להתחיל מחדש
זהו. אני נושם עמוק ומחזיר את החיים לתלם. הסרט מאחוריי. הנה פוסט על כל מיני דברים שהחמצתי בימים האחרונים:
1.
רנן שור ייסד בירושלים חממה בינלאומית לתסריטים, שתנסה להיות אחות לחממות התסריטאות המוכרות והמוערכות של מכון סאנדאנס (באמריקה) ופסטיבל רוטרדם. האמת, אם הייתי תסריטאי מתחיל בגרמניה או בקולורדו הייתי מתמוגג מהרעיון לבלות כמה שבועות בחניכת תסריט בירושלים. אם כבר לחפש השראה, אז זה המקום, לא?
2.
שמעון אלקבץ מונה לתפקיד ראש מינהל התרבות. הוא מחליף את צח גרניט שפרש, שהחליף את מיכה יינון שפרש. יצא לי לעבוד עם צח גרניט בתקופה הקצרה בה היה ראש מנהל התרבות והתפעלתי ממנו. איך יהיה אלקבץ? לכאורה, אלקבץ נשמע מינוי הגיוני: הביאו מנהל לתפקיד של מנהל. ויש כזה ברדק בכל כך הרבה תחומים, שיהיה מעניין לראות תוך כמה זמן הוא יצליח להשתלט על כל המי-נגד-מי בעולם הקולנוע, התיאטרון, האמנות, המוזיקה והבלט. אם הוא יהיה אנרגטי וחדור מוטיבציה כמו גרניט, ורצון לשנות דברים לטובה ולא לקלקל, אולי הכל עוד יהיה בסדר. אני שומר על זכותי להיות אופטימי לעת עתה.
3.
אגב, כשחיפשתי את הלינקים הנ"ל גיליתי שבשעה טובה הוחלט להוציא את "גלריה", בגרסת האינטרנט, מתוך "עכבר העיר", שהרי לא היה שום הגיון שזה יהיה שם, והחזירו אותה לתוך "הארץ". יופי.
4.
הבשורה המשמחת של השבוע: "קרלוס" – שראיתי בפסטיבל ירושלים וחשבתי שהוא פשוט פנטסטי – יגיע ביום חמישי לערוץ 1 (לערוץ 1!), שם תשודר בהמשך הגרסה בת שש השעות של הסרט. אושר! ולכבוד המאורע, ראיין אבנר שביט את הבמאי הצרפתי אוליביה אסיאס, שמביים בדרך כלל סרטים מינוריים ואינטימיים יותר, אבל כאן הוכיח שהוא סוג של סטיבן סודרברג צרפתי, עם המון שוונג בכל סצינה.
5.
אני מחפש באינטרנט דיווחים מברלין. ומוצא את אורי קליין ("הארץ") ואת גידי אורשר (גלי צה"ל) מדווחים משם, אבל לא מוצא דיווחים נוספים. דיוויד האדסון, העורך של סקציית הבלוגים של Mubi, גר בברלין והפסטיבל שם הוא טריטוריית הבית שלו, ואפילו הוא מדווח שהפסטיבל הזה גרם למבקרים שם לפהק עוד לפני שהוא נפתח. והוא כמעט ולא מדווח משם. האם יתכן שאין שם ולו סרט אחד ששווה התעלפות והתפעמות?
6.
ובכל זאת, עדכונים מברלין:
א. ליה ון ליר קיבלה שלשום פרס הוקרה מיוחד מדיטר קוסליק, מנהל פסטיבל ברלין, על תרומתה לעולם הקולנוע והפסטיבלים. האמת, מגיע לה. והאמת, בשנים שהייתי בפסטיבל ברלין, ראיתי כמ הערצה וכבוד ון ליר מקבלת שם. בלינק: קוסליק משתובב עם ון ליר.
ב. יאיר הוכנר הודיע בברלין אתמול על השקתו של פסטיבל קולנוע ישראלי בברלין שהוא אחד משלות מייסדיו ומנהליו. המהדורה הראשונה תתקיים כבר בנובמבר הקרוב ותציג 30 סרטים ישראליים, רובם בבכורה גרמנית.
7.
עכשיו שסרטי התלת מימד הגיעו גם לפסטיבלי הקולנוע – גם וים ונדרס וגם ורנר הרצוג מציגים בברלין סרטי תעודה בתלת מימד – נשאלת השאלה מה יהיה פסטיבל הקולנוע הראשון בארץ שיציג סרטים בתלת מימד. מכיוון שקשה לי לדמיין את אולם 1 בסינמטק ירושלים עובר הסבה להקרנה דיגיטלית תלת מימדית, אני מניח שזה יקרה רק כשיפתח בירושלים מתחם סינמה סיטי החדש ושבו יתקיימו כמה הקרנות מתוך הפסטיבל. כן?
8.
עדכוני אוסקר: וואלי פפיסטר, הצלם של "התחלה", זכה ביום ראשון בפרס אגודת הצלמים האמריקאית על עבודתו בסרט. הוא ניצח את רוג'ר דיקינס, שהיה מועמד על הצילום של "אומץ אמיתי" של האחים כהן. האם יש לפפיסטר סיכוי לנצח את דיקינס גם באוסקרים?
9.
ורק אם כבר ראיתם את "אומץ אמיתי" ואין לכם בעיה עם ספוילרים קראו את השיחה של לארי מקמרטי ודיאנה אוסאנה, התסריטאים של "הר ברוקבק", על העיבוד של האחים כהן לספרו של צ'רלס פורטיס. מקמרטי, שכתב את הספר "יונה בודדה", בקיא במערבונים ובעיבודים קולנועיים לספרים, מהצד המעובד ומהצד המעבד.
10.
מאז 1995, בערך, החיים שלי מתנהלים בתל אביב על ציר עירוני שבנוי מהבניינים אותם תכנן (או היה שותף לתכנונם) האדריכל יצחק ישר, שהלך אמש לעולמו בשיבה טובה. דיזנגוף סנטר, מוזיאון תל אביב, מגדלי דוד. והבוקר אני רואה שהוא גר ברחוב הסמוך למקום מגוריי ושרונית אלקבץ היתה כלתו. תנחומיי למשפחה.
11.
רגע מוזיקלי לסיום: שימו לב לשיר הזה, שהוקלט על ידי צמד ישראלי שהשתמש אך ורק באפליקציות לאייפון, 17 במספר, כדי לנגן את כל הכלים. שימו לב לשחקן החיזוק המסתורי שגויס לטובת הקליפ:
המוזיקה והקליפ מגניבים.
יאיר, סגרת את הבלוג באנגלית?
עדכון מברלין:
עד עכשיו רק הספקתי לטעום מהפסטיבל. אבל הסרט שהכי הרשים אותי היה
Bombay Beach
של עלמה הראל (בדרך כלל במאית של קליפים).
סרט דוקומנטארי מרגש ופיוטי.
קרלוס יוקרן בערוץ 1? אתה יודע אם גם בערוץ 1 HD בגרסאת HD? אם כן זו בשורה משמחת מאוד (ומפתיעה לטובה). אם לא, אז לא הייתי רוצה לראות את זה באיכות השידור של ערוץ 1.
חזרתי מברלין היום.
הכי התרשמתי מLife In A Day של קווין מקדונלד (פרויקט משותף עם YouTube) סרט שעובד נהדר בהקרנה המונית כי הוא מוציא מהקהל כל תגובה אפשרית – מצחוק היסטרי לבכי קולני.
נהנתי גם מ Silver Bullet מבית ה Mumblecore של ג'ו סוונברג.
סה"כ לא נראה שיש שם קונצנזוס גדול או התלהבות גדולה ממשהו ספיציפי (למעט True Grit באופן צפוי והסרט התלת מימדי של וים ונדרס).
יש איזה דיבור על סרט יפני בשם Heaven's Story באורך של ארבע וחצי שעות שאנשים טענו שהייתה חווית צפיה מדהימה.
התפרסמו היום ביקורות אוהדות על הישראלים "לא רואים עלייך" ו"מבול" ונראה מה קורה עם אודם של יונתן סגל (לדעתי מוקרן מחר).
לרז-ש, זה משודר גם ב-HD ממה שראיתי בפרסומות שלהם
אז לגבי פסטיבל ברלין, אני אמנם גר בעיר אך מתברר שלא כל כך קל להשיג כרטיסים לסרטים. עם זאת, אחרי כמה ניסיונות הצלחתי אתמול לצפות בסרט במסגרת התחרות – 'סיפורי הלילה' של מישל אוסלוט. מדובר בסרט אנימציה המבוסס על רעיון מקסים – שלוש דמויות (איש מבוגר, צעיר וצעירה) יושבים בקולנוע/תיאטרון נטוש ורוקחים סיפורי אגדה חמודים. כל קטע מתחיל בפתיח קצר שבו הדמויות מדברות על הסיפור שאנו עומדים לראות ומעצבות תלבושות ותפאורות עבורו. אחר-כך אנחנו רואים את הקטע. הכל מוגש באנימציה מינימליסטית מאוד, שמבוססת על צלליות שחורות שנעות על פני רקעים צבעוניים.
ברעיון יש משהו מקסים, פשוט ותמים, וזה שזה בצרפתית רק תורם לקסם – אבל מצד שני, הסיפורים פשטניים יחסית ולא נראה שיש איזושהי התקדמות מסיפור לסיפור. כתוצאה, זה נראה יותר כמו חמישה פרקים של סדרת טלוויזיה מקסימה לילדים, ולא כמו סרט קולנוע של ממש. אה, וזה גם בתלת-מימד, אבל התלת משמש בעיקר כדי שהצלליות יעמדו 'לפני' הרקעים ולא עושה שום דבר ממש מלהיב. בסך הכל, רעיון נחמד וביצוע פחות מלהיב.