19 מאי 2007 | 03:33 ~ 8 תגובות | תגובות פייסבוק

כאב בטן

ושוב, וירוס. קרסתי בחמישי בערב. מתחיל להתאושש אבל עדיין די רצוץ והפוך.

======

אחת היתרונות במחלה שמתישה את כוחותיך ומרתקת אותך למיטה: הבהייה האינסופית בטלוויזיה. ואז: גילוי פנינים שהוחמצו. למשל: “תשע נשמות” של רודריגו גרסיה, סרט מקסים שממש לא היה על הכוונת שלי אבל הצליח – מבעד לצפייה לא הכי מרוכזת – די לרגש אותי. קודם כל, בזכות ההחלטה הסגנונית המחייבת וחמורת הסבר: מדובר בתשעה סיפורים על תשע נשים וכל סיפור מוגש בשוט רצוף אחד, הנמשך כעשר דקות. זה די מהמם. יותר רוי אנדרסון מבלה טאר בסגנון. המשחק, בהתאם, מופלא. הבעיה היא שלא כל האפיזודות כתובות באותה רמה. אבל הפרק השני, בו פוגשת רובין רייט פן, הנשואה ובהריון, את החבר שהיה לה לפני הנישואים (ובינתיים גם הוא התחתן), וכל זה תוך כדי שיטוט לילי בסופרמרקט, כמעט המטיר דמעות על לחיי. קטע נפלא. במהלך הסרט אמרתי לעצמי “היי, הסרט הזה יותר טוב מ’בבל'”, בעיקר כי משהו בתימות של הסרטים נראה לי דומה, ואז, בכותרות הסיום, גיליתי שהמפיק הוא אלחנדרו גונזלס איניאריטו. וכן, רודריגו גרסיה הוא בנו גבריאל גרסיה מרקס והבמאי של הגרסה האמריקאית ל”בטיפול” של חגי לוי.

=======

ובתור מנוי של יס, מה שקורה מאז שלשום בערוץ יס 3 זה דבר די פנומנלי. זה כבר מנהג: אם בעבר הייתי יושב כל יום שישי עם עכבר העיר ומתענת הווידיאו להקליט סרטים שאני רוצה לראות, כעת אני עושה אותו דבר, רק בלי העכבר אלא עם היס מקס. ובשבוע אחד מצאתי כל כך הרבה סרטים ראויים להקלטה – בין אם אני רוצה לצפות בהם שוב או כי מעולם לא ראיתי – שהמכשיר פשוט התמלא עד אפס מקום. המחווה לפסטיבל קאן נפלאה: זה התחיל ביום חמישי עם “מותו של מר לזרסקו”, המשיך בשישי עם “12:08 מזרחה לבוקרשט”, שניהם תוצרת רומניה, והמשיך עם “400 המלקות”, “צעקות ולחישות”, “היומן של נני מורטי”, “התנין” (גם של נני מורטי) ו”שיחות נפש”. זה ממשיך היום (שבת) עם “שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה”, מחר (ראשון) עם “המוזיקה שלנו” של גודאר. בין לבין יש גם ורנר הרצוג ובו וידברג ועוד כל מיני. בשני: “התפשטות” של מילוש פורמן, “פסיונה ד’אמורה” של אטורה סקולה, “סרט מתוק” של דושאן מקבייב והסרט החדש של ההוא שעשה את “קסם הנעורים”. בשלישי: “נוסטלגיה” של טרקובסקי, “סאקו וונזטי”, “תיבה רוסית” ו”כלבי אשמורת”. וזה ממשיך וממשיך. תענוג.

=======

פטריק גולדסטין מדווח ב”לוס אנג’לס טיימס” שהסרט החדש של ג’יימס גריי (בו משחק גם מוני מושונוב) מעולה. ואני קורא דברים מצוינים על “אין ארץ לזקנים” של האחים כהן ומחמאות גם ל”קונטרול” של אנטון קורביין. אלה שניים מהסרטים שהכי מסקרנים אותי בפסטיבל. הערב יוקרן הראשון מבין הסרטים הישראליים, “ביקור התזמורת”, כך שביקורות בטח יהיו מחר.
וכך נראה יום אחד בקאן מבעד לרגליה הפצועות של אן תומפסון מ”וראייטי”. פוסט מושלם, חסר אוויר מפעלתנות, וקל לסלוח על טעויות ההקלדה ושיבוי השמות בקצב הפעילות, הצפייה והכתיבה הזה.
========

ויה גרין-סינה: ג’ים הוברמן, המבקר של הווילג’ וויס, וסקוט פאונדס, המבקר של “ל.א וויקלי”, צורפו לוועדה לבחירת סרטים לפסטיבל הקולנוע בניו יורק. הוברמן, אני מזכיר, בהחלט בקיא במתרחש בקולנוע הישראלי ואף שימש בעבר שופט בתחרות וולג’ין בפסטיבל ירושלים. אולי כדאי להזמין אותו לבקר השנה.

========

והפרק השני מתוך התשעה האחרונים של “הסופרנוס”: או… מיי… גוד!
ספוילרים!! ספוילרים!! ספוילרים!! ספוילרים!! ספוילרים!!
אם עוד איכשהו חשבתי שאולי דיוויד צ’ייס יחליט לסיים את הסדרה דווקא באנטי-קליימקס, עם עסקים כרגיל, אני עכשיו מתחיל להבין שאנחנו רגע לפני מרחץ דמים. הסרט שכריסטופר מולטיסנטי מפיק, “Cleaver”, מצית שני פתילים: אנחנו רואים איך כריסטופר היה רוצה לדמיין את סופו של טוני סופרנו (עם סכין קצבים בגולגלתו) והוא מצית גם את זעמה וקנאתה של כרמלה, שבטח עוד תנסה לברר מה באמת קרה לאדריאנה. וכרגע, מקרי המוות היחידים בפרק הם של המאפיה מניו יורק, אבל בטוח שהם יציתו מלחמות ירושה גם בניו ג’רזי. בוס אחד מת, מועמד אחר לרשת אותו חוסל, ושני מועמדים נוספים פרשו. וגם פיל ליאוטרדו לא שוכח ולא סולח לכריסטופר על רצח אחיו. ואל תשכחו על עלילת השבוע שעבר שלא זכתה להמשך בפרק הזה: משהו יקרה בין טוני, אחותו ובובי בקלה. זה שבובי יתפס ויואשם ברצח הקנדי נראה די ברור. האם הוא ילשין על טוני? האם ג’ניס תלשין על טוני? אם יש דבר אחד שהפרק הקודם הזכיר לנו זה בעצם את התימה של הסדרה: הדבר הכי איום, הכי מסוכן והכי קטלני בעולם זו המשפחה. ואני גם מאוד דואג לד”ר מלפי. היא יודעת יותר מדי.
ואנא, אם אתם מפתחים דיון על “הסופרנוס” בתגובות, בואו ניצמד בינתיים רק לשני הפרקים הראשונים. בלי ספוילרים.

נושאים: פסטיבל קאן 2007

8 תגובות ל - “כאב בטן”

  1. פאלקור 19 מאי 2007 ב - 8:30 קישור ישיר

    יאיר, תיקון קטן לגבי הסופרנוס, אם אני לא טועה מי שרצח את אחיו של פיל זה לא כריסטופר אלא טוני בלונטו (סטיב בושמי) בן הדוד של טוני סופרנוס. העניין הוא שטוני הגן על בן הדוד שלו ובסוף חיסל אותו בעצמו – דבר שהרגיז את פיל שרצה לרצוח אותו במו ידיו אבל ג’וני סאק הרגיע את הסיפור. מה שכן נקמה ראויה מבחינתו של פיל בהחלט עלולה לשים את כריסטופר על הכוונת כמו שנרמז בסצינת הסיום בפרק. אח איזה פרק.
    אגב, רענן שקד כותב בשבעה לילות על הספוילר הבלתי נמנע שיגיע אלינו בכל דרך אפשרית מארה”ב עם שידור הפרק האחרון. אני מקווה שהוא יתבדה, אני בכל אופן נכנס לבונקר אחרי העשירי ליוני.

  2. Velvet 19 מאי 2007 ב - 9:59 קישור ישיר

    מקווה שאתה מרגיש טוב יותר וקבל ח”ח על שעת פרסום הפוסט:
    3:33.

  3. י'. 19 מאי 2007 ב - 10:49 קישור ישיר

    אני כמעט בטוח שזה אני בלבד, אבל אני דווקא מאמין שהסוף יהיה הרבה פחות לאומי או נאמר, משפחתי כצפוי. בהתחלה חשבתי אולי כל משפחתו של טוני תימחק וצ’ייס יעדיף להשאיר אותו לבדו, אם כי בפרק האחרון, שמתי לב בסצנת הארוחה, שטוני התחיל להיחנק וכל המשפחה הסתכלה ושאלה אם הוא בסדר. הנחתי שאולי מדובר באיזשהו רמז. האם טוני סופרנוס ימות בטעות לגמרי, מחנק או מנפילה במדרגות, מוות טריוויאלי לחלוטין בסגנון ‘עמוק באדמה’? אני חושב שהיוצרים מקרבים אותנו לאט לאט לסוג של צומת דרכים, ומצפים שנעלה את ההשערות הצפויות בנוגע למי ירצח את מי או מי ילשין על מה. אני בהחלט מצפה למוות בסגנון שציינת, יאיר, אם כי נדמה לי שאותם יוצרים שיודעים להפתיע מכל הכיוונים חשבו שהדיון הנ”ל יתנהל ושנעביר את כל אירועי העונות הקודמות ברגרסיה אינסופית, ולכן הם יעדיפו להרוג אותו, אם כבר, כבן אדם שהזדקן (כמו שהיטבנו לראות בפרק הראשון, בקרב עם בובי) ובמוות פצפון ועלוב. בכל הנוגע לשאר אין לי כ”כ מושג, הסדרה לא מוכרת לי עד לפרטיה ורק החל מהעונה השלישית התחברתי, אם כי אני כ”כ בלחץ שאני מעלה כל אפשרות על הדעת. נראה מה יקרה.

    י’ ל-י’: הכל אפשרי, כולל האפשרות שהסדרה תיגמר בארוחת חג מולד עם כל המשפחה סביב השולחן, כולם עם בטן מלאה אחד על השני, אבל בלי שמשהו קטסטרופלי יקרה. אבל (ספוילר! ספוילר! לפרק 2 בלבד) מותו של ג’וני סאק מסרטן, הירידה של טוני עם החלוק להביא את העיתון וסרטי הסופר שמונה שנתנה לו ג’ניס בפרק הקודם מתחילים לגרום לי לחשוב לצ’ייס מכוון לסוף מעגלי. כשהסרטן של ג’וני סאק וחוסר הרצון של הבן של הבוס הקודם (נו, שכחתי את שמו) להיות הבוס מתכתב עם הפרקים הראשונים של הסדרה עם היחסים בין ג’קי אפריל, שמת מסרטן, וטוני סופרנו, כשטוני הוא גם בן-של. נראה לאן זה ילך.

  4. תענוג בלינק.

  5. דניאל 19 מאי 2007 ב - 17:14 קישור ישיר

    תגיד יאיר
    לפי מה שאתה כותב כאן אתה רואה לא מעט סרטים שמגיעים אליך מ”חברים” שמורידים אותם בתוכנות שיתוף כלשהן
    אז דווקא את הסופרנוס אתה רואה בקצב של יס?
    הפרק ששודר השבוע בארה”ב היה פשוט מפיל

    לא אוסיף מחשש לספויילרים

  6. אהרן פ 19 מאי 2007 ב - 22:33 קישור ישיר

    מה שאני אוהב יותר מכל בפרקים האחרונים, זה שצ’ייס משחק איתנו. הוא יודע שאנחנו מחכים למרחץ הדמים, אבל איכשהוא הכל תחת קונטרול. הוא אומר לנו, חברה’ הסדרה תהיה טובה גם אם היא לא תגמר באופן בובמאסטי, אלא פשוט תגמר ככה. באופן נוגע ללב, אפרורי וסתמי. משום מה יש לי תחושה שלשם הוא לוקח. שהוא גם לא היה רוצה להזכר בשל גימיק, ובשל הסוף. ואולי זאת משאלת הלב שלי. מגיע לסדרה שתזכר בגלל מערכות היחסים שבין גיבוריה, בזכות החיים המורכבים שהיא טווה, ולא בגלל מותו של בוס עם גרזן בראש.
    אמן

  7. ZHS 20 מאי 2007 ב - 0:38 קישור ישיר

    מצטער להיות זה שמתעסק בתפל, אבל רק אני נהניתי נורא מהמחווה הבלתי-נמנעת של דייויד צ’ייס ל”מסור”? המנורה המעומעמת, הגופה בהתחלה. אם ירצו לעשות סרט ל”סופרנוס” אבל מבחינה עלילתית זה לא ייחשב לרעיון טוב, תמיד אפשר להוציא את “קליבר”.

  8. יוד 20 מאי 2007 ב - 11:35 קישור ישיר

    פיתרון לפינוי ה MAX – קונים DVD מקליט ב 200$ בדיוטי פרי ומקליטים על DVD את הסרטים ישר מה MAX.
    והרי לך ספריית סרטי קולנוע איכוצ’יים באיכות DVD לשימוש ביתי.


השאירו תגובה