קבוצות מיקוד קטנות
הפוסט הזה היה אמור לעלות בשבת. כמה בלאגנים טכניים הוא עשה לי.
ביום חמישי הרציתי בפני קבוצת מורים אמריקאיים שהגיעו לישראל כאורחי קרן פולברייט. אחרי שהראו להם את נופי הארץ ולימדו אותם מה שמלמדים מורים אמריקאיים שמגיעים להשתלמות בסמסטר קיץ בישראל, אני הובאתי כדי להציג בפניהם את הקולנוע הישראלי. איש מהם לא ראה סרט ישראלי לפני כן. אבל, סיפרתי להם, כך נראה הקולנוע הישראלי לשנת 2007: בינואר זכה סרט ישראלי בפרס התחרות הדרמטית הבינלאומית בפסטיבל סאנדאנס; בפברואר זכה סרט ישראלי בפרס הבימוי בפסטיבל ברלין; באפריל זכה סרט ישראלי בפרס הראשי בפסטיבל טרייבקה; במאי הוצגו שלושה סרטים ישראליים בפסטיבל קאן, ושניים מהם זכו בפרסים. התדהמה וההתפעלות בעיניהם אמרה הכל, ההצגה המרוכזת הזאת פתאום הפתיעה גם אותי. וזה לא רק הפרסים, תחשבו על הסרטים בהם מדובר – "אדמה משוגעת", "בופור", "חופשת קיץ", "ביקור התזמורת" ו"מדוזות" – כולם סרטים שנעים מהראוי ועד המשובח.
ואז חזרתי אחורה בזמן, סיפרתי להם על הקולנוע הישראלי, והראיתי להם קטעים מהסרטים הבולטים שנעשו כאן. לשמחתי, הם התמוגגו מ"סאלח שבתי", כמה מהם אף ביקשו ממני לאיית את שם הסרט ורצו לדעת האם יש להשיגו לקנייה בדי.וי.די באמריקה. אבל מכל הקטעים שהראיתי להם, היה סרט אחד שלכד אותם במיוחד. מכל סרט הראיתי להם 2-3 דקות אבל סרט אחד הם לא נתנו לי להפסיק. הם רצו לצפות בו עוד ועוד. זה היה "חתונה מאוחרת".
=========
למחרת הייתי באירוע חברתי במסעדה תל אביבית. ניצתה שיחה עם שניים מהמסובים. חובבי קולנוע, בני שישים פלוס, בעלי מנוי לסינמטק, לא קשורים לתעשיית הקולנוע המקומית אך אוהבים את הסרטים הישראליים של השנים האחרונות. השבוע הם ראו בסינמטק את "ביקור התזמורת". הטיתי אוזן לשיחתם. לתדהמתי תגובתם היתה צוננת. הם חיבבו את תחילת הסרט, אהבו את הצילום והתבעוניות, אבל השתוממו מחלקו האחרון. עד אותו רגע התחושה שלי היתה ש"ביקור התזמורת" הוא sure-thing, סרט שיש לו פוטנציאל לחצות את רף 300 אלף הכרטיסים, סרט חמוד, מהנה, מתוק, משעשע ומרגש שכ-ו-ל-ם יאהבו אותו, סרט שאיש לא ימצא מילה רעה נגדו – הרי לא ביים אותו אבי נשר ואין בו משתמטים, ועד כה כל מי שראה אותו יצא מוקסם למדי – ופתאום דווקא שניים מהצופים שהיו צריכים להיות הכי בכיס של הסרט מגלגלים עיניים כלפיו. שאלתי את שאלתי הקבועה בשיחות כאלה: "האם תמליצו לחבריכם לראות את הסרט?", והתחושבה היתה הרמת גבות ושירבוב שפתיים לא החלטיים.
אבל דווקא סוף השיחה הדאיגה אותי עוד יותר. "כמה כוכבים נתת לסרט?", הם שאלו אותי. "עוד לא נתתי, אתן רק כשהסרט ייצא לבתי הקולנוע", עניתי. "אה", היתה תשובתם, "הוא עוד לא יצא?". ואלה אנשים שמנויים על שני עיתונים יומיים, שרואים טלוויזיה, שיוצאים, אנשים שחיים את התרבות העירונית. העובדה שהם הרגישו ש"ביקור התזמורת" כבר יצא וירד גרמה לי לתהות בפעם הראשונה: האם הסרט הזה בצרות? האם ההמתנה מפסטיבל קאן ועד ספטמבר תתברר כמהלך מוצלח, או שהוא יביא את הסרט למסכים במצב של חשיפת יתר. האם מה שחשבתי שאמור להיות הלהיט הקולנועי הגדול של השנה יסבול מסינדרום "אדמה משוגעת"? גם "אדמה משוגעת" זכה בוולג'ין, זכה באופיר, יצא בספטמבר בבתי קולנוע לב בהפצה עצמאית של מפיקיו, ואיכשהו איבד מומנטום חזק שהיה לו ולדעתי לא הגשים את מלוא הפוטנציאל הקופתי שהיה לו. אני חשבתי שלא להוציא את "ביקור התזמורת" בחודש מאי, מיד אחרי הרעש שהוא עשה בקאן, היתה טעות נוראית. אבל מפיקיו יצרו תחושה שהם יודעים מה הם עושים, ובסופו של דבר אני לא באמת מבין בעסקי הפצה, רק יושב בצד ומעביר ביקורת. אבל עכשיו אני מודאג. אולי זו תגובה מופרזת לשיחה סביב שולחן אוכל עם שני אנשים בלבד. אבל אורות אזהרה אדומים התחילו להבהב בראשי. מעניין אם זה רק אצלי.
==========
ומה אחד הסרטים שאיליי רות, הבמאי של "הוסטל II", הכי אוהב? "הבתולה האמריקאית האחרונה", הרימייק האמריקאי ל"אסקימו לימון" שביים בועז דוידזון על פי הסרט של עצמו. אתמול בבלוגו הוא קרא לקוראיו להגיע להקרנת הסרט:
Tonight at the New Beverly Cinema they're showing a double bill of two of my favorite all time films: LAST AMERICAN VIRGIN and FAST TIMES AT RIDGEMONT HIGH. L.A.V. is a criminally underrated movie, it's actually a scene for scene remake of the Israeli sex comedy "Lemon Popsicles," done by the same director, Boaz Davison. If I could ever make a sex comedy that brilliant I would simply walk into a coffin and bury myself because there would be no point in even trying to top it. There's a cast reunion tonight and I will be moderating a short Q&A after the film.
http://www.newbevcinema.com/
The New Beverly Cinema is the only revival house in Los Angeles, and about a week ago the owner Sherman Torgan suddenly died of a heart attack. His son Michael is keeping the theater going, but it's really the last great independent theater in Los Angeles, so come check it out if you've never gone. It's up to the fans to keep it alive, otherwise we'll be left in a world of multiplexes.
1. הבופור למשל עשו בדיוק בזמן את היציאה לקולנוע – זמן קצר לאחר הזכיה בפרס הבימוי בברלין. אין לי ספק שזה רומם אותם מאד והביא לפחות שליש מהצופים שעוד היו בתוך ההייפ הגדול שנוצר סביב הסרט.
2. אילו 2-3 דקות בחתונה מאוחרת? אתה יכול לפרט?
ההצהרה של רות' היא קצת פחות סנסציונית ממה שנדמה: בעגבניות רקובות ישנו רוב לביקורות החיוביות על הסרט (מבין 7 ביקורות בסך-הכל, ובכל זאת). אם רות' היה שולח אנשים, נגיד לרוץ לראות את "נינג'ה אמריקאי" בטענה שמדובר ביצירת אקשן מופתית שהקדימה את זמנה, זו היתה דוגמה להצהרה שערורייתית.
אני לא ממש חושב ש"ביקור התזמורת" יצליח מסחרית בארץ, ולו בגלל העדינות הטבועה בו. הסרט הוא סרט פסטיבלים קלאסי שמציג בצורה מיוחדת את הדומה והשונה בתרבויות שלנו ושל שכנינו, אבל הקונפליקט בו מאוד מעודן, והכי חשוב, אין בו גורם ההזדהות שגרם ל"בופור" ול"אדמה משוגעת" להיות הצלחה בקופות.
יאיר, אתה מתעלם מהעובדה שביקור התזמורת יוצא בסמוך לפרסי אופיר. נראה לי ש-13 מועמדויות (עם או בלי זכיה) הן מקדם מכירות יעיל לא פחות מפסטיבל קאן. בקרב מתענייני קולנוע שקוראים מראש על הסרטים שנעשים בארץ ובחו"ל, ההייפ של ביקור התזמורת בהחלט ירד עד ספטמבר. מצד שני, קהל היעד של המפיצים בארץ הוא לא אלה שיודעים שאותו במאי עשה את טיסה 93 ואת זהות אבודה (בדויה? שאולה? טרופה? קלופה? הפסקתי לעקוב), אלא האנשים שפותחים עיתון רגע לפני היציאה מהבית וחושבים "על מה ממליצים?".
ככה מצוטטת ב-IMDb הגרסה האמריקאית לסטלה המגמרת:
Carmela: Come to me my big burrito!
David: Me?
Carmela: You are the only man I see. Come to Carmela.
ככל הנראה, בגרסה הזו, היא מכסיקנית.
רוה לפינגווין: על פניו הטענה שלך נכונה, ועל פי ההגיון הזה נקבעה ההפצה. וככה זה עבד 12 שנה: הסרט שזוכה באופיר יוצא בספטמבר והוא גם הסרט הישראלי הקופתי של השנה. אלא שמאז 2004 זה לא קורה ככה. מאז 2004 הסרט הזוכה באופיר אינו הסרט הקופתי של השנה אלא סרט שיצא לפני כן. כלומר, מפיצי "ביקור התזמורת" עובדים על פרדיגמת הפצה שכבר התיישנה. או שלא. נדע אחרי שהסרט ייצא ויירד וייספרו כרטיסיו.
המדגם בן שני הצופים לא תקף, לא מפאת קוטנו, אלא משום ששני האנשים האלה כבר ראו את הסרט. בסינמטק. מהקרנות סינמטק אף סרט עוד לא הגיע ל-300 אלף צופים. כדי להגיע למספרים כאלה צריך להביא את האנשים שאף פעם לא קוראים בעיתון איזה סרט קיבל איזה פרס באיזה פסטיבל, לא ביקרו בסינמטק מעולם ובוודאי שלא מבקרים בבלוגי קולנוע. האנשים האלה יבואו לסרט כי הם ראו מודעה בעתון וכי היו שלטי חוצות וכי היו פרסומות בטלויזיה וכי החברים שלהם אמרו להם שהם פשוט חייבים לראות את הסרט הזה. מבין 300 אלף הצופים התאורטיים של 'ביקור התזמורת', לפחות 250 אלף עדיין לא שמעו עליו.
יש סיבה שרצו עוד ועוד מ"חתונה מאוחרת". למרות שנעשו אחריו עוד הרבה סרטים נהדרים זהו עדיין הסרט הטוב ביותר ברנסנס של הקולנוע הישראלי והסרט הכי טוב שנעשה בארץ בעשר השנים האחרונות.
לראיה, החבובות ממלאות את התאטרון מדי שבוע חרף הביקורות השליליות של וולדורף וסטטלר.
גם ההורים שלי לא אהבו את ביקור התזמורות. כלומר הםנהנו, אבל לא חשבו שהסרט מדהים ויהפך ללהיט. אני אמרתי להם שהסרט יהא לפחות 100 אלף צופים בארץ, אבל ליותר מזה קשה לי להתחייב. הסרט מעולה, אבל הוא לא מספיק מינסטרימי כדי לפנות לכלל האוכלוסיה. מצד שני, לא מעט אנשים ירצו לראות אותו פעמים.
בערוץ 1 הן ממלאות אותו אפילו כמה פעמים בשבוע!
צ"ל "הבתול האמריקאי האחרון", לא?
יאיר יש לי הרגשה שאתה כל הזמן מנסה להקטין את "ביקור התזמורת" ולהגדיל את "בופור" בגלל שאתה כל כך רוצה שהוא יזכה באופיר וייצג אותנו באוסקר. ראית בכלל את "ביקור התזמורת"? וגם אם כן לא נראה לי שזה דבר שיפה לעשות.
אבל אולי אני טועה וזה רק ההתרשמות שלי.
רוה ליוני: תחושה? יש תיבת חיפוש משמאל. חפש "ביקור התזמורת" בבלוג וקרא הכל. אין כאן אג'נדה סמויה: אני חושב ש"ביקור התזמורת" הוא סרט מקסים, נפלא, עם רגעים מושלמים, ועם הופעה נדירה של ששון גבאי שאני מקווה שתקנה לו את פרס אופיר. עד שלשום גם חשבתי שהוא יהיה הסרט הישראלי הקופתי של השנה, כי האמנתי שאיש לא ימצא בו דופי. הפוסט הזה מציין את הפעם הראשונה בו אני מגלה נתח דמוגרפי שהסרט לא מתחבר אליו, ופתאום אני חושש שאולי הצלחתו הקופתית לא תהיה כה מאסיבית כמו שחשבתי. ובהחלט, ואני כותב זאת שוב ושוב: אני חושב ש"בופור" הוא סרט טוב יותר. חשוב יותר. נדיר יותר. חד פעמי יותר. ולמה זה לא יפה? זה נקרא "כנות". אני כותב את דעתי האישית והפרטית. קוראיי עונים עם דעתם האישית שלהם, ורובם – כפי שאתה מבחין – לא מסכימים איתי.
לא קשור:
הפוסטר של "חופשת קיץ" נראה מצוין [עוד לא ראיתי את הסרט, אבל אני יודע את הספוילר]
אז יש סיכוי טוב שעד טקס פרסי אופיר חמשת הסרטים המועמדים יצאו לקולנוע [לדעתי לראשונה בתולדות הטקס].
יאיר, "נתח דמוגרפי שהסרט לא מתחבר אליו"? שני בני 60 פלוס מהסינמטק? לפעמים אני חושש שאתה עוד תאמין לדברים שאתה כותב….
רוה לאלטמן: פלוס ההורים של עופר ליברגל!
נושא אחר: אני היחיד שהתמכר ל"מסכים"? האם מדובר בבעיה פרטית שלי או שיש עוד מישהו שהתמכר? איכשהו, לא נוצר הייפ סביב הסדרה הזו, שהיא מרתקת לטעמי, על גבול פורצת דרך. "מסכים" היא הסדרה המקורית הכי טובה שראיתי מזה שנים (כן, וזה כולל את "בטיפול").
סדרה מעולה נוספת היא "הכל דבש" שבלי שום התראה פשוט כובשת את הלב ומצחיקה. הפלופ הגדול של הקיץ היא כמובן "האקס המיתולוגי" האיומה.
ןגבי "מסכים" – מה הסיפור שהכי תפס אותכם? אני מרותק לסיפור של אורנה פיטוסי וההאקר. ומעניין אותי לאיזה כיוון אבנר ברנהיימר יקח את הסיפור שלו. חוץ מזה, הנרדי דוד מפגים ה"מסכים" משחק מעולה. וגם איתי תורג'מן לגמרי מדליק. טוב, אבל את זה ידעתי עוד מ"בופור". רוה, אשמח לשמוע את דעתך על "מסכים", אני יודע שיש לך yes
(:
לרקורד: אני חושב ש"האקס המיתולוגי" היא אחד הדברים הטובים ביותר שנמצאים כיום על המסך. את "הכל דבש", לעומת זאת, הפסקתי לראות באמצע הפרק השני.
"מסכים" טובה, בעיקר הסיפור של אניה בוקשטיין ואיתי תורג'מן, "הכל דבש" גם טובה אבל קצת ביזארית ו"הX המיתולוגי" מזכירה לנו כמה טלי שרון מדהימה, אבל הפרקים בה ממש לא אחידים – יש חלשים ויש טובים.
למה אני אוהב את "מסכים"? בגלל המסך המפוצל, כשעל כל צד יש התרחשות אחרת. בגלל הקלוז-אפ הארוך, לפעמים דקות, על פני השחקנים. זה מרתק. בגלל העברית העכשווית, הקולחת, האמיתית. ובגלל השחקנים המופלאים, פשוט מדהים לראות איזו נבחרת מעולה יש בסדרה הזו ומעל כולם מתבלטים: הנרי דוד, איתי תורג'מן, אניה בוקשטיין, דנה איבגי, יורם חטב, אורנה פיטוסי, והשחקנית הצעירה ואנונימית שמשחקת את החיילת המצ'וטטת עם הנרי דוד, שכחתי את שמה. משהו בסדרה הזאת גורם לי ללכת איתה כל היום, וממש לצפות לפרק הבא. מצטער, אבל זה לא קרה לי עד היום עם אף סדרה ישראלית.
אורון,
נקמות, כידוע לך, מוגשות קרות.
לא נשכח ולא נסלח.
רון – השחקנית במסכים המגלמת את החיילת היא דניאלה קרטס. ראיון עמה בריטינג בניק-לינק
אורי 1: בקשר לפוסטר של "חופשת קיץ", אמנם לא הופקו בארץ מספיק סרטי מפלצות (למה לא, בעצם? "המארח" הישראלי היה יכול להיות להיט) אבל אני לא בטוח ש"נקמת הילד הדוס הענק עם שקית הניילון" זה מה שאנחנו צריכים.
אני לא מבין את ההתלהבות סביב "הכל דבש". אחת הסדרות הגרועות יותר שראיתי בשנים האחרונות. מה מוצאים בה?
חוץ מזה, רציתי לשאול מה חושבים על "המוסד הסגור", שיוצריו התארחו אצל לונדון וקירש הערב, אבל אז ראיתי להפתעתי שבעין הדג כתבו ביקורת, ועוד חיובית. איך לא ראיתי את זה?
ומה בכל זאת חושבים כאן?
בקשר לחופשת קיץ:
אשמח לנצל את ההזדמנות, ולשמוע דעה מושכלת וחיובית על הסרט. הלוואי שמישהו יסביר לי מה כל-כך טוב בו. ובקשר לפוסטר שלו – תודה לדורון.
ותודה גם לסטיבי על היחס מקודם. לא ידעתי שאת גם מגשימה משאלות 🙂
המנוכר- אני ממתין בקוצר רוח שתתקרר המנה שלי. וטיפ – אני אוהב הפתעות.
הייתי רוצה גם להצטרף לדעתם של הברווז והפינגווין (למרות שאין לי כנפיים), ולהגיד שגם בעיניי "הכל דבש" הפכה לקונצנזוס בלתי מוסבר בעליל, ממש בלי שום סיבה.
וסתם כי אני חייב:
"Lemon Popsicles"… זה נשמע כל-כך רומנטי ונוסטלגי באנגלית 🙂
ברווז גומי, למה לא להביא גם איזה קישור לביקורת בעין הדג, ככה על הדרך?
http://www.fisheye.co.il/mosad
(פרסום עצמי חסר בושה הוא שמי השני)
עצלנות היא התירוץ הכי טוב שיש לי. מצטער רעי המכונף.
חשבתי על זה שכמו "המוסד הסגור" מרבית הסרטים שמתחרים בפסטיבלי ירושלים וחיפה כדרמות טלויזיה כלל לא מוקרנים בטלויזיה או נעשו בשיתוף אחת הזכייניות.[רשימה חלקית: "לילה אפל", "משכנתא", "רינגו וטאהר", "תחושת בטן", "אלנבי רומאנס" וכל הסרטים שהתחרו השנה בירושלים] זה קצת אבסורדי שהקהל הרחב לא יכול לראות אותם.
ולזה אפשר להוסיף את סרטי הסטודנטים המתחרים בפסטיבלים – בעבר טלעד שידרו את "קצר בחצות" והייתה גם התכנית "מבחן בד". היום אני לא יודע איפה אם בכלל משודרים הסרטים שהרשות השנייה הייתה שותפה להפקה שלהן.
גם האקס המיתולוגי וגם הכל דבש פשוט נשמעו לי לא מושכות בעליל רק על סמך העלילה שלהן כך שלא ראיתי אף פרק. מה שכן ראיתי זה "הבורר" שהיתה סדרה חביבה ולא הצליחה לרגע להתקרב לסטנדרט הגבוה מאד של "תיק סגור".