיל להתניע את מכונת ההייפ? ראיתי את “הסודות” היום, סרט שעוד ארצה לראות שוב ואף שוב. 20 הדקות האחרונות שלו מרגשות עד דמעות.

  27. דני 4 מאי 2007 ב - 21:57 קישור ישיר

    דני לרוה: היית אומר שהוא יותר טוב מ”בופור”?!?!

    רוה לדני: לא.

  28. שרון 4 מאי 2007 ב - 22:09 קישור ישיר

    תמונות מעולות! רק חזרתי מהסרט, התיישבתי לקרוא את הבקורת שלך (כמובן שאני לא קוראת בקורות לפני שאני רואה סרט, למה להרוס את האי ידיעה?), וקיבלתי מנה גדושה של ספיידי שוב, כמעט משתווה לרגעים הקומיים מהסרט.
    מסכימה עם כל מילה שכתבת על הקומיות והקלילות של הסרט.
    לא מסכימה לגבי סנדמן – הסצינות היו מצויינות חוץ מהאחרונה, שהעיקה והרגיזה. למה היינו צריכים לשמוע את טובי מגוייר מדקלם באופן מגוחך למדי “I forgive you” ?
    ודרך אגב – הכותרת שנתת לבקורת בסופו של דבר – זה מכוון שלקחת את אחת מכרזות התמיכה בספיידי מהסרט, או שזה רק צירוף מקרים?

    רוה לשרון: סצינת I forgive you היתה נוראית, איומה ולא הגיונית ולא אמינה מבחינה רגשית. אבל זו סצינה עם מרקו לא עם סנדמן. הסצינות עם סנדמן הן רק קטעי הפעולה איתו, במשאית, הרכב המשורין, אתר הבניה. הקטע המוזיקלי בה סנדמן קם לחיים בפעם הראשונה, גרגר אל גרגר, היא כמו סרט אנימציה משובח העומד בפני עצמו. לעניין הכותרת: לא שמתי לב. צירוף מקרים. מצד שני, בכל כותרת שהייתי נותן כבר בטח מישהו עשה שימוש.

  29. בוביץ 5 מאי 2007 ב - 0:16 קישור ישיר

    האפקטים לא ממש הרשימו אותי.
    בסרט השני האפקטים היו יותר גדולים
    היו יותר מדי קטעים בלי אקשן שנמרחו יותר מדי ושעממו למווות
    וגם האקשן לא לא היו כאלה טוב!
    ציפיתי ליותר קטעי אקשן
    חבל שקטעי האקשן היו כל כך קצרים
    הייתי רוצה לראות יותרק קרבות של הגובלין מול ספיידי
    וונום מול ספידי

  30. itai 5 מאי 2007 ב - 0:26 קישור ישיר

    הסצינה ב”ספיידרמן 3″ שבה רואים את סנדמן קם לתחייה בפעם הראשונה היא ללא כל ספק הדבר הכי טוב בסרט הזה. נקודה.

    שמעתי שאת הסצינה הזו התחילו לעשות לפני 3 שנים וסיימו בה את הפרטים האחרונים רק לפני שבועיים!! נשבע לכם, אני לא משקר לכם.

  31. גלעד 5 מאי 2007 ב - 1:11 קישור ישיר

    הסרט התחיל מעולה אבל אז פשוט סירב להיגמר… לגמרי מייגע.
    אני מסכים עם הבחנה מסוימת בביקורת, רק שאני תופס אותן הפוך: גם אני הרגשתי כאילו צפיתי בעונה שלמה של סדרה, אך זה היה פשוט מעיק. זה היה כאילו רואים כמה פרקים ברצף של אותה הסדרה עד שזה עושה בחילה ואתה כבר רק מאחל למותן של כל הדמויות. ואולי זה רק אני.
    הסרט היה עמוס מיד ואני לא מבין למה. הסרט לא סיפק שום נימוק מוצלח להיותו מלא בכל כך הרבה דמויות ועלילות.
    בשלב מסוים, איפשהו לפני הסיום הגדול, הסתכלתי מסביב (אולם 5 ביס פלנט, שהיה די מלא) וראיתי שאנשים רבים פשוט איבדו עניין. היו כאלה שהתעסקו עם הפלאפון, היו כאלה שישנו טוב והרוב סתם התלחששו ביניהם. זה היה מביך כמעט כמו החלק בו פיטר פרקר מתחיל לרקוד (למה זה מגיע לנו?!). אני לא מבין איך לצד סצינות בעלות הומור פשוט ומדויק (אלו שצויינו בביקורת) מצויות ליד סצינות זוועה, נוסח פיטר פרקר מתהלך ברחוב עם חזה מנופח, מצביע על הבחורות.
    בקיצור: מתחיל טוב אך עד הסוף מעלה רק מרמור ועצבים.

  32. אן 5 מאי 2007 ב - 2:45 קישור ישיר

    יאיר, כל הכבוד על ההפקה המושקעת, כמה חבל שהיא עשתה חשק לסרט שבסופו של דבר אכזב בגדול.

    כמה ציפיתי לסרט הזה, כמה רציתי לראות את ונום על המסך ואיך במקום זה הגעתי לסרט שלא סגור עם עצמו מי הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול. בחיי שהיו כל כך הרבה רגעים במהלך הסרט שקיוויתי שזו פשוט פארודיה שלא מובנת כהלכה, אבל לצערי, כנראה שזה לא המצב.

    ברצינות יאיר, אני אוהבת את הרצון לראות את הטוב בכישלון היקר ביותר אי פעם, אבל להראות את חזרתו של ספידרמן על רקע דגל ארה”ב המתנפנף, קלוז אפים בלתי נגמרים שמנסים לייצר רגש שלעולם לא יהיה ושחקן אחד שבחיי, נראה יותר מצחיק כשהוא בוכה מכל אדם אחר, כל אלו ועדיין לצפות שלצופה בכלל יזיז בסוף הסרט עם הבחור השיג את הבחורה?
    לדעתי, אין סיכוי.

  33. אסנת 5 מאי 2007 ב - 18:02 קישור ישיר

    יאיר, הילדים ואני נהנינו מעלילות ספיידי בקולנוע. כשייצא שודדי הקאריביים 3, תיקח את בובת ג’וני דפ לקולנוע? (ראיתי שיש בקומיקס וירקות).

  34. אסנת 5 מאי 2007 ב - 18:03 קישור ישיר

    ועל הסרט שראינו רק היום בצהריים, בהמשך. בינתיים נגזר עלינו לזהם את האוויר במדורת ל”ג בעומר.

  35. דותן דימט 5 מאי 2007 ב - 21:18 קישור ישיר

    יאיר, יש הבדל בין מה הוא פתרון קביל לסצנה מותחת בסרט שהז’אנר שלו הוא “ספיידרמן” לבין סרט בסוגת המתח/מרגלים של “משימה בלתי-אפשרית”. מותר להטביע כור היתוך בנהר ההדסון אם במערכה הראשונה הסברת לצופים שבעולם שלך יש למציאות פטור מפיסיקה. כשהעברת שתי מערכות וחצי בלשכנע את הצופים שהגיבור שלך מתגבר על כל המכשולים בזכות מיומנות, תיחכום ומזל, ובאמצע המערכה השלישית הוא שולף את הפטור מפיסיקה כדי להתגבר על מכשול, אז – לא. זה לא עובר. זו הונאת הציבור, וזו בגידה בחוזה בין הצופה לבמאי, ספציפית בחוזה כפי שמנסחת אותו נוסחת “משימה בלתי אפשרית”: הינה האילוצים, שהופכים את המשימה לבלתי-אפשרית, והינה נראה איך הגיבור מבצע את המשימה, מבלי לשבור אף אחד מחוקי המשחק שקבענו בהתחלה.

  36. רני 6 מאי 2007 ב - 4:04 קישור ישיר

    כנראה שהפעם אנו באי הסכמה מוחלטת. חזרתי כרגע מהקרנה של “ספיידרמן 3” באולם 6 הגדול של “יס פלאנט” – הקרנה משובחת ביותר: צליל היקפי מרעים, מסך ענק, כסאות נוחים ומרחב גדול לרגליים. חבל שכל זה התבזבז על אחד מהסרטים הגרועים שראיתימעודי. לא סרט הקומיקס גרוע ביותר (שעומד בכבוד לצד סרט באטמן של שומאכר וסרטי סופרמן של גולן-גלובוס), אלא פשוט סרט גרוע נקודה.

    הסרט ארוך מדי, מייגע, טרחני, צדקני ומה לא. הדיאלוגים היו איומים וסצינות שהיו אמורות לרגש עוררו בי ובחבריי לצפיה (וגם בעוד צופים שמלאו את האולם) געיות צחוק בלתי נשלטות.

    אני לא חושב שהסרט היה רווי באיזושהי מודעות עצמית (ראה סרטים כמו “אשן 11, 12” של סודרברג כדוגמא לסרטים בעלי מודעות עצמית שאינם לוקחים את עצמם ברצינות) – הוא נעשה ברצינות גמורה, וכאן הוא נפל בגדול. שני הסרטים הקודמים בסדרה היו טובים וסבירים, זה – לעומת זאת – נפילה איומה. הסיפור היה לא ממוקד, ההגיון הפנימי של הסרט לא עבד, את התפניות העלילתיות של שמונה ומשהו העלילות ששעטו במקביל ללא כל הצדקה אפשר היה לנחש דקות ארוכות מראש, ולמעט קטעי הפעולה והפעלולים (שאכן היו מרהיבים) – לא היה בסרט דבר טוב אחד. ועם כל הכבוד לקטעי פעולה ולפעלולים, ברגע שעילת הסרט אינה תומכת בהם, ולו במקצת, הרי שהם חסרי כל הצדקה. במקרה הזה היו מאה וארבעים דקות חסרות הצדקה.

    אני מתחיל לחשוב שאולי היתה דווקא מחשבה תחילה מאחורי חרם המפיצים בנוגע לסרט המסוים זה. אם הם ראו את הסרט מראש קשה להאמין שחשבו שיהיו ביקורות טובות על הסרט. העובדה שדווקא היו כמה היא שמדהימה אותי.

    בסיום הסרט, עם עליית כותרות הסיום, שמעתי צופה אלמוני מסכם את הסרט לחברו באופן הקוהרנטי ביותר: “אחי”, כך אמר, “זה היה קקי ברמות”. אז אני יודע שלא אומרים קקי על סרטים, אבל במקרה הזה אני חותם על כל מלה.

  37. גיאחה 6 מאי 2007 ב - 14:19 קישור ישיר

    קודם כל, הפוסט עצמו: התמונות עם הכיתובים (וההפקה, סחטיין!) קרעו אותי מצחוק, תענוג!

    ועכשיו לסרט: נלעג. בהחלט נלעג. אולי יש פה ניסיון לעשות קומדיה קאמפית מודעת לעצמה, אבל הניסיון הזה כנראה נכשל. הקלישאות, האובר-דרמטיות, הבכי (כמה בוכים שם!), ובעיקר הריקודים… או לורד. מזמן לא שילמתי כסף עבור סרט שגרם לי רק לצחוק עליו. בעעע.

  38. אורי 6 מאי 2007 ב - 15:17 קישור ישיר

    יאיר –
    עוד כמה שבועות קח אוויר ותסתכל על הביקורת הזו שוב.
    כי יש בה מלא ניתוחים של סם ריימי אבל יש בה מעט הסתכלות כל הסרט. ניתוחים פסיכולוגיים זה יופי, אבל בשביל זה גררת את איש העכביש שלך לרמת גן?
    כי בא נודה על האמת: ספיידרמן 3 פשוט גרוע.

    הוא גרוע כי הסיפור שלו חלש מאוד. הוא גרוע כי אתה נשאר כל כך מחוץ לסרט, ולא אכפת לך מאף אחד. לא אכפת לך ממרי ג’יין, מפיטר פארקר או מהדודה הדומעת שלו, שמפזרת אמרות שפר של עוגיית מזל לכל עבר. הוא גרוע כי בבסיס של התסריט שלו אין תסריט – רק דחקות ושאריות מחוברות קומיקס שפשוט לא מתחברות (יש שם איזה שמונה עלילות מקבילות ואף אחד לא נדברת לשניה).
    הוא גרוע כי טובי מגווייר נהיה ממש מכוער, לא?

    היופי בסרטים כאלה, בעיני, ובקומיקסים עליהם הם מתבססים, היה שגיבור על תמיד מייצג במהותו קונפליקט חזק ופשוט, אנושי, מוכר ומעורר הזדהות.
    מבטמן עד באפי – ככל שהקונפליקט הפנימי חזק וברור יותר (לא מתוחכם – חזק) הסרט יהיה יותר טוב.
    ברגע שהבעיה של פארקר היא חיצונית (חליפה ערמומית) ולא פנימית, כמו בשני הסרטים הקודמים, הכל נהיה מ-ש-ע-מ-ם.
    לא, רגע! זה גם פנימי וגם חיצוני! לא רגע! הוא טוב או הוא רע! ויש את הצלם הזה ויש את הבלונדינית….
    מה בקשנו? בעיה אחת? פשוטה? אף אחד במשפחת רימי לא מכיר את כלל הברזל make it simple, stupid?
    והאקשן גרוע. איפה האקשן של איש העכביש 1, איפה?

    הימור שלי: אחרי הרבה רעש של סופשבוע, הסרט הזה יאכזב בקופות. הוא לא יקרוס, הוא רק לא יביא את הצופים שהוא צריך כדי להחזיר את התקציב שלו (שהוא בסדר גודל של איזה שתי מדינות אפריקאיות, לא?).
    וזה יקרה גם בגלל כל מה שציינתי אבל גם בגלל שאתה לא יכול, פשוט לא יכול, לעשות סרט אקשן עם סוף כזה. מילא הריקודים, נגיד שזה מצחיק –
    בסוף הסרט אני ספרתי שלושה גברים דומעים על גורד שחקים! שלושה גברים דומעים בחמש דקות האחרונות!
    מה זה? צ’יק פליק או סרט קיץ?

  39. אורון 6 מאי 2007 ב - 17:09 קישור ישיר

    אני לא מאמין! יומיים לא הייתי פה, ופתאום כולם חושבים ש”ספיידרמן 3″ גרוע?! אם כמה שעצוב לי שהתפוצץ לאנשים הבלון, חבל לי עוד יותר שפספסתי את הדיון.
    אוף איתי!!!

    אגב, עדיין לא ראיתי (ואני עדיין אשמח לראות) מעל אתר זה את דעתם של אלון רוזנבלום (אותו ראיתי בהקרנה המאובטחת), ושל גל-Z – שני ברנשים חביבים שציפו לגדולות משעת העכביש 3. את דעתי, המעודנת יש לציין, אפשר למצוא למעלה, כרגיל.

  40. סטיבי 6 מאי 2007 ב - 17:46 קישור ישיר

    טרם ראיתי את הסרט, אבל ביומיים האחרונים שלושה אנשים בעלי טעם שונה בקולנוע השתמשו בתואר “רע” להגדיר את איכותו (בין שאר התיאורים והנימוקים) באוזניי.

    ואגב, איך הוא מצליח בארץ?

  41. סטיבי 6 מאי 2007 ב - 17:50 קישור ישיר

    אגב, ברגעים אלה ממש ב-CNN (ובהמשך השבוע ב-יס), טובי מגווייר ב”דיילי שואו”.

  42. אורון 6 מאי 2007 ב - 20:12 קישור ישיר

    (המערכת של האתר לא אוהבת אותי משום מה…)

    רק רציתי לנסות ולהבין איך זה שביומיים שאני לא פה, פתאום “ספיידרמן 3” נחשב לסרט גרוע…

  43. אורון 6 מאי 2007 ב - 20:16 קישור ישיר

    ולאחר שסוף סוף ניצחתי את פילטר הספאם של האתר, אציין שאוף איתי שפספסתי את הדיון, ושאשמח לקרוא את דעתם של אלון רוזנבלום וגל-Z, על הסרט השלישי.
    ואכוון את מי שרוצה לדעתי, המעודנת, בלינק שממעל.

  44. ליאור 7 מאי 2007 ב - 1:14 קישור ישיר

    יאיר, באופן בלתי אופייני אני לא מסכים עם הביקורת שלך, למעט מה שכתבת על סצנת הריקוד במועדון: היא אכן היתה מעט מטופשת (אבל הפייאוף שלה היה מצוין).

    וזה לא שלא אהבתי את הסרט. אהבתי אותו, אבל מסיבות הפוכות לחלוטין לאלו שציינת.
    אני חושב שדמותה של מרי ג’יין היא המעניינת ביותר בסרט וקירסטן דנסט עושה עבודה מעולה. מרי ג’יין שלה נוגעת ללב. אני ממש לא חושב שהיא מתקרצצת עליו. אני חושב שיש לה קייס. פיטר פרקר מתחיל להיות מאוהב בעצמו. אז מה אם הוא מנקה את העיר? הוא פשוט יכול להחליט, כמו באטמן, ש”ניקוי העיר” לא הולך ביחד עם קשרים רומנטיים. אבל אם הוא רוצה לרקוד על שתי החתונות, זה דורש מאמץ.

    לפי הפרומואים ציפיתי לאיזה רומן שלם בינו לבין גוון סטייסי (דאלאס ברייס הוורד מצוינת גם כן. קשה להאמין שזו אותה שחקנית שנתנה הופעה כה חיוורת ב”נערה במים”), אבל לא כך. הדמות שלה די נותרת בשולים, לא ממש מפותחת.
    בכל מקרה, מה שהופך לבסוף את הסרט למוצלח מבחינתי הוא הקשר הזה בין פיטר למרי ג’יין שעומד בלב הסרט ועשוי בצורה טובה מאוד.
    לא יודע מאיפה הבאת את התאוריה שריימי לא מכבד את הדמויות הנשיות שלו. לפחות בכל מה שקשור ל”תוכנית פשוטה” אני יכול להעיד שהדמות הנשית הזו מופיעה גם בספר עליו מבוסס הסרט, כך שאני לא יודע כמה מתוך זה הוא מעשה ידיו של הבמאי.

    ובכל הקשור לאקשן, כאן אני חושב שאין משהו מיוחד לכתוב הביתה. הכל ממוחשב הרבה יותר מדי. סצנות שלמות נראות כמו משחק וידאו עם דמויות ממוחשבות בצורה בולטת. זה פשוט מוציא אותך מהסרט (זו היתה גם בעיה של הסרט הראשון). הכל כל כך מוגזם, ספיידרמן נחבט ומוכה כל כך הרבה פעמים שקשה להאמין שהוא שורד את המערכה הראשונה.
    יש בסרט יותר מדי עלילות ויותר מדי דמויות שלא מפותחות דיין. כל הקטע הזה עם סאנדמן נותר ברמה שטחית מאוד, ובסופו של דבר הוא לא דמות מעניינת, רק יציר סי-ג’י-איי מרשים. אוקיי, אז יש לו מוטיבציה. המוטיבציה של דוק אוק היתה הרבה יותר אפקטיבית.

    הדבר המעניין ביותר בסרט הוא המשולש פיטר פרקר-מרי ג’יין-הארי אוסבורן (למרות שהסצנה על הגשר היתה מעט תמוהה), מה שמוכיח בפעם האלף ששוה להישאר עם דמויות ותיקות במקום לדחוף עוד ועוד דמויות חדשות.
    כל הסיקוונס בו פיטר הולך ברחוב כמו ג’ון טרבולטה תמוה עוד יותר, אבל מצחיק. עם זאת, אתה מרגיש נבוך מעט. האם סאם ריימי מתחיל להשתעמם מספיידרמן?

    כנראה שכן, וניתן להבין אותו. בראיין זה פלמה זה רעיון לא רע.

    אז בשורה התחתונה: לא משתווה לסרט השני, אבל בהחלט שווה את מחיר הכרטיס.

  45. ברווז גומי 7 מאי 2007 ב - 11:01 קישור ישיר

    האסוציאציה שעלתה אצלי בקטע ההליכה ברחוב לא הייתה לטרבולטה דווקא, אלא לשאפט. שחור זה יפה, מן.

  46. מאוהבת 7 מאי 2007 ב - 12:48 קישור ישיר

    That was the sweetest thing ERVER

    תודה!

  47. אילן 18 יוני 2007 ב - 2:14 קישור ישיר

    אחלה יופי מקורי חמוד ומקסים

  48. חסוי 16 ספטמבר 2007 ב - 22:49 קישור ישיר

    מה זה זה דפוק דפוק ומכואר ולא יפה מה זה משחק

  49. david deangelo 26 אוקטובר 2010 ב - 1:13 קישור ישיר

    Excellent story, bookmarked your blog in interest to see more!

  50. מר קולנוע 3 מאי 2015 ב - 14:13 קישור ישיר

    ספיידרמן 3 הוא קליימקס אנרגטי, מטופש, משעשע ומבדר לטרילוגיה די מוצלחת בסך הכול של סאם ריימי. אין ספק שהנבלים היו יותר מעניינים מגיבור הסרט, אבל טובי מגוויר דווקא לא היה גרוע הפעם בתור איש העכביש. אהבתי מאוד


השאירו תגובה