איך דוחפים את "בלייד ראנר", "אי.טי", ג'וי דיוויז'ן ו"ביקור התזמורת" לפוסט אחד?
אם אתמול הייתי מודאג מתוכנית ההפצה של "ביקור התזמורת", היום שמעתי בשורה חיובית לגבי הסרט: משה אדרי וחברת יונייטד קינג יפיצו את הסרט. זאת אחרי שאחרי פסטיבל קאן התקיימו מגעים בין אדרי ומפיקי הסרט, ואז הם החליטו להפיץ אותו בעצמם. בעיני, כמי שרואה איך אדרי שינה את מפת הפצת הקולנוע הישראלי בשלוש השנים האחרונות (בהנחה שמתעלמים מ"מחילות"), זו היתה אז החלטה גרועה. כנראה שמישהו שם התעשת. נכון להיום מתוכנן "ביקור התזמורת" לעלות ב-6 בספטמבר (באותו יום בו אמור לעלות גם "מלך של קבצנים" של אורי פסטר).
=======
מייל שהגיע אליי הבוקר: "מחסן הסרטים של ג.ג. בקולנוע תל אביב פרוץ לכל. החברה, שהעתיקה את משכנה למקום אחר, נטשה את הסרטים במקום, כאשר הוא פתוח. מישהו שאני מכיר לקח לעצמו עותק של 'עשרת הדברות'. היום כששתיתי קפה בקיוסק העגול ממול, ראיתי בחור מוציא העתקים חדשים למראה של 'פעמיים בוסקילה' ואחרים".
אחרי הצהריים הגעתי לשם, מוכן ומזומן לאסוף איזה גליל פילם לעצמי. פינטזתי כבר על עותק אישי של "AI". אבל מישהו כבר איתר את הפירצה ונעל את המחסן. בעליו הגאה של "עשרת הדיברות" (של דה-מיל או קישלובסקי?) מתבקש לארגן הקרנה פיראטית בגינה ציבורית.
=========
אם שלשום התלהבנו כאן מהטריילר ל"Shoot ’em Up", מתוך צמא לסרט פעולה היפראקטיבי מלא אקשן, הרי שאפשר להוריד הילוך בציפיות ולכוון קרוב יותר: "זהות אבודה" ("The Bourne Ultimatum") הוא פשוט ההפתעה הגדולה של הקיץ הזה. סרט פעולה שהעיף אותי לתקרה. הוא טוב פי מאה מהסרט הקודם בסדרה. הוא יוצא בשבוע הבא, ואני בוודאות רץ אליו לצפות בו שוב. האדרנלין עדיין פועם בעורקיי.
========
כמה דברים שנהניתי לקרוא ביומיים האחרונים:
1.
אחרי שאיבדנו בשנה האחרונה את רוברט אלטמן, אינגמר ברגמן ומיכלאנג'לו אנטוניוני מי הם הבמאים המבוגרים ביותר שעדיין בחיים? ריי פרייד מספק את התשובה בפוסט שנראה כמו רשימת המטלות של מלאך המוות. הכי מבוגר: מנואל דה אוליברה בן ה-99. ואחריו: ז'ול דאסן, קון איצ'יקאווה, דינו ריזי, אריק רוהמר, כריס מארקר ובלייק אדוארד. והרשימה נמשכת.
2.
הבעיה עם רידלי סקוט היא שבגלל שהוא חתום על "בלייד ראנר" ועל "הנוסע השמיני" אני לא יכול להתעלם מראיונות איתו. גם אם בכל פעם שאני קורא שיחה איתו אני חוטף עליו עצבים. והנה הוא בשיחה קצרצרה עם ה"לוס אנג'לס טיימס" עונה על מה הוא עובד ברגע זה:
I'm finishing off the grading on the 25-year-old "Blade Runner" — we're digitally grading the prints for the release of the five-DVD box set. I'm doing my publicity for "American Gangster," which opens Nov. 2, and casting for a film I'm doing with Leonardo DiCaprio and Russell Crowe, which starts in a month. I'm in choppy water, and the waves are slapping against my mouth as I try to talk. Which makes you choke. You get used to it
ואז הוא עונה תשובה עמומה על הסרט "מונופול: המשחק" שהוא אמור לביים בעתיד. ניחא.
3.
ה"אובזרבר" הלונדוני הוציא לאור מוסף קולנוע ושלף מהארכיון שלו כתבת פרופיל מקסימה שכתב מרטין איימיס ב-1982 על סטיבן ספילברג לרגל צאת "אי.טי" (שהופק ב-1982 בתקציב של 10 מיליון דולר, לעומת ה-30 מיליון של "בלייד ראנר"). התחושה למקרא הכתבה הלא ארוכה היא שאיימיס התרגש מהסרט עד שורשי שיערו, ודי סבל מזה שהוא נכנע לרגשנות האוטופית שלו.
הנה קטע:
'Some people look on the ground when they walk,' he said later. 'Others look straight ahead. I always look upward to the sky. This means that when you walk into things, you don't cut your forehead, you cut your chin. I've had plenty of cuts on my chin.' Perhaps this explains the beard.
ועוד קטע:
'Throughout, ET was conceived by me as a love story – the love between a teenage-old and a 900-year-old alien. In a way I was terrified. I didn't think I was ready to make this movie; I had never taken my shirt off in public before.
4.
כתבה מצוינת על "קונטרול" של אנטון קורביין, לקראת הבכורה הבריטית של הסרט בפסטיבל הקולנוע באדינבורו. האם כבר ציינתי שזה סרט מעולה בעיניי?
קחו קטע:
"My recollection of Joy Division is black and white," says Corbijn. "They were an independent band, and the only papers that write about independent bands were printed in black and white. If you had a hit you would go to the colour magazines, but Joy Division never had a hit when Ian was alive. Looking back, I don't think I've ever seen a colour picture of Joy Division".
===========
ולסיום, טריילר חביב – לא מרהיב קולנועית, אבל די מעניין מבחינה עיתונאית ומוזיקלית – לסרט תיעודי שנמצא בעבודה על הלייבל המוזיקלי הירושלמי "פאקט". הבמאי הוא רן אייזנשטט, והסרט אמור להיות גמור לקראת ינואר 2008.
בקיץ של 1978 אחרי שראיתי את מפגשים מהסוג השלישי בפעם הראשונה הייתי באמת הולכת עם הראש בשמיים כל הזמן. מבינה בדיוק את מה שהוא כותב על אי.טי.
שני הסרטים הישראלים שאני הכי מצפה להם הם: "הבודדים" של רנן שור, ו"אנטרטיקה" של יאיר הוכנר.
מישהו יודע מה מצבם? האם הם יוקרנו בפסטיבל חיפה הקרוב?
ושוב תזכורת: "מסכים" – הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים.
"ביקור התזמורת" מופיע בחוברת של בתי קולנוע לב וגם באתר שלהם כמיועד להפצה אצלהם. מעניין מה קרה שם.
בכל אופן, אם הסרט ייקח את פרס אופיר אני בטוח שהוא יעשה קופה נאה בבתי הקולנוע כי הוא יקבל גל יחסי ציבור. "אדמה משוגעת" שיצא קצת אחרי הזכייה עשה בסופו של דבר 140 אלף צופים, שזה מכובד לכל הדעות. ואני מסכים ש"יוניטד קינג" פשוט יודעים לעשות יחסי ציבור כמו שצריך. היו להם רצף של סרטים – מ"ללכת על המים" ו"אהבה קולומביאנית" ועד "אביבה אהובתי", "הבועה" והדוגמא האחרונה "הסודות" – שפשוט היה בלתי אפשרי לחמוק מהם, השיווק היה אגרסיבי. וככה צריך להיות בכל סרט ישראלי על מנת שיהיו צופים. [ונכון היו גם פלטות כמו "מחילות" ו"אין לה אלוהים" אבל באמת שהם לא מייצגים]
עוד דבר שעלול להכריע עד מספר הצופים של הסרט הוא מספר בתי הקולנוע בהם סרט יוצא. חלק לא קטן מהסרטים של יוניטד קינג פותחים בקרוב ל30 בתי קולנוע, כבר בשבוע הראשון, כך שמלכתחילה יש יותר סיכוי שאנשים יצפו בהם. "מחילות" ושאר הסרטים הישראלים שלא הצליחו בשנה שעברה הוקרנו מההתחלה במעט בתי קולנוע.
פרט ל"ביקור התזמורת" ו"מלך של קבצנים" [מעניין איך הוא, אני זוכר שהוא כונה פה "מחפיר"] אמורים לצאת בספטמבר גם "החוב" וגם החדש של חיים בוזגלו "הכבוד" ובתחילת אוקטובר גם צפוי לצאת "זרים". יהיה צפוף.
העובדה שהסרט של יונייטד קינג לא אומרת שהוא לא יצא ב"לב". אני חושב שאחד המהלכים הכי חכמים של יונייטד קינג היה להפיץ את הסרטים הישראלים שלהם דרך "לב", שמזוהה עם סרטים "איכותיים" יותר מאשר אלה המוצגים בכל קולנוע אחר בתל-אביב. זה קורה עכשיו עם "נודל" ו"הסודות" ,זה היה עם "אביבה אהובתי" וגם עם "המדריך לחיים בכפר" של אלטמן. גם בג.ג הבינו את החשיבות של "לב" כמותג איכותי והפיצו שם את "זודיאק", סרט שעוד כמה שנים אנשים לא יבינו איך הם פספסו אותו בקולנוע. "אין לה אלוהים" הופץ דרך תיאטראות ישראל, שדי קוברים כל סרט ישראלי שהם מוציאים.
בקשר לג.ג – בשנה שעברה הם הוציאו מכולה עתירת גלגלי סרטים. בדיוק יצאתי מהקרנה של אקס מן 3 ויחד עם שותפתי דאז גלגלנו לנו כמה עותקים של קינג קונג. המערכה האחרונה עדיין אצלי, למרות שחילקתי ממנה כמה קטעים לאנשים טובים. זה די מגניב, גם אם לא ממש פרקטי מאז שמקרנת ה-35 מ"מ שלי התקלקלה. בכלל, הדבר היפה בעזיבה של ג.ג את משרדיהם הישנים, היא העובדה שאפשר להיכנס לרגע למה שהיה קולנוע ת"א הישן ולהשוות אותו לזכרונות. אין ספק שמדובר במקום מרשים. עכשיו אפשר לראות את המקום בו עמד המסך ואת הפסים שתוחמים את מה שהיה פעם שני אולמות קטנים, לתקופה קצרה (ראיתי בהם את בשם האב, סכנה ברורה ומידיית ו"הצל" עם אחד מהבולדיווינים).
והשלל? זה כבר ספור אחר…
אוף איתי! כל-כך הרבה דברים רציתי להגיד בפוסטים קודמים, והנה עלה פוסט שאמר אותם במקומי.
רציתי לכתוב שיש לי הרגשה ש"ביקור התזמורת" יפתיע בהייפ מחודש עקב ההפצה, ויצאתי נביא שאף אחד לא יאמין לו עכשיו.
עמדתי לשאול מתי מתחיל לפמפם כאן בבלוג את העובדה ש"זהות אבודה" פשוט מצוין, ויאיר מיד ניגש למלאכה. אבל נדמה לי שהאדרנלין מדבר דרך אצבעותיך, יאיר: בניגוד גמור ל"לירות כדי להרוג", הג'ייסון בורן החדש הוא מותחן אקשן, עם דגש על הפעלת השכל תוך כדי הצפייה, וסצינות פעולה ריאליסטיות יחסית, שנמנעות מן המופרך.
ואחרי ההלקאה העצמית, אני חוזר פוסט אחד אחורה להגיב לאנשים…
כל הכבוד לאדמו"ר שליט"א יאיר רוה, עוקר הרים וטוחנם כלאחר יד. עוד לא הספקנו לעכל את הבשורה המרה ששני חבבובומטקים ועוד הורים של עופר ליברגל הם הסימן הראשון שמעיד על הגעתם של להקות עיטים לחוג מעל לפגר וכבר משחרר בית מדרשו של האדמו"ר צפירת הרגעה. אדרי! וואוווווווווווו!
אז לכל אלה שנדדה שנתם בלילה האחרון, תרגיעו. בינתיים המניה יציבה והתמורה שלכם לא נפגעת.
ולכל מי שמתעקש להמשיך ולהיות מודאג ביחס לכל מיני היפ שמיפ, תסתכלו אל "סודות" ותנסו להבין שכל ההיפ הזה הוא בס"ה עניין יחצ"ני שלפעמים מגיע מעצמו ולפעמים צריך לשים כמה גרושים כדי להשיג אותו, לא בדיוק תורה מסיני.
לצערי שמתי לב שסידני לומט (אחד האהובים עלי) די גבוה ברשימת המטלות של מלאך המוות, מה שאומר שלא רחוק היום שבו העיתונים יוכלו סוף סוף להשתמש במשחק המילים המתבקש כבר שנים כה רבות: "סידני לומט, כן מת".
אני כבר יכול לדמיין את שיחות ה"who's on first" בעקבות זה:
א': "שמעת מי מת? סידני לומט"
ב': "מת? מי זה סידני לו?"
א': "לומט, סידני לומט"
ב': "אז אם הוא לא מת למה אתה בכלל מציין את זה?"
א': "לא 'לא מת' הוא כן מת"
ב': "איזה סידני???"
א': "לומט! הבמאי!"
ב': "אז הוא מת או לא מת?"
לא ראיתי איפה הוא ברשימה, אבל אבוי.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/890881.html
כן, תמיד ראיתי בג'יי רואץ' מחליף טבעי לסידני פולק.
לא פולק, לומט!
הוא כבר בן 83
ובלי קשר גם עצוב לשמוע על המחלה של פולק.