26 מאי 2007 | 20:30 ~ 36 תגובות | תגובות פייסבוק

קאן-פיגורציה

עוד 24 שעות. מחר ב-20:30 יתפרשו צוותי "סינמסקופ" ברחבי קאן, סלולריים ביד, ויסמסו (אני מקווה) בזמן אמת במהלך טקס חלוקת הפרסים. אתם מוזמנים לעקוב כאן בשידור חי.

========

משונה מאוד: גלן קני, המבקר של "פרמייר", פרסם בבלוגו שפרס מצלמת הזהב יוענק ל"קונטרול" של אנטון קורביין (הסרט הכה מסקרן על חייו ומותו של איאן קרטיס, סולן ג'וי דוויז'ן). הבעיה היא שפרס מצלמת הזהב מוענק רק מחר (ויש לא מעט המקווים שהוא יוענק ל"ביקור התזמורת" הישראלי). אז מה העניין? האם הוא התבלבל עם שלושת הפרסים האחרים שכבר הוענקו ל"קונטרול" אמש בטקס נעילת אירועי השבועיים של הבמאים, או שהוא פשוט מסר באופן אגבי מידע בלעדי שעדיין לא נמצא בידי אף אחד אחר? (עדכון: סתם טעות. קני עידכו את פוסטו)

========

לקח לי כמה ימים עד שנפל לי האסימון. קראתי את המשפט הבא, שכתב אריק קוהן מ"אינדי-ווייר" על "ביקור התזמורת" (לינקקתי לקטע אתמול), אבל רק הבוקר קלטתי מה הוא אומר: An English-language comedy that balances small scale vignettes with overarching sentimentalism. לא חשבתי על זה קודם: הסרט העוסק בביקורה של תזמורת מצרית בעיירה ישראלית נידחת במדבר דובר ברובו אנגלית. זה בהחלט מסביר איך הצליח הסרט לזכות בחוזה הפצה אמריקאי, דבר די נדיר לסרטים בשפה זרה בשנה האחרונה. אבל זה גם מדליק לי את נורות האזהרה לגבי האוסקר הזר: האם יש בו מספיק עברית וערבית כדי להיות זכאי להשתלב בקטגוריית הפרס לסרט בשפה זרה? מסוג הדברים שחברי האקדמיה, כמו גם יוצרי הסרט, חייבים לבדוק ולוודא לפני שמהמרים עליו כנציג אפשרי באוסקרים (ובמילים אחרות: אולי בכל זאת "בופור"?).

======

חולקו הפרסים של שבוע המבקרים בקאן. "XXY" הארגנטינאי זכה בפרס הגדול. "מדוזות" זכה בשני פרסי משנה.

======

חולקו הפרסים בסינפונדסיון, תחרות סרטי הסטודנטים בקאן. אף סרט ישראלי לא זכה. תישלח מאיה דרייפוס ללימודי תואר שני בקולנוע.

=====

ועם קאן רגע לפני הסוף, מדווח "וראייטי" מה צפוי בוונציה השנה (בחגיגות יומולדת 75 לפסטיבל): ז'אנג יימו יעמוד בראש חבר השופטים, טים ברטון יקבל פרס על מפעל חיים וצפויות הבכורות לסרטים החדשים של פול תומס אנדרסון, טוד היינז, אנג לי, רוברט זמקיס, קן לואץ' ואריק רוהמר.

=====

ניקי פינק מדווחת ש"שודדי הקריביים III" הכניס ביומו הראשון באמריקה 38.8 מיליון דולר. שזה סכום מעולה. אבל פחות מסכום השיא שהכניס "ספיידרמן III" ביומו הראשון (אי אז בעידן הפרה-היסטורי של לפני שלושה שבועות) – 59.8 מיליון דולר. הצפי הוא שהשודדים יכניסו בשישי עד ראשון כ-145 מיליון דולר, שזה פחות מסוף השבוע הראשון של ספיידי, שהסתיים עם 151 מיליון דולר. מה שכן, בגלל שזה סוף השבוע הארוך של ממוריאל דיי, השודדים אמורים די בוודאות להכניס כ-170 מיליון דולר לארבעת הימים הראשונים ולהפוך לסרט הכי מצליח בסוף השבוע של ממוריאל דיי.

======

הארווי וויינסטין מת. רגע, אל תיבהלו. זה ההארווי וויינסטין השני. יצרן הבגדים הניו יורקי שב-1993 נחטף על ידי אחד מעובדיו ונקבר בחיים לצרכי כופר. תקציר הפרשה הדי מופלאה ההיא נמצא בהספד עליו ב"ניו יורק טיימס". אני די בשוק שהארווי וויינסטין המפיק עוד לא עשה סרט מהארווי וויינסטין החטוף (ויה MCN).

======

אין לי בעיה עם זה שלמבקרים שונים יש עמדות שונות כלפי הסרטים שהם מסקרים. מי רוצה קונסנזוס, נכון? אבל הביקורת הקוטלת של יקיר אלקריב על "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר היתה טקסט תמוה למדי. משפט לדוגמה: "אחרי הכל, אנחנו באים לקולנוע כדי ליהנות, ולא כדי לשבת מכווצים כמעט שלוש שעות על המושב באווירה שהולכת ונעשית פסיכומטרית מרגע לרגע. בלי רומנטיקה, סקס, צחוקים ואקשן, מה נשאר?". אה, אנחנו רק בעניין של בידור? ואחד הפילם נוארית הסבוכים המרתקים והחידתיים של העשור האחרון הוא פשוט, נו, לא מספיק כיפי. נכון. ו"שואה" של קלוד לנצמן נורא מבאס כזה. והעניין הוא שהמשך הביקורת, כשהוא מתאר את הפלונטר של כל גורמי המשטרה והחקירה שלא מצליחים למצוא דרך להגיש כתב אישום נגד החשוד המרכזי שלהם, כותב אלקריב את התיאור בשיעמום, בשעה שזהו בדיוק האלמנט, המעקב הפדנטי אחר הפרוצדורה, ההליכה אחר הספר, שהופך את "זודיאק" לסרט כה מבריק בעיניי.

=======

נורא רציתי לכתוב על הפרק השלישי מבין התשעה של "הסופרנוס". פרק נהדר בעיני, שביים פיל אייברהמס, הצלם הכמעט קבוע של הסדרה מאז יומה הראשון. מהפרקים הזכורים האלה בכל עונה, מאוד מדוד, מאוד פשוט. שני סיפורים שמצטלבים אבל לא נפגשים. אבל אני לא מצליח להיכנס לזה. בשבועות עשיתי לי מרתון הדבקת פערים וראיתי את כל פרקי "הסופרנוס" ששודרו עד עכשיו באמריקה, עד הפרק השביעי (שני פרקים לסוף). ומה שאני ראיתי בשני הפרקים האחרונים… ליבי עדיין פועם בטירוף. אבל לא אסגיר. ניסיתי לכתוב על הפרק השלישי, כאילו אני לא יודע מה הולך לבוא, אבל לא הצלחתי. בניין עומד לקרוס על ראשכם. אני עדיין מנסה להיחלץ מבין הריסותיו.
מה שכן, מגרעת אחת שבלטה בפרק השלישי: בגלל שאלה הפרקים האחרונים בסדרה נדמה שהסאבטקסט האמוציונלי המורכב של טוני סופרנו קצת נזנח. בעונות קודמות, עלילה כמו זו של המסע של טוני ופולי לפלורידה היתה מטופלת באופן מעודן יותר, מבחינת התגובות של טוני. עכשיו נדמה שכל מילה שגויה של פולי וטוני כבר מודד לו בעיניים ארון מתים, בשעה שבשנים קודמות היה ברור שלמרות שפולי יכול להיות נטל, הוא מישהו שמעמדו איתן מבחינת טוני, בעיקר בגלל קרבתו לג'וני סופרנו, אבא של טוני. אבל פתאום נראה שלטוני נמאס. זה הופך את טוני לדמות קצת פחות מתוחכמת ממה שהיא היתה בתשע השנים האחרונות. והסיפור על ג'וניור במחלקה הפסיכיאטרית היה נפלא בעיני. המחלקה הפסיכיאטרית, והגנים הנפשיים הרעועים של שושלת סופרנו ימשיכו לככב בפרקים הבאים. הפרק הבא יהיה חלש יותר, אבל אחריו מתחיל סחרור מופלא. אמשיך לדווח (ללא ספוילרים, אל דאגה).

======

במסגרת משחק השרשרת החדש בקרב בלוגרי ארצנו הטילה עלי דבורית לספר לקוראיי איך גיליתי את הרשת. בגלל שלא רציתי לשבור את רצף הדיווחים מקאן, העברתי את הסיפור לבלוג השני שלי, ב"דה מרקר קפה". אתם מוזמנים לקרוא.

36 תגובות ל - “קאן-פיגורציה”

  1. האגודה לאיכות המבקרים 26 מאי 2007 ב - 22:29 קישור ישיר

    אולי כבר תאכל את הכובע לגבי ה"בופור" ותפסיק למצא תירוצים לא משכנעים למה לא?

  2. השתגעת? 26 מאי 2007 ב - 22:36 קישור ישיר

    סוף כל סוף סרט כמו התזמורת עם סיכוי יותר מסביר להביא את האוסקר הזר ואתה רוצה לשלח את הבופור?

  3. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 26 מאי 2007 ב - 22:44 קישור ישיר

    בלוג קצת לא עדכני.

    כבר בשבע דיווח שניצר מקאן ש"ביקור התזמורת" זכה ב"פברסקי" (פרס המבקרים הבין לאומיים) בפרס "הקהל הצעיר" ושהוא אמור לזכות בפרס נוסף של ה"סרטן ריגארד". אני מניח שבדקות הקרובות יתפרס האם זכה שם במקום ראשון, שני או שלישי.

  4. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 27 מאי 2007 ב - 0:22 קישור ישיר

    ועוד שתי הערות טכניות.
    1. הטקס הוא ב9:30 שעוןישראל שזה 8:30 קאן.
    2. הבלוגר שחשוד עליך כמי שיש לו מיידע פנימי חשוד עלי כסתם אחד שפשוט לא מבין מה קורה בקאן. הוא כותב ש"קמרה דאור" הוענק (ולא יוענק) ל"קונטרול" וזה אומר שנדמה לו שאם "קונטרול" זכה בקטגוריה שבו מתמודדים במאי סרט ראשון אז הפירוש הוא שהוא זכה גם ב"קמרה דאור" שניתן לבמאי של סרט ראשון. זה הכל.

  5. דני 27 מאי 2007 ב - 0:31 קישור ישיר

    אני מאמין ש"בופור" הוא הסרט הכי ראוי לאוסקר (לא רק זר), ולא יעזור כלום!

  6. הפינגווין 27 מאי 2007 ב - 1:19 קישור ישיר

    אני מאמין שימים קפואים היה הסרט הכי ראוי לאוסקר (לא רק זר) בשנה שעברה ולא עזר לי. 🙂

  7. גיל 27 מאי 2007 ב - 2:25 קישור ישיר

    הבחור בפרמייר כבר שם לב שטעה והטעה ולכן כבר תיקן/ מחק בקו את הכיתוב המטעה.

    ולסתום בלחיצה : פרס המבקרים נקרא כמדומני פיפרסקי ולא פברסקי

    והאם ראית, יאיר, את השגותיי לגבי הסרטים הישראלים הנצפים ביותר בעשורים האחרונים.ראה שם.

  8. גיא אורבניאק 27 מאי 2007 ב - 2:36 קישור ישיר

    אלקריב תמיד היה מבקר דווקאי שנותן תמיד ביקורת הפוכה משאר המבקרים
    אז מה הפלא שהוא קטל את זודיאק
    הייתי מתפלא אם זה היה להיפך

  9. ליאור 27 מאי 2007 ב - 5:27 קישור ישיר

    הוא קטל את "שר הטבעות" באחת הביקורות היותר מגוחכות שקראתי אי פעם. הסיבה העיקרית: אין סקס. אני מזהה דפוס?

  10. רותם 27 מאי 2007 ב - 8:18 קישור ישיר

    מה קשור אוסקר וראוי?
    ומה קשור יאיר אלקריב לביקרות קולנוע?

  11. יקיר אלקריב 27 מאי 2007 ב - 9:09 קישור ישיר

    לא, אני פשוט מנסה להבין איך זה עובד. יש מין אגודה סודית כזאת של חנונים שהולכים יחד לסרטים "פדנטיים" שמתארים "פרוצדורה" ו"מעקב דקדקני" ואחר כך מחנים יחד את הסקייט-בורדים שלהם ומתכנסים מאחורי דוכן הפרוזן-יוגורט המקומי כדי לתקוע סיכות בבובה שלי מעל מדורה של חוברות קומיקס ישנות? באמת: כמה ריק צריך להיות עולמו הרגשי של אדם שזוכר ודואב עדיין עדיין את הביקורת שלי על "שר הטבעות"?

    לגופו של עניין: זודיאק חרא סרט: ארוך, משעמם, לא טעם ולא ריח. לא נותן לו שבועיים על המסכים. מצד שני, הוא תפור על אלופי טריוויה מהפרברים, מהסוג ששורץ כאן. למה? אולי כי הגיבור הוא מין קריקטוריסט שלומפר, אפרפר ולוזר. המממ, מעניין כמו מי?

    מישהו אמר פילם-נואר? נו, בלי וייס אובר? בלי פאם פאטאל? בלי שחור-לבן? עם ארבעה בלשים במקום אחד? בילי ויילדר בטח מגחך בקברו.

    הההקבלה לחוויה של "שואה" (אגב, חרא של סרט בעיניי, ולנצמן הוא שוטה מוכח)היא דמגוגיה זולה. כמו בכל דיון, שליפת טיעוני שואה היא ההוכחה הבדוקה ביותר לחולשת התיאוריה.

    ולמגיב אורבניאק: לחשוב שאני לא מבין בקולנוע זה דבר (אידיוטי) אחד, אבל להטיל ספק ביושר המקצועי שלי זה דבר אחר. אם היית מפרסם את ההגיג הנחשל שלך בעיתון מודפס ומופץ, היינו נפגשים בבית-משפט. מצד שני, זה היופי של בלוגים: כל אחד יכול לכתוב מה בראש. גם כשהראש ריק.

    רק לידיעתך, טכנית אני לא יכול לחכות כדי לראות מה כולם כותבים ואז לכתוב את ההפך כדי להיות "דווקאי", מפני שכל הביקורות המרכזיות מתפרסמות באותו שבוע ואין לי שום דרך לדעת מה מבקרים אחרים חשבו ויכתבו.

    וכן, אני דבק באמונתי שקולנוע צריך בראש ובראשונה להיות בידור, ושאנחנו באים כדי ליהנות. חבל שהאמת הפשוטה הזאת, שהיתה נר לרגלי האבות המייסדים, נחשבת היום לעמדה מיושנת וחתרנית.

    רוה ליקיר: תודה על התגובה. בוא אבהיר את עמדתי: אין הגיון בחזית ביקורתית אחידה, התרעמותי לא היתה על מה שחשבת על הסרט. אני מאמין לך שחשבת שזה חרא סרט. אני רק הצטערתי על האופן בו נומק החרא. חשבתי שהגיע לסרט הזה יותר. וגם טיעון הבידור מציק לי, כי יש המון סוגים של בידור. אני, למשל, התבדרתי ב"זודיאק" מאוד ואני משתוקק לצפות בו שוב כי זיהיתי בו איזשהו קוד, חוקיות פנימית (האופייניים לכל סרטיו של פינצ'ר) שמאפשר לקרוא אותו ביוךר מאופן אחד. וכן, אצטרך לעשות את זה במהרה כי אני מסכים זה סרט לא ימצא את קהלו ויעוף במהרה. חבל. מתוחכם מדי.

  12. כאן קאן 27 מאי 2007 ב - 9:18 קישור ישיר

    ההתלהבות כאן סביב מבקר התזמורת היא עצומה.
    אני חייב להגיד לכם ראיתי את הסרט בהקרנה בשבת וזה פשוט סרט יפיפה ומדהים. גם עשיר גם כייפי וגם מבחינה קולנעית עשוי בצורה פנטסטית.
    בתור אחד שעוקב במשך שנים אחרי כל הסרטים הישראלים שיוצאים מקרוב זה ללא ספק הסרט הטוב ביותר שנעשה פה בעשור האחרון. וכן למרות שבופור הוא סרט טוב זה סרט הרבה הרבה יותר טוב.

  13. james newton howard 27 מאי 2007 ב - 11:29 קישור ישיר

    מר אלקריב היקר:
    אנשים פה, ובראשם כותב הבלוג, העלו נגדך מספר טענות מוצדקות ונכונות. ואתה, במקום לענות באופן ענייני, תוקף אותם ובועט לכל עבר כמו ילד קטן שמנסה להתגונן מחבורת בריונים. אז אל תתפלא אחר כך שלא לוקחים אותך ברצינות.

  14. רון 27 מאי 2007 ב - 12:33 קישור ישיר

    למר יקיר אלקריב
    אין דבר יותר פאתטי מעיתונאי שמתחיל לקחת את עצמו ברצינות.

  15. דן ברזל 27 מאי 2007 ב - 12:34 קישור ישיר

    יקיר אלקריב – אם אתה כבר פה כדי לענות למשמיצים נודניקים שביקורות עבר שלך רודפות אותם בחלומות, הייתי שמח לשמוע את הצד שלך לסיפור הזה:
    http://cinemascope.co.il/?p=86#comment-801

  16. יקיר אלקריב 27 מאי 2007 ב - 12:56 קישור ישיר

    ל-13:
    נו, אז עכשיו אני אמור לקבל שיעורים באתיקה מטוקבקיסט שאין לו אפילו מספיק אומץ כדי לחתום על התגובות שלו בשמו?

    וליאיר: יותר מכל דבר אחר, "זודיאק" (כמו "אינלנד אמפייר", המכעיס והאופייני אפילו יותר) הוא גחמה פרטית של זכר לבן מהאלפיון העליון, שבטוח שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב. אני רואה את חובתי הראשונה כמבקר – לפני מיקום הסרט במשבצת ההיסטורית שלו ובטח שלפני הניתוחים המלומדים – להזהיר את הקהל מסרטים כאלה. אני מאמין לך שהתבדרת מ"זודיאק" ושאתה משתוקק לראות אותו שוב – אבל במישור הצרכני הביקורת חייבת לשקף את הבעייתיות והקושי שלו, כדי שלא ייקלעו אליו אנשים שכל רצונם היה לראות סרט, אתה יודע, ככה ב"סבבה", ומצאו את עצמם מתבאסים בגלל מבקר ששרף להם ערב(שלא לדבר על 70 שקלים).
    זה אולי ההבדל בין כתיבת אישית בבלוג פרטי, שבו אתה מתכתב עם כמה טיפוסים מסוגו של הווארד, לבין עיתון מסחרי עם תפוצה מפלצתית. אם היה לי שקל על כל קללה שספגתי מאנשים ששלחתי לסרטים שהיו נפלאים בעיניי (אגב, כולל "בופור") הייתי משדר עכשיו מאחוזתי הפרטית בסנטה-מוניקה.

  17. יקיר אלקריב 27 מאי 2007 ב - 13:12 קישור ישיר

    ל-14:
    וואלה? איזה עומק!איזו מקוריות! אתה יודע שלא כל מה שכתוב בפתקים שאתה שולף מעוגיות המזל הוא בהכרח נכון, נכון?

    ל-15: כן כן, קראתי את הטיעון שלך כבר אז, כשפרסמת אותו, ואם אנחנו כבר כאן:
    אתה טועה ומטעה כשאתה קובע שדוגמה החלה כחצי-בדיחה. היא החלה כמניפסט שמחבריו לקחו אותו ברצינות.והיו אפילו כמה סרטים טובים ("האידיוטים") שהופקו במסגרתה. גם הטרילוגיה (האדירה, לדעתי) של פון-טרייר (שהיא דוגמה כמעט "טהורה") מוכיחה שמורשתה לא מתה. לגופו של עניין, אתה תהיה פשוט חייב להאמין לי שלא היה לי מושג אז ש"רוקדת בחשיכה" יהיה מחזמר, ורוח הנבואה באמת נחה עלי לרגע.

  18. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 27 מאי 2007 ב - 13:20 קישור ישיר

    לאדון אלקריב.
    אם כבר אתה מגיב בבלוג הזה, אז מן הסתם אתה נימנה על קוראיו. ואם אתה נמנה על קוראיו אתה אמור לדעת ולהבין את המנגנון הבסיסי שפועל כאן ושהוא אופייני לכל בלוג. אז זה הולך כך. ברגע שהבלוגר מסמן מטרה ונועץ בה סיכה, מיד קופצים כל שוטי הכפר ומבלי להקדיש ואפילו שניה של מחשבה, מוציאים את הסיכות שלהם ומתחילים את ריקוד הדקירות. בסיטואציה כזו לנסות להסביר ולהתעמת על דעה, משול לניסיון לחסום את אוהדי ביתר ירושלים מלהכנס למגרש אחרי שכבר גמלה בליבם ההחלטה להסתער.
    זה בהקשר הפרוצדוראלי ובאשר לעניין עצמו (לא ראיתי את הסרט המדובר) ובהקשר כללי.
    למרות שאתה טוען לו, אין מושג כזה שנקרא "מבין קולנוע" זה פשוט קישקוש לשמו כי אם אני אטען שאתה לא מבין קולנוע איך בדיוק תוכיח (ועוד משפטית) שאתה כן מבין??? בכל מקרה. "צ'ינה טאון". אין וואיס אובר. אין פאם פאטל. אין שחור לבן. אז לדעתך זה אומר אין "פילם נואר"??????? או מלוויל?

  19. james newton howard 27 מאי 2007 ב - 14:02 קישור ישיר

    סתום בלחיצה – בוא נבחן רגע את הגישה שלך:
    ברגע שיאיר (להלן "הבלוגר") מביע דעה על משהו, אתה אוטומטית חייב להגיב בבוטות, אפילו אם אינך מבין בנושא, כשכל מטרתך היא לחרחר מריבה ולהעליב. אז אני מעדיף את "ריקוד הדקירות", כהגדרתך.

    וליקיר – הפכת את הדיון הזה למלחמה אישית במגיבים, ואתה מפסיד פה בענק. וללא כל קשר לביקורות העבר שלך שהועלו פה באוב, הביקורת שלך על "זודיאק" היתה רדודה ושידרה חוסר הבנה בסיסי. נדמה שכה התעצבנת מבחירת הנושא של הסרט, שהתעלמת לחלוטין מהעשייה הקולנועית שלו. אם בבואך לכתוב ביקורת קולנוע כל מה שעומד לנגד עיניך זה להרחיק את הקוראים שלך מסרטים שאינם "סבבה", אז אין לך מקום בעיתון רציני (עד כמה שמקומון "תל אביב" מתיימר להיות כזה).

  20. יובל 27 מאי 2007 ב - 14:02 קישור ישיר

    לסתום בלחיצה – ב-"צ'ינה טאון" אין פאם פאטאל?! יש לך מושג על מה אתה מדבר או שכהרגלך בקודש אתה מגבב מלים בתקווה שאיך שהוא יצא לך משפט הגיוני באמצע?

  21. יקיר אלקריב 27 מאי 2007 ב - 14:07 קישור ישיר

    זהו, התגובה האחרונה שלי כאן, ורק כדי להעמיד דברים על דיוקם:

    ב"צ'יינה-טאון" מופיעים שלושה מאפיינים מרכזיים של פילם נואר: בלש שהוא זאב בודד, וייס-אובר (של גיטיס) ויש בהחלט פאם-פאטאל, הלא היא אווילין קרוס ("היא אחותי, היא בתי") הטראגית.

  22. הפינגווין 27 מאי 2007 ב - 14:16 קישור ישיר

    בתגובה 21, אגב, מופיע ספוילר רציני לצ'יינה טאון.

    כאן קאן, אם אתה כבר שם, תוכל באמת לומר האם "ביקור התזמורת" מכיל מספיק לא-אנגלית בכדי להתמודד על אוסקר לסרט הזר?

  23. גיא אורבניאק 27 מאי 2007 ב - 14:27 קישור ישיר

    מבקר עם יושר מקצועי לא היה מגלה ספויילרים לסרט
    גם אם סביר להניח שכל מי שנמצא בבלוג הזה ראה כבר את הסרט המדובר

  24. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 27 מאי 2007 ב - 14:30 קישור ישיר

    לכל המבינים.

    1. למי שלא מבין קרוא. לא הגבתי כלפי יאיר (עובדה שלעניין הפילם נואר -סגנון אווירה-אני נוטה להסכים איתו) אלא כלפי תופעת הרפלקס המותנה אצל המגיבים כאן ומכיוון שגמל לא אמור לראות את הדבסשת שלו, אז על מה בדיוק אתם מתקוממים?

    2. לא זכור לי "וייס אובר" בצ'נהטאון (אבדוק) בכל מקרה משפט אחד באוף לא אומר "וואיס אובר" וכדי להיות בצד הצודק והבטוח הוספתי מלוויל שלא יהיה ספק.
    3. ואם כל אשה שמופיעה בסרט בלשי היא "פאם פאטל" אז מן הסתם יש לי חור בהשכלה כי לאוולין קרוס ב"צינה טאון" אין מאפיינים של "פאם פאטל" מה לעשות.

  25. דן ברזל 27 מאי 2007 ב - 15:30 קישור ישיר

    ל-17: פה זה לא וואלה או ynet, ולאנשים כאן יש שמות. לך למשל קוראים יקיר אלקריב, ואנו מכבדים אותך בהתאם (חלקנו, בכל אופן) ופונים אליך בשמך, ולא במספר הסידורי של התגובה שלך. אז אנא ממך, אמץ את חוקי הבית להבא. זה יותר נחמד, אני מבטיח לך.

    לענייננו: אתה מוזמן לקרוא שוב את "שבועת הצניעות" של פון טרייר ושות', שמנוסחת עם אוברטונים פארודיים מאוד גלויים. אתה גם מוזמן לקרוא ראיונות עם חברי הקבוצה מהתקופה בה הם צילמו ושיחררו את סרטיהם, ולהיווכח שכולם, לרבות פון טרייר, הצהירו מראש שאין להם שום כוונה להתמיד בדוגמה, אלא רק ללמוד ממנה כלים חדשים (שאותם, כפי שכתבת, פון טרייר מיישם היטב גם בסרטיו שאינם נמנים על סרטי הדוגמה).

    עכשיו, באמת לא נותר לי אלא להאמין לך ששרתה עליך רוח נבואית, ושלא היה מדובר בהתקף מגלומניה הזוי. אז ראשית – אני מבקש את סליחתך.
    אבל זה כבר מעלה סוגיה בעייתית לא פחות: כיצד יתכן שכתב מקצועי לענייני קולנוע לא ידע בזמן יציאת "האידיוטים" בארץ כי סרטו הבא של פון טרייר עתיד להיות מחזמר בכיכובה של ביורק? אם אני, אזרח מן השורה, ידעתי את זה בזמנו, האם זה לא חושף חוסר מקצועיות מצידך?

  26. עופר ליברגל 27 מאי 2007 ב - 16:20 קישור ישיר

    לא כל אישה בפילם נואר היא פאם-פאטל, אבל אוולי קרוס היא בהחלט כזאת: 1. מסתירה סוד, מסתורית באפון כללי, הרבה פחות תמימה ממה שנראה 2. משתמשת במיניות שלה כדי לפתות את הגיבור ובכך מקרבת אותו לכישלון. 3.בלונדינית.

  27. ליאור 27 מאי 2007 ב - 17:29 קישור ישיר

    מר אלקריב, תודה על הההשמצה. בכיף. אתה בטח מאלה שחושבים שכל מי שאוהב "שר הטבעות" או "מסע בין כוכבים" או בכלל קומיקס הוא חנון מחוצ'קן שלא יודע להבדיל בין וגינה ומנגה. מאוד נאור. סטריאוטיפים זה מעולה, למה לא. הרי כולנו בני האדם מקשה אחת. ואם אני זוכר ביקורת שלך אז אני מניח שהיא כן עשתה את העבודה במידה מסוימת, למרות שזה היה דרך פרובוקציה. ואין זה לקשר ללהבין קולנוע או לא (אגב, למי שטען שאין כזה דבר: יש ועוד איך, מספיקות עשר שאלות טריוויה כדי לדעת), אלא לניתוח של סרט לפי פרמטרים לא ענייניים, לפחות לדעתי.

  28. יצחק 27 מאי 2007 ב - 23:03 קישור ישיר

    יש כבר נתונים לגבי הפתיחה של השודדים בארץ? האם יפורסם נתון שכולל את יום רביעי? עדכונים מכולם יתקבלו בברכה…

  29. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 28 מאי 2007 ב - 0:40 קישור ישיר

    לליאור שיש שחושב שיש מושג כזה של "להבין קולנוע" ואפילו יש לו 10 שאלות טריוויה להוכחה (מה?). אז הנה עופר ליברגל מנסה להוכיח את מה שאתה טוען ופורט את ה"פאם פאטל" למרכיבים. אז עופר. הבעיה עם מרכיבים שהם לא השלם (היה מנוע?) והקביעה "פאם פאטל" כן/לא לא מגיעה מזה שתרוץ לספר ותבדוק את המרכיבים אלא בראש וראשונה ממה שאתה רואה על המסך, ממה שאתה מרגיש, מהדרך שבה הדמות מתנהגת ודברים כאלה. אז אוולין קרוס היא לא "פאם פאטל" פשוט מפני שהיא לא הטיפוס (היא פגיעה, היא מסתגרת, היא מתנשאת, היא קרירה ועוד ועוד ועוד) של ה"פאם פאטל" וזה בלי להסביר. אבל זה בסדר, מן הסתם אתה ואלקריב מגיעים מאותו המקום, אלה שקראו יותר מידיי ספרים והכירו פחות מידיי א/נשים.

  30. ליאור 28 מאי 2007 ב - 3:00 קישור ישיר

    אין לי עשר שאלות טריוויה ספציפיות. הנקודה שלי היתה שכן ניתן לראות אם מישהו מבין בקולנוע או לא (בוא נגיד מעבר לממוצע). אם מישהו נשאל, סתם לדוגמה, מי כתב את התסריט לצ'יינה טאון ולא יודע, או מי ביים את צ'יינהטאון וגם לא יודע, מבחינתי הוא לא מבין בקולנוע. זה לא ממש מסובך. אבל עזוב, זה ממילא שטח אפור. כי מה זה "מבין בקולנוע" בדיוק? הרי יש כל מיני רמות. וגם הכל יחסי. אני למשל לא מבין בקולנוע כמו נחמן אינגבר. אני גרגר חול ליד הידע העצום שלו. אבל יחסית לצופה הקולנוע הממוצע אני כן מבין יותר.

  31. עופר ליברגל 28 מאי 2007 ב - 9:19 קישור ישיר

    לסתום בלחיצה-
    פגיעה, מסתגרת, קרירה, מתנשאת- התוכנות האלו, חלקם לפחות מצויות גם בפאם פאטל בסרטים כמו "הנץ ממלטה", "השינה הגדולה" ו"הליידי משאנחיי". מבחינה עלילתית, אוולין קרוס היא ללא ספק באה על תקן פאם פאטל ומתוך מודעות לז'אנר בו הסרט עוסק. זה שהיא דמות אמביולנטית ומרובת סתירות קשור לתסריט של טאון, לבימוי של פולנסקי (ולדעת שהם כתבו וביימו את הסרט קשור בלדעת טרוויה יותר בהבנה בקולנוע, לדעתי) למשחק של דאנווי וכך שכפילם נואר מאוחר, ניסו לתת לדמויות מימד עומק נוסף להיותם מייצגות מיתוס. בנוסף, קודם ננת את בילי וילדר לדוגמא למי שמתהפך בקברו עם הזכרת "זודיאק" כפילם נואר. בלי קשר לעובדה שוילדר מעולם לא הגדיר את סרטו כפילם נואר והתבדח מספר פעמים על כך שלא ידע שהוא פועל בז'אנר הזה, כמה מן הסרטים של וילדר המוגדרים כפילם נואר עונים על הקריטיונים שלך לכך? "ביטוח חיים כפול" מן הסתם, אבל חוץ ממנו, האם ב"סוף שבוע אבוד" יש פאם פאטל והסרט עוסק בעולם הפשע, או שזה כך ב"קרנבל הגדול?" האם נורמה דזמונד היא "פאם פאטל" (לדעתי כן, אבל היא רחוקה מן ההגדרה הזו הרבה יותר מאוולין קרוס)"?

  32. לני ריפנשטאל 28 מאי 2007 ב - 14:15 קישור ישיר

    בעניין צ'יינטאון:
    1. אוולין מאלריי (קרוס) היא האם-אימא של הפאם-פאטאל. 2. אין בסרט הזה שום ווייס-אובר של הבלש המספר, אבל לעומת זאת כל הסרט מסופר-מצולם מזווית ראייתו של הבלש (גיטיס), וזה אותו דבר. 3. הסרט אומנם בצבע, אבל הוא נפתח בתמונות סטילס בשחור-לבן כהומאז' לסרטי הפילם-נואר השחורים-לבנים. 4. דווקא שלושת הפרמטרים הללו הם לא בהכרח הפרמטרים החשובים או העיקריים של פילם-נואר. למה שלא תלכו ללמוד קולנוע באיזשהו מקום חוץ מסינמה-סיטי?

  33. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 29 מאי 2007 ב - 0:36 קישור ישיר

    הו הנה מגיע לו עוד חכם מהחוג לקולנוע בדמות הלני הזו ומפגין את הידע האוטומטי שלו. אז לפני שהחוכם הזה גונב לי תמקום בסינמה סיטי (זו הרי הכוונה האמיתית שלו)בוא נכניס קצת סדר בבלגן.

    יאיר כתב בפוסט שלו "ואחד הפילם נוארית הסבוכים המרתקים והחידתיים של העשור האחרון" לא צריך להיות ממוחה גדול לקולנוע כדי להבין שהמשפט הזה מתייחס למוד, לטון, לאווירה ולא בא להצביע על שום בלונדינית ברקע. אבל הבוגר בית ספר לקולנוע (מבני החוג של הלני) מצא צורך ללגלג על כך בהערה בנוסח: "מישהו אמר פילם-נואר? נו, בלי וייס אובר? בלי פאם פאטאל? בלי שחור-לבן? עם ארבעה בלשים במקום אחד? בילי ויילדר בטח מגחך בקברו." – מסוג ההערות (צ"ל המטופשות) שמגיעות מהחוג הלמדני של הלני. כאן ועל מנת לנגח את ישבנו בעדינות, תהיתי האם לדעתו "צינה טאון" שאינו עומד בקריטריונים ה"וודאיים" שלו איננו "פילם נואר". מספיק היה לי לומר שזה סרט צבעוני שאין בו וויס אובר כדי לקעקע את השטות אבל ובמכוון הוספתי גם את עניין ה"פאם פאטל" משתי סיבות. האחת שאני באמת חושב שאין שם "פאם פאטל" והשניה משום שידעתי שהאמירה הזו תקפיץ כמה אנשים להביע דעה מבלי להבחין בין עובדה (סרט צבעוני שאין בו וואיס אובר) לבין משהו אחר שאיננו עובדתי אלא נתון הרבה לתחושה ("פאם פאטל"). זה מה שקרה. אז לני היודע קולנוע מהו. אאוולין קרוס היא לא פאם פאטל! למה? ככה. לא מתווכח ולא מנסה לשכנע. אני יודע שהיא לא וזה מספיק לי. אתה חושב אחרת. אז תחשוב אחרת. מה איכפת לי? תכניס לראש המלומד קולנועית שלך שלהתווכח על השאלה הזו, זה בדיוק כמו להתווכח מה זאת כוסית. וואיס אובר זה כמו לצלם מנקודת מבט? כאילו מה? הצילום מנק מבט של הגיבור מדבר אליך? תחזור למי שלימד אותך (ג'אד? הפנר? מי?) ותבקש שעור נוסף או החזר כסף. תמונות השחור לבן בפתיחה הם "הומאז"? הסרט עוסק בשנות השלושים אתה יודע שבשנות השלושים היה מצב שתמונות סטילס היו אפשריות בצבע? הומאז עלק. וסתם בקטנה. טובי הקולנוענים בעולם (אלה כמובן ששעושים ולא אלה שמדברים על), מאז ומתמיד, בסיס "הבנתם" "תפיסתם" הקולנועית נמצא בסינימות סיטי למינהן

  34. לני ריפנשטאל 29 מאי 2007 ב - 12:43 קישור ישיר

    לסתום. רק 4 דברים, כי יש גבול לויכוח עם שכמותך. 1 – להבדיל מכוסית, פאם-פאטאל זה לא מראה חיצוני, אלא תפקיד – roll – בסיפור הסרט. 2.עלה בדעתך שתמונות הסטילס בשחור-לבן בתחילת הסרט הם גם מה שאתה אומר וגם הומאז' לסרטי הפילם-נואר בשחור-לבן, או שמא האפשרות שלמשהו יהיה יותר מממשמעות אחת גדולה על שני תאי המוח שלך? 3. ווייס-אובר של מספר זה בדיוק זה – סיפור מנקודת מבטו. אתה מסוגל להבין את הדבר המסובך הזה? 4. גם טובי וגם רעי הקולנוענים למדו קולנוע, ולא משנה איפה. מה שמשנה זה שהטובים ביניהם גם הבינו מה שהם למדו, מה שלמרבה הצער לא קרה לך, וכניראה גם לא יקרה, אם לשפוט לפי העובדה שאתם דווקא מתגאה בבורותך, בחוסר השכלתך ובאי הבנתך.

  35. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 29 מאי 2007 ב - 23:06 קישור ישיר

    צודק יש גבול אבל לא מתאפק.
    "ווייס-אובר של מספר זה בדיוק זה – סיפור מנקודת מבטו."

    אז הנה אני תורם לך עוד ארגומנט מעניין, סתם כי בא לי להיות טוב.

    צילום מנק המבט של הגיבור הוא בדיוק זה – צילום של מה שהגיבור רואה.

    אתה רואה אולי אני לא ממש בור, מה אתה אומר?


השאירו תגובה