12 יולי 2007 | 00:43 ~ 80 תגובות | תגובות פייסבוק

העכברוש ששאג

סוף השבוע האחרון בבתי הקולנוע בארץ: “שרק השלישי” נגד “מת לחיות 4” נגד “רטטוי“. מי ניצח? המספרים די צמודים, אבל ההובלה היא של “שרק השלישי” שהגיע ביום ראשון (על פי בוקס אופיס מוג’ו, לא על פי מודעות ג.ג בעיתונים) ל-150,000 כרטיסים. אחריו “רטטוי” עם כ-35,000 כרטיסים ביומיים (הסרט יצא ביום שישי), ואחריו “מת לחיות 4″ עם דיווח של 33,000 כרטיסים בארבעה ימים. ו”הסודות” הגיע כבר ל-125 אלף צופים.
בגלל שאין כאן סטטיסטיקות מוסדרות של נתוני קופות ישראליים אני לא יודע עד כמה זה יוצא דופן ששלושה סרטים מוכרים יותר מ-30,000 כרטיסים בסוף שבוע אחד. אבל נראה שהיה סופשבוע צפוף באולמות.

========

“אירינה פאלם”, “אחרי החתונה” ו”קין”, סרטים מהצד שאני פחות אוהב של הקולנוע – ריאליסטי מדי, חשוף, רציני – אבל חלק מהם עשויים מספיק טוב כדי שאבלע את טעמי האישי ואסחף אחריהם. הנה שלוש ביקורות קצרצרות + טעויות הגהה.

=======

הסתובבתם בשבוע האחרון בסינמטק ירושלים ותהיתם איך הכל ייראה כשיגמרו לבנות את האגף החדש? אם הבנתי נכון, אז ככה: השטח בו נמצא בזמן הפסטיבל חדר העיתונות – בו יושבים עיתונאים, מפיקים ומנהלי פסטיבלים זרים, אוכלים תפוצ’יפס ושותים שוופס בטעמים – הוא בעצם הכניסה לאולם הקולנוע השלישי שייבנה. גרם מדרגות מאותו איזור יוליך כלפי מעלה לקומה נוספת, בו יוקם אולם וידיאו בן 50 מושבים, ולצידו ספריה אודיו-ויזואלית עם עמדות צפייה אישיות בסרטים וחומרי ארכיון. ומתוך הספריה הזאת תהיה יציאה למעין גג/פטיו לקבלות פנים המשקיף לחומות העיר. לפחות זה מה שהבנתי שהולך להיות מצפייה בסרטון הדמיה (walk-through) המתאר איך יראה הסינמטק הירושלמי הגמור בעוד שנה. זה הסרטון, וזה האתר המציג את שיפוץ הסינמטק ומציע גם לכם, תורמים יקרים, לתרום 10,000 דולר ומעלה ולזכות בכסא על שמכם באולם ההקרנה. אם היו לי 10,000 דולר הייתי תורם ומבקש שיקדישו לי את כסא 1 בשורה 11.

=========

אלק בולדווין ביים סרט לפני שש שנים, אז קראו לו “השטן ודניאל וובסטר”. כיום, כשהסרט סוף סוף מגיע למסכים באמריקה תחת השם “קיצור דרך לאושר”, מבקש בולדווין: אל תלכו לראות אותו. שמו של הבמאי שחתום עליו, הארי קירקפאטריק הוא פסבדונים. בולדווין הסיר את שמו מהסרט כבמאי וכמפיק, אבל כשחקן הוא עדיין שם.

=========

כמה כותרות ויה ג’ף וולס:

ב-2008 ייצא די.וי.די עם גרסה בת שלוש שעות ל”זודיאק” של דיוויד פינצ’ר. רוצה! כל כך אהבתי את “זודיאק” שחצי שעה נוספת ממנו נראית לי הצעה מענגת.

=========

מייקל מור vs. וולף בליצר בשידור חי ביום שני בסי.אן.אן. רגע טלוויזיוני משובח:

הוויכוח הזה המשיך למחרת (שלשום) אמל לארי קינג (חלק ראשון, שני, שלישי) ובאתר של מייקל מור. הכל כמובן נסוב סביב סרטו החדש של מור, “Sicko”, הסרט התיעודי שנכון לרגע זה אף מפיץ לא מתכנן להביא ארצה.

==========

ליאונרדו דיקפריו רוצה להגיד לכם משהו:==============

והדיון סביב הסוף של “הסופרנוס” ממשיך בלהט. הפעם מצית אותו ראיון עם צלם פרק הסיום, אליק סחרוב, שנשאל בין השאר מה אומר הבלאק בסוף הפרק. בפוסט של ג’ף וולס יש את הציטוט של תשובתו והבערה מחודשת של הדיון מה קרה בסוף. שימו לב לתגובה מספר 7. לא קונה את המסקנה, אבל היא מנומקת יפה. (כמובן שבתוך הלינק הכל מוצף ספוילרים איומים למי שעוד לא ראה את פרק הסיום). את התגובות לזה אתם מוזמנים להשאיר בפוסט המוקדש לפרק הסיום של “הסופרנוס”, שהכניסה אליו מותרת רק למי שיכול להתמודד עם הספוילרים.

80 תגובות ל - “העכברוש ששאג”

  1. האחד 12 יולי 2007 ב - 8:13 קישור ישיר

    בקשר ל”אירינה פאלם”,
    הרבה מהמרים שמריאן פייתפול תזכה עליו באוסקר לשחקנית הראשית הטובה ביותר,
    מצטרף להימור יאיר?!

    רוה להאחד: אני לא מצליח לדמיין מצב בו מריאן פייתפול תזכה באוסקר על “אירינה פאלם”. ובשם ההימור הספורטיבי, סתם כי לא הקדשתי לזה מחשבה עדיין, אני מוכן להמר שהיא אפילו לא תהיה מועמדת.

  2. ברווז גומי 12 יולי 2007 ב - 8:45 קישור ישיר

    ב”רייטינג” של השבוע דבורית מזכירה לכולם שהמילה הנכונה היא חולדה, ולא עכברוש. עוד יותר איכס.
    באותה ביקורת מופיע תקציר די תמוה של תחילת הסרט. משהו על כך שבעקבות שריפה בבית של רמי וחבריו, הם מגלים שהם מתגוררים מתחת למסעדה בפאריס.
    וכמובן שקריאת הביקורת הנ”ל אינה מומלצת לחברי חונטת דן לספוילרים שעדיין לא ראו את הסרט.

  3. ערן 12 יולי 2007 ב - 9:26 קישור ישיר

    אין. אין על הבלוג הזה! אבל בתור מי שגר בניו- יורק ופנאי פלוס לא מגיע לבקר כאן אז לא אוכל לקרוא את הביקורת על הרובוטריקים? אפשר לפרסם כאן?
    והנה משהו ששודר כאן בערוץ TCM שבטח עוד לא הגיע ארצה. סרט דוקומנטרי בן 90 דקות בו סטיבן ספילברג מדבר נון סטופ על כמעט כל סרטיו וללא מראיין. רוב האנקדוטות מוכרות וממוחזרות אבל תמיד נעים להזכר. אבל הנה משהו שלא ידעתי קודם:
    ספילברג מספר על איך שג’ורג’ לוקאס העייף והרצוץ מצילומי “מלחמת הכוכבים” הגיע לבקרו על הסט של “מפגשים מהסוג השלישי”. המום ממה שספילברג קיבל מאולפני קולומביה כדי להגשים את חזונו חשב לוקאס שסרטו שלו יכשל כיוון שלא הצליח להוציא את חזונו המלא אל הפועל.
    בו במקום מבקש לוקאס 2.5% מ”מפגשים” בתמורה ל-2.5% מ”מלחמת הכוכבים”. ואז הוא מספר שאמנם שני הסרטים הצליחו פנומנלית, אבל הוא זה שהרוויח מהסיפור ושעד היום הוא מקבל כסף מהעסקה הזאת. מרתק, לא?

  4. האחד 12 יולי 2007 ב - 9:39 קישור ישיר

    בעצם כבר עכשיו אני אתחיל להמר על האוסקרים…

    סרט: היירספריי (למה דווקא “היירספריי”?! אין לי מושג, ניחוש פרוע!)

    במאי: טרי ג’ורג’ – דרך רזרביישן

    שחקן ראשי: דניאל דיי לואיס – יהיה דם

    שחקנית ראשית: מריאן פייתפול – אירינה פאלם, או אנ’לינה ג’ולי – לב אמיץ

    שחקן משנה: זאק אפרון – היירספריי

    שחקנית משנה: ניקי בלונסקי – היירספריי

    תסריט מקורי: בראד בירד – רטטוי

    תסריט מעובד: ג’ון בורנהם שוורץ, טרי ג’ורג’ – דרך רזרביישן

    סרט אנימציה: בראד בירד, ג’אן פינקבה – רטטוי

    סרט התעודה הטוב ביותר: ליאונרדו דיקפריו – השעה ה11, או מייקל מור – סיקו

    סרט זר: יוסף סידר – בופור, או ערן קולירין – ביקור התזמורת (אני מאמין שהסרט הישראלי שיבחר לייצג אותנו השנה באוסקר הוא יהיה זה שיזכה)

  5. עדן 12 יולי 2007 ב - 10:03 קישור ישיר

    דורון פישלר כותב היום בטיים אאוט על “רובוטריקים” פותח במשפט הזה “מייקל ביי הוא פרדוקס: הוא הפך לשם נרדף לסרטי אקשן, אף שלא ביים אפילו סצינת אקשן סבירה אחת”.
    באמת ? מייקל ביי ? האיש שעשה את “הפריצה לאלקטרז” שהיה אחד מסרטי האקשן הטובים של שנות ה90 ? האיש שהביא סצינות אקשן מצויינות גם בסרטים פחות טובים כמו “בחורים רעים 1+2”, “ארמגדון” ואפילו “פרל הארבור” ?
    נהייה כ”כ אופנתי לרדת על מייקל ביי, ולפעמים בצדק, לאיש יש המון חסרונות כבמאי, עד ששוכחים שיש לו גם כמה מעלות חשובות. נכון שהאקשן ב”רובוטריקים” הוא בעייתי אבל להגיד שהאיש לא ביים סצינת אקשן סבירה מימיו ? זהו בדיוק סוג המשפטים המחוכמים שהפיתוי להכניס אותם לביקורת גובר על הידיעה שאין שהם שמץ של אמת.

  6. האחד 12 יולי 2007 ב - 10:12 קישור ישיר

    לעדן – אני מסכים איתך לגמרי,
    למרות שמייקל ביי איבד את זה לגמרי,
    ולמרות שהסרט הבאמת טוב היחידי שיצא לו אי פעם היה “הפריצה לאלקטרז”,
    ולמרות שסצינות האקשן ב”רובוטריקים” בעייתיות ועושות כאב ראש,
    אי אפשר להגיד על מייקל ביי שהוא מעולם לא ביים סצינת אקשן סבירה אחת, כי זה לא נכון.

  7. דני 12 יולי 2007 ב - 10:17 קישור ישיר

    אז אני מבין שמחדשים את הדיון על ה”רובוטריקים”, שזה מעולה ומתאים כי היום הוא בדיוק יצא.
    אז… מה אתם חושבים על הסרט?!

    דעות, ביקורות, והשערות מאלו שעוד לא הספיקו לראות את הסרט, לכאן… (לא לשכוח לסמן “ספוילרים”)

  8. סטיבי 12 יולי 2007 ב - 10:35 קישור ישיר

    הכתבה הזו מתמקדת ברימייק הצפוי ל-alvin and the chipmunks אבל היא בכללי מדברת על כל הרימייקים לסדרות הילדות (של מי שגדל בשנות ה-80, זאת אומרת). לתוהים: הרובוטריקים של ביי מוזכרים בצד החיובי (המצומצם מאוד). יחסית ארוך, אבל ממש מצחיק (במיוחד למי שמכיר את הסדרות המדוברות… לא יודעת כמה מהן שודרו בישראל).

  9. עידן 12 יולי 2007 ב - 10:52 קישור ישיר

    האחד, מההימורים האלה לא נשאר בדרך כלל זכר עד מועד האוסקרים,לדעתי שווה להתחיל להמר רק אחרי שמבקרי הקולנוע של ניו יורק ולוס אנג’לס מחלקים את הפרסים שלהם ולהימורים יש באמת בשר רק אחרי גלובוס הזהב לטוב ולרע. אני למשל בשנים קודמות הימרתי על זכרונותיה של גיישה ונערות החלומות והתבדיתי. השנה מלחמתו של צ’רלי וילסון של מייק ניקולס עם טום הנקס וג’וליה רוברטס כבר מפומפם כמועמד מוביל אבל לך תדע, אז בוא נמתין בסבלנות. באשר לסרטים ישראליים בקטגוריית הסרט הזר עמדותיי ידועות.

  10. דן 12 יולי 2007 ב - 11:30 קישור ישיר

    אני לא מאמין שעושים סרט מהצ’יפמנקס. ועוד עשו מהם סרסורים. ולמה הבמאי של “גארפילד 2”? ומה גייסון לי עושה שם? ולמה הפונט מועתק מהפוסטר של “מותק הילדים התכווצו”?
    http://www.imdb.com/title/tt0097523/posters

    לפחות עלתה מעט נוסטלגיה, נזכרתי שראיתי את הסרט המצוייר ברב-גן בקניון איילון כשהייתי ילד. אני זוכר משהו עם כדור פורח בסוף, אבל לא הרבה יותר. אני לא מאמין שעושים סרט מהצ’יפמנקס.

  11. איתן 12 יולי 2007 ב - 11:39 קישור ישיר

    כמה תיקונים קטנים: את “אחרי החתונה” טרם ראיתי,אבל סוזן ביר היא במאית שמאוד חביבה עלי. בין “אהבות פתוחות” (“אוהב אותך לנצח” הוא התרגום המילולי המדויק מדנית) לבין “אחרי החתונה” היה גם את “אחים” המרשים (הוקרן בפסטיבל ירושלים לפני שנתיים, ומאז מדי פעם בכבלים), והיה לה גם את “פעם בחיים” (“החיים הם שלאגר” בתרגום מילולי משוודית), קראוד פליזר מודע לעצמו ומשעשע על תחרות קדם ארוביזיון בשבדיה.לפי מה שקראתי, “אחרי החתונה” ממשיך את מה שהיא התחילה ב”אחים” – דיון על עד כמה תרבות המערב השבעה לא יכולה להתמודד עם התרבויות במזרח. ב”אחים” מדובר באיסלאם הקיצוני באפגניסטאן. מבטיח לראות את הסרט ולחזור לכאן עם רשמים נוספים.

    תיקון נוסף: “קין” אינו הסרט הראשון של קאריגן שמופץ בארץ.היה גם את “קלייר דולן”, עם השחקנית הנהדרת (ולמרבה הצער המנוחה) קתרין קרטלידג’.

    לצרפתים יש את הוקאנס, בו הם עוזבים את פריז בקיץ, ונופשים בבית הנופש שלהם. לי יש את סינמטק ירושלים. פעם בשנה, בפסטיבל,אני שם. הסרטון שצירפת כאילו מיפה את בית הנופש שלי. מרשים ומעניין (אם כי קצת איטי).

    אני לא יודע עד כמה מייקל מור מפברק עובדות, אבל זה בידור טוב.

    מחר אחה”צ אני נוסע לירושלים. מישהו רוצה טרמפ ?
    (אני יוצא מתל אביב בסביבות 17:00)

    (יאיר- אני עדיין אותו איתן. החלפתי אי-מייל, והשתדרגתי ללפ-טופ, עם נקודת אינטרנט חדשה)

  12. רותם 12 יולי 2007 ב - 11:45 קישור ישיר

    מייקל מור מתווכח על המושג אמת. אם בגילו הוא לא הבין את הבעיתיות בזה, זה מעט חבל.
    חוץ מזה, הדבר היחיד שהוא יותר מגניב מלהשמיץ את מייקל מור הוא להשמיץ מייקל ביי. לא קראתי “טיים אאוט” אבל קראתי את תגובותיו של דורון פה, אני ממש מקווה שהכוונה שלו שמייקל ביי לא ביים סצנת אקשן אחת ב”רובוטריקים” (לדעתי גם זה הגזמה פראית, אבל ניחא) ולא בכלל, כי אחרת באמת קשה לקחת אותו ברצינות.
    ואכן הנוהג להתנגח במייקל ביי כבמאי כבר ממש לא מרגש: נכון הסצנות הדרמטיות שלו לא משהו, אבל לדעתי, בסרט הזה, הם טובות מאד, בעיקר כדי לשמש קרקע לאקשן – וחוץ משני קטעי קרבות בין רובוטים (בעוד יש כאלו שהם מצוינים – הקרב על הכביש המהיר, והקרב האחרון) כל השאר הוא ברור ומצוין, ועושה את העבודה בצורה הכי טובה שניתן למצוא היום בקולנוע.

    ואם כבר תקצירים מלאי טעויות, אז בגלריה של הארץ היום, יש תקציר ל”רובוטריקים” ובו כתוב שזה הסרט הראשון שהוא מבוסס על סדרת צעצועים. אז דבר ראשון הייתה הרי סדרת טלוויזיה וסרט לפני. אבל אז זה כבר להתווכח מי ומה המקור ממנו עשו את הסרט.
    אבל מה שוודאי הוא שהיה סרט “הי מן”, שהיא הזכירה את קו הצעצועים בסדרה ואת הסרט שיעשו בהמשך, אבל לא את הסרט שהיה עם קורטני קוקס ודולף לונדגרן.

  13. דני 12 יולי 2007 ב - 12:10 קישור ישיר

    לרותם – מצטער לאכזב,
    אבל סצינות הדרמה ב”רובוטריקים” הן ממש לא טובות,
    יש אפילו כמה שהן ממש על גבול הקיצ’.

  14. רותם 12 יולי 2007 ב - 12:17 קישור ישיר

    קיץ’ היא לא מילה מגונה, כמו גם סרט אקשן מלא פיצוצים. השאלה היא איך היא נראית ואיך משתמשים בה.
    כשראיתי בטריילר את הקטע עם במבל-בי, איך שלוקחים אותו והתגובה של שיאה לה בוף, אני ממש חששתי שככה יראה כל הסרט, ואז שוב דבר לא יציל אותו.
    אבל איכשהו בסרט זה עבר לא רע, השתלב די טוב בעלילה, גם בעזרת הדמות המגוחכת של טרטורו. הדבר היחיד שהיה מביך בעיני, זה הסוף והקשקשת של אופטימוס – בכלל, הוא היה צריך לשתוק יותר.
    במובן הזה אפשר לראות התקדמות אצל ביי: הדמויות האנושיות השתפרו, עכשיו שרק יעבוד על הדמויות הרובוטיות שלו, ויהיה ממש טוב.

  15. איתן 12 יולי 2007 ב - 12:38 קישור ישיר

    אני חוזר בי חלקית – הופעתו של מייקל מור אצל וולף בליצר אכן מבדרת – אבל שלושת חלקי לארי קינג מייגעים.

    ולגבי “שורה 11 כסא 1” – ובכן, במסגרת “הכר את איתן המטורלל” – בכל פעם שמתאפשר לי (כלומר, כשהכרטיסים לא מסומנים), אני מעדיף לשבת בשורה 9 כסא 9. זו המחווה הפרטית שלי לרוברטו בניני. באחת הסצינות ב”שטן קטן שלי” (אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי בחיי) אומרת לו אשתו (בחיים. בסרט היא נשלחה מהגהנום להחזירו חזרה) שאם הוא יוציא 9 בקלפים שהוא מחזיק היא תשכב איתו. וכך מתחיל רוברטו לצעוק “Nine !Nine!”, בלי קשר למה שבאמת הקלפים מראים.ומאז אני בשורה 9 כסא 9.

  16. סטיבי 12 יולי 2007 ב - 12:38 קישור ישיר

    רותם כבר מתכנן מה יהיה ברובוטריקים2…

  17. דני 12 יולי 2007 ב - 12:42 קישור ישיר

    לרותם – אז קודם כל,
    אומרים שיאה לה-בף,
    לא לבוף!

    ובקשר למה שכתבת…

    אופטימוס באמת מעצבן,
    והדמויות האנושיות של מייקל אומנם השתפרו,
    אבל הבעיה היא שהן עדיין מאוד בעייתיות.

  18. רותם 12 יולי 2007 ב - 12:46 קישור ישיר

    בכסף שהסרט עשה – אני צנצנת אם לא יעשו
    לעומת זאת, אף אחד לא מבטיח לי שמייקל ביי יעשה אותו.
    אולי שפילברג בעצמו? אולי טוני סקוט? מקטירנן?דונר?
    ג’יימס קמרון ורובוטים מהאייטיז היה דבר טוב בשלב מסוים.
    או שבכלל ברגמן, גודאר או אנטוניוני יביימו את זה.

  19. אורון 12 יולי 2007 ב - 12:58 קישור ישיר

    אם חזרנו לדיון הרובוטריקים, אקשר את דבריי ללינק של סטיבי בענייני הצ’יפמנקס – כבר כמה שנים שאני מפתח תיאוריה, הטוענת כי הוליווד העכשווית מנסה להרוס את ילדותם של ילידי שנות ה-80. אבל כל-כך רציתי לאהוב את הרובוטריקים של מייקל ביי. שכנעתי את עצמי שאחבב אותם. אני גם מאוד אוהב סרטי אקשן עתירי תקציב וחלולי תוכן, בדרך כלל. אבל ה”רובוטריקים”, פשוט לא טוב ,בשום קנה מידה.
    אם הייתי יכול, הייתי רוצה לזמן לדיון (בעיניים מעריצות כמובן, לא כפקודה מגבוה) את דורון פישלר, כדי שיסביר יותר טוב ממני איך ביי חיבל בסרט של עצמו. הדעה הקדומה שלי על הבמאי הייתה פרווה לחלוטין, אבל אני חושש שאין סיכוי שאחבב אותו כעת. בחיים לא קיבלתי כזה כאב ראש מסרט אקשן. מעולם לא התבאסתי יותר, מהעובדה שקרבות-על עם אפקטים מדהימים, התבזבזו על צילום ובימוי כה מחפירים. שלא לדבר על עלילה סופר-מפגרת (אליה התכוננתי מראש), משחק איום ונורא של כולם (תהרגו אותי אם אני יודע איך שייע להבף הפך לכוכב העולה של הוליווד), והתחושה שבלי שום קשר לחילול הקודש או לא, זה פשוט סרט לא מספיק טוב, גם בפני עצמו.
    (עוד 600 מילים בנושא, ביום ראשון בבוקר).

  20. רותם 12 יולי 2007 ב - 13:04 קישור ישיר

    לרוב במאי יכול לחבל רק בסרט שלו 🙂
    אבל ברצינות: הייתכן שמרוב התלהבות שלפני הסרט הייתי בהיי ולא שמתי לסצנות האקשן הגרועות (לטעמי היו 2-3 כאלו, לעומת 4-5 מצוינות)? או שפשוט נתתי להם להיות חלק מהסרט ולקבל אותם כחלק הפחות מוצלח שלו. כמעט ולא קיים דבר כזה סרט מושלם, רובוטריקים לא ממש מתקרב לזה, אבל עדיין – סרט רע? גרוע? לא יודע לביים קטעי אקשן?
    נראה לי שיש נטייה להגזמה ממש פרועה כנגד ביי. ואני מרגיש כמו תקליט שבור, ומתחיל להמאס על עצמי. אז אם יש למישהו משהו להוסיף אני אשמח.

  21. סמיגול 12 יולי 2007 ב - 13:25 קישור ישיר

    יאיר, איך אפשר למצוא את הנתונים שאתה מצטט מבוקס אופיס מוג’ו? בחלק שמוקדש לנתונים בינלאומיים (http://www.boxofficemojo.com/intl/) ישראל בכלל לא מופיעה.

  22. דני 12 יולי 2007 ב - 13:26 קישור ישיר

    לרותם – לא רק שיהיה “רובוטריקים 2” אלא מתוכננת טרילוגיה שלמה.
    וגם את הסרטים הבאים יביים מייקל ביי,
    למעשה עד שהייתה לי תקווה שהוא לא יביים (בגלל שהוא במאי איום ונורא) מסתבר ששיאה לה-בף (הנוראי – וגם אני לא מבין איך הוא ניהיה הכוכב העולה של הוליווד) לא מוכן להמשיך לסרט הבא בלי מייקל ביי (ואז עוד יותר שמחתי כי אני רוצה שכל הקאסט הנוראי יוחלף יחד עם הבמאי), אבל לצערי מסתבר שהוא כן יביים ושיאה וכל שאר הקאסט ימשיך לסרטים הבאים (שגם יהיו ללא כל ספק איומים כמו הראשון).

    ובקשר למייקל ביי בעיניין אחר…
    הוא התארח בתוכנית “על כסא הבמאי” שמפיקים סטיבן ספילברג ומייק בראנט.
    ומנחת התוכנית אמרה שם “אנחנו כאן בשביל לראות מי מהמתמודדים יהיה המייקל ביי הבא”,
    ברגע שהיא אמרה את זה היה בא לי להחטיף לה שתי סטירות – “המייקל ביי הבא”?!
    למה שמישהו ירצה להיות שם מייקל ביי הבא?!
    חשבתי שהם רוצים להיות במאים טובים.

    וחוץ מזה,
    מבחינתי זאת בושה וחרפה שמייקל מבקר שם את הסרטים הקצרים ומעז לקטול אותם,
    במאי כל כך נוראי מעיז לקטול סרטים טובים,
    פשוט בושה!

  23. אורון 12 יולי 2007 ב - 13:31 קישור ישיר

    רותם, לא יפה ללעוג לניסוחים העילגים שלי, בפרט אם הבנת אותם 🙂
    ועכשיו גם אני ברצינות (ספויילר קטן בהמשך):
    אני לא חותם על הדברים שכתב דורון, שיגיב בעצמו אם ירצה בכך. בעיניי, רובוטריקים הוא לא סרט גרוע/רע, אלא פשוט לא טוב, ובוא לא ניכנס להתפלפלויות בנושא. אני לא יכול להכחיש שצחקתי מכמה בדיחות, נהניתי ממספר רגעים, ולא באמת חשתי סבל גופני בזמן הצפייה (חוץ מאותה מיגרנה עצבנית ביציאה מהאולם). ועם כל הכבוד לפועלו של מייקל ביי בעבר, ובהתחשב בעובדה שאני תמיד אומר את דעתי ולא את הדעה האופנתית – האקשן בסרט לא מבוים טוב. אם ביי אכן יודע לביים אקשן בצורה מוצלחת, מדוע לא עשה זאת כאן?
    מיקום המצלמה בזירת ההתרחשות מאוד מקשה להבין מי נגד מי ולמה (ביי שובר כל-כך הרבה חוקים קולנועיים של זוויות צילום, ועוד בסרט שבו רוב מפלצות המתכת דומות מאוד כאשר הן מתגלגלות מחובקות ברחבי העיר). בנוסף, להחריב אתרי צילום זה ממש נחמד, אבל לא בלי הצדקה, ולא בכל סצינה וסצינה (מדוע התעכב השקרניק הראשון על השמדת כל מילימטר בבסיס הצבאי, אם כל רצונו היה להתחבר לאינטרנט?). המושג “בימוי טוב של אקשן” תמיד נשמע לי חמקמק, אז הבה נתפשר על “אקשן טוב”. והאקשן בסרט, לא היה טוב. לעניות דעתי הלא אופנתית.

    ועכשיו למשהו שונה לגמרי:
    חובבי סיימון פג, הקליקו על הלינק העליון. או אולי בעצם, הימנעו ממנו בכל מחיר…

  24. דני 12 יולי 2007 ב - 13:33 קישור ישיר

    תיקון:
    שיאה וכל שאר הקאסט אמרו שהם לא ימשיכו לסרט הבא בלי מייקל ביי כי בלי מייקל הסרט לא יעבוד (וכששמעתי את זה הבנתי כמה שיאה הוא בחור מטומטם, ואמרתי לעצמי שזה מצוין ושלא ימשיכו,
    כי ככה יהיה הכי טוב,
    אבל לצערי בגלל מה שהשחקנים אמרו הוא כן יחזור לביים גם את הסרטים הבאים בטרילוגיה),
    החדשות הטובות בעניין הזה הם שכנראה מייקל לא יביים את הגרסה הקולנועית של “הנסיך הפרסי”, כך שיש עוד תקווה עם הסרט הזה.

  25. רותם 12 יולי 2007 ב - 13:38 קישור ישיר

    אתה ממש סולד ממישהו שעשה סרט שאמרת שנהנת ממנו.

  26. דני 12 יולי 2007 ב - 13:39 קישור ישיר

    לאורון – לא סבלת מקטעי האקשן?!
    לי הם עשו כאב ראש אחד גדול,
    לא הבנתי מי נגד מי,
    ומה הפואנטה בכל ההרס והאקשן הזה בכמה מהקטעים.

    ומה זאת אומרת “ועם כל הכבוד לפועלו של מייקל ביי בעבר”?!
    מייקל ביי מעולם לא ביים סרט טוב באמת מלבד “הפריצה לאלקטרז”, כך שפועלו בעבר הוא לא משהו (בלשון המעטה).

    רוה לדני: ו”בחורים רעים 2″.

  27. דני 12 יולי 2007 ב - 13:41 קישור ישיר

    לרותם – ושוב אני מבין שלא הבנת למה התכוונתי במובן של “חרא מהנה”,
    הסרט הוא נוראי לטעמי,
    וקטעי האקשן שלו עושים כאב ראש,
    אבל הם מהנים (בצורה סדיסטית משהו).

  28. אורון 12 יולי 2007 ב - 13:52 קישור ישיר

    הבהרות לרותם ודני:
    רותם- בהנחה שהתכוונת אליי, אני מצטער לומר שאינך מדייק, פעמיים. אני לא סולד ממיקל ביי. בניגוד לאחרים, אין לי שום בעיה אישית איתו, אינני מתעמק במנת המשכל שלו, וכאמור – לא הייתה לי שום דעה מיוחדת עליו לפני הסרט. אבל לדעתי, למרות שהסרטים שלו גרנדיוזיים וחורבניים, הם לא באמת כיפיים בעיניי. בעניין הזה, אמרתי שנהניתי לפרקים, ורק מחלקים מסויימים. אני נגד לכמת הנאה, אבל כמה דקות של כיף ברוטו בתוך סרט של שעתיים וחצי, לא מגדירים סרט כמהנה בעיניי.

    דני- כאמור, כאב הראש תקף אותי ביציאה. סבל היא תחושה חזקה, ולא הייתי משתמש בה כדי לתאר את מה שלא אהבתי בסרט. בנוגע לשאר הדברים שכתבת, נדמה לי שיש בינינו הסכמה. ואתה מוזמן להמשיך לחשוב רעות על ביי, אבל קשה להתעלם מבמאי שרוב הסרטים שלו מעכו קופות, נחשבים בהוליווד למוצלחים, והפכו אותו לשם נרדף לאקשן בשנות ה-2000. לדעתי, הסרט סודק את המיתוס הזה. אבל אתה לא יכול להתעלם מקיומו, גם אם הוא סותר את דעתך.

  29. האחד 12 יולי 2007 ב - 13:52 קישור ישיר

    “הרובוטריקים” הוא סרט חרא. נקודה.
    לא חרא מהנה, אלא פשוא חרא.

    והאם למישהו יש כבר הימורים לאוסקר או שאני היחיד?

  30. דני 12 יולי 2007 ב - 13:54 קישור ישיר

    לאורון – לא כל סרטיו של מייקל ביי נחלו הצלחה קופתית,
    אל תשכח את “איילנד”.

  31. דני 12 יולי 2007 ב - 13:59 קישור ישיר

    אבל אתה טועה אורון בכך שרוב הסרטים שלו נחשבים בהוליווד למוצלחים,
    כי לפי מה שזכור לי,
    כל סרטיו (מלבד “הפריצה לאלקטרז”) נקטלו בביקורות,
    או שאני טועה?!

  32. דורון פישלר 12 יולי 2007 ב - 14:02 קישור ישיר

    אוי, איזה ברוך. בניסוח שמופיע ב’טיים אאוט’, המשפט הזה הוא תקיעת מקלדת בפה של עצמי. אין לי כרגע לפני את הגירסה המקורית שכתבתי, אבל נדמה לי שהיא כללה את ההסתייגות הראויה. אולי גם אני יכול להאשים את ההגהה? בכל מקרה, לפני שיחשפו אותי קבל עם ועולם, אני צריך להקדים ולהודות: “הפריצה לאלקטרז” הוא הסרט היחיד של מייקל ביי שלא ראיתי. אני מניח שקיימת האפשרות שהוא הפך לבמאי אקשן גאון למשך סרט אחד, ואז זה עבר לו. לא ממש סביר, אבל הכל יכול להיות (פעם בדנמרק ירד גשם של דגים, כך שמעתי). בכל מקרה, הניסוח של המשפט הוא אכן טעות.

    אני כן עומד במאה אחוז מאחורי המסר: ביי הוא במאי אקשן מחורבן. גרוע. חסר מושג. זאת לא הגזמה ולא התנגחות ולא צו האופנה, זאת פשוט דעתי (ודעתם של רבים אחרים). הייתי מאוד רוצה ש”רובוטריקים” ישנה את דעתי עליו, אבל הוא רק חיזק אותה. אין לזה שום קשר ליכולתו או חוסר-יכולתו של ביי בתחומים אחרים, כמו דרמה או בישול.

    נערך עכשיו מיני-ספיישל ביי בעין הדג (ביקורת על “הפריצה לאלקטרז” אתמול; ביקורת על “רובוטריקים” תתפרסם היום), והדיון המבוקש על ביי (ודעתי האישית עליו) כבר התפתח שם. אתם מוזמנים.

  33. רותם 12 יולי 2007 ב - 14:09 קישור ישיר

    אורון- לא התכוונתי אליך, היה ברור שאתה פרווה לגביו.
    ודני, אם לך זה נראה סביר שתשמיץ מישהו בצורה כזאת פראית, למרות שקיבלת הנאה ממנו – סדיסטית/מזוכיסטית/פצפיסטית לא משנה. נראה לי חסר כל הגיון.
    אתה יכול להשוות את זה לאלף ואחד סרטים אחרים, ובכולם תהיה את הבעיה הזאת. אם אתה מקבל הנאה כלשהי מהסרט, אז כנראה יש בו משהו טוב. למה להתכחש לזה? תלמד מהגיבור של מיסטר ברוקס – תזרום עם זה.

  34. דני 12 יולי 2007 ב - 14:09 קישור ישיר

    אני שונא, פשוט שונא את מייקל ביי,
    אני יודע שזה לא יפה,
    אבל בתור מעריץ של ה”רובוטריקים” הוא פשוט הרס לי חלק מהילדות.

    בגלל זה אני מציע לרצוח את מייקל ביי,
    אני מציע לגייס את אופטימוס פריים למשימה,
    אחרי שהוא יראה את הסרט שמייקל ביים,
    הוא ישמח ללא ספק למחוץ אותו תחת רגלו הענקית והמצוירת בשמחה ובששון.

  35. דני 12 יולי 2007 ב - 14:11 קישור ישיר

    לרותם – אני שנאתי את ה”רובוטריקים” אבל נורא נהנתי ממנו,
    נכון שזה לא נשמע הגיוני,
    אבל זה הגיוני בשבילי.

  36. דני 12 יולי 2007 ב - 14:13 קישור ישיר

    או שאולי אני פשוט לא יודע להסביר את זה נכון,
    עם מישהו הרגיש כמוני בנוגע לסרט ויודע להסביר את זה יותר טוב שיסביר!

  37. אורון 12 יולי 2007 ב - 14:19 קישור ישיר

    דני- “איילנד” נחשב לכישלון היחיד של ביי, ונדמה לי שכל סרטיו הכניסו מעל ל-100 מיליון דולר בקופות ארה”ב (לא סגור על זה, לא בדקתי). לכן כתבתי “רוב סרטיו”, ולא “כל סרטיו”. אבל תודה שפלופ אחד מתוך שבעה סרטים (שוב, לא ספרתי), זו סטטיסטיקה מכובדת.
    והסיבה שטענתי שסרטיו נחשבים למוצלחים בהוליווד, היא מפני שמפיקים ממשיכים לתת לו לעשות סרטים עתירי תקציב, בידיעה שהקהל יילך לראות אותם. אם הוא לא היה נחשב למוצלח ומצליח בעיניי מי שדעתו בהוליווד קובעת, לא היו יוצאים בכל שנתיים סרטים שהוא ביים. לא חסרים במאי אקשן באמריקה. במאי אקשן שמצדיקים שת המוניטין שלהם, זה כבר עניין של דעה…

  38. דני 12 יולי 2007 ב - 14:26 קישור ישיר

    לאורון –
    1. אה, חשבתי שהתכוונת שסרטיו של מייקל ביי מוצלחים מבחינת ביקורות.

    2. אני לא בטוח ש”איילנד” הוא הסרט היחיד של מייקל שלא נחל הצלחה קופתית,
    אני אבדוק את הנושא!

  39. רותם 12 יולי 2007 ב - 14:27 קישור ישיר

    אורון, הנקודה האחרונה שלך, עליה אני נוטה לחלוק,אבל אשמח לשמוע אחרת: כמה במאי אקשן קיימים? כאלה שעושים סרטי אקשן, אחת לשלוש שנים בוא נגיד. למה יש לי הרגשה שזה לא כך כך הרבה?
    ולגבי להצדיק את המוניטין, אכן עניין של דיעה.

  40. דני 12 יולי 2007 ב - 14:33 קישור ישיר

    אחרי בדיקת הנושא…

    כל סרטיו של מייקל ביי עברו את רף ה100 מיליון דולרים,
    מלבד שני סרטים:

    1. “איילנד” שהרוויח “רק” $35,818,913 (ונחשב לכישלון).

    2. “בחורים רעים 1” שהרוויח “רק” $65,807,024 (לא נחשב לכישלון כי תקציב הסרט עמד על 19 מיליון דולר).

  41. הארטלי 12 יולי 2007 ב - 15:16 קישור ישיר

    קישור לקליפ חמוד – shlomi shaban intuition

    http://www.youtube.com/watch?v=3ggrLR2pN3o

  42. האחד 12 יולי 2007 ב - 15:19 קישור ישיר

    האחד לרוה: למה אתה לא חושב שהיא לא תזכה ותיהיה מועמדת?!

    המשחק שלה בסרט מאוד מאופק ומרשים.

  43. האחד 12 יולי 2007 ב - 15:22 קישור ישיר

    תיקון טעות…
    למה אתה חושב שהיא לא תזכה ותיהיה מועמדת?!

  44. דני 12 יולי 2007 ב - 15:32 קישור ישיר

    ליאיר – “בחורים רעים 2” הוא לא סרט טוב,
    לא לטעמי,
    ולא לטעמם של רוב המבקרים.

  45. איתן 12 יולי 2007 ב - 15:32 קישור ישיר

    הארטלי – יכול להיות שזה רק אני, אבל בזמן האחרון אני מאזין לשלומי שבן בגלגלצ, אבל שומע את בעצם את מאיר אריאל.

  46. אורון 12 יולי 2007 ב - 15:40 קישור ישיר

    רותם, הנה במאי אקשן שעלו לי לראש, בלי מחשבה מאומצת מדי. רק אסתייג ואמור, שההגדרה של “סרט אקשן” התעמעמה בעיניי בשנים האחרונות, ושאינני מביע כאן את דעתי האישית על הבמאים, שוודאי טעיתי בשמותיהם. רשימה קצרה:
    ג’ון וו, וולפגנג פיטרסן, האחים וושאוסקי, האחים סקוט (רידלי וטוני בנפרד), אנטון פוקווה, ריצ’ארד דונר.
    ועוד כמה שלא שייכים אך ורק לז’אנר, אבל מביימים גם אקשן: טרנטינו, רודריגז, פיטר ג’קסון, ז’אנג יימו. וזה בלי להזכיר את לוקאס, ספילברג, קמרון וענקים מסוגם, שעושים אחלה אקשן כשנדרש מהם.

    ועדיין, השם ראשון שתמיד יעלה במוחי למשמע המונח “סרט אקשן הוליוודי”, יהיה מייקל ביי…

  47. דני 12 יולי 2007 ב - 15:42 קישור ישיר

    מה שכן אין ספק שכל הבמאים הללו שהזכרת אורון עושים סרטי אקשן הרבה יותר טוב ממייקל ביי.

  48. דני 12 יולי 2007 ב - 15:58 קישור ישיר

    אוף – טופיק…

    מישהו כבר ראה את הטריילר לסרטו הבא של ג’יי ג’יי אברהמס?!

    http://www.apple.com/trailers/paramount/11808/

    נראה מסקרן!

  49. לטנזור 12 יולי 2007 ב - 18:21 קישור ישיר

    על סמך כמות התגובות ניתן לחשוב שמתקיימת תחרות
    פופלריות בין מייקל ביי ואורי קליין.
    העדפה אישית-קליין

  50. סטיבי 12 יולי 2007 ב - 19:45 קישור ישיר

    לחובבי גאי מאדין, מצ”ב.

  51. איתי 12 יולי 2007 ב - 21:07 קישור ישיר

    היי, סטיבי, בלינק שלך יש קישור למשהו הרבה יותר מעניין, הפרויקט של אגויאן על אישתו בביירות (או שזה ידוע כבר?). מעניין מה תהיה ההתייחסות שם לישראל, אם בכלל (ואם הוא מצלם שם בחודשים הקרובים אולי הוא עוד יתפוס כמה צילומי מלחמה בלי להתכוון).

  52. הוד 12 יולי 2007 ב - 22:38 קישור ישיר

    2 שאלות:

    1. האם רק נדמה לי או שהוסטל 2 נגנז? מישהו ראה? איך הוא לעומת הראשון?
    2. מה פתאום פול גרנגראס מביים את הסרט הבא בסדרת
    סרטי זהות כפולה? יהיה מעניין לראות את זה…

  53. דני 12 יולי 2007 ב - 23:26 קישור ישיר

    בביקורתו של עמי הוכנר על ה”רובוטריקים” יש פסקה שמסכמת בדיוק את מה שאני הרגשתי בסרט…

    “אלא שבחלקו השני, האקשן ב”רובוטריקים” מתחיל להעיק. המסך מתמלא בבלאגן, גודש של דברים שמושלכים מתפוצצים ונהרסים, קצת יותר מדי מכדי שיהיה אפשר להבין מה בדיוק קורה. בשלב מסוים נמאס לי לרדוף אחרי תנועות המצלמה המהירות, וממש ייחלתי שהסרט ייגמר.”

  54. ברדוויל השוודי 12 יולי 2007 ב - 23:33 קישור ישיר

    אני גאה להציג את “מלכודת ברכבת”, סרט קצר ממגמת הקולנוע של תיכון א’ בת”א, שאני מיוצריו:

    http://www.trainteam.up.co.il/
    (לחצו על ‘הפקות מקור’ על מנת לצפות בסרט)

  55. אורון 13 יולי 2007 ב - 0:12 קישור ישיר

    ברדוויל יקר, חוששני שהלינק שלך לא עובד, או שהדפדפן שלי מקולקל…

    דני- קפוץ לביקורת של עין הדג (אם אתה עצלן, לינקקתי עבורך), ואני בטוח שתמצא שם עוד ציטוטים שתסכים איתם. באופן הזוי, בביקורת זו ישנם כמה משפטים שקיימים כמעט במלואם בביקורת שלי… ובקשר לקטע שציטטת, אני מסתייג באופן אישי מהחלק הראשון והאחרון. הסרט מתנהג כמתואר מתחילתו ועד סופו, בלי שום חלוקה שנלכדה בעיני.

    הערה:
    כמובן שהייתי שמח הרבה יותר לדבר על הביקורת של יאיר מארחינו, או ללנקק אליה, אבל אין כזו בכל רשת האינטרנט. שאכנע לעיתונות הכתובה?

  56. דני 13 יולי 2007 ב - 1:49 קישור ישיר

    לאורון – אכן,
    אני מסכים עם הרבה מאוד דברים שכתובים בביקורת.

    ליאיר – מה באמת קורה עם הביקורת על ה”רובוטריקים”?!
    אנחנו מחכים!

  57. רותם 13 יולי 2007 ב - 2:19 קישור ישיר

    שעה וחצי בפקקים מירושלים אין לי יותר מדי כוח להתעמק, אז רק אומר לגבי דבריו של אורון על רשימת הבמאים: שהרוב שם כמעט, אולי חוץ מדונר ופקוואה (אבל שוב, אחרי סרט תיאלנדי לא ברור ויום ארוך ונסיעה מתישה, אני לא מתחייב) השאר עושים דברים הנוטים יותר לאומנויות הלחימה לא? או בקיצור קטנים הרבה יותר. אבל אולי אקום בבוקר ואחשוב אחרת.
    בקשר לירושלים:
    טקסידרמיה – פאקאט אפ בכל כך הרבה מובנים, אבל מרהיב וחכם. מזכיר לך שיש אנשים בעולם הזה שימתחו את הקו כל כך רחוק, הן ויזואלית, הן רעיונית והן קולנועית. למרות שלא תמיד ברור מה הוא מנסה להגיד, זה לא בהכרח משנה.
    לא לבעלי עיניים חלשות.

    הנייר יכחיל – עוד סרט רומני סופר ראליסטי, שמתרחש במסגרת זמן אחידה ומשלב הומור שחור. גם כאן עולה השאלה הפוסט קומניזם לאן, והמהפכנות מהי. חזק ביותר. צילום מצוין.

    תסמונת ומאה שנה – לא ממש הבנתי מה הסרט רוצה ממני או מעצמו. היה שלב שהוא נטה לכיוון מאד מעניין, ואז הפסיק ונהיה סתמי.

  58. ברווז גומי 13 יולי 2007 ב - 7:55 קישור ישיר

    הוד, לא הבנתי מאיפה ההפתעה. לא היית כשיצא הסרט הקודם?

  59. דני 13 יולי 2007 ב - 8:59 קישור ישיר

    שמתי לב שבכל הביקורות הישראליות על ה”רובוטריקים” קוראים לשיאה לה-בף שיאה לה-בוף,
    אז זהו,
    שזה לא לה-בוף,
    זה לה-בף,
    בכל הראיונות קוראים לו לה-בף,
    והוא בעצמו אמר שקוראים לו לה-בף.

    אז אומר את זה (יותר נכון כותב, אבל “אומר” נשמע יותר טוב) כדי שמקרה “סטיבן ספילברג” לא יחזור על עצמו.

    אז תזכרו…
    לא שיאה לה-בוף,
    שיאה לה-בף!

  60. דני 13 יולי 2007 ב - 9:02 קישור ישיר

    תיקון…
    *אני* אומר את זה (יותר נכון כותב, אבל “אומר” נשמע יותר טוב) כדי שמקרה “סטיבן ספילברג” לא יחזור על עצמו.

  61. דני 13 יולי 2007 ב - 12:24 קישור ישיר

    מבין כל הביקורות על ה”רובוטריקים” אין ספק שאני הכי מסכים עם הביקורת של יאיר הוכנר…

    http://www.seret.co.il/critics/index.asp?catCase=3&id=813

    הוא ממש הוציא לי את המילים מהפה, בעיקר בפיסקה בה הוא מסביר למה מפיק הסרט (סטיבן ספילברג) היה אמור לביים את הסרט ולא מייקל.

  62. assafTV 13 יולי 2007 ב - 18:03 קישור ישיר

    לדני – ואם כבר אז שאיה, לא שיאה. השם מבוטא כ-Sha-ya וכשאתה כותב שיאה זה כאילו Shi-aa. ואכן לה-בף.
    והנקודה הפרובינציאלית: שאיה יהודי ואף חגג בר מצווה שזה כידוע מאד נדיר בהוליווד (איפה אמוטיקון הציניות של עין הדג כשצריך אותו?).

  63. דני 13 יולי 2007 ב - 18:21 קישור ישיר

    לassafTV – תודה על התיקון! 😉
    אתה בהחלט צודק.

  64. רותם 14 יולי 2007 ב - 0:54 קישור ישיר

    ויום שישי (והאחרון מבחינתי) בפסטיבל:
    קונטרול. אין מה לומר. חוויה אודיו ויזואלית מדהימה ומהפנטת. מהסרטים שהזמן לא קיים בהם, המרחב סביבך מתאדה, ואתה נשאב כולך לתוך התמונות המדהימות שעוברות מולך. הכל מדויק ומושלם בסרט: מן הצילום, דרך המשחק, הדיאלוגים וכמובן המוסיקה.
    הסרט אפילו מוציא אותו פחות מנאייק ממה שהיא עשתה אותו בספר, כנראה שבקולנוע תמיד נצטרך גיבור חביב באיזושהי צורה.

    הנדסת חלל – סוג של “לחלום באותיות” 2 או הגרסא הבדיונית ל-“ודייק” עם ניחוח של כל אחד יכול אבל לא תמיד יצליח.
    אני לא אהבתי יותר מדי, יש קטעים מוצלחים, אבל לא משהו מעבר. טוב שראיתי אותו, כי הייתי צריך מנוחה בין “קונטרול” ל”אני קיבורגית ואין לי בעיה עם זה”.

    כאמור, “אני קיבורגית…” מראה שבקולנוע אין חוקים, וזרם תודעה זה לא משהו שקיים רק לאירופאים בשנות השישים ואצל מישל גונדרי. מחבר בצורה מדהימה בין המציאות לדמיון, ומנסה להראות איך עם מעט דמיון ויצירתיות והמון רצון אפשר לנצח שיגעון.
    הסרט הזה גם מראה כמה הבמאי, פארק צ’אן ווק יודע לגוון בעשייה הקולנועית שלו.

    אם כשאקום בבוקר יהיו לי תובנות נוספות אשתדל להוסיף.

  65. ליאור 14 יולי 2007 ב - 5:54 קישור ישיר

    ואם כבר אם כבר, אז שעיה. זה למעשה השם. ומשהו לגבי שעיה: די לא התלהבתי כששמעתי שהוא עומד להופיע ב”רובוטריקים”, שלא לדבר על זה שהוא אמור להופיע באינדיאנה ג’ונס. ראיתי אותו ב”פרויקט גרינלייט” שם הוא פשוט היה נער מעצבן בצורה בלתי רגילה.

    ובכן, רבותיי, אני שמח לומר שחששותיי התבדו. כי שעיה מעולה בסרט הזה. אין לי מילה אחרת. תזמון קומי משובח ובכלל… הוא פשוט ליהוק מושלם. הוא מעניק לסרט ממד מאוד חשוב של אנושיות וארציות.

    ומשהו לגבי מייקל ביי: מאוד אופנתי לרדת עליו. אבל האיש הוא אוטר של סרטי פעולה. יש לו סגנון מובהק שניתן לזהות מיד. לכמה במאי אקשן שפועלים כיום יש סגנון מובהק שכזה? יודעים מה? אני לא יכול לחשוב על אפילו אחד. אז אפשר לאהוב או לא לאהוב את הסגנון שלו, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הייחוד שלו. אז תנו לאיש קצת כבוד, בבקשה.

  66. ליאור 14 יולי 2007 ב - 5:58 קישור ישיר

    הנה הצלחתי לחשוב על אחד: ג’ון וו, כמובן.

  67. דני 14 יולי 2007 ב - 8:29 קישור ישיר

    לליאור – אני לא רוצה להתחיל וויכוח,
    אבל אני לא מסכים עם אף מילה ממה שכתבת.
    זה פשוט כל כך לא נכון!

    שעיה כן מעצבן,
    למעשה הוא מעצבן מאוד,
    רוב הסרט היה בא לי להחטיף לו סטירה מרוב שהוא עיצבן אותי.

    ובקשר למייקל – “האיש הוא אוטר של סרטי פעולה. יש לו סגנון מובהק שניתן לזהות מיד” – תגיד, אתה עושה צחוק?!
    מייקל ביי?! סגנון מובהק?! זה לא הולך טוב ביחד.
    מייקל ביי הוא במאי גרוע, מאוד גרוע, כל כך גרוע שהמילה “גרוע” כבר לא מספיק טובה בשביל לתאר כמה הוא במאי גרוע.

    טוב, אולי קצת הגזמתי… אבל קצת, ממש קצת!

  68. עופר ליברגל 14 יולי 2007 ב - 9:12 קישור ישיר

    ניתן לזהות את חתמו האישי של מייקל ביי- אם דברים מתפוצצים אבל לא ברור למה, מי נגד מי או איך אז זה מייקל ביי. אם שחקנים טובים מדקלמים שורות אז זה מייקל ביי. לא ראיתי את רובוטריקים וכנראה גם לא אראה (מצד שני, אמרתי את זה גם על “פרל הרבר” ו”אילנד” שראיתי בסוף).

    ו”אני קיבורגית ואין לי בעיה עם זה” בהחלט מעולה, עתיר דמיון בכל סצנה, מלא הומור ועם מימד רגשי מעט מפתיע. גם לי מאוד הזכיר את “מדעי החלום”. אחרי שראיתי בפסטיבל את “מלצר” חשבתי שכנותנים ליצור לזרוק כל רעיון פרוע שלו למסך התוצאה יוצאת בסוף מבולבלת, חלולה ודי חלשה. אבל שנותנים פארק צ’ון ווק לזרוק כל רעיון מטורף שלו למסך- מסתבר שכל מחשבה שלו היא גאונות.

  69. איתן 14 יולי 2007 ב - 9:18 קישור ישיר

    מרשמי הפסטיבל מאתמול:

    “הנדסת חלל” – סרט מקסים, מרגש ומצחיק, גם אם קצת בוסרי. זהו סרטו העלילתי הראשון של ג’פרי בליץ (קדם לו “spellbound” הדוקומנטרי הנפלא), וזה ניכר בכמה החלטות, שגויות לטעמי, שהוא לקח: אקספוזיציה מעט ארוכה מדי, שימוש מיותר לטעמי בוויס אובר, מוזיקה שלא תמיד עוזרת ולפעמים מפריעה, וגם סצינת סיום שבאה להסביר את הסרט, אבל כל אלו לא מקלקלות סרט מרגש, שבו נער מגמגם מצטרף לקבוצת ויכוחים על מנת להרשים בחורה, ולאחר שהיא משתמשת בו וזורקת אותו, בכדי לנקום בה. הסצינה שבה הוא משתכר ומעיף צ’לו דרך החלון היתה השיא בשבילי, וגם הסוף היפהפה, בחנות הפיצה (כלומר, הסצינה הלפני אחרונה, שבאה לפני הסצינה שמסבירה את הסרט. הסרט היה צריך להיגמר בפיצה). במיוחד מרשים השחקן הראשי, שמדיק בהופעתו בצורה בלתי רגילה, גם מבחינה טכנית (הגמגום), וגם מבחינת המנעד הרגשי שהוא מציג – גם בשיא הוא לא מגזים. לקראת הסוף יש תחושה של ניצחון,למרות שהוא לא לגמרי ניצח (לא טכנית, לפחות).

    “אני סייבורגית, אבל זה בסדר” – זה סרט השייך לקטגורית ה”מה היה שם, לעזאזל ?”, ולמרות זאת, אהבתי. מאוד. רמות הטירוף שיש בסרט הזה הן בלתי נתפסות. פשוט לראות, ולהיסחף. יש היגיון מושלם בשני המישורים בהם פועל הסרט – הפנטסטי והממשי, והשילוב שלהם יחדיו עובד. וכמובן – הויזואליה המרשימה. וכמובן – סצנות אופראיות בלתי נשכחות, כמו סצינות היריות וההרג הרב. והסרט גם מאוד מצחיק (למרות שלהכל מצטרפת הרגשה לא נעימה של לעשות צחוק מאנשים חסרי ישע – משוגעים המאושפזים בבית משוגעים). יאיר – הסרט הזה אכיל בעיניך,אבל דיויד לינץ’ לא ? הכיצד ?

    “המארח” – את הסרט הזה כבר ראיתי ב-DVD, אבל הייתי חייב לעצמי צפיה במסך גדול. ואכן, בקולנוע, הסרט הרבה יותר מרשים, מרגש ומצחיק מאשר על מסך קטן.עדין נשארנו עם ביקורת אנטי אמריקאית שקופה מדי, ועם כמה סצינות מוגזמות מדי (סצינה אחת, סצינת האבל, כשכולם חושבים שהילדה מתה, ממש מביכה), אבל בסך הכל, זה סרט נהדר, עם כמה הפחדות ראויות, יכולת טכנית מרשימה, עיצוב נהדר, ועבודה בימויית מופלאה. במיוחד יש לציין את בימוי התרחשויות הרקע, ועבודת הסאונד הנהדרת.

    להיום גם יש לי כרטיסים, אבל נפלה עלי עבודה. טוב, נו.נראה ב- DVD (הרי “חצי נלסון” לא מופץ פה).

  70. רותם 14 יולי 2007 ב - 10:41 קישור ישיר

    סתם הערה קטנה לגבי לצחוק על חסרי הישע:
    למזלי לא יצא לי לבקר בבית חולים לחולי נפש, אבל יש לי הרגשה שרוב הדמויות שבסרט מאד מוגזמות, ולו מהסיבה שנדמה שהרופאים לא עושים כמעט כלום לעזור להם.
    אם היית צוחק בסרט כמו “טיטקט פוליס” אז הייתי אומר שיש לך חוש הומור מוזר וחוסר אמפתיה (וכנראה שאתה קיבורג). אבל פה די צחקנו מדימוי מוקצן של אנשים מוכי גורל, נראה לי שזה בסדר לצחוק מזה.
    בהתחשב בעובדה שבאוניברסיטה בהקנות בקיאות, אנשים צוחקים כשמכים אישה, אז נראה לי שמצבך (ושל כל הנוכחים בהקרנה) היה בסדר גמור.

    ואם נחזור רגע למפגש האחר בין אדם למכונה: ג’ון וו, הוא אכן אוטר פעולה, אבל במובן סולידי הרבה יותר (של המילה פעולה, לא של אוטר). עופר כתב את זה נכון: איך אתה מזהה סרט של מייקל ביי? דברים מתפוצצים. ואיך אתה מזהה סרט של טרקובסקי? שוטים ארוכים וסימבוליזם. איך אתה מזהה סרט של היצ’קוק? מתח בכל רגע בכל אספקט של הסרט, סוף לא ברור כי זה לא משנה מה הסוף וכו’.
    אפשר להמשיך ככה לנצח, זה כל העניין של אוטר, שהוא עושה משהו מסוים לאורך זמן מסוים. ואכן עולה לכולנו מייקל ביי כשמדברים על פיצוצים – ולמה זה? כי שונאים אותו כל כך? נו, כנראה שיש קרקע מוצקת לשנאה הזו. עובדה שלא הרבה במאים מצליחים ליצור כל כך הרבה סרטי פיצוצים (תת ז’אנר של סרט האקשן) ולהתמיד בזה מסביר שהוא כנראה בעל יכולת אוטוריסטית מסוימת. ייתכן ולא הכל טוב, וגם בסרטים עצמם זה לא פשוט לשמור על אחידות, אבל נראה לי שכל המשמצים פשוט לא ראו מספיק סרטים שבאמת מביכים וגרועים בתחום הזה.
    רק כדי להסביר למה לדעתי הוא באמת אוטר, אני אשווה אותו לאוטר שפעיל בימינו, מישל גונדרי. בסרט הבא שלו, Be Kind Rewind, משחזרים סצנות מסרטים הוליוודים כדי להחליף את קלטות הוידאו שנמחקו בספריה בה עובד חבר של הגיבור. אני מקווה שיצטרכו לעשות שם חיכוי של “ארמגדון” או “בחורים רעים” ואז נוכל להיווכח איך גאון קולנועי מביים סצנות פעולה. אבל מאחר ולגונדרי יש מעט שכל, הוא כנראה לא יעשה את זה, והוא ישאר במה שהוא טוב, וכנ”ל ביי – לא ינסה לשחק עם מציאות לא ברורה בסרטיו ודמויות הזויות, כי זה לא מה שהוא עושה.
    ולגבי ג’ון וו, זו בדיוק הבעיה שלי איתו, בייחוד לאחר “משימה בלתי אפשרית 2”: מנסה לעשות כל מיני דברים שממש לא במקומם בסרטי אקשן, וחבל. מקומם לא שם, כי הם לא מסתדרים עם האופי הכללי של הסרט.

    ונ.ב.
    אני ממש מקווה שסינמטק תל אביב יעשה מעשה אחד ראוי שיצדיק את קיומם ויביאו להקרנה חד פעמית את “קונטרול”. אני חושב שזו הייתה כנראה אחת מהחוויות הקולנעיות המדהימות של חיי. זה היה באמת Total Cinema הן מהבחינה הקלאסית והן מהבחינה שזה פשוט לוקח אותך עמוק לתוך הסרט והחוויה היא קולנועית נטו.

  71. סטיבי 14 יולי 2007 ב - 10:48 קישור ישיר

    “ביקור התזמורת” מוזכר אי שם בקצה הרשימה שבלינק. חדשות ישנות?

    נ.ב. כן, אני ממש רואה את זה קורה 😉

  72. סטיבי 14 יולי 2007 ב - 10:52 קישור ישיר

    ובנושא אחר: באתר של וים ונדרס חוגגים 20 שנה ל”מלאכים בשמי ברלין”.
    http://www.wim-wenders.com/news_reel/2007/07-july/index.htm

  73. רותם 14 יולי 2007 ב - 11:00 קישור ישיר

    מה את רואה שיקרה? מישל גונדרי מביים סצנת אקשן או סינמטק ת”א מביא את קונטרול?
    אני מאמין שיש יותר סיכוי שהראשון יקרה, וגם שמייקל ביי יביים סרט אילם ב-9 שוטים מאשר שסינמטק ת”א יתפקד כמקום אלטרנטיבי* לקולנוע.

    *אלא אם אלטרנטיבה זה להקרין הקרנת וידאו של סרט גרמני אילם בלי כתוביות לעברית/אנגלית וקלטת מעט מרצדת.

  74. אלטמן 14 יולי 2007 ב - 13:47 קישור ישיר

    סטיבי,

    איזה לינק? איזה חדשות ישנות? ומה את רואה שקורה?

    צרפי גם את האחרים…
    🙂

  75. סטיבי 14 יולי 2007 ב - 14:59 קישור ישיר

    התכוונתי לסינמטק.
    אבל לגבי גונדרי: זה כבר תלוי בהגדרה של ‘אקשן’. נדמה לי שהסוף (שצונזר) של ‘army of me’ הוא פיצוץ מרהיב, ובוודאי אפשר למצוא עוד 😉
    אולי בסרט החדש שלו יהיו קטעי אקשן (עם ג’ק בלאק!)? הרי הם משחזרים שם סרטים (או לפחות סצינות ידועות).

  76. ליאור 14 יולי 2007 ב - 19:45 קישור ישיר

    אני תוהה אם מי שטוען שכל מה שמייחד את סרטיו של מייקל ביי הוא פיצוצים ראה בכלל סרטים שלו.

    תנועות מצלמה מהירות – בעיקר סיבוביות – המצלמה כמעט לא נחה לרגע.

    פטיש מקסים למכוניות, מטוסים ומסוקים.

    המון צילומים של שמים וקווי רקיע, בעיקר בשעת שקיעה.

    בחורות יפות בצורה מגוחכת.

    מרדפים בים, באוויר וביבשה. אחד מבמאי המרדפים הכי טובים היום.

    שימוש יצירתי בהילוך איטי. שימו לב לסצנה ב”רובוטריקים” שבה המכונית עפה מעל הבחורה בשעה שזו צורחת.

    נכון, הוא לא במאי שחקנים משכמו ומעלה. אבל לעזאזל, האיש עושה סרטי פעולה. הוא לא מתיימר להיות רוברט אלטמן או וודי אלן. חוץ מ”פרל הרבור”, כנראה סרטו החלש ביותר, לא מצאתי את המשחק באף מסרטיו כ”מביך”.

    אני לא בא ואומר שמדובר בבמאי מושלם. “פרל הרבור” היה אמור להיות דרמה קורעת לב על ארוע טראומטי אבל יצא קיטשי ומביך. סצנת המתקפה על הנמל, עם זאת, היא מייקל ביי קלאסי ועוצרת נשימה. הקיטש הפטריוטי ב”ארמגדון” מגוחך, אבל חוץ מזה מדובר בסרט כיפי להפליא ואפילו די נוגע ללב בסופו.

    הסרטים שלו לא מכוונים להיות ריאליסטיים בשום צורה שהיא. אלו פנטזיות אקשן. ולזכותו ייאמר שב”איילנד” יש רעיון אמיתי בלב הסרט, שמצליח לא לטבוע בתוך האקשן.
    אם אתם רוצים לראות מחווה נאה לסגנון שלו, צפו בסרט הנפלא Hot Fuzz.

  77. ממפיס 16 יולי 2007 ב - 15:19 קישור ישיר

    אני בתור מי שלומד קולנוע ובימוי ועריכות ומבין בסרטים טני יכול להגיד שמייקל ביי הוא באמת אחד הבמאיים הטובים ביותר והוא יודע באמת איך לערוך ואיך לכתוב תסריט.הלוואי שהייתי כמוהו גאוןץ.

  78. Lizzy 22 יולי 2010 ב - 0:29 קישור ישיר

    This informal article helped me very much! Saved the site, very great categories everywhere that I see here! I really appreciate the information, thanks.

  79. Meagan 22 יולי 2010 ב - 1:16 קישור ישיר

    Helpful blog, saved your blog for hopes to read more information!

  80. david deangelo 26 אוקטובר 2010 ב - 1:22 קישור ישיר

    The good article assited me a lot! Bookmarked the blog, extremely excellent topics just about everywhere that I see here! I like the information, thanks.


השאירו תגובה