27 נובמבר 2011 | 21:59 ~ 29 תגובות | תגובות פייסבוק

"השוטר", פוסט מורטם

ראיתי את זה רק היום: זהר וגנר ראיינה ב”עכבר העיר” של יום שישי את נדב לפיד לסיכום מסעו הקצר מדי של “השוטר” בבתי הקולנוע בארץ. הנה הראיון המלא, אבל אני רוצה להתעכב על שתי פסקאות של לפיד מתוכו.

 

וגנר שאלה את לפיד “ייתכן שההחלטה להפיץ את ‘השוטר’ כסרט מיינסטרים היתה שגויה? אולי זה סרט סינמטקים?”. התשובה לשאלה הזאת, לדעתי, היא “בהחלט”. אבל לפיד רואה את סרטו אחרת:

 

“‘השוטר’ הוא לא סרט אינדי, הוא לא סרט שוליים, הוא לא סרט ‘אחר’. אני לא מקבל את ההגדרות האלה. יש סרטים שמכריזים על עצמם כעל אלטרנטיבה צנועה לקולנוע המרכזי, אבל לא אני. אני קולנוע בדיוק כמו כל הסרטים האחרים. אני במרכז הקולנוע. ואני לא רוצה שהסרט שלי יהיה בהיכל של ה’אחר’ ואנשים יבואו לראות חוויה ‘אחרת’, ואחר כך ילכו לראות חוויה ראשית. לכן אני מברך את ההחלטה של יונייטד קינג להעניק לו טיפול זהה לסרטו של סידר. חשוב מבחינת הקולנוע הישראלי שיהיה פה גם סרט כמו ‘השוטר’, שיקבל שלטי חוצות כאילו היה ‘בוקר טוב אדון פידלמן’ או ‘הערת שוליים'”.

 

אני מסכים לחלוטין עם המשפט האחרון בפסקה הזאת: בהחלט חשוב שייעשו בארץ גם סרטים כמו “פידלמן” ו”הערת שוליים” וגם “השוטר”, וגם “הנותנת” וגם “עמק תפארת”. סרטים שמאתגרים את הצופה. “השוטר” מאתגר את הצופה, לכן קהל היעד שלו באופן אוטומטי מצטמצם ביחס לסרט שלקהל נוח יותר לראות. ולכן, צריך להפיץ אותו אחרת. זו, הסיבה, אגב, שלבמאי אסור להפיץ את הסרט של עצמו, כי במאים עיוורים לנגישות של הסרט שלהם, אין במאי שלא יחשוב שהסרט שלו מתאים לכולם. המצחיק הוא שבמקרה של “השוטר” גם המפיצים ניסו ללכת על הפאסון הזה, אבל חושיו של הקהל חדים יותר, וקמפיינים לא עובדים עליהם.

 

המציאות הכלכלית של הקולנוע בארץ נוחה לסרטים כמו “השוטר”. לפיד ומפיקיו קיבלו מקרן רבינוביץ’ 1.6 מיליון שקל כדי לעשות את סרטם, ואף אחד לא באמת מצפה שהוא יבוא להחזיר את הכסף, אלא שיעשה את הסרט הטוב ביותר שהוא יכול. שיעשה אמנות. בזה לפיד הצטיין. “השוטר”, לטעמי, היה לצד “הערת שוליים” הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי השנה. המקום היחידי שבו נדרשת חשיבת שוק כלכלית היא בתחום ההפצה. בהפצה אמנם גם מעורבים מענקים מטעם קרנות הקולנוע, אבל כאן יש גם חלק ניכר שבו נדרשת השקעה פרטית: בין אם זה משפחת אדרי, מפיץ הסרט או הבמאי עצמו. למעשה, כל מה שמפיץ צריך לעשות כיום כדי לא להפסיד כסף זה לוודא שהוצאות ההפצה (בעיקר פרסום ויח”צ) לא יעלו על ההכנסות ממכירת הכרטיסים כדי להתאזן.

 

לפיד טוען שאת סרטו ראו 15,000 איש. אני שמעתי ממקורות אמינים שהמספר הוא בדיוק חצי מזה. נגיד שהאמת נמצאת באמצע. קחו, למשל, את “הדירה” של ארנון גולדפינגר. בקצב שבו הוא צובר צופים, הוא ישתווה למספרים של “השוטר”. וכאן טמון הפרדוקס: 10,000 צופים של “הדירה” המוקרן 3-4 פעמים בשבוע בסינמטקים יחשבו להצלחה ולאחת ההפתעות הגדולות של השנה. 10,000 הצופים של “השוטר” ייחשבו לכשלון ולאכזבה. למה? כי לפיד באמת חושב שאת סרטו יכולים לראות כל 250,000 הצופים של “הערת שוליים” וליהנות ממנו, ואני תוהה האם הוא מיתמם או פשוט לא מודע להבדל בין הסרטים.

 

לשמחתי, לפיד לא מספק תירוצים. יש גם יוצרים כאלה, אלה שטוענים שסרטם לא הצליח כי “בדיוק היתה סופת גשמים ביום היציאה”, “בדיוק היתה אולימפיאדה”, “בדיוק היה פיגוע”. הוא דווקא נשמע מרוצה מהטיפול שיונייטד קינג נתנו לו. וכנראה בצדק: מנקודת המבט של האגו של היוצר הוא קיבל את הטיפול המלכותי, פרסום יפה, מסיבי, נוכח, אבל שהחטיא לחלוטין את קהל היעד של הסרט.

 

לכן המשפט הבא מהראיון חשוב בעיניי, קודם כל כי הוא סותר לחלוטין את הפסקה הקודמת שלו, ושנית כי הוא מאבחן באופן מדויק משהו שקורה כאן:

 

“מי שהולך לקולנוע זה רק הקהל הבורגני, והם הרי לא יאהבו את הסרט, והקהל הרדיקלי לא צורך קולנוע ישראלי רדיקלי, כי הוא צריך שתהיה לסרט שפה זרה ובמאי עם שם מצטלצל”.

 

אכן. יש בארץ קהל נתון וידוע מראש – בורגני מאוד, יחסית מבוגר, נשי ברובו – שהתאהב בקולנוע הישראלי ורואה בו קולנוע איכותי אירופי. זה קהל של כ-250,000 איש. אותם אנשים שהולכים ל”הערת שוליים” הם אותם אנשים שהולכים ל”אביבה אהובתי” ואותם אנשים שהולכים ל”סיפור גדול” ואותם אנשים שהולכים ל”שבעה” ול”נודל” ואלה אותם אנשים שהולכים לאלמודובר ולסרטים של קולנוע לב (למעשה, הייתי מהמר שרוב ניכר מהקהל הזה הוא מנוי של קולנוע לב). הם מחפשים אלטרנטיבה להוליווד, ורוצים תכנים מקומיים, אבל הם לא יירצו משהו שיהיה “יותר מדי”: לא אלים מדי, לא קיצוני מדי, לא מאתגר מדי. זה קהל ארט-האוס קלאסי. ו”השוטר” הוא בהחלט סרט רדיקלי, ולפיד – אני קורא בראיון – יודע את זה היטב. וידע שזה סרט לא קל לבליעה. כלומר, שהוא אחר, בניגוד למה שהוא אמר בתחילה.

 

אבל לפיד גם שואל את השאלה הכי קשה: לאן נעלם הקהל “הרדיקלי”? בטוח יש בכל הארץ הזאת יותר מ-15,000 צופים – צעירים יותר, עם טעם אלטרנטיבי יותר, עם דעות פוליטיות קוטביות יותר, ההפך מבורגנים – שהיה יכול להפוך את “השוטר” להמנון שלו. אגב, לא רק את “השוטר”, גם את “המדריך למהפיכה” של דורון צברי ואורי ענבר, עוד סרט שהוא קריאה לפעולה, וגם סרט שמשחק בין ז’אנרים ושהקהל סרב לבלוע, למרות שגם הוא היה אחד הסרטים הכי טובים של השנה הקודמת.

 

אז איפה הקהל הזה? האמת היא, שזו היתה צריכה להיות השליחות של לפיד ללכת ולמצוא את הקהל הזה. הוא בוודאי שם, ולפיד צודק: הקהל הזה מתנשא על סרטים ישראליים (למרות שאני די משוכנע שחלק ניכר מהקהל הזה הוא בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב).

 

בעשור האחרון כל הזמן שמענו על סרטים שהצליחו להביא אוכלוסיות חדשות לבתי הקולנוע, קהל שהתרחק מסרטים ישראליים באופן קבוע. “ההסדר” הביא את חובשי הכיפות, “חתונה מאוחרת” את הגרוזינים, “זוהי סדום” את הילדים, “בופור” את החיילים, “הערת שוליים” את כל הפרופסורים בארץ. “השוטר” היה צריך להיות הסרט שיביא לאולמות את האנרכיסטים, את חובבי הקולנוע הקיצוני יותר, הלא-נוח. אבל לפיד בחר ללכת עם מפיץ שהמומחיות שלו זו הפנייה לבורגנים. והם לא רצו להתקרב לפרובוקציות שלו. זה לא קהל של סינמה סיטי, אבל כן קהל של סינמטקים.

 

אולי ב-VOD?

נושאים: בשוטף

29 תגובות ל - “"השוטר", פוסט מורטם”

  1. גלעד 27 נובמבר 2011 ב - 22:26 קישור ישיר

    אני חושב שבסופו של יום “השוטר” לא באמת סרט טוב.
    ראיתי את הסרט, ולמרות שהיו בו דברים מענינים מאד, הוא נראה לי מאולץ ומלא שתיקות ארוכות ארוכות כמו בסרטים הישראלים של פעם שסליחה – לא אהבתי. המשחק נראה לי לא משכנע, הגבריות הישראליות מענינת אבל זה לא באמת זה.
    בקיצור התרגזתי מהסרט יותר ממה שהוא עניין – ועל הנאה אני בכלל לא מדבר.

  2. עידן 27 נובמבר 2011 ב - 23:42 קישור ישיר

    לחלוטין מסכים.
    מתמטיקה של הפצה זה דבר אחד, אבל אם הסרט לא טוב, אנשים לא יבואו לראות אותו. ואתה, בגלל שאהבת אותו, מתעלם מפקטור הזה במשוואה.
    “ההסדר”, “בופור”, “זוהי סדום”, ובוודאי ובוודאי “הערת שוליים” – היו כולם סרטים טובים בסוגם (כן, גם “זוהי סדום” מילא את מטרתו היטב). “השוטר” פשוט סרט רע, ושום אסטרטגיית הפצה לא תכפר על זה.

  3. בינימין 28 נובמבר 2011 ב - 0:05 קישור ישיר

    זה דיי פשוט,השוטר היה סרט ארט אוס לא נגיש לרוב הציבור,סוגה שהיה משוך עכברי סינמטקים ולא יותר .
    עם זהאת הקהל הרידקאלי לא מת,הוא פשוט למד להשתמש בטורנטים ובהורדות זה הכל.
    היום כאשר בתי הקולנוע הם קומפלקסים שמטרתם למכור,אנשים יגיעו לשם עם חברים שלהם לראות חוויה שיתופית בעוד שהשוטר מציב מולם חוויה בודדה משהו שמנתק אותם מכל השאר,אין לזה קשר לפוליטיקה ,רק מיקום שבו הם יכלו לחסוך דלק כדי להגיע אליו זה הכל

  4. אבנר 28 נובמבר 2011 ב - 0:18 קישור ישיר

    אם הקהל העיקרי בארץ הוא בורגני, למה לא לארוז את הסרט שלך כסרט בורגני ובתוכו לשתול את זרעי הפורענות? לפיד ניסה לנקר את עיני הקהל אבל זה אפילו לא בא. בפעם הבאה שינסה לתקוע להם סכין בגב.

  5. אנקלסם 28 נובמבר 2011 ב - 1:08 קישור ישיר

    אם אני הייתי צריך לבחור משפט לבחון על-פיו את הראיון, הייתי בוחר ב”אנחנו לצערי, חיים בימים הכי אפלים של תרבות הרייטינג, שמה שמניע אותה זה טמטומו של הקהל..”. אם אומרים שפטריוטיות היא מפלטו של אוויל אז כדאי להוסיף שבמקומותנו שמאלנות היא מפלטו של טיפש. “קהל מטומטם” היא מילת קוד לכל מתיימר שמאלני ולכן לא קשה לנחש שגם לפיד ומבלי דעת (הדגש כמובן על דעת) הוא כזה. איש שמאל. הם התרגלו שם בשמאל המדומה לקרוא לכל מי שלא ניסחף אחריהם “מטומטם” ולא חשוב באיזה עניין, נושא, או תחום.
    אני לא הולך להסביר (להוכיח) למה הסרט הוא מטומטם ודווקא הקהל חכם אבל אומר כך. בראש ולפני הפוזות, קולנוע הוא שפה. זה אומר שכדאי, לכל מי שמתקרא יוצר, להראות קודם שליטה בשפה, בבייסיק שלה, לפני שהוא מפליץ משפטים מורכבים. פעם שהוא מראה שהוא שולט בבייסיק ולפני שהוא מתפנה להנפיח בעוצמה, כדאי לו (תמיד) לבדוק אם הנפיחה הלוחצת בעכוזו אכן עושה שכל. מעבר לזה הכל עניין של כשרון שיש או אין. אז בתור נציג של עצמי לקהל מטומטם אני קובע. ללפיד אין שום מושג בשפה שבה בחר לדבר, הנפיחה המשוחררת שלו חסרת שכל ועל הכישרון לא אכביר מילים.
    במילים פשוט. סתם סרט עילג.

  6. אידנס 28 נובמבר 2011 ב - 7:58 קישור ישיר

    ומי הקהל שהולך לדרייב בכמות מפתיעה?

  7. ערן 28 נובמבר 2011 ב - 8:06 קישור ישיר

    אנקלסם, כבר פעם שנייה שאני חייב להסכים עם כל מילה (פעם ראשונה היה הפוסט על חתונה מאוחרת).
    ורק תן לי להוסיף: חרא סרט.

  8. איציק 28 נובמבר 2011 ב - 8:57 קישור ישיר

    בצפייה חוזרת בטרילר של “השוטר”, המסקנה
    היתה שזה לא נראה בדיוק סרט רע. אני אולי אפילו קצת מצטער על שלא השקעתי בו את ה18.5 שקלים[שזה מחיר של סרט בלב].
    מישהוא היה צריך להגיד משהוא טוב על הסרט…

  9. X 28 נובמבר 2011 ב - 9:18 קישור ישיר

    איציק, לא השקעת בו מחיר של סרט ב”לב” כי הוא לא הוקרן ב”לב”, אלא במוזיאון תל-אביב. סבתא שלי וחברותיה הן היחידות שהולכות לקולנוע הזה. והיא, בורגנית, דווקא ראתה את “השוטר” ובאופן לא מפתיע זה לא דבר אליה. וזה בסדר. זכותם של הבורגנים (שהם אנחנו ומשפחותינו, ברובם) לא לאהוב סרט.
    הסרט הזה היה צריך להיות מוקרן במרכז העיר. 15 דקות הליכה היו יכולות להביא לו עוד כמה וכמה צופים ואולי להשאיר אותו בתודעה ליותר זמן. אני מקווה, ואפילו מאמין, ש”השוטר” עוד יזכה למקום שלו בדברי הימים של הקולנוע הישראלי ושב-VOD וכד’, הוא יזכה להכרה גדולה יותר.

  10. איתן 28 נובמבר 2011 ב - 9:53 קישור ישיר

    “בטוח יש בכל הארץ הזאת יותר מ-15,000 צופים – צעירים יותר, עם טעם אלטרנטיבי יותר, עם דעות פוליטיות קוטביות יותר…” – אולי. אבל בניגוד לסרטו של לפיד, אלו אנשים עם לב. גם המוחים הקולניים ביותר לא קראו לפשוט על הכנסת עם לפידים בוערים. ובניגוד לכיכר תחריר, אף אחד (ברוך השם) לא נהרג בשדרות רוטשילד. כשהרופאים המתמחים אומרים שהם מרגישים מושפלים, אני מרגיש את הכאב שלהם. המחאה הזו נולדה מתוך השפלה של שנים ארוכות. זה רגש עמוק שהתפרץ. הסרט של לפיד קר ומחושב. ויותר מזה – הוא הרגיש לי לא ישראלי. למעשה, הוא זעק קולנוע אירופאי.
    בנוסף, תסריטאית הוא היה פגום בעיניי. בשני החלקים של הסרט יש נסיון לבנות קונפליקט בין הדמויות. בחלק הראשון הוא מה עושים עם סיפור האשמה על הפלסטיני שנהרג, ובשני סיפור האהבה בין מושונוב לפלציג. שני הקונפליקטים נפתרים הרבה יותר מדי מהר. וזה בגלל ש”השוטר” לא מציג אנשים. הוא מציג סמלים של אנשים. הוא מציג סיסמאות ריקות שנזרקות לאוויר ע”י ילדים מפונקים (ועשירים. הטעות הכי גדולה של הסרט). והמחאה הזו שהיתה הקיץ היתה כל דבר מלבד סיסמאות ריקות. כך ש-כן, “השוטר” אולי היה נסיון מעניין קולנועית, אבל מבחינת קשר עם הקהל לא היה לו סיכוי. הוא קר מדי. מחושב מדי. ובאיזשהו מקום, מזויף מדי.

  11. רותם 28 נובמבר 2011 ב - 10:16 קישור ישיר

    יש קהל ויש קהל. כמו שיש קהל לכדורסל ויש קהל לכדורגל. זה יכול להתפרש כאליטזם אבל לא חייב. “נודל” סרט מהנה, לא מנסה להביא מסר מורכב מדי, ובו בזמן לא מציג את הדברים באופן סטריואטיפי. האם הוא פחות טוב מ”אור”? לא בטוח. “אור” אולי משאיר רושם עמוק יותר. אבל בסופו של דבר הם שניהם יצירות טובות ומעניינות.
    וכמו שבכדורגל יש לך ליגת העל הישראלית והפריימר ליג. ועדיף לראות את זה מנצ’סטר סיטי – ליברפול (“הדירה”) מאשר הפועל עכו- מכבי חיפה (“השוטר”).

  12. רז-ש 28 נובמבר 2011 ב - 10:25 קישור ישיר

    מאמר טוב מאוד ומעניין על הסוציולוגיה של קהל הקולנוע הישראלי. רק הערה קטנה: אתה עושה הפרדה בין הבורגנים לבין מי שאתה קורא האנרכיסטים. אבל מבחינה סוציו-כלכלית מדובר לרוב בבני מעמד אחד. מי שאתה קורא בורגנים הם פשוט ההורים של מי שאתה קורא אנרכיסטים. בנוסף לא כל הילדים של ה”בורגנים” הם “אנרכיסטים”, וגם השלב האנרכיסטי של מי שכן הוא קצר מאוד בישראל. על כן אין להתפלא שמבחינת כמות היא קטנה בהרבה. ועוד משהו, אותם “אנרכיסטים” (שבעצם הם סטודנטים, שעובדים במלצרות וחיים בתל אביב, הולכים להפגנות אבל לא הולכים להצביע, משרתים במילואים שצריך ושמים דגל על הסוברו ביום העצמאות – ממש אנרכיסטים) אולי אוהבים לראות סרטים חתרניים, אבל אין להם הרבה כסף להוציא על הרבה כאלה. אז עושים סלקציה.
    לי אישית אגב, מכל מה שקראתי וראיתי על השוטר, לא ממש עשה חשק לראות. למרות שאולי אני לא צרכן של קולנוע רדיקלי כמו שאתה אומר. אחרי הכל, באוניברסיטת תל אביב הייתי בבנין גילמן ולא מקסיקו.

    =============

    רוה לרז: אני חושב שהקפדתי לכתוב “אנרכיסטים” במרכאות, ואם לא, התכוונת למרכאות. ואם היית רואה את הסרט היית מבין, כי הוא מאפיין אותם היטב, ה”אנרכיסטים” בסרט הם בניהם ובנותיהם של עשירים, שופטים ומשוררים – הבורגנות והאליטה. אז האבחנה שלך מדויקת ולכן הם “אנכריסיטים”, כאלה שרק רואים את עצמם כאלטרנטיבה לדור שקדם להם.

  13. פידלר 28 נובמבר 2011 ב - 10:37 קישור ישיר

    סליחה, מה רדיקלי בהשוטר ? מה אנרכיסטי בו ? היחס לדמויות האנרכיסטים בסרט הוא בדיוק אותו בוז ותיעוב לו זוכות שאר הדמויות. הניסיון לרכב על המחאה היה מרגיז למדי ובעיקר לא נכון מפני שהסרט בפירוש לא תומך בשום סוג של מחאה.

  14. דן 28 נובמבר 2011 ב - 12:17 קישור ישיר

    הרבה פעמים אפשר למצוא בתגובת הבמאי בעיתון את חומרי הליבה של סרטו.

    סידר ניהל ויכוח קטנוני והיסטרי עם המבקר אורי קליין, שגילם בדרמה הפרטית שלו מעין דמות אב. ואילו לפיד, אם לסכם במשפט, מאשים את הקהל הרדיקלי בהתנשאות.

    מעניין. מהתרשמותי כצופה, הסרט של לפיד הוא כל כולו התנשאות. לא סרט “מנוכר” ולא סרט “מהורהר”, אלא קרקע חרבה מציניות ויומרנות, שמצמיחה קולנוע מאשים ומתנשא.

    ההבדל בין סידר ללפיד: סידר צלל אל חומרי הליבה שלו באומץ, ועשה מהם סרט. לפיד “מתבונן” בהם, ועדיין לא רואה דבר.

  15. מור 28 נובמבר 2011 ב - 13:31 קישור ישיר

    דן איזה יופי כתבת. הייתי מת לדעת מי אתה.

  16. מיכאל גינזבורג 28 נובמבר 2011 ב - 13:36 קישור ישיר

    אנקסלם, קהל מטומטם זה הקהל שהפנה עורף ל’כלבת’ המצוין והמבריק ולא הבין אותו.
    כיף לקרוא ולדעת כמה הוא מצליח בחו’ל.
    השוטר? למי אכפת? נראה סרט בינוני לכל היותר.

  17. hamlet 28 נובמבר 2011 ב - 13:38 קישור ישיר

    Ken Russell died
    He deserves some words…
    Mr. Raveh…??

  18. לביא 28 נובמבר 2011 ב - 13:40 קישור ישיר

    אחד הדיונים היותר פוריים ומפרים שהתנהלו פה בבלוג בזמן האחרון. קולנוע זאת אכן שפה, ולכן הבמאי צריך לחשוב מראש אל מי הוא מדבר. אם הוא פונה לקהל “צעיר ואנרכיסטי” אז למה הוא פונה אליהם בשפה יומרנית (פלצנית) ואנליטית?
    אם הסרט הוא מיינסטרים שמיועד לקהל הבורגני (שהוא ללא ספק רוב הקהל שצופה בקולנוע ישראלי- עובדה) אז למה הוא לא שותל את רעיונותיו האנרכיסטיים בסרט מרגש ובורגני? לאלמודובר זה מצליח.
    וכאן אנחנו מגיעים לשורש העניין- קהל היעד היחידי (!) של הסרט הוא סינפילים ועכברי פסטיבלים. זה סרט ארטהאוס כבד, וזה בסדר גמור. אז למה עושים עניין שהסרט לא מצליח מבחינה מסחרית?! ממתי מצפים שסרטי ארטהאוס קרים, לא ידידותיים ואנליטיים יצליחו בקופות?

  19. אורי בן-דב 28 נובמבר 2011 ב - 14:45 קישור ישיר

    אוף. כמה זמן לא הייתי פה. הייתי במחאה. בחיי
    ולמי יש זמן לראות סרטים שם?
    ומי יש כסף?
    וכמה אנשים היום הם “אנרכיסטים”? 100? 1000? 2000? (אני לא, אגב)

    ואנרכיסטים הם האנשים האחרונים שילכו לראות סרטים על אנרכיסטים בקטלונע, ואת השוטר הם ראו בבית העם.

  20. הברמן 28 נובמבר 2011 ב - 15:17 קישור ישיר

    אנרכיסטים מורידים פיראטי באינטרנט.
    פשוט. זול. ו…אנרכיסטי.

  21. ניב 28 נובמבר 2011 ב - 19:59 קישור ישיר

    יאיר שלום,
    זה זמן מה שאני מתעדכן בבלוג שלך והאמת- אין תלונות. הפעם הרגשתי צורך להגיב ולו בשל ההתייחסות האישית שלך אלי (החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב).

    אנוכי סטודנט בשנה מתקדמת בחוג, אני מוצא את עצמי יותר ויותר נמשך למגוון ז’אנרים רחב של סרטים (או: רדיקלים). לצערי, התחביב הזה שמתפתח אט אט- הוא יקר יתר על מידה.

    כרטיס לקולנוע הוא מוצר יקר למדי בימינו, ואם רצונך ללגימת שתיה קרה או משהו אכיל- היה נכון להוציא עוד שטרות מארנקך. אני צורך את מירב הסרטים בהם אני צופה- בביתי והולך לקולנוע בממוצע פעם בשבוע. שם אני מעדיף לראות סרט שיבדר ויעניין אותי במידה שווה (החל מה”חפרפרת” וכלה ב-“החבובות”), ביניהם גם סרטים ישראלים וזרים.

    השוטר שקיבל ביקורות החל מ-“איום” ועד ל- “נפלא!” הוא לא הסרט הראשון שאבחר, בהתחשב בידיעה שאני עלול להתעצבן עקב יכולתו הבלתי נדלת כנראה לעורר את זעם הצופה החביב. מכיוון שאינני רוצה לשלם על מנת להתעצבן- אני בוחר להמתין ולחכות לעת נוחה יותר לצפות בסרט, אולי בעזרתי הוא עוד יהפוך לקאלט בשלב מאוחר יותר.

  22. סטיבי 28 נובמבר 2011 ב - 20:01 קישור ישיר

    אוף טופיק לחובבי הפצה: מישהו בטוויטר טען ש-Icon מפסיקים להפיץ בבריטניה. טרם מצאתי סימוכין.

    ===============

    רוה לסטיבי: האייטם בוראייטי.

  23. יהל 29 נובמבר 2011 ב - 11:54 קישור ישיר

    יש פה תגובות נאצה כלפי הסרט. אני לא יודע אם הם באו כדי לאזן את הביקורת המשבכות מעבר לכל פורפורציה, אבל יש לי תחושה שיש קשר בין השניים. אנחנו חיים בתרבות שמאכילה אותנו בחרא. אנחנו צורכים חרא במשך שנים ואז היוצרים משחזרים את החרא שאכילו אותם כשהם היו צרכנים ובמשך שנים המערכת הסגורה הזאצ של הסכמים חתומים ממשיכה לחיות בלי הפרעה. משחקים מכורים בין היוצרים לקהל שלא יכול להיות מאותגר או לא מוכן להיות מאותגר. אני שמח על כל סרט שיש בו אמת של יצירה ורצון לשבור את המעגל, כפי שאני מעריך אנשים שמנסים להתגבר על נסיבות חייהם השמחות או המעציבות ולנסות להיות יותר מזה.

    השוטר הוא לא סרט מוצלח בעיניי, אבל הוא סרט שיש בו קצת אומץ ועל כך אני שמח. ההתמודדות של במאי הסרט מול חוסר ההצלחה שלו בקופות היא לא צנועה והחוסר צניעות הזה בא לידי ביטוי גם בסרט עצמו, בשפה שלו, שלדעתי היא אכן עילגית ולא אפויה עדיין. זה נהדר לעשות סרטים לא אפויים, זה מה שהעולם צריך-סרטים לא אפויים ולחכות עד שיצאו גם אפויים וגם אמיצים, אבל בדרך תמיד צריךענווה ורגש ואמת מצד היוצרים. המבקרים צריכים המשבחים והמשתפכים שלא הצליחו לגשר בין הפער של הקהל לביקורת צריכים להבין שמשהו נכשל פה ולדון בזה. הם נכשלו, בגלל שהם לא הצליחו אפילו בסנטימטר לראות פגמים בסרט, לא כל שכן, להבין מדוע קהל רב כלכך לא יימצא עניין בסרט. אורי קליין יודע פעמים רבות לקחת צעד אחורה ובסיכום ביקורת להגיד שלדעתו סרט מסויים עלול לאתגר או להקשות על הקהל ואפילו לגרום לו תחושה שמדובר בסרט מתנשא – במקרה של השוטר הוא לא נתן רמזים ובכך הטעה צופים כועסים, שיתכן שהכעס שלהם נובע בדיוק מזה. כן, כן זה גם התפקיד של המבקרים, לצאת מעצמם ולראות דברים מהצד, מעיניי הצופה. הביקורת המשבחות מתעלמות לחלוטין ממגרעותיו של הסרט ומן העטיפה הכללית שלו.

  24. ניר נ. 29 נובמבר 2011 ב - 21:30 קישור ישיר

    בלי קשר לאהבתי הגדולה ל”השוטר” (אהבה שנולדה בתהליך של שלוש צפיות). הסרט זכה השבוע בפרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים בנאנט.

    http://e.walla.co.il/?w=%2F200%2F1881129

  25. יובל 30 נובמבר 2011 ב - 9:13 קישור ישיר

    אין מה לעשות. כשהסרט כל כך רע, עשוי ברישול, מתהדר בדיאלוגים מביכים שנראה כי נכתבו על ידי טינאייג’ר מתלהב מכיתה ח’3 – אז אין קהל. איך אפשר להשוות בין התסריט המגוחך הזה והמשחק הדלוח לסרטים ישראליים טובים באמת???

  26. אופיר 30 נובמבר 2011 ב - 10:33 קישור ישיר

    כשיצאתי מהסרט וראיתי את הפוסטר הענק שלו תלוי במרכז תל אביב ועליו כל הביקורות המעולות, הכוכבים, והפרסים בספטיבלים, הרגשתי אידיוט בפעם הראשונה בחיי. איך יכול להיות? שאלתי את עצמי. הרי אני הוא קהל היעד הקלאסי של הסרט. התהלכתי ברחובות עם מועקה גדולה שאולי איבדתי את היכולת להרגיש או להבין משהו שהוא טיפה יותר מורכב. המסמר האחרון בארון היה כשנכנסתי לבלוג הזה מיד כשהגעתי הביתה וקראתי את הביקורת. התרגזתי על עצמי מאוד. הבנתי שלא נתתי לסרט את כל מאת האחוזים שלי וחזרתי לצפיה שנייה. עכשיו אני יכול להגיד שהבעיה היא לא אצלי, ולא אצל הקהל שלא בא ולא אצל המפיצים שבהחלט טעו. הסרט אליטיסטי ומתנשא עליי בצורה מחרידה ואני עדיין מעוצבן על כל 74 השקלים שהוצאתי עליו.

  27. ניר נ. 30 נובמבר 2011 ב - 17:14 קישור ישיר

    ליובל – אשמח לקרוא יותר על הרישול ב”השוטר”. היכן ראית זאת ? ולאופיר – כיצד הסרט יכול להתנשא על הצופה שלו ולצורך העניין עליך במיוחד. במה זה בא לידי ביטוי.

    תודה.

  28. דוד 2 דצמבר 2011 ב - 23:07 קישור ישיר

    מצטרף לרוב המכריע של הכותבים פה,שבניגוד לבעל הבלוג הזה חושבים שזה סרט מזוייף, בלתי ניתן לצפייה. נדמה לי שבסטנדרטים בינלאומיים של עשייה – הוא לא עומד בקריטריונים הבסיסיים. עם הקופות אי אפשר להתווכח. בטח לא כשרק 7000 צופים [לפי המידע המבוסס של בעל הבלוג הזה] הטריחו עצמם לצפות.

  29. רותם 4 דצמבר 2011 ב - 0:57 קישור ישיר

    לדוד- בהתחשב בכך שהוא לא מפסיק לקטוף פרסים בינלאומיים מצחיק לקרוא את מה שאתה כותב


השאירו תגובה