08 פברואר 2011 | 18:12 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

גיא אונו

את סוף השבוע האחרון ביליתי בראש פינה, שם הוקרן הסרט שלי (כולם ביחד: “שרון עמרני, זכרו את השם”!) בסינמטק המקומי. נבוכותי: ב-25 השנים האחרונות – בערך מאז ששירתתי בצבא על הר ביריה – יצא לי להיות בראש פינה כמעט פעם בשנה (תמיד בנסיבות של נופש משפחתי, אף פעם לא בפסטיבל הטלוויזיה השנתי שמתקיים שם), אבל מעולם לא הייתי בסינמטק המקומי. וכבר המבנה עצמו הקסים אותי. קולנוע כמו פעם, במבנה אבן מהמאה ה-19 ששימש בעבר מפעל משי לפני שהפך לבית העם של ראש פינה, ואז לקולנוע. וגם הקהל כמו פעם. אנין כזה, אלגנטי. למעשה, כל תושבי הגליל יכולים כעת לראות סרטים או בסינמטק ראש פינה או בבית גבריאל. אני החלטתי שמעתה, בכל פעם שאני באיזור, אעשה מאמץ לראות שם סרט. המקום ממש מצא חן בעיניי. אם אתם תושבי הצפון, הנה התוכניה שלו. יש גם סקציה של סרטים מסחריים, וגם חלק סינמטקי מובהק.


אבל לא על זה באתי לספר לכם, אלא על משהו אחר. במוצאי שבת גשום, הגעתי לאולם כדי לראות מי בא לצפות בסרט שלי, ולהפתעתי ראיתי כמות מפתיעה למדי של צופים יוצאת מהאולם, מהסרט שזה עתה נגמר. הסרט: “גיא אוני” של דן וולמן. שאלתי את אביבה שפט, מנהלת הסינמטק, והיא איששה את תחושותי: “גיא אוני” – המספר את סיפורה של המושבה ראש פינה בראשית ימי ההתיישבות בה – הפך ללהיט לא קטן בלוקיישן עצמו. הסרט מוקרן כמה פעמים בשבוע מזה ארבע שבועות, באום המכיל 220 מושבים והביא אליו כבר כ-1,800 צופים. אני מבין שגם בבית גבריאל הוא הולך לא רע.


===============


בימים הקרובים אתם תשמעו ותקראו לא מעט על הסרט שלי. הוא יוקרן ביום שישי ב-12:45 בצהריים על מסך גדול בסינמטק תל אביב, וביום שני הקרוב (14.2) ב-22:00 תהיה בכורתו הטלוויזיונית ביס דוקו, הערוץ שמימן חצי מהסרט. חפשו איזכורים לסרט בחדשות ערוץ 2, “סופשבוע” של מעריב, “רייטינג”, “פנאי פלוס”, “בלייזר”, “ג’רוזלם פוסט” וגלי צה”ל. אלה המקומות שאני יודע עליהם. אולי יהיו נוספים. וביום שלישי הבוקר הרפתקת הסרט התיעודי הראשון שלי תהיה מאחורי. צריך להתחיל לחשוב על פרויקט חדש. יש למישהו רעיונות?


===============


ובגלל שהייתי בסוף השבוע בגליל, החמצתי את פתיחת הרטרוספקטיבה המאוד מסקרנצ של ג’ון ג’וסט, שהתקיימה בסינמטק תל אביב. ג’וסט היה אמור להיות באירוע הפתיחה של הרטרוספקטיבה בתל אביב בשבת. והערב הוא אמור להיות בסינמטק ירושלים. הוא הגיע? אני ממש סקרן לפגוש אותו, ומי שהגה את הרעיון לערוך לו מחווה הבריק. זה מדהים, שכחתי מג’וסט לגמרי. אי שם בסוף שנות השמונים-תחילת שנות התשעים ג’ון ג’וסט היה אחד הבמאים הבולטים ביותר בדבר הזה שנקרא “הקולנוע האמריקאי העצמאי”, או “סצינת האינדי של ניו יורק”. פסטיבלי הקולנוע בארץ התחלקו ביניהם בייצוג הקולות העצמאים שהגיעו מהחוף המזרחי, האנטי-הוליוודי: אני זוכר שבפסטיבל ירושלים שמר אמונים להאל הארטלי, ושפסטיבל חיפה בכל שנה, במשך כמה שנים, הביא סרט חדש של ג’ון ג’וסט. סגנונית אני זוכר שהיה ביניהם דמיון מסוים, בקולנוע הנקי, הסטרילי, הקר. אבל ג’וסט תמיד היה קצת יותר קשוח וקינקי מהארטלי, ואם אני זוכר נכון הוא היה פריק של צילום סינמסקופי.


אבל אז הדבר הזה שנקרא “הקולנוע האמרקאי העצמאי” הפך בעצמו לממוסד וממוסחר ושניהם, גם ג’וסט וגם הארטלי, די נעלמו. לפחות מעיניי. אחרי הארטלי יוצא לי קצת לעקוב, בזכות הנוכחות האינטרנטית שלו וההוצאה המחודשת של סרטיו בדי.וי.די באחרונה. אבל ג’וסט נעלם לי לגמרי. והנה, מתברר שלא רק שהוא חי וקיים, הוא גם היה פעיל כל השנם האלה ויצר סרטים שפשוט החמצתי. אני מת מסקרנות לראות כמה מהם.


הנה מאמר ששמוליק דובדבני כתב על הקולנוע של ג’וסט, ורשימת הסרטים שלו שיוקרנו ברוב הסינמטקים בארץ. חוץ מ”כל הוורמירים שבניו יורק” – הדבר הכי קרוב ללהיט ארט-האוס שהיה לג’וסט, שאני סקרן לראות האם הוא עדיין בר-צפייה, 22 שנה אחרי שנוצר (ממש מול “האמת שלא תיאמן” של הארטלי ו”סקס, שקרים ווידיאו טייפ” של סטיבן סודרברג)  – יש למישהו המלצות על משהו שלו שחייבים לראות?

נושאים: בשוטף

9 תגובות ל - “גיא אונו”

  1. רז-ש 8 פברואר 2011 ב - 18:32 קישור ישיר

    רעיונות? סרט תיעודי על הפצת סרטים וקולנוע בארץ במבט היסטורי, השוואתי ותרבותי.

  2. עמית איצקר 8 פברואר 2011 ב - 18:52 קישור ישיר

    לפי מה ששמעתי מאנשים שקשורים לסינמטק, ג’ון ג’וסט לא הגיע.

  3. עופר ליברגל 8 פברואר 2011 ב - 20:56 קישור ישיר

    ג’וסט לא הגיע מסיבות בריאות של אשתו. לפי מה שנאמר, אולי יגיע שבוע הבא

  4. שי 8 פברואר 2011 ב - 22:28 קישור ישיר

    חסרים רעיונות? מעיבוד קונטמפוררי דרמטי-תיעודי ל”מדינת היהודים” של הרצל, דרך סרט תיעודי-עתידני על תוכניות מופרעות לבניינה של תל אביב בעוד שלושים שנה, ועד סרט מסע אישי בפטגוניה. רעיונות יש בדיים א דאזן.

    =================

    רוה לשי: אתה קרוב משפחה שלי שחותם בשם בדוי? שני הנושאים שהצעת נשמעים כמו שיחות שהתקיימו בביתי באחרונה. עובדים על זה.

  5. איתן-ר 9 פברואר 2011 ב - 3:04 קישור ישיר

    שיהיה בהצלחה עם הסרט שלך 🙂

  6. אורון 9 פברואר 2011 ב - 11:39 קישור ישיר

    הייתי רוצה להגיב בכעס קל לשני חלקים מהפוסט. אז קודם כל, אני מניח שזה לא בכוונה אבל יצאת קצת תל-אביבי כזה שמגיע לפריפריה ומתרשם שדווקא יש שם מים זורמים. בתור מישהו שבילה 15 שנה מחייו במקום שכוח אל באיזור המדובר לעיל, תרשה לי להסתייג מן ההגדרה שלך לפיה סינמטק ראש פינה ו/או בית גבריאל עונים על הצרכים הקולנועיים של תושבי הגליל. ממש ממש לא. את סינמטק ראש פינה אני זוכר לטובה מילדות, ראיתי שם הבאטמנים הנוראיים של ג’ואל שומאכר או כמה מקלאסיקות הניינטיז שאזכור לעד. מבנה מקסים, אנשים מקסימים, אין מה להגיד. אבל תסתכל על התוכניה שלו שלינקקת אליה ותגיד לי בכנות שהיא מכסה את כל האופציות. נניח שאני גר בראש פינה, ובא לי לראות את הברבור השחור הזה שכולם מדברים עליו. או את נאום המלך. או סרט קיץ, בקיץ. או הוליווד. או סרטים אסיאתיים ואירופאיים עכשוויים. שכח מזה. הברירות הן, והיו כך בעשר השנים האחרונות, לנסוע שעה ורבע צד לחיפה – או להוריד. נחש מה יותר הגיוני.

    הגילוי הנאות שלי בעניין הוא שעל סינמטק ראש פינה די ויתרתי לפני כמה שנים, כשהיה עוד פחות רלוונטי. אני מאושר לראות שהתוכניה שלי מעודכנת היום, אולי הגיע הזמן לחזור לשם לפעמים, בביקור אצל ההורים. היה לי פעם חלום להפוך את המקום למוקד עלייה לרגל בקרב סינפילים צפוניים, נראה לי שאוכל לזנוח אותו בשקט משום שמישהו כבר עשה זאת.

    המשפט השני בפוסט שהכעיס אותי מעט, הוא “צריך להתחיל לחשוב על פרויקט חדש. יש למישהו רעיונות?”. זה כמו שקראתי את רנן שור בראיון, מספר על פער השנים בין סרטו הראשון, “בלוז”, לבין “הבודדים”. הוא אמר שלא מצא רעיון לסרט ורק אחרי 20 שנה נתקל באיזו כתבה בעיתון או משהו. אוציא את שור מהמשוואה, משום שהוא לא כאן, ואפנה רק אליך יאיר, באופן אישי – עכשיו, כשאתה במאי ולא רק מבקר/תסריטאי, סטודנטים לקולנוע אמורים להסתכל עליך (או על כל יוצר אחר לצורך העניין) כמודל לחיקוי. תרצה או לא תרצה בכך. איך הם לא יתרגזו ש”נגמרו לך הרעיונות”? אני מקווה שלא זה המצב ושהניסוח היה בשביל הבלוג ותו לא. כי אם גם לך, כמו לרוב הבמאים בארץ להרגשתי, נגמרו הרעיונות אחרי סרט אחד, אני מכיר יותר מבנאדם אחד שיושב עכשיו בבית עם אלף ומאה הרעיונות שלו ומתבאס רצח.

    אה, ועל הסרט שלך אני מבטיח לכתוב גם ב”סריטה”, בתנאי שסינמטק ירושלים לא יבטל גם ההקרנה הבאה שתכננתי ללכת אליה, ביום א’ הקרוב 🙂

    ================

    רוה לאורון: לגבי חלק א’ – אתה צודק. הייתי אשכרה בשוק שיש שם מקרנת 35 מ”מ. אבל יותר מזה: מזה שיש קהל. לא לגברי ברור לי איך הבנת מדבריי ששני המתחמים האלה הם “מספיקים” עבור תושבי המקום (היי, אפילו כמות בתי הקולנוע בת”א לא מספיקה לצרכי העיר). אבל זה מפעל נאה, גם אם סלקטיבי מאוד (והאמת, בעידן של מגה ומולטי, אני גם מעריך יותר את הסלקטיביות). אבל יש כאן גם לקח ללמוד: אם זה עובד בראש פינה, למה שזה לא יעבוד גם בכרמיאל? וביני לבין עצמי אני אומר שמה שבאמת מלהיב אותי במקומות כאלה זה התחושה הזאת שיום יבוא וגם אני הייתי רוצה מין בית כזה של סרטים – מסך אחד ומאה ומשהו מושבים – לעצמי. זה נורא רומנטי בעיניי. אבל כנראה שזו נקודת המבט התל אביבית על חיי הכפר. לגבי חלק ב’: הויסה, דרלינג. בעוד כמה ימים יהיה לי פנאי לנשום, ולהתחיל לחשוב שתי מחשבות – א’, האם אני רוצה/מוכן/מסוגל/יכול להיכנס לעוד הרפתקאה כזאת; ו-ב’, אם כן, אז על איזה נושא הייתי רוצה להשקיע עכשיו את שלוש השנים הבאות מחיי. כמי שקורא את הבלוג אתה בוודאי מבחין שיש לי בערך 90 רעיונות בשבוע. רובם שטותיים. ויש לי כמה וכמה רעיונות קצת יותר רציניים. עכשיו צריך להתחייב. אז למה לא לעשות בריינסטורמינג עם קהילת “סינמסקופ”? יש כבר פרויקט טלוויזיוני אחד שאני מעורב בו שנולד כאן בבלוג בסקציית התגובות לפני ארבע שנים, אז אולי הגיע הזמן לעוד אחד.

  7. אורון 9 פברואר 2011 ב - 15:59 קישור ישיר

    אוקיי אז נרגעתי 🙂
    זה עדיין יאיר רוה הישן והטוב. זה שאין לו מספיק בתי קולנוע בארץ, אבל יש לו מספיק רעיונות לסרטים עתידיים.

    נראה שלקחתי את המשפט “למעשה, כל תושבי הגליל יכולים כעת לראות סרטים או בסינמטק ראש פינה או בבית גבריאל” יותר מדי כפשוטו. פעם, הקולנוע שלי, כמי שחי על הקו בין ראש פינה לקרית שמונה, היה בק”ש. אבל הוא נסגר. גם ספריית ענק הוידאו. אז נסענו לכרמיאל. לא ממש קרוב, אבל יותר מחיפה. וגם שם נסגר הקולנוע לפני המון שנים. אני בספק אם ייפתח שם משהו בקרוב. או בכל המקומות האחרים שהזכרתי.
    כפי שהסתייגתי מראש בתגובה מעל, אני מבין כעת שבקשת הרעיונות מקהל הקוראים לו נובעת ממצוקה אלא מרצון לשמוע ולשתף. אז חוזר בי. ומכיוון שרעיון לסרט תיעודי אף פעם לא היה לי, אסתפק בקריאת הרעיונות של אחרים. אתה מוזמן לחזור לנשום.

    אני, לעומת זאת, שוב הסתבכתי בגלל הפה הגדול שלי – מסתבר שגם ההקרנה הנוספת של הסרט שלך בסינמטק ירושלים נעדרת לפתע מן התוכניה האינטרנטית… מישהו כנראה ממש לא רוצה שאצפה בו. מרגיז.

    ================

    רוה לאורון: כן. משהו השתבש עם סינמטק ירושלים. אני מבואס עד עמקי נשמתי. הסרט יוקרן ביום שישי הקרוב ב-12:45 בסינמטק תל אביב. וביום שני ב-22:00 ביס דוקו.

  8. עמית איצקר 9 פברואר 2011 ב - 18:11 קישור ישיר

    תעשה סרט על מבקר קולנוע שמוטרד חזור וחזור על ידי טרול שמחליף כינויים כל הזמן:)

    ==============

    רוה לעמית: האמת, זה רעיון אדיר. סרט בשם “הטרול שלי”. זה אשכרה יהיה “קאטפיש” ישראלי. מלחיץ וקריפי. לא בטוח שלי יש את האומץ לצאת למסע כה אפל ומטריד לתוך נפש האדם.

  9. שי 9 פברואר 2011 ב - 19:18 קישור ישיר

    לא קרוב משפחה (אבל למה שם בדוי? איזו מין משפחה עברית זו, שאין בה בחור בשם שי? רדו מהארץ!), אבל גרייט מיינדז וכו’. אני מאוד אשמח לראות את אלטנוילנד (בטעות כתבתי “מדינת היהודי”) בעיבוד מודרני לקולנוע. פרידריך לוונברג חוזר לפלסטינה מאה שנים וקצת אחרי הרצל: מה ירשים אותו, מה יזעזע אותו? אילו חלומות שהרצל חלם התגשמו, ומה התקלקל או הסתבך עד אין מוצא? מה רצינו והתגשם, ומה רצינו ונותר אגדה?


השאירו תגובה