07 אפריל 2011 | 18:53 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

"ריו", ביקורת

 

ארבעה נכנסו ל”ריו”. שלוש ילדות ומבוגר. וכולם יצאו משם נטולי התפעלות. מילא המבוגר, אותו כבר קשה להרשים. אבל הבנות? הן הרי מתלהבות מכל מה שהן רואות. אבל “ריו”, למרות שהיה “כיף” ו”יפה”, היה עבורן גם “ככה ככה”.

 

חשוב לפתוח בעיקר: “ריו” הוא סרט מרהיב ביופיו. כל הצבעים הפוספרנטים בעולם התקבצו יחד לסרט אחד, ובהקרנה הדיגיטלית החדה והנוצצת של אולם 1 ברב חן ככר דיזנגוף הסרט נראה בשיאיו כמו קליידוסקופ עצום מידות.

 

למעשה, נדמה ש”ריו” הוא מאותם סרטים שקודם כל הגו את הקונספט הוויזואלי ואת הרעיון למקם סרט בריו דה ז’נרו עם כל צבעי הציפורים הטרופיות ואורות הקרנבל, ואז – אחרי ההתלהבות המוצדקת מכה יפה זה ייצא – ישבו לחפש סיפור להלביש על כל היופי הזה. אז לקחו קצת מ”חיים בזרם” וקצת מ”מדגסקר” (יצור שחי חיי פינוק בשבי נאלץ להתמודד עם החיים האמיתיים בבית הגידול הטבעי והפראי שלו), ושילבו פנימה את המערכה השניה של “ללא רחמים” (הסרט בו ריצ’רד גיר כבול באזיקים לקים בייסינגר ושניהם צריכים לברוח, זה לא עבד שם וזה לא עובד כאן) וגייסו את הבמאי של סרטי “עידן הקרח” האחרונים, שכבר הוכיח שאין לו לא חוש קצב ולא חוש הומור, וכך נוצר לו סרט שיש בו מעלות רבות, אבל הוא פשוט לא מאוד מהנה או מרתק.

 

נקודה אחת לזכות הסרט: את ההפקה המוזיקלית עשה סרג’יו מנדס, והסרט מלא שירי סמבה, בכמה וכמה קטעים מוזיקליים לא רעים בכלל.

 

כמה הערות נוספות:

 

א. אם אתם, כמוני, קצת מכורים ל”אנגרי בירדס” הסרט הזה לא קל לצפייה. זה קצת כמו לראות סרט על אוכל כשרעבים. או סרט שבו כולם מעשנים, כשלך אסור לשלוף סיגריה. ברגעים המתים בסרט הפיתוי לשלוף את האייפון ולהתחיל לשחק היה כמעט בלתי נסבל.

 

ב. כל הסופרלטיבים שלי על רב חן 1 בתוקף, אבל גם צריך לשים לב: יש איזשהו מקור אור שלא הצלחתי לזהות ששוטף באור את כל החלק התחתון של המסך.

 

ג. מישהו התעצל בארץ. העותק שנשלח לישראל השאיר מקום פנוי בסיקוונס כותרות הסיום כדי שהמפיץ המקומי יכתוב את שמות המדבבים המקומיים ליד תמונת הדמות. בארץ לא טרחו לעשות את זה. וכך כותרות הסיום עולות בלי שום ציון לשום שחקן, לא הבגרסה האמריקאית ולא בגרסה העברית.

 

ד. ומשום כך אין לי מושג מי החליף בעברית את הקולות של ג’סי אייזנברג, אן התאוויי ולסלי מאן. אבל לראשונה מזה שנים, אני חייב לציין שלא אאהבתי את ליהוק הקול של מי שמדבב את בלו, גיבור הסרט. נשמע קצת כמו קריין פרסומות ופרומואים ולא שחקן.

נושאים: ביקורת

4 תגובות ל - “"ריו", ביקורת”

  1. okok4 7 אפריל 2011 ב - 19:17 קישור ישיר

    לא מבין את הסופרלטיבים לרב חן 1. מקור האור שאתה מדבר עליו קיים כבר לפחות חצי שנה (ולאף אחד שם כנראה לא אכפת); המסך קטן; מבנה האולם מיושן ובאמת שלא שמתי לב לאיכות מיוחדת בקרנה. מה שכן, הסאונד סבבה.

    ביקרת כבר באולמות 1-2 ביס פלאנט חיפה? הם כרגע הטובים ביותר בארץ (את 23-24 בסינמה סיטי רשל”צ טרם דגמתי, כך שאולי הם נותנים פייט).

  2. יונתן 7 אפריל 2011 ב - 22:21 קישור ישיר

    אני מסכים איתך פחות או יותר לגבי הסרט, אלא שאחד הדברים שיותר אהבתי בו היו הדיבוב (ראיתי אותו בגרסא האנגלית). הדיבוב של ג’סי אייזנברג לדמות של בלו הוא מצוין ומפתיע, חבל לשמוע שזה נהרס בדיבוב לעברית.

  3. ZHS 9 אפריל 2011 ב - 23:57 קישור ישיר

    בנוגע לבלו, ייתכן וזה סאבלימינל?
    בפרומואים נורא התלהבו לספר שהוא מדבב שם…

  4. חובב תוכים 10 אפריל 2011 ב - 9:20 קישור ישיר

    לשפוט סרט על פי הגירסה המדובבת שלו זה פשע.
    חצי מהבדיחות לא עברו כמו שצריך בתרגום, אבל לפחות כאשר מדובר בכתוביות ניתן להסתמך על מקור השמע האנגלי.

    העלילה קצת פשטנית ואכן היו יכולים לפנות גם לקהל יותר בוגר, מה שהיה מעלה את ערכו, אבל בסה”כ, סרט חביב ביותר.


השאירו תגובה