20 אוקטובר 2007 | 14:39 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

מה זה הדבר הזה?

“רק כלבים רצים חופשי” חופשי אינו סרט ההמשך ל”כלבים לא נובחים בירוק”, אבל הוא בהחלט מתחרה איתו על תואר השם הגרוע ביותר אי פעם לסרט ישראלי. והוא גם סוג של קטסטרופה. אם כי, היה כאן פוטנציאל ל”שבעה צעדים” ישראלי, אם רק היה כאן במאי. הנה הביקורת רוויית הספוילרים שלי על הסרט:

זה כמעט מרגיע, האמת. גם באחת השנים האדירות בתולדות הקולנוע הישראלי מגיע סרט שמזכיר לנו את העבר הלא-מאוד-רחוק, עבר בו הצירוף “סרט ישראלי” היה שקול במשמעותו ל”אין לי שום עניין לצפות בזה”. “רק כלבים רצים חופשי” הוא הטוטאל-לוס הגדול של השנה, סרט שאין בו כלום שמצדיק צפייה, אפילו לא כשעושים לו הנחות עצומות.
אם מבקרי קולנוע היו כותבים את ביקורותיהם על סמך רשימת הקרדיטים ולא על סמך צפייה, ציונו של “רק כלבים” היה גבוה בהרבה. יש כאן כמה מקדמי סקרנות. הליהוק המסקרן של ליאור אשכנזי, אלון אבוטבול, איילת זורר ונטע גרטי בסרט אחד יוצר ציפייה מסוימת. זו מעין סופר-גרופ של השחקנים האהודים ביותר באחרונה בקולנוע ובטלוויזיה. אם כולם אמרו “כן”, כנראה שמשהו משך אותם לסרט. והמשהו הזה היה, אני מניח, הידיעה שעל התסריט חתום אסי דיין, נשיא של כבוד בסופר-גרופ של השחקנים הנ”ל, ושחקן שהקהל פשוט אוהד והברנז’ה מאוהבת בו. ויותר מזה: הסרט מציין שיתוף פעולה ראשון מזה שנים של יורם גלובוס ומנחם גולן, בני הדודים שהפכו לשותפים, שבנו את הקולנוע הישראלי והצליחו לכבוש את הוליווד. אלה שכבר עשור וחצי שבין השניים שורר נתק. והנה, גם הם מצאו משהו שגרם להם להניח בצד את סכסוכי העבר ולחזור לשתף פעולה.
אבל שני הקרדיטים המרכזיים בסרט שייכים למפיק דורון ערן ולבמאי ארנון צדוק. וכאן, אני מניח, מתחילות הצרות. לא ראיתי מימיי סרט שערן וצדוק חתומים עליו, כמפיקים או כבמאים, שהיה טוב. “רק כלבים” מצטרף בגאון למירעו של הצמד הזה הכולל את “להיות כוכב”, “אינג’יל”, ו”טהארה”.
האמת, אני סקרן להניח ידיי על התסריט המקורי, לנסות להבין מה היה בו שגרם לכבודה הנ”ל להתקבץ סביבו, ולקרן הקולנוע להשקיע בו סכום כסף בלתי משמעותי. האם הוא היה משובח ונהרס בצילומים או בעריכה? או שיש כאן מקרה של עיוורון קולקטיבי?
מה שהגיע למסך, על כל פנים, היא קקופוניה עלילתית סנסציונית שבנויה באופן עקום והולכת בערך כך: ליאור אשכנזי הוא לוחם סיירת מהולל במילואים, וגם עורך דין פנומנלי, שדרכו מעלה סלולה זהב. הוא משתתף בפעולה צבאית כושלת ועד לחברו הטוב הורג ביריות משפחה פלסטינית. אלא שעורך הדין שלנו הוא איש ישר ומצפוניסט: הוא לא ישקר בעדות, גם עבור חברו הטוב ביותר, שאביו הוא במקרה הלקוח הגדול ביותר של החברה. ובינתיים: אשתו היא עובדת סוציאלית המטפלת במשפחה קשת יום. אב המשפחה הוא איש אבטחה המבצע חיסולים למאפיה במסווה של פיגועים. בתו מחוזרת על ידי סרסור שרמנטי. כשהיא מסרבת לחיזוריו הוא מכה אותה. היא באה לעובדת הסוציאלית בדמעות. היא הולכת לסרסור – למה בדיוק, לא ברור – והוא אונס גם אותה, אחרי שאנס כבר נערה אחרת. היא מתאבדת מרוב יגון. ואז עורך הדין שהוא גם לוחם מיומן יוצא למסע נקמה ומחסל את כל מי שהיה שותף לאונס אשתו.
ועכשיו שיעור קטן במבנה: אם כל הפסקה הנ”ל היתה אורכת 15 דקות והמשפט האחרון בפסקה מהווה תמצית של שאר 75 דקות הסרט, היה מדובר בסרט טוב בהרבה. ואולי אף מוצלח. אלא שזה הפוך: כל מסע הנקמה הוא רק חלקו האחרון של הסרט, ומותיר אותנו בתחושה של בילבול: על מה הסרט הזה? (ויש גם סיפור מסגרת תלוש במחלקה פסיכיאטרית סגורה שכבר איבד אותי לגמרי. באמת כבר לא הבנתי כלום מהדמויות, אופיין ומניעיהן).
בסוף הצפייה לא יכולתי שלא לתהות האם אסי דיין, ביושבו לכתוב את התסריט – שיש בו קצוות של רעיונות מעניינים אבל כמעט ללא פיתוח נאות – ראה לפני כן את “שבעה צעדים” של הקוריאני פארק צ’אן-ווק. העלילה די דומה, רק בהיפוך המבנה שהצעתי. וזה גרם לי להירהור: אולי בידיו של במאי אחר, אחד הבמאים הצעירים, המעודכנים, הנבונים, והקצת פרועים יותר שצמחו באחרונה בארץ, אולי היה יוצא מזה סרט מסעיר יותר. דמיינו, נגיד, את דני לרנר, במאי “ימים קפואים” מתמודד עם זה. הוא בטח ראה את “שבעה צעדים”. וכך יוצא שאם דיין ניסה להגיד משהו סאטירי על כך שהחברה שלנו מאמצת קודים צבאיים ובלתי הומניים לא רק בשטחים, אלא גם ליד הבית, כל מה שיצא מזה ב”רק כלבים רצים חופשי” זה סרט סתום, מבולבל, רע לב העשוי ומשוחק באופן בלתי נסבל.

פורסם ב”פנאי פלוס”, 17.10.2007

10 תגובות ל - “מה זה הדבר הזה?”

  1. עופר ליברגל 20 אוקטובר 2007 ב - 14:56 קישור ישיר

    עוד משהו שהיה חסר לי בתסריט של אסי דיין הוא השנינות שהייתה לו בסרטיו הקודמים ככותב. נכון, לפעמים היא לא עבדה אבל הוא תמיד ניסה ליצור משחקי מילים ייחודים ודיאלוגים הזווים ברמה מסוימת. ב”רק כלבים רצים חופשי” כמעט ואין רגעים כאלה. הייתי חי בשלום עם החסרונות בעלילה עם היו דיאלוגים טובים או כאלה המזכירים במשהו את סרטיו הקודמים של דיין. היה בסרט רק רגע אחד שהצחיק אותי והוא בא בסיום הסצנה איומה ומביכה (אני מתכוון לבדיחה על השיר אחרי העדות שהגיבור נותן).

  2. רון 20 אוקטובר 2007 ב - 20:20 קישור ישיר

    אני לא מתפלא ולא מצפה מכלום מהצמד ארנון צדוק-דורון ערן, אבל שאלות אחרות מטרידות אותי: מדוע החליטה קרן הקולנוע הישראלי לתמוך בסרט זה? מה היו השיקולים שלה? מי היו הלקטורים? מה טיב הקשרים בינם לבין ארנון צדוק ודורון ערן? ומכיוון שמדובר בכסף ציבורי – האם מישהו ישא באחריות לביזבוז כספי הציבור הזה? האם מישהו ישלם בכסאו?

  3. אורון 20 אוקטובר 2007 ב - 20:48 קישור ישיר

    וואו, איזו עדינות. “רק כלבים רצים חופשי” הוא לדעתי אחד מאותם סרטים שמגיעה להם ביקורת חריפה שכזו. מהביקורת של יאיר זועק, לדעתי, ייאוש מסויים. חוסר רצון “לקטול” את הסרט. בעיניי, הסרט יותר גרוע מהמתואר לעיל, ודעתי המלאה תעלה לרשת מתישהו השבוע. עד אז, ניק-לינק שמוכיח כי זה לא שיאיר אינו אשם בכך שהביקורת רווית ספויילרים – זה התקציר.
    (שימו לב כי התקציר מסתיים בדיוק היכן שמסתיים הסרט, באופן אבסורדי)

  4. שירה 20 אוקטובר 2007 ב - 23:35 קישור ישיר

    זו הפעם הראשונה בה אני (כמעט) נמלאת זעם מלקרוא כאן, אבל סולחת כי אני מעריכה אותך מאוד.

    חבל מאוד.

  5. עדן 21 אוקטובר 2007 ב - 9:55 קישור ישיר

    האם אני היחיד שחושב ש”רק כלבים רצים חופשי” הוא סרט טוב ?

  6. אחד שקורא ובדרך כלל לא מגיב 21 אוקטובר 2007 ב - 13:49 קישור ישיר

    עדן – גם אני חושב שהסרט דווקא ממש טוב ומרגיש כאילו הביקורות מדברות על סרט אחר. חבל שלא משקיעים בעוד סרטים ישראליים כמו “רק כלבים רצים חופשי”.

  7. אורון 21 אוקטובר 2007 ב - 13:58 קישור ישיר

    עדן ידידי, אם תנמק אולי גם אני אחשוב כך. עד אז, מה שאני חושב נשאר כמו בניק-לינק (החדש).

  8. ליאור לדרר 22 אוקטובר 2007 ב - 1:36 קישור ישיר

    מסכים עם רווה לחלוטין, סרט רע במיוחד
    צדוק ממש אונס את הסרט על מנת שיהיה כמה שיותר אלים ומזוויע גם אם זה כמעט אף פעם לא ממש משרת את העלילה שלו.
    אם אתם מעוניניים לצפות בסרט שיהפוך את הקרביים שלכם, יגרום לכם לשבת בחוסר מנוחה ולהתעצבן…. לכו לסרט….

  9. גל 23 אוקטובר 2007 ב - 3:11 קישור ישיר

    מסכימה עם כל מילה. אני אפילו מרגישה שהולכתי שולל אחרי שציפיתי לעליית הסרט בשביל לצפות ביצירה של אותה ‘קבוצה מוערכת’ ומה שקיבלתי זה, זה.

  10. אורי 29 אוקטובר 2007 ב - 1:29 קישור ישיר

    ל-5 אתה לא היחיד. אני אהבתי מאוד את הסרט. הוא השאיר בי הרבה חומר למחשבה. אני מסכימה שעם תסריט של אסי דיין ושחקנים מהשורה הראשונה מצפים ליותר אבל נהנתי מכל רגע ואני שמחה שהקולנוע הישראלי מתקדם ומתפתח.


השאירו תגובה