אחרי שניים מהימים העגומים ועצובים והטראגיים בתולדות החקיקה להכחדת הדמוקרטיה בישראל – תנסה הברנז'ה התל אביבית (השמאלנית?) לעטות על עצמה חיוכים (מזויפים) ולעלות לכנסת לרגל, אבל לא למחאה או הפגנה, אלא לדווקא לפינוקים ופירגונים. היום הוא יום הקולנוע ישראלי בכנסת, יום חגיגי שמארגן היו"ר, רובי ריבלין, במלאת עשור לחוק הקולנוע הישראלי. זה היום שבו הפוליטיקאים ינסו לשכנע אותנו שזה הכל בזכותם: הרנסנס האדיר של הקולנוע הישראלי בעשר השנים האחרונות הוא לא מעשה ידי הבמאים והמפיקים, אלא הפוליטיקאים שחוקקו את החוק והצילו את המצב.

ובכן, אוקיי: ריך לתת קרדיט לפולטיקאים, אלה ששמעו את זעקת המצוקה של תעשיית הקולנוע שיצאה למאבק אדיר בסוף שנות התשעים ועזרו ליצור חוק שאכן עשה מהפכה תשתיתית לקולנוע הישראלי. אבל אני מקווה שאף אחד לא ישכח ששני הסרטים שלמעשה חנכו את העידן הזה – "ההסדר" של יוסף סידר ובעיקר "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי – שני הסרטים הראשונים שהעידו שיש כאן סוף סוף – אחרי שנות בצורת לא קטנות – דור צעיר של קולנוענים שיודעים לתקשר עם קהל, ושהקהל אכן הגיע בזכותם לאולמות, הסרטים האלה נוצרו ויצאו למעשה לפני שחוק הקולנוע נכנס לתוקפו. את ההשפעה האמיתית של חוק הקולנוע על הקולנוע הישראלי – השפעה כמותית, קודם כל – רואים מ-2004 ואילך.

האירוע מתחיל בכנסת מהשעה 14:30 עם נאומים וקטעי סרטים, ואז מ-16:30 יהיה דיון במליאה על הקולנוע הישראלי. תעשיית הקולנוע הישראלית הוזמנה, אני מניח שמפיקים רבים יבואו, אני תוהה האם גם יוצרים. אני, בתור חבר מועצת הקולנוע הנוכחית, מתכנן להיות שם גם.

אין לי מושג מה מצב האינטרנט האלחוטי בכנסת, אבל אני מקווה להצליח לעדכן משם דיווחים, אם לא כאן אז בטוויטר ובפייסבוק. עקבו שם מ-14:00 ואילך.

ציוץ