עצם מעצמאי
ביומיים האחרונים העברתי את רוב זמני בצפייה בשמונה סרטי קולנוע ישראליים עצמאיים מתוכם נתבקשתי לבחור ארבעה שיוקרנו במסגרת חדשה של סרטי חצות בפסטיבל קולנוע דרום. היינו ארבעה אנשים בצוות המיון, ואני מניח שהתוצאה המשוקללת של בחירותינו תתפרסם בתוך יום-יומיים. אבל העניין הוא כזה: נהניתי בטירוף. היו סרטים שאהבתי יותר, והיו שפחות, אבל בסך הכל באופן ממוצע ממש הוקסמתי מהסרטים ומהרעננות שלהם. לקראת הפסטיבל בקיץ אכתוב ביתר פירוט על הסרטים שהכי אהבתי במקבץ, אבל כרגע אני רק במתכונת "לרוץ לספר לחבר'ה": קורים דברים מקסימים, חצופים, רעננים ומקוריים בקולנוע הישראלי, וזה לא קורה בקרנות הקולנוע. מרענן מאוד.
מצטער שאני עדיין עמום בשלב הזה, פשוט כדי לתת לאנשי הפסטיבל אפשרות להוציא את הפרסום הרשמי שלהם ולא ליצור ציפיות שווא בקרב היוצרים.
אבל בינתיים, יש לי רק שתי מילים להגיד לכם: קרן ברגר.
ועכשיו, יש לי המון להדביק מהיומיים אחרונים. חזרה לעבודה.
ומה עם "אף פעם לא מאוחר"? זה לא נחשב סרט עצמאי?
=====================
רוה לאיתן: לגמרי עצמאי, אבל לא היה חלק מהסרטים שהוצעו לפסטיבל. צריך להבין: יש קרוב ל-15 סרטים עצמאיים בשלבים מתקדמים של פוסט-פרודקשן, השמיניה הזאת היא חלק קטן ממהפכה שמתחוללת עכשיו, שבכנות די מרגשת אותי. כל הזמן חיכיתי לראות איך הסרטים עצמם נראים, וכעת שראיתי חלק מהם אני יודע שיש שם כבר דבר ממש מקסימים.
הסרטים האלה הם כולם (או חלקם) סרטים "באורך מלא"?. ואם כן, מה הסיכוי שהם יופצו בצורה קצת יותר נרחבת?
=====================
רוה לליאור: כל הסרטים הם פיצ'רים באורך מלא! ולגבי הפצה: ובכן, יוצרי הסרטים האלה עומדים לגלות שלהפיץ סרט היא עבודה הרבה יותר קשה מאשר להפיק סרט. כך שקשה לדעת מה יעלה בגורלם. אני מניח שבמינימום הם יוקרנו בסינמטקים, ובוודאי כמה מהם יזכו להפצה תיאטרלית קצת יותר רחבה. אבל עדיין, הכל יהיה בקטן.