24 אוקטובר 2007 | 11:41 ~ 22 תגובות | תגובות פייסבוק

דברים לעשות, רשימת משימות וכמה הפתעות

תוספת:
למה אף אחד לא מספר לי שג’ון לנדיס מגיע בשבוע הבא ארצה? ביום חמישי, 1.11, יוקרן בסינמטק הסרט התיעודי שלו על דון ריקלס, “מר חום” (הישר מפסטיבל ניו יורק), ולנדיס – כך אני מבין – יהיה נוכח בהקרנה. הללויה. מדובר בבמאי אהוב עליי עד מאוד. כן, כולל “השוטר מבברלי הילס 3”.
(נחמד. אני העליתי את העדכון ב-13:30. בוויינט העלו על זה ידיעה ב-15:50 תחת הלוגו “פרסום ראשון”. חמודים).

על שח ועל אשך

היום ב”פנאי פלוס”: ראיון טלפוני קטן שערכתי עם ויגו מורטנסן, שמככב ממחר ב”סימנים של כבוד” המופתי של דיוויד קרוננברג, בו הוא מדבר על סצינת קרב הסכינים בעירום מהסרט, שהיא אולי אחת הסצינות המדהימות ביותר שנראו השנה בקולנוע. אני גם שואל אותו על ההומאז’ לנבוקוב בשם הדמות שלו, ניקולאי לוז’ין, והוא עונה שעבור קרוננברג כל הסרט הוא מעין “משחק שחמט אלים”. כשאני מצויד במידע הזה הלכתי לראות את הסרט פעם שניה, בחיפוש אחר מוטיבים נוספים מעולם השח. ואכן מצאתי: מלבד העובדה שמדובר בחייל שמנסה להביס מלך, והשימוש בעיצוב המרבה בשימוש בשחור ולבן, הבחנתי שהשוטים הראשונים של הסרט מתבססים על תנמועות מצלמה ישרות לחלוטין. לא אובחנה תנועת מצלמה מעגלית. אפילו השוט הראשון יוצא דופן: הוא מתחיל כשוט גבוה ממרומי קריין, ואז הוא נע הצידה ואז למטה באלכסון ומגיע לדלת הכניסה של מספרה תורכית בה מתרחשת סצינת הפתיחה. האם זה בראשי או שהמצלמה נעה בצורת תנועת הפרש על לוח השח? אחרי כמה דקות הסרט סחף אותי לתוכו – הצפייה השנייה בו מעולה לא פחות מהראשונה, ומאפשרת עיון בדקויות הבימוי המבריקות של קרוננברג – וכך הזנחתי את המעקב אחר ביסוס התזה הזאת. לכן, אם אתם הולכים לראות את “סימנים של כבוד”, אנא דווחו לי: האם יש תנועות מצלמה מעגליות בסרט, או שאכן המצלמה נעה רק בקווים ישרים וזוויתיים, כמו כלי משחק על לוח השח?
אך יש יותר: שמו של מורטנסן בסרט הוא ניקולאי לוז’ין, לא אלכסנדר לוז’ין כמו בספר “הגנת לוז’ין” של נבוקוב, ואני מניח שהניקולאי הוא איזכור לסיינט ניקולאס, הקדוש השומר על הזונות ועל התינוקות, והאיש שעליו מבוססת דמותו האגדתית של סנטה קלאוס (ו”סימנים של כבוד” מתרחש בימי חג המולד, ועוסק בזונות ובתינוקת בת יומה). בקיצור, למרות שהסרט פחות טוב מ”היסטוריה של אלימות” הגאוני, ומבוסס על תסריט חלש יותר, זהו עדיין סרט אדיר, ובמידה מסוימת גם יצירה אחות ל”היסטוריה של אלימות”, עם מבנה תסריטאי דומה, ועם דמות ראשית שמתכתבת עם הדמות שגילם מורטנסן ב”היסטוריה”. סרט מצוין.

וורד-אפ

מחר ב-9:00 יתקיים במכללת אפקה כנס וורד-קאמפ. אם אתם בלוגרים, או אם אתם שוקלים להקיןם בלוג, הכנס הזה ינסה לשכנע אתכם להשתמש בפלטפורמת הבלוגים וורד-פרס, המבוססת על קוד פתוח, היא חינם לחלוטין, נוחה להפליא, ובעיקר: מאםשרת לכם להשתחרר ממכלאות הבלוגים של ישראבלוג, תפוז, בלוגלי וקפה דה-מרקר. הבלוג שלי משתמש באחת התבניות של וורד-פרס, ומשום כך הוזמנתי להשתתף בכנס מחר בפאנל שיתחיל ב-11:55, בו ידברו כמה בלוגרים שמגיעים מצד התוכן, לא הטכנולוגיה, על העבודה עם תוכנת וורד-פרס. אהוד קינן, שעזר לי בהקמת הבלוג, ינחה את הפאנל, ואני אשב שם על תקן הקוף המאולף שיוכיח לקהל שכל אחד יכול להשתלט על התוכנה. ויהיו שם עוד שפע דוברים נוספים לאורך היום כולו. תוכנית הכנס נמצאת כאן. ההשתתפות חינם, אבל דורשת הרשמה.

אנדרו סאריס אומר שזה הסרט הגדול ביותר בכל הזמנים

סמנו בלוח המשדרים שלכם: “מדאם דה” של מקס אופולס מ-1953, יוקרן ביום שישי ב-22:00 בערוץ יס 3. כשהסרט יצא במרץ השנה להקרנות חוזרות בניו יורק, בעותק 35 מ”מ מחודש, כתב עליו אנדרו סאריס ב”ניו יורק אובזרבר” כך:

When people have asked me to name the greatest film of all time—in my humble opinion, of course—my instant answer has been unvarying for the past 30 years or so: Max Ophüls’ Madame de … (1953).

If you’ve never seen this masterpiece, now is your chance—and even if you have, a second or third viewing is strongly recommended.

מדאם דה
Curiously, I’ve had a much harder time convincing my students in film class of the “greatness” of Ophüls and Madame de …. It may partly be a generation gap, and partly the youthful suspicion of romanticism in some of its less cynical guises. Then again, even among my contemporaries, I have become notorious over the years for my ecstatic—to the point of orgasmic—addiction to camera movement as an expression of the tyranny of time in the drama of human life.

המחלקה תעבור לדום ותגיד אקשן

בסוף השבוע יוקרן בטרום בכורה הסרט “בעמק האלה” של פול האגיס. אחת הדמויות בסרט, חייל בצבא ארצות הברית שמוצב בעירק, מצלמת בטלפון הסלולרי שלה את הפעילות המבצעית השוטפת, ולוכד בעדשה כמה רגעים הרי אסון. בשבת בערוץ 8 ישודר הסרט “שלום פלוגה א'”, המבוסס על צילומים שביצע הבמאי יניב ברמן במצלמתו הפרטית תוך כדי שירות מילואים בשטחים. התוצאה נראית מבעיתה בתחילה: זה נראה כמו שילוב בין סרט מלחמה לסרט אימה סופר-ריאליסטי, הציפייה היא שמשהו איום עומד לקרות.

קראתם סרט טוב לאחרונה?

האתר הזה, של חברת Paramount Vantage הוא אחד הדברים המופלאים שראיתי כבר הרבה זמן. מטרתו לקדם את סרטי החברה – זרוע סרטי האיכות של אולפני פרמאונט – בקרב מצביעי האוסקר והגילדות השונות. וכך תמצאו שם מיני-אתרים ל”בכוח הלב“, “רודף העפיפונים“, “דם יישפך” של פול תומס אנדרסון, “מרגו בחתונה” של נוח באומבך ו”Into the Wild” של שון פן. לכל הסרטים, חוץ מזה של אנדרסון, יש את התסריט המלא בקובץ PDF, ולכל הסרטים (חוץ מ”מרגו”) יש גם את הפסקול המלא. את הפסקול של “בכוח הלב” הלחינה מולי ניימן, הבת של מייקל ניימן. את הפסקול של “רודף העפיפונים” הלחין אלברטו איגלסיאס, מלחינו הקבוע של פדרו אלמודובר. ואת הפסקול לסרט של שון פן הלחינו אדי ודר ומייקל ברוק. שיריו של אדי ודר נמצאים גם הם להאזנה במלואם באתר. תלמידי התסריטאות שלי: שימו לב לתסריטים, אחד מהם עשוי לצוץ בעבודת סוף הסמסטר.

לאן נעלם ג’ון סטיוארט?

ומי שמחפש כאן את התוכנית היומית של “הדיילי שואו” וסטיבן קולבר: התוכניות יצאו לחופשה בת שבוע. הן יחזרו ביום שני הקרוב, כלומר שמיום שלישי הבא (30.10) הן גם יחזרו לכאן. ובינתיים: הנה סטיבן קולבר מתארח ביום ראשון השבוע אצל טים ראסרט ב”פגוש את העיתונות” לראיון לא ממש מצחיק.

22 תגובות ל - “דברים לעשות, רשימת משימות וכמה הפתעות”

  1. דרורית 24 אוקטובר 2007 ב - 12:13 קישור ישיר

    לגבי הסרט שצילם יניב ברמן, כבר קרה דבר נורא, (או שכל הזמן קורים) לא?
    ותודה על ההפנייה לאתר שיש בו את התסריטים.
    ודרך אגב, התשובה שלי היא כן. תסריט יכול להיות יצירת אמנות נפרדת. אני במקרה חשבתי על הדוגמא הזו.
    http://www.imdb.com/title/tt0023940/

  2. גע"ס 24 אוקטובר 2007 ב - 12:51 קישור ישיר

    היו סכינים בסצינת העירום של ויגו???

    כשכתבת שיש ציפייה למשהו איום שיקרה דיברת על “שלום פלוגה א'” או על “בעמק האלה”? כי ראיתי את “שלום פלוגה א'” ולא קיבלתי את הרושם הזה.

  3. יניב אידלשטיין 24 אוקטובר 2007 ב - 13:30 קישור ישיר

    ואני ראיתי את “בעמק האלה” וגם לא קיבלתי את הרושם הזה… בסרט הזה, כל הדברים האיומים כבר קרו (לפחות רובם).

  4. דרורית 24 אוקטובר 2007 ב - 14:42 קישור ישיר

    אין כמו לגלות שהסניליות לא השתלטה עליך (לא עליך יאיר, עלי). כתבת דון ריקלס, נזכרתי שראיתי את פרצופו לא מזמן באריסטוקרטים של פול פרובנזה ששודר בהוט. בדקתי באימדיבי, תחת השם שלו, ואין. בדקתי את אתר הסרט עצמו, ואכן, הידד! הוא שם.
    מה שהיה נחמד לגלות זה שריקלס היה הקול של
    Mr. Potato Head בטויסטורי. ודרך אגב, חשבתי ששם הסרט הוא Mr. Brown.
    (:

  5. שרון 24 אוקטובר 2007 ב - 15:20 קישור ישיר

    אוף טופיק לחלוטין-
    לקח לי הרבה זמן אבל יצא לי לראות סוף סוף את האמיצה, שהרבה אנשים קטלו אבל החלטתי לראות בכל מקרה לאחר שקראתי את מה שכתבת על הסרט.
    דבר ראשון – למרות הנושא הקצת בנאלי, אין ספק שהסרט מרתק והסוף אכן מתאים מאוד, וטוב שסיימו אותו כך. שוב המלצה שלך שלא הכזיבה 🙂
    דבר שני – האם מישהו שם לב שבסצינה בה השוטר מגיע לדירה של הגיבורה ברקע רואים על דלפק המטבח שלה מיכל מלח ים ישראלי עם כיתוב בעברית? סתם התחלתי לתהות… האם אנחנו מייצאים מלח באריזות עם עברית לארה”ב? האם הם השתמשו בדירה אמיתית של מישהו בניו יורק שבמקרה ישראלי ולכן קונה מוצרים ישראלים? סתם מחשבה…

  6. הפינגווין 24 אוקטובר 2007 ב - 15:28 קישור ישיר

    מה שכתבת על “סימנים של כבוד” (למרות הספוילרים) מאוד מעניין וחבל שלא ידעתי על מוטיב שחמט אפשרי לפני הצפיה. לא שאני כל כך מבין בשחמט, אבל אני יודע איזו תנועה עושה פרש ומשום מה, כל הזמן עולות לי בראש דוגמאות משובצות כשאני מנסה להיזכר בבית של אנה. סוף הסרט מקבל ככה משמעות נוספת ואף מצמררת.

  7. דובי ג. 24 אוקטובר 2007 ב - 15:30 קישור ישיר

    אפרופו וורדפרס, הזדמנות להעיר על משהו שמפריע לי כבר מאז שהתחלתי לקרוא בבלוג שלך. אני לא מבין גדול בנושא, אבל אני רואה שבבלוגים אחרים של וורדפרס יש אפשרות לנווט מתוך כל פוסט לפוסט הקודם ולפוסט הבא. זה מאד נוח, כי כך אין צורך לחזור לדף הראשי כדי להגיע לפוסט אחר. זה נכון במיוחד אם מגיעים מתוך קורא RSS שמוביל היישר לפוסט.

    אם יש לך אפשרות להוסיף את הפונקציה הזאת, תשמח אותי ואני בטוח שרבים אחרים… תודה!

  8. הממ 24 אוקטובר 2007 ב - 16:23 קישור ישיר

    יאיר, אבל בלוגלי נותן לך לפתוח בלוג *וורדפרס*.

  9. הבייביסיטר לשעבר 24 אוקטובר 2007 ב - 19:46 קישור ישיר

    מצטרפת לבקשה של דובי ג.
    אמנם לא משתתפת בדיונים, אבל קוראת בשקיקה.
    ד”ש חם לבנות.

  10. דורון בעבודה 24 אוקטובר 2007 ב - 19:59 קישור ישיר

    מה לא מדויק בכותרת הבאה: “סרט פרי עטו של אתגר קרת מוביל בהכנסות בארה”ב”?
    פרטים בניק לינק, כתבה מאת נירית אנדרמן בגלריה של היום.

  11. סטיבי 24 אוקטובר 2007 ב - 20:46 קישור ישיר

    אם כבר, הפרסום הראשון צריך להיות רגע העלאת התוכניה לאתר הסינמטק. או לרגע בו הזכרתי את העניין בתגובות…

  12. דרורית 24 אוקטובר 2007 ב - 21:56 קישור ישיר

    יופי של כתבה בפנאי פלוס על המיוזיקלס החדשים.
    רק מה? לא רק בנות 13. גם בני 13! ומהירספריי יכולות להנות גם בנות הרבה יותר מ-13 והן אף עשו זאת. (התיאור הזה, של להניע את הראש מצד לצד בכיף, ככה זה היה בדיוק. ממש פיל גוד מובי פר אקסלנס).

  13. ברווז גומי 25 אוקטובר 2007 ב - 8:58 קישור ישיר

    ועוד בשורות טובות בגלריה:
    לרגל הביקור של לנדיס ישדר ערוץ יס 2 ביום חמישי הבא ארבעה מסרטיו: “רומן לילי”, “בית החיות”, “סרט מטוגן” ו”זאב אמריקאי בלונדון”.

  14. סטיבי 25 אוקטובר 2007 ב - 9:03 קישור ישיר

    מגניב. אבל עם כל הכבוד, אני מעדיפה את מה שישודר ביס3 באותו ערב.
    (לא שיש לי יס)

  15. james newton howard 25 אוקטובר 2007 ב - 9:42 קישור ישיר

    אני גם אוהב את ג’ון לנדיס, אבל ב”סרט מטוגן” הוא לדעתי קצת פספס את הפואנטה. הבדיחות של ג’ים אברהמס והאחים צוקר לא ממש תואמות את סוג ההומור של לנדיס, ויש הרגשה שאם אחד מהם היה מביים את הסרט הוא היה יוצא מצחיק הרבה יותר.

    רוה לג’יימס: וואו, כמה שאני לא מסכים. “סרט מטוגן” הוא אחד הסרטים המצחיקים שראיתי מימיי. יש בו כמה מהמערכונים הגדולים בכל הזמנים, כמו הפרודיה על ברוס לי ותשדיר השירות הקורא לשלב את המתים בחזרה לחיי משפחה סדירים.

  16. Shai 25 אוקטובר 2007 ב - 12:46 קישור ישיר

    off topic:

    Arte starts showing, as of the 1st of November and for the next 10 weeks,films made by Stanley Kunrick.

    The 1st film is Full Metal Jacket and the rest of the program is in the link.

  17. דרורית 25 אוקטובר 2007 ב - 17:12 קישור ישיר

    עוד מעט מוריס סנדק מוסרט.

    מעניין אם יגיע לארץ או שיעלם כמו curious george בשל חוסר עניין לציבור הילדים הישראלי?

    רוה לדרורית: לא עוד מעט, בעיצומו. הנה תמונה:
    הסנדק 4

    וזה ספייק ג’ונז. לא במאי שנמצא בסכנת גניזה בארץ. אני מקווה. הנה דיווח.

  18. דרורית 25 אוקטובר 2007 ב - 18:28 קישור ישיר

    לפי התיאור הזה גיל הצופים לא יהיה ממש גיל הקוראים (לא המקריאים, אלה הרי אבא ואמא) את הספר. מעניין.

  19. יערה 25 אוקטובר 2007 ב - 19:37 קישור ישיר

    כדאי מאד לצפות ב”שלום פלוגה א'”
    סרט מעניין, חזק ומטריד, ומעביר בצורה נוגעת את התחושה הכפולה וערבוביית האימה עם השגרה או אפילו השמחה בחווייה הצבאית.

    רוה ליערה: איזה יערה?

  20. סטיבי 25 אוקטובר 2007 ב - 20:43 קישור ישיר

    יאיר, כל במאי נמצא בסכנת גניזה בארץ. אולי סקורסזה ושפילברג וכד’ לא, אבל ג’ונז בהחלט כן.

  21. קליז 26 אוקטובר 2007 ב - 17:21 קישור ישיר

    חביבי.באמת פוסט מצוין אבל הערה כללית:
    כל השווצה כגון פרסום ראשון/אני הראשון ש…/וואי נט פרסמו שעתיים אחרי וכו’ פשוט מעוררת דחיה. נחמד לעשות את זה מדי פעם אבל בטעם טוב.

    תודה

    קורא מתמיד

  22. Camacho33SAUNDRA 26 מאי 2010 ב - 18:09 קישור ישיר

    Lots of specialists claim that loans help people to live their own way, just because they can feel free to buy needed things. Furthermore, some banks offer car loan for different persons.


השאירו תגובה ל - גע"ס