טובה ל"חסין"
האם הפיראטים של "שודדי הקאריבים" הם מטאפורה לפיראטים? הנה הביקורת שלי על "שודדי הקאריביים". ועוד בקטנה על "כלה בהשאלה", צרפתי חמודונצ'יק.
ובקשר ל"חסין מוות" של קוונטין טרנטינו:
אז מה עושים עם קוונטין טרנטינו? האם פשוט להרים ידיים ולהכיר בעובדה שזה האיש ולקבל אותו בחיבה כמות שהוא, או להמשיך לצפות שיבוא יום והוא – כמו שאומרות המורות – יגשים את הפוטנציאל שהוא בעצמו הבטיח בתחילת דרכו. מה שכן, אני כבר מוצא עצמי זה סרט שלישי מתפעל מטרנטינו מהצד, אבל מתקשה להתחבר לפרויקטים שלו. והמצב, בעיניי, רק הולך ונהייה חמור יותר: נדמה שהאיש פשוט מאבד שליטה על עצמו.
זה התחיל עם "להרוג את ביל". טרנטינו רצה לעשות סרט פעולה קליל, עמוס דם, הומאז' לסרטי הקונג-פו למערבוני הספגטי, הלך לצלם את הסרט הקטן שלו וחזר עם סרט באורך שלוש שעות, שפוצל לשני סרטים שונים. אני הרגשתי שיש כאן מאמץ יתר. בא טרנטינו, גנב מפורצי דרך אמיתיים, חיבר כמה סצינות פעולה מצוינות, כתב דיאלוגים מושחזים אבל במקום פרויקט צידי לחימום הקנה עד סרטו הרציני והמשמעותי, יצא מעין פסטיבל "להרוג את ביל" שמנסה להעמיד פנים שזו היתה יצירה קולנועית משמעותית.
ועכשיו זה קורה שוב עם "חסין מוות", סרטו החדש. טרנטינו מצליח לנצל את הבורות הקולנועית של העולם כדי ליצור סנסציה מסרט חביב ומשעשע (ומאוד אלים) אבל זניח לחלוטין, טראשי במכוון. הרעיון, אולי כבר קראתם כאן או שם, היה לחבר שני סרטים באורך שעה שיביימו טרנטינו וחברו רוברגט רודריגז לסרט אחד בשם "גריינדהאוס", שיהיה הומאז' לסרטי הטראש הזולים של תחילת שנות השבעים. אלא שטרנטינו ורודריגז עובדים בלי מעצורים ובלי אלוהים: במקום סרט באורך שעה לכל אחד, הם חזרו עם סרטים הנושקים לשעתיים. אחרי קיצוצים מאסיביים הגיע "גריינדהאוס" לאורך המשותף של למעלה משלוש שעות והסרט נכשל כלכלית באמריקה. כדי לנצל את המוניטין הבינלאומיים של טרנטינו הוחלט לפרק את הצימוד ולהפיץ את סרטו של טרנטינו, בגרסתו המלאה, כסרט נפרד. אלא שעכשיו התוצאה תמוהה: כשהוא מנותק מהכותרת הפארודית "גריינדהאוס", הממחזרת את חוויית פסטיבלי הטראש בבתי הקולנוע המיושנים והמוזנחים, לא ברור למה סרטו של טרנטינו מתגאה במראה מיושן במכוון: פילם דהוי, חומר גלם שרוט, סאונד חורק. טרנטינו מנסה לשחזר חוויה פרטית כנער שראה סרטים ירודים באיכות נמוכה. הוא לא יודע שבישראל כך נראו הסרטים האיכותיים והיוקרתיים עד ממש לא מזמן. לא חוויה שאיש כאן מתגעגע אליה ורוצה למחזר.
וכך, גם פרויקט הצידי והמבודח הזה יצא משליטה. סרט טראש זול וירוד שעולה 30 מיליון דולר להפקה? לא צריך לראות גאון פיננסי כדי להבין למה ההפקה האת כשלה כלכלית. אז כן, כהומאז' לסרטי שנות השבעים, תוך העתקה בוטה של "עקיצה בשישים שניות" ("המקורי, לא הזבל עם אנג'לינה ג'ולי", כפי שנאמר במחווה עצמית בסרט עצמו), "חסין מוות" הוא סרט מאוד מבדר. עמוס נערות במכנסיים קצרות שמדברות ומדברות ומדברות, עם סצינה אלימה אחת מצוינת באמצע, ועם סצינת מרדף מעולה בסוף הנמשכת רבע שעה. זה סרט פרטי, פנימי, סינפילי, כמעט לא קומוניקטיבי, שמציג את טרנטינו כמי שמטורף על כל תת ז'אנר זניח. הוא לא במאי, הוא מבקר קולנוע עם כשרון לבימוי. ואני עדיין מחכה שהוא יגמור כבר עם פרויקטי הצד הזניחים שלו, שהשלתטו לו על הקריירה, ויתחיל לעשות סרטים משמעותיים יותר. לחזור לעשות סרטים שאחרים ירצו לחקות, במקום להפוך לחקיין של סרטים אחרים.
מתוך "פנאי פלוס" של אתמול.
"יעקב דרור".. ענק
את "חסין מוות" עוד לא ראיתי (זה ישתנה בקרוב, אל דאגה) אבל בנוגע לפוטנציאל של טרנטינו אני מוצא את עצמי לא מסכים. טרנטינו כבר עשה סרטים משמעותיים באמת, ולא, אני לא מדבר דווקא על "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה" (הנפלאים) אלא דווקא על "ג'קי בראון" ו"להרוג את ביל".
"ג'קי בראון" היה סרט בוגר ואף נוגע ללב על אהבה בין שתי דמויות שחלף זמנן (והליהוק המבריק של פם גריר ורוברט פורסטר תרם לכך לא מעט), סרט מכמיר על התבגרות וחלוף הנעורים.ואילו "להרוג את ביל" הוא יצרת המופת של טרנטינו שבמסווה של סרט קליל (לכאורה) שהמחיש בראוותנות (אבל כזו שיש מאחוריה המון כישרון) את יכולתו של טרנטינו לקחת חומרים זולים ופאלפיים וליצור מהם סרט בוגר ומרגש, טרגדיה של ממש, עם דמויות עגולות וכתובות לעילא, דמויות משנה מעוצבות להפליא ששורטטו להפליא בעפרון רישום קל בידו של צייר רב כישרון, ויצירת סצינות מרגשות של ממש (כל סצינת המפגש בין הכלה לביל, למשל) וזאת מבלי לוותר על הקריצה ההומוריסטית לעבר החומרים שמהם נוצר כל הפסטיבל הצבעוני ששמו "להרוג את ביל".
מבחינתי היה שווה לסבול הרבה מאד סרטי פאלפ ירודים (ובואו נודה: חלק גדול מהם לא באמת ראוי למאכל אדם) רק כדי שיבוא גאון אחד ויצור מהם את האופוס ויונדי שלו. וזה בדיוק "להרוג את ביל" – אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שראיתי כמה וכמה פעמים בקולנוע (בשבוע אחד), ומי יודע כמה פעמים מאז במכשיר הדיוידי הביתי שלי (בווליום גבוה במערכת, כמו שהסרט הזה אמור להיראות ולהישמע).
"להרוג את ביל" הוא – מבחינתי – יצירת מופת לכל דבר, ומבחינתי טרנטינו כבר עשה את סרטו המשמעותי. כל מה שיעשה מעכשיו הוא רווח נקי.
טרי טרי וסופי בהחלט ממה שזה נראה:
קרן רבינוביץ נסוגה מתמיכתה בסרטו של אייל סיוון
http://www.film-e-good.org.il/frames.asp
יאיר, תקרא ל"שודדי הקאריביים 3" בכל שם תואר מכוער שתרצה (כי הרי זה הטרנד החם בימינו אצל המבקרים, לא כן?), רק לא "משעמם".
רוה לאיתי: אקרא לו "פיני". אבל רק כדי שזה יהיה שם קוד למשעמם. הסרט הזה שיעמם אותי. אם הוא היה מהנה הייתי מריע לו. לא חיפשתי בו איכויות, ניואנסים, פולמוס וסאבטקסט. חיפשתי אקשן, בידור וכיף. ייחלתי לשינה הגונה בסרט, אבל לצערי הגעתי רענן ונאלצתי לבהות בסרט בשעה שאני שומע את שערותיי מאפירים מזקנה. אבל אם נהנית, מה אכפת לך מדעתי.
אפרופו סרטי טראש –
לפני כמה לילות נתקלתי באחד מערוצי הסרטים בסרט של צ'רלס ברונסון. הסרט הוא אמנם זבל פשיסטי טהור, אבל מסקרן אותי לאיפה נעלם צ'רלס ברונסון? הוא מת? אושפז בבית משוגעים? פרש לקריירה של מוכר דונאטס?
מי יודע ויוכל לסייע בידי לפתור את התעלומה? יאיר – אולי אתה?
רוה לרון: מה קרה, ניתקו לך את הגוגל? משאלת המוות של צ'רלס ברונסון כבר התגשמה. הוא מת.
רון אתה צוחק נכון?
תעלומה בעידן האינטרנט? אין דבר כזה
http://www.imdb.com/name/nm0000314/
אני מוכרח להודות שמצאתי את עצמי חושש לפתע מ"חסין מוות" של טרנטינו. אני יודע שלא הרבה יסכימו איתי, אבל בעיניי הבנאדם רק התדרדר מסרט לסרט. כלומר, הסדר הכרונולוגי של סרטיו, הוא בדיוק כסדר החיבה שאני רוחש להם. מה שאומר, שהסרט החדש יהיה עוד פחות טוב מכולם. וכאשר הוא מנותק מחבלי הלידה של אמא גריינדהאוס ומאחיו הזומבי, נדמה לי שהתיאוריה שלי תהפוך למציאות. לכן, נדרתי לצפות רק בגריינדהאוס המלא, כמו שהתכוונו המשוררים.
ובעניין הפוטנציאל של QT, האם סרט מלחמת העולם השניה שלו יהווה את אותו מיצוי מיוחל?
http://www.imdb.com/title/tt0361748/
נ.ב.
נשגבת מבינתי הידיעה כי הצלחת, יאיר, להשתעמם בקאריביים, אבל להנות מ"כלה בהשאלה" המייבש (לינק עליון).
תודה לכולם.
הוא נפטר ב-30 לאוגוסט 2003.
יהי זכרו ברוך.
יש לי תחושה לגבי טרנטינו שיש בו משהו עצלני, לא מחייב, מן פחד שמלווה אותו לאחר ג'קי בראון הלא מוערך מספיק והוא בוחר ללכת למקומות הקלים יותר, ולא להשקיע יותר מדי. ראה ערך 2 הפרקים שהוא ביים לCSI שהיו מוצלחים מאוד וחכמים, אבל מבחינת מניעים של הדמיות- ממנו והלאה. ולכן זה כיף שמישהו כבר צועק המלך הוא ערום.
עד היום אני זוכר שקראתי את הרשימה של אריאל הרשפלד בהארץ על KILL BILLונשארתי נבוך, לא ראיתי את מה שהוא אומר. אני ראיתי סרט שהוא כבר יותר מדי מגניב ורודף אחר יצירת אייקונים חדשים או חידושם של אייקונים ישנים ובדרך איבד את הדמיות שלו לדעת. הפחד שלי הוא מהסרט מלחמה הזה שיהפך ללחישות מלחמה של ג'ון וו הכושל משמים והבזיוני להחריד, אבל מצד שני יש תחושה שקוונטין חכם מספיק לא לפול לכל המלכודת האלו
ראיתי את הסרט Inglorious Bastards המקורי ויש עם מה לעבוד (ויש נאצים להרוג!) וכאשר טרנטינו מקבץ מספר שחקנים באותה סצנה ונותן להם לעשות אינטרקציה כלשהי זה בדרך כלל יוצא טוב, ובסרט הזה יש חבורת Misfits שנמצאת ביחד כל הזמן.
אז לפי IMDB כבר חתומים מייקל מדסן וטים רות', תוסיפו לזה עוד כמה שחקנים מעולים מהזן הטרנטינואי/האחים כהנאי ודיאלוגים כתובים היטב כמו שקוונטין יודע לעשות ויש מצב לסרט מעולה.
אני עומד על דעתי ש"קיל ביל 2" הוא אחד מהסרטים הטובים ביותר של הסרטים האחרונות!!! ואני לא מבין מה לא אהבו בו!
בענייני הממזרים המחפירים וטרנטינו בכלל:
א"ש – נדמה לי שאתה טועה, אין מדובר ברימייק. יש לי הוכחות (בערך).
http://www.everythingtarantino.com/inglorious_bastards/
יוני – חלק מהכיף פה הוא שלאנשים שונים יש דעות שונות, וכולם מתווכחים בהנאה. ושוב אני אחזור על העובדה שאין דבר כזה "קיל ביל 1" ו-"קיל ביל 2". זה סרט אחד, כולנו יודעים למה הוא פוצל, והדרך המהנה והנכונה ביותר לצפות בו היא כיצירה אחת שלמה.
ולדעתי, "קיל ביל" הוא הסרט הכי פחות מוצלח של טרנטינו, מה שלא סותר את זה שהוא סרט טוב באופן כללי. פשוט, אחרי שלושת הראשונים, ציפיתי להתקדמות מאוד ספציפית אצל טרנטינו והיא פשוט לא שם. לא אהבתי בסרט הרבה דברים, אך זה נראה לי מיותר להפוך אותם לרשימה סתמית.
(ואני חשבתי לתומי שכולם כאן הלכו לקון של עין הדג…)
נראה לי שכולם, כולל המלך יודעים שהוא עירום. זה אולי כל החן והיופי בסרטים שלו, כולל האחרון.
לאורון – ברור שטרנטינו לא יעשה רימייק אחד לאחד, הוא הרי עובד בצורה רוחבית – סרט אחד שמהווה מחווה לז'אנר של סרטים מאוד מסויימים.
את העלילה הכללית הוא ישמור, אבל לשאר הוא כבר יתן טיפול אישי שנובע מהזווית של החיבה הפרטית שלו לסרטי הguys-on-a-mission.
נדמה לי שבספר ישן עליו שנקרא King Pulp הוא נתן מספר סרטים שהוא מחבב במיוחד, ו"ממזרים מחפירים" הוזכר שם.
מי יתן ויום אחד לקוונטין יגמרו תת-תתי-הז'אנרים שהוא כל כך אוהב והוא יחזור לעשות קולנוע ולא פוסטרים (וזה בטח יקרה אחרי שהוא יעשה סרט מחווה לסרטים אירוטיים שהוא אהב בילדותו (בשני חלקים כמובן))
ז'אן קלוד בריאלי מת.
‘חסין מוות’ הוא סרט קליל ולא חשוב אבל אולי אחד המהנים שראיתי. לא ממש סרט אימה,
יותר מחווה סוחפת לסרטי ה – car chase movies
(Vanishing Point ו Death Race 2000 ). כמה עצוב מקומם וחבל שאנחנו לא מקבלים את הדאבל פיצ’ר. בסוף הסרט יש הרגשה חזקה של עוד ואם אפשר ישר לוורידים.
טרנטינו חוזר עם הנאה טוטאלית.
אני לא ממש מבין את הביקורת שלך על 'חסין מוות'. אתה מופתע שטרנטינו ממחזר/ עושה הומאז'? הרי כל סרטי של טרנטינו הם הומאז'. 'כלבי אשמורת' הוא לא העתקה בוטה? הרי הוא בעצמו נתן רשימה של סרטים מהם הורכב הסרט בניהם אף 'היצור' של קרפנטר, סרטיו הראשונים של ג'ון וו, סרטי שוד נוספים ועוד. היום כבר די ברור שהמקוריות של טרנטינו היא בליצור סרט חדש וקולי שמורכב מאוסף סרטים שהוא אוהב. גם ב'ספרות זולה' הוא גנב מפורצי דרך אמיתיים, גם אז הוא לא התבייש לציין בראיונות מאיזה סרטים מורכב הסרט, בין-היתר גם סרטי פשע מהגל החדש. כל עניין הטרנטינו זה הומאז' קולי מגניב ופוסט מודרני, לא? גם סרטו הבא הוא הומאז' לסרטי מלחמה. זה ממש לא התחיל מ'קיל ביל' ואני לא מבין איך טרנטינו יכול להפסיק לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. הרי לפי כל רשימת סרטיו אפשר כבר להגיד שזה רק מה שהוא יודע לעשות. בגדול אני חושב שהבעיה האמיתית היא שאחרי 'ג'קי בראון' הסרטים שלו פשוט הפכו שטחיים מבחינה תסריטאית ואולי זו הבעיה האמיתית. יכול להיות פשוט שמטרנטינו אנחנו מצפים ליותר מסתם רכבת הרים גם אם היא מהנה בטרוף.
רוה להארטלי: מופתע? לא. מופתע שזה יצא בינוני. "כלבי אשמורת", סרטו הטוב ביותר עד כה לטעמי, היה גניבה בוטה מרינגו לאם שבעצמו היה גניבה בוטה ממלוויל, עם גניבות מגודאר, והותואה היתה מופלאה. הוא גנב מכולם והצליח ליצור משהו חדש, לחלוטין בעל אופי משלו. בראש ובראשונה הוא הוכיח שהוא תסריטאי מצוין (ולא רק דיאלוגיסט מוכשר). גם "רומן על אמת" היה תסריט משובח וחכם להפליא (שהושמד על ידי טוני סקוט האנלפבית). וכך גם חלקים מתוך "ספרות זולה". אבל "להרוג את ביל" ו"חסין מוות" הם אך ורק להטוטי סגנון ריקים עם דיאלוגים משעשעים. אין בהם, בעיני, את התחושה של אמנות גדולה, המורכבת מקולאז' או פסטיש של חלקי יצירות קודמות, אלא סתם צביעה לפי מספרים מסרטים שרוב הצופים לא מכירים. זה או עצלנות או התנשאות. ואני מניח (או מקווה) שההתמהמהות של טרנטינו עם סרטו המשעותי הבא, "בסטרדס" או לא, היא כי הוא מבין שכדי ליצור סרט בעל חשיבות, צריך גם להגיד בו גם משהו בעל משמעות. ואת זה, מלבד הלל לפטיש כפות רגליים, לא מצאתי ב"להרוג את ביל" וב"חסין מוות".
סליחה על הבורות
אפשר לקבל את רשימת הסרטים שהוא גונב מהם?
"ההרג" של קובריק-סבבה, אבל מי זה רינגו לאם?
אני רואה את הגדולה של קוונטין בתסריט ובעיצוב האומנתי המעניין, אבל מישהו ראה באחד מהסרטים שלו תנועות מצלמה מרתקות? העושר החזותי נגמר בעיצוב אבל אין סצינות וורטואזיות כמו אצל זה פלמה, סוקרסזי ושפילברג.
אז במה הוא גדול?שמשהו כבר יסביר
דוגמאות לעושר סגנוני אז, בסרט הזה לדוגמא הג'אמפ קאטים המכוונים. ההילוך איטי מכמה כיוונים. וזה רק מה שעולה מזכרוני כרגע, צפייה שנייה תניב יותר.
ובלי קשר, יש אומן שלא גנב מאמן אחר? זה מצוי בבסיסה של כל אומנות , הכל נעשה הכל נאמר, השאלה היא איך אתה לוקח את מה שעשו לפניך ועושה ממנו משהו חדש ושלך. "רכבת נכנסת לתחנה" היא לא גניבה מציורים ראליסטים? או יותר גרוע מהמציאות עצמה?
אני לגמרי התייאשתי מטרנטינו, הוא נדמה לי כחובב קומיקס ובי מוביז מושבע שיודע רק לגנוב ממקורות אחרים ולא מסוגל לייצר שום אמירה מקורית בעצמו. וחמור מזה, העובדה שהסרט שלו עלה 30 מיליון דולר היא חתיכת הצהרה פוסט מודרנית.
ועכשיו, לאחר שראיתי את "חסין מוות" (אין כמו הצגות אחר התהריים של יום שישי ביס פלאנט) אני יכול לומר שטרנטינו רק משתבח.
"חסין מוות" אינו סרטו הטוב ביותר (את התארים הללו אני שומר ל"ג'קי בראון" ו"להרוג את ביל") והוא ללא ספק סרט ביניים שנעשה בין סרטיו ה"עיקריים" – אבל איזה סרט ביניים משובח.
כרגיל, טרנטינו מצליח לרקוח מהחומרים הפאלפיים שהוא אמון עליהם מרקחת אינטיליגנטית שמצליחה גם מעבר לכל הפאן (והסרט הזה הוא פאן טהור) אפילו לומר משהו על מעמד האשה, ואני יכול להבין את אלה שטוענים שטרנטינו הוא במאי פמניסטי. מבחינה זו הוא בהחלט ממשיך את הקו של "להרוג את ביל" ו"ג'קי בראון". וכמובן, חובבי קולנוע ימצאו בסרט הזה (כמו בכל סרט של טרנטינו) מישור התייחסות מענג נוסף הרווי בציטוטים תרבותיים. "חסין מוות" עמוס בהם ומהווה מעבר לתענוג האמיתי שהוא מספק כחוויה קולנועית גם חידון טריוויה קולנועי משובח ביותר. פשוט ללקק את האצבעות מהסרט הזה.
fun fun fun! אני צועק בשמו של טרנטינו. אני יוצא מ"חסין מוות" והמחשבה הראשונה שעולה לי, ברגע הראשון שאני יכול לחשוב, כי כל החושים שלי היו עסוקים בהנאה צרופה עד אותו רגע, היא: הבנאדם הזה פשוט מת על מה שהוא עושה!
טרנטינו לא רוצה להיות גודאר. לדעתי הוא היה אומר שגודאר זה בסדר, אבל כשאתה רוצה באמת להנות…לך לראות טרנטינו. כשאתה רוצה שהמח יעצר, יעבור למציאות אחרת, כשאתה רוצה שהצפיה החושית תהיה חזקה מזו של הראש…לך לראות טרנטינו.
מחכה לפעם הבאה.
אני לא חסיד של האיש וסרטיו אבל אני חייב להגיד יש לו את ה"קוואם" הוא פשוט מגניב !!
אתמול ראיתי את "חסין מוות " ודעותי מעורבות . מצד אחד , צודקים המקטרגים שטוענים כי הסרט ארוך מדי , וכחלק מ"דאבל פיצ'ר" שהופרד בלידתו מאחיו התאום (שנראה אגב מעט פחות מוצלח ) הסרט נראה קצת מתוח נמרח ומנופח מדי . עצבן אותי גם החשיבות העצמית המגלומנית של טרנטינו שדואג מדי פעם להכניס הומאז'ים לסרטיו שלו ( הנעימה מ"קיל ביל" צילום "כלבי אשמורת ") למרות זאת יש לי סימפטיה לחסין מוות יותר מסרטיו ה"גדולים " אולי בגלל שהוא כזה קטן , חסר חשיבות ותוכנן מלכתחילה כמנת ביניים לפני אפוס מלה"ע המדובר שטרנטינו מתכנן כבר שנים
טועים אלו שחושבים כי חסין מוות הוא אוסף של גימיקים ותו לא. ממש כמו ב"ג'קי בראון" אולי סרטו הטוב של טרנטינו , הסרט מדבר על הזדקנות , על חיים בעבר , על נוסטלגיה וכמיהה לעבר ובעיקר על העצבות שבלהיות זקן ומגניב בעולם צעיר ומגניב עוד יותר .
המסר הזה מועבר הכל בסגנון הצילום , בפסקול עד לליהוק ( לא פלא שהכוכב הגדול של הסרט הוא קורט ראסל שלא הופיע בשובר קופות כבר למעלה מעשור )
ובעיקר בתסריט.
אה ועוד דבר – גירל פאוואר!!