17 יוני 2007 | 23:41 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

העין

נדמה לי שזה הפריים שאני הכי אוהב מבין כל הסרטים שאי פעם ראיתי בימי חיי:

i've seen things you people wouldn't believe

נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “העין”

  1. shatzlan 17 יוני 2007 ב - 23:58 קישור ישיר

    שוב מזכיר לי עד כמה אני חייב כבר לראות מתישהו את הסרט הזה!!!

    BTW- רק תודות לחיפוש הציטוטים של ימד”ב הצלחתי להבין איזה סרט זה P:

  2. רמי 18 יוני 2007 ב - 0:40 קישור ישיר

    מוזר כמה שהעין ניראת אנושית ונורמלית בבידוד כזה, אבל אם הייתי צריך לשחזר מהזיכרון איך הפריים נראה בסרט הייתי אומר שהיה משהו הרבה יותר אפל ומעוות בתמונה.

  3. הבלתי נסלח 18 יוני 2007 ב - 1:07 קישור ישיר

    אני לא רחוק ממך, רק שהפריים האהוב עליי הוא של העין הנצבעת שוב ושוב בצבעים מלאי קונטרסט ב”2001- אודיסאה בחלל” (כנראה מקור ההשראה העיקרי של רידלי בשוט הנוכחי).

  4. סתום בלחיצה (לשעבר ח.ל) 18 יוני 2007 ב - 1:08 קישור ישיר

    מה סרט בראש שלכם? זה לא מהפירסומת לטיפות עיניים “סטילה” שרצה עכשיו בטלוויזיה?

  5. אריקול 18 יוני 2007 ב - 3:03 קישור ישיר

    אני מניח שלא אחדש פה ממש למבקרי הבלוג הקבועים, אבל בשביל השניים שלא יודעים, ההמתנה הארוכה כל כך לצאת המהדורה המחודשת של ‘בלייד ראנר’ בגרסתו האולטימטיבית (מאז 2002 Mind You, בה ייחלנו למהדורת 20 השנה החגיגית, שבוששה), תסתיים ממש השנה באזור אוקטובר עם יציאת הבוקס-סט המהמם הזה.
    The light that burns twice as bright burns half as long…
    אחחחח

  6. אלון 18 יוני 2007 ב - 7:49 קישור ישיר

    המארז החדש נשמע מדהים, ואמור להגיע עם 5 דיסקים, זה בהחלט הסרט שאני הכי מחכה לו השנה, יותר מכל סרט בקולנוע. והתוספות נראות מצויינות.

  7. דרורית 18 יוני 2007 ב - 9:42 קישור ישיר

    אם אני לא טועה גם בהתחלה של קונטקט יש משהו דומה.
    ולא מזמן ראיתי שוב ב-THS תוכנית הג’אנק החביבה עלי ב”אי” את הסיפור העגום של שון יאנג, כולל הסיפור התמוה על איך שהיא ניסתה להתקבל לתפקיד של catwoman.

  8. רון 18 יוני 2007 ב - 10:23 קישור ישיר

    אבי נשר מקבע את מעמדו כממשיך דרכם של ג’ורג’ עובדיה ומנחם גולן.
    היום ביקורת קטלנית של אורי קליין ב”הארץ”, שבו הוא טוען שלנשר יש בסרט בכל זאת הישג אחד: הוא הצליח לחלץ משחקנית נפלאה כמו פאני ארדן משחק גרוע.
    זה אגב, יכול להסביר את סירובה להגיע להקרנת הבכורה של הסרט.

    רוה לרון: הייתי מנסח את הכותרת לידיעה אחרת: “אורי קליין מקבע את מעמדו כעוכר הקולנוע הישראלי”. הרחבה בהמשך היום.

  9. אריקול 18 יוני 2007 ב - 11:15 קישור ישיר

    יאיר אשם. עכשיו בלייד ראנר חזר לי לראש ולא מרפה. וגם מחזיר שתי סוגיות מעניינות לדיון:

    1. האם 1982 מנקודת מבט רטרוספקטיבית באמת הייתה שנת אפס רגע מכונן בקולנוע האמריקאי ?האם הייתה שנה כזו משמעותית מאז ?

    השנייה בוא תבוא…

  10. אריקול 18 יוני 2007 ב - 11:28 קישור ישיר

    2. האם מאז בלייד ראנר הצליחה הוליווד, ליצור עוד רגע קולנועי מורכב ואפקטיבי כל-כך, העוטף את הצופה בצורה כל כך טוטאלית; במוסיקה, בעיצוב, באנושיות שבו, מבחינה מדעית, נרטיבית, טקסטואלית וסאב-טקסטואלית, מהיבט אל-זמניות הסרט, בגבולות החדשים שהוא מציע בין המציאות לדמיון, במיתולוגיות השזורות בו ביד עדינה, ואפילו בהייפ שנוצר סביב הפקתו ? אתמהה…

    (כל היבט פה היה מודגם יפה בלינקים מרתקים, אבל איכשהו המערכת פה מסרבת לקבלם. דם איט)

    רוה לאריקול: פוסט 1982 הוא מאלה שמחכים במחסנית לבצורת הטקסטים הבאה שלי. מקווה שאזכור להעלות אותו לפני ש-2007 תסתיים. ולגבי סרט נוסף: אין מתחרה ל”בלייד ראנר”, ביחוד למי שתפס אותו בזמן אמת (אני! אני! אני!). אבל סוף שנות התשעים העניקו כמה חוויות קרובות למדי לגיקים שהיו ב-1998 בגיל בו אני הייתי ב-1982: “דארק סיטי” ו”מועדון קרב” הם שני סרטים שהופקו בהמון כסף, הכניסו מעט מדי כדי להיחשב להיטים, והפכו למושאי פולחן עבור דור. באופן מצומצם ולואו-טקי יותר (אבל שקול מבחינת הז’אנר והפילוסופיה), גם “דוני דארקו”. “עיר אפלה” של אלכס פרויאס הוא המוצר ההוליוודי הכי קרוב ל”בלייד ראנר” – מבחינת החיים-שאחרי הסרט – שאני מכיר.

  11. עדן 18 יוני 2007 ב - 13:41 קישור ישיר

    AICN מריצים כבר הרבה זמן את פרוייקט 1982 שלהם ומתייחסים כל פעם לסרט אחר.

  12. רז 18 יוני 2007 ב - 13:54 קישור ישיר

    ליאיר: לחוויה הגיקית שמעטים ראו בשנות ה-90 הייתי מוסיף את “מה קרה בגאטאקה” של אנדרו ניקול. הוא אמנם זכה להערכה בעיקר בזכות הרמה הרעיונית-מילולית, אבל לטעמי בדיונים עליו נוטים להחמיץ מאוד גם את הרמה החזותית* שעם מעט מאוד טריקים ממוחשבים והרבה שימוש חכם במבנים קיימים הצליחה ליצור עתידנות קולנועית שיש לה גם תחושת רטרו וגם הרבה מאוד רלבנטיות.
    וכמו “בלייד ראנר”, גם הסרט הזה נוצר על ידי במאי שהגיע מתחום הפרסומות.

    * ויש להוסיף: גם הספקול נהדר.

    רוה לרז: צודק לגמרי. שמא נוסיף לכך גם את “פיי” של ארונופסקי? זו היתה רשימת הקיטורים הקבועה שלי בסביבות 98′ על קוצר הרואי של המפיצים בארץ – “פיי”, “גטקה” ו”עיר אפלה” – שלא הגיעו להקרנות בארץ. אני מצרף להם גם את “סולאריס” של סודרברג מ-2002.

  13. Itai 18 יוני 2007 ב - 15:06 קישור ישיר

    וואי… זה מ”בלייד ראנר”?! איך אהבתי את הסרט הזה!

  14. גל-Z 18 יוני 2007 ב - 17:43 קישור ישיר

    אני בכלל טענתי שלא נעשה סרט מד”ב אמיתי מאז “גטיקה”. אני אומר טענתי, כי אז הגיע “הילדים של המחר” וטרף את הקלפים.

  15. רני 18 יוני 2007 ב - 20:34 קישור ישיר

    פריים אדיר, סרט אדיר. וגם אני מתגאה בעובדה שתפסתי את הגדולה שלו בזמן אמת. ראיתי אותו בפעם הראשונה בשנת 1982 בקולנוע “תל-אביב” הענק (עם הטאג ליין “מחסל עם רשיון” שהוצמד אליו) ויצאתי נדהם כי היה לי ברור שכרגע ראיתי יצירת מופת שעוד תלווה אותי שנים רבות. הביקורות הקטלניות שהופיעו בימים שחלפו בעיתונות המקומית הוכיחו לי שלמבקרי התקופה לא היה מושג בקולנוע. לאחר מכן עוד הספקתי לטחון את הסרט בקולנוע “פריז” ובקולנוע “תמוז” כמה וכמה פעמים, וכמובן שגרסת הדיוידי שלו מפארת את המדף שלי. אבל אני מחכה בקוצר רוח לבוקס סט החדש שמן הסתם יטחן עד דק במערכת הביתי שלי ברגע שינחת אצלי.

    אגב, מישהו שם לב פעם לקשר שבין העין הענקית המסיימת את “2001: אודיסאה בחלל” לזו שפותחת את “תפוז מכני” ושהשפיעה גם על “בלייד ראנר” וגם על “דו”ח מיוחד”?


השאירו תגובה ל - רון