30 יוני 2007 | 08:39 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

ראיון עם ראיין פלק, הבמאי של "חצי נלסון"

“חצי נלסון” ישודר היום (שבת) ב-21:30 בערוץ יס 1, ויוקרן בשבוע הבא בפסטיבל ירושלים. הנה ראיון טלפוני שקיימתי בשבוע שעבר עם במאי הסרט.

פורסם ב”פנאי פלוס”, 27.6.2007

“חצי נלסון” היה אחד הסרטים הכי מדוברים בסצינת הפסטיבלים העולמית ב-2006, אחרי בכורתו בפסטיבל סאנדאנס לפני שנה וחצי. הוא נבחר לתואר סרט השנה על ידי לא מעט איגודי מבקרים, ושני הראיינים שעמדו בראשו – הבמאי ראיין פלק והשחקן ראיין גוסלינג – זכו בעשרות פרסים ומועמדויות. השיא היה במרץ האחרון: גוסלינג ושאריקה אפס, שני השחקנים הראשיים בסרט, זכו בפרסי האינדיפנדנט ספיריט (האוסקר של הקולנוע העצמאי), ולמחרת הגיע גוסלינג לאוסקרים, שם הוא היה מועמד על הסרט, לראשונה בקריירה הקצרה אך המפוארת שלו. וכמו שאתם יכולים לדמיין, אם זה סרט מעט מחוספס ואלטרנטיבי שזוכה לשבחים בכל העולם, יש סיכוי טוב שהמפיצים בארץ יתעלמו ממנו. אז הנה ההזדמנות לעשות תיקון ולהשלים את הפער: “חצי נלסון” ישודר בבכורה ארצית בערוץ יס 1 במוצאי שבת הקרובה ב-21:30. כל מי שאין לו יס או שרוצה לראות את סרט הבכורה המרשים הזה על מסך גדול יוכל לעשות את זה שבוע אחר כך, כשהוא יוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים (שם יוצג תחת השם “תפיסת נלסון”).
את זה שראיין גוסלינג הוא אחד השחקנים הצעירים המרשימים כרגע, נדמה לי שהעולם כבר הבין. הוא היה נפיץ ב”המאמין”, הסרט המצוין של הנרי בין, על הנער היהודי רווי השנאה עצמית שמחליט להפוך לניאו-נאצי. והאינטנסיביות הטראגי-רומנטית שלו הפכה אותו למושא תשוקתן של נערות בוכיות ברחבי העולם כשכיכב לצד רייצ’ל מקאדמס ב”היומן”, הסרט שלא רק חיבר את הזוג הזה לכמה שנים טובות (הם נפרדו באחרונה), אלא גם חשף את גוסלינג לדור האם.טי.וי. וכך, עם הצלחה אמנותית לקהל בוגר מחד, והצלחה קופתית לבני נוער מאידך גיסא, גוסלינג, מורמוני קנדי בן 26, קיבל הצעות בשפע. אלא שהוא העדיף להסתגר עם בת זוגו בבית ולא לרוץ מאתר צילום אחד לשני. “עדות שבורה”, סרטו האחרון בו הוא משחק מול אנתוני הופקינס, היא ההפקה ההוליוודית הראשונה שלו מזה שנתיים.
ובשבוע שעבר, בעודי מחייג לברוקלין לתפוס לשיחה את במאי סרט, ראיין פלק, אני מקבל הודעת טקסט שגוסלינג – תראו מה זה מקריות – מתהלך על אבן גבירול בתל אביב, ממש מתחת לבית שלי. אבל פלק מגן על השחקן שלו ולא מוכן לתת את הטלפון שלו, למרות שהוא מסתובב מרחק עשרות מטרים ממני ברגע זה ואם הייתי מנתק את השיחה לניו יורק הייתי יכול להשיג אותו בריצה (אם כי לא הייתי יודע ממש מה אעשה איתו כשאגיע אליו). “הוא לא אוהב להתראיין”, אמר פלק. תרגום: תניח לו.
אתה בן 31, גוסלינג היה בן 25 כשצילמתם את הסרט. ובכל זאת הוא היה המנוסה יותר מבין שניכם. זה יצר מתח? הוא נראה טיפוס די אינטנסיבי שיכול בקלות להתפוצץ בעצבים. איך היה לעבוד איתו?
“הוא היה ילד טוב. והוא באמת מאוד מפוקס בעבודה שלו, וזה גם גרר כמה רגעים של מחלוקת בינינו, אבל בכל פעם שלא הסכמנו על משהו פשוט דיברנו על זה ומצאנו דרך לפתור את זה. לא היו ריבים על הסט”.
חצי נלסון” מספר על מורה צעיר וכריזמטי (גוסלינג) המלמד היסטוריה לכיתה ח’ בבית ספר בשכונת מצוקה שחורה. הוא גם מאמן נבחרת הבנות בכדורסל. והוא גם ג’אנקי שמכור לקוקאין וקראק. כשאחת התלמידות תופסת אותו מסטול מקראק בשירותים נוצרת בין השניים ידידות. אבל תקציר של “חצי נלסון” עשוי ליצור תחושה שיש כאן סיפור מלא ושלם של גאולה או אבדון, ולא ממש. יש כאן יותר עיון בעולמן של שתי דמויות הפוכות ומנוגדות שמגלות בעצם שהן אמנם קורבנות של מערכת, אבל שיש בידיהן יותר כוח לשינוי ממה שנדמה להן. זה סרט ריאליסטי לירי, “המושפע מהקולנוע של שנות השבעים, ומיוצרים כמו האל אשבי וג’ון קסאווטס”, אומר פלק.
למה “חצי נלסון”? זה נשמע שם לסרט התאבקות.
“הסרט מלא כל כך הרבה רמזים ודימויים שחשבתי שיהיה קל לפענח את השם. תפיסת חצי נלסון בהתאבקות היא כזו בה אחד לופת את השני מסביב לצוואר, אבל היריב עדיין יכול להשתחרר ממנה. להבדיל מתפיסת נלסון מלאה ממנה אי אפשר להשתחרר. זה מתחבר לכל העיסוק של הסרט במאבקים היסטוריים ומעמדיים”.
דן, גיבור הסרט, מלמד את הילדים מושגים כמו דיאלקטיקה, מאבקי כוחות, מנגנוני ייצור, האפארטוס של המעמד השליט. הוא בעצם מלמד אותם תיאוריה מרקסיסטית מתחת לאפה של מנהלת בית הספר.
“זה יותר מזה. הוא מתחיל בפילוסופיה של הגל, ממנה אנגל ומרקס פיתחו את התיאוריה שלהם, אבל הוא מפתח את זה הלאה לכיוון הזן, היין והיאנג. הרעיון הוא שכל השינויים ההיסטוריים נוצרו כתוצאה ממאבק בין שני כוחות מנוגדים”.
קראתי שההורים שלך העניקו לך חינוך מרקסיסטי בבית.
“זה לא בדיוק שהם היו מרקסיסטים, הם פשוט באו מהסיקסטיז, והם היו מאוד פעילים בתנועות נגד המלחמה ובתנועות לשיוויון זכויות. אבא שלי הקים אתר אינטרנט קטן ופשוט בשם dialectics4kids.com, והוא מפרסם שם תוכניות לימוד איך להסביר לילדים מה זו התיאוריה הדיאלקטית ואיך היא משפיעה על ההיסטוריה.
זו המלכודת הגדולה של דן, גיבור הסרט. מצד אחד הוא עובד עבור מערכת החינוך, כך שהוא חלק מהממסד השולט והמדכא. מצד שני, הוא בעצמו קורבן של אותו ממסד והוא מנסה להעצים את התלמידים להילחם בממסד, שזה בעצם בעצמו. הרעיון הזה של מורה להיסטוריה, שהוא איש טוב לב, אבל מכור לסמים ורווי הרס עצמי, הוא הברקה. זה מבוסס על מישהו שאתה מכיר?
“זה לא מבוסס על מישהו ספציפי. זו דמות שנולדה מהתסכול שלי, מהתסכול של הדור שלי. ההורים שלנו הצליחו להפסיק את מלחמת וייאטנם, הצליחו לעשות שינוי. ועכשיו יש מלחמה בעירק ואנחנו לא מצליחים לעשות כלום. יש תחושה גדולה של חוסר אונים. מכאן נולדה הדמות של דן, מישהו שמנסה לעורר אחרים לצאת לרחובות, אבל הוא לא מיישם את התורה של עצמו אלא עסוק בהרס עצמי”.
“חצי נלסון”, מספר פלק, הופק בתקציב של קצת פחות ממיליון דולר ב-23 ימי צילום. זה התקציב וכמות ימי הצילום של סרט ישראלי ממוצע, אני מספר לו. זו הפקה משותפת של פלק ושל בת זוגו, אנה בודן. הם כתבו את התסריט יחד, הוא ביים והיא ערכה. חברים מהחוג לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק עבדו איתם על הסט. הלהקה הקנדית המשובחת ברוקן-סושאל-סין, סיפקה את הפסקול, בו מופיע גם בילי בראג. “לא היה לנו הרבה כסף להשקיע בפסקול אבל היה לנו מזל וכל מי שרצינו הסכים לקבל מעט כסף. כולם התגייסו לסרט. אפילו ראיין גוסלינג קיבל את שכר המינימום של האיגוד על הסרט ולא את הסכומים הרגילים שלו”.
קראתי בראיון שכנער רצית דווקא להיות מבקר קולנוע ולא במאי.
“זה נכון. נורא אהבתי לקרוא ביקורות קולנוע. אבל אין לי את הסבלנות לשבת ולכתוב וללמוד ולנמק. ויתרתי על זה די מהר”.
ואיך היתה החוויה לקרוא מבקרים אחרים כותבים על הסרט שלך?
“זה היה מעניין. היה לי את המזל שהרבה מבקרים אהבו את הסרט, אז זה היה מרתק לראות איך כל אחד רואה את הסרט באופן קצת אחר, לקרוא את הפרשנויות של כל אחד. מאוד נהניתי לקרוא מבקרים שאני מעריך כבר שנים מנתחים את הסרט שלי. אבל גם היו ביקורות גם פחות טובות, ולמרות שזה היה מעניין בשבילי לקרוא גם אותם, אני חייב להגיד שזה גם קצת פגע”.
ומה הלאה?
“אנחנו נתחיל הקיץ לצלם את הסרט השני שלנו.זו גם הפקה עצמאית. הסרט נקרא ‘שוגר’ שעוסק בקבוצת בייסבול ברפובליקה הדומיניקנית”.
אבל אני גם קורא שקיבלתם לא מעט ג’ובים לעבד ספרים לאולפנים.
“כן, יש לנו שני ג’ובים שאנחנו עובדים עליהם שהם הפקות גדולות יותר. זה אחרת לכתוב סרט עבור אולפן הוליוודי. זה כאילו לא פרויקט שלך, אתה לא שולט בו. אבל זה מאפשר לנו להתנסות בסוגים אחרים של סרטים”.
איך נראית העבודה שלכם? אתם חיים יחד וכותבים יחד. איך אתם מחלקים את העבודה?
“אנחנו מתחילים בלדבר על המבנה, ליצור יחד שלד של כל הסיפור שאנחנו שלמים איתו. ואז אני יושב לכתוב דראפט ראשון, וכל כמה דפים אני נותן לאנה לקרוא ולתת את הערותיה”.
זה לא יוצר מתח בזוגיות לקבל ממנה כל הזמן הערות על העבודה שלך?
“לא, זה בסדר. זה נכון שזה לא כיף לקבל ביקורת אבל אין לי בעיה עם הביקורת שלה כי היא לרוב צודקת”.

נושאים: ארכיון

7 תגובות ל - “ראיון עם ראיין פלק, הבמאי של "חצי נלסון"”

  1. סטיבי 30 יוני 2007 ב - 11:13 קישור ישיר

    נא לצטט את הראיון לאנשי פסטיבל ירושלים שתרגמו את שם הסרט לשם מוטעה (בניגוד לסתם לא-מדויק).

  2. עניין של שם:
    מה באמת בער להם שם בירושלים לתרגם (שוב) את שמו של הסרט באופן הזה? לפחות הפסטיבל, הוא שיאפשר לי לצפות סוף-סוף בסרט המדובר. הבמאי נשמע (או בעצם נקרא) לי כמו מישהו שפועל מתוך תשוקה ורצון להגיד את מה שיש לו להגיד. עכשיו אני בהחלט לא ארשה לעצמי לפספס את הסרט. ובעיניי, אין פסול בשם “חצי נלסון”, עם או בלי קשר לנעילה המפורסמת מעולם ההיאבקות.

  3. p.h. 1 יולי 2007 ב - 1:08 קישור ישיר

    ראיתי את הסרט לפני חודשיים בdvd ואתמול הזמנתי כרטיס לירושלים. עד כדי כך טוב. אם מישהו רואה את גוסלינג ברחוב שיגיד לו לבוא להקרנה.

  4. יניב אידלשטיין 1 יולי 2007 ב - 10:00 קישור ישיר

    ראיתי אתמול ב-yes.
    מדכא תחת.

  5. גיא אורבניאק 1 יולי 2007 ב - 14:04 קישור ישיר

    אני אוהב ריאליזם
    נניח, את הסרטים של האחים דארדן אני דיי מעריץ ואני גם מאוד אוהב (או יותר נכון אהבתי) את סרטיו של מייק לי ואי אילו יוצרים ריאליסטים עכשווים אחרים.
    ראיתי אתמול את “נלסון” ומה אומר ומה אגיד ?
    את האמת..
    סרט דיי מחור**.
    הוא משעמם ,מבחינה תסריטאית הוא ממש גרוע -האלמנטים המרכזיים חוזרים על עצמם 100 פעמים ואין שום התפתחות עלילתית של ממש,הסרט מתחיל סתם ונגמר סתם .
    המשחק של גוסלינג טוב אבל בנוי על יותר מדיי מאניירות (שזה אשמתו של הבמאי ולא של השחקן ) ,המשחק של שריקה אפס סתמי לחלוטין , הפנים שלה לא מביעות כלום ואני לא מבין את ההתלהבות ממנה.
    הסרט היה יכול להיות מכווץ בקלות לאורך 35 דקות מכיוון שזהו בדיוק הנפח התסריטאי שלו.
    אין לי כוונה להרגיז אף אחד בביקורת שלי , אני פשוט מרגיש שעבדו עליי עם ה”ההייפ” המוגזם וכתבתי את מה שהרגשתי אתמול ב04:30 בלילה אחרי שסיימתי לצפות בו.

  6. free psychic readings 17 ינואר 2011 ב - 1:16 קישור ישיר

    Only the wearer knows where the shoe pinches.

  7. Online Discounts 28 ינואר 2011 ב - 3:49 קישור ישיר

    Thanks for all of your labor on this web page. My niece delights in doing research and it’s really simple to grasp why. My partner and i notice all concerning the powerful method you make helpful tactics by means of this website and as well as invigorate contribution from some others on that concept plus our own princess is studying a lot. Enjoy the remaining portion of the new year. You’re the one performing a splendid job.


השאירו תגובה