שלושה סרטים ישראליים בתחרות בפסטיבל סאנדאנס
סרטי המסגרות התחרותיות של פסטיבל סאנדאנס פורסמו הלילה. המסגרת הראשית – התחרות הדרמטית האמריקאית – מכילה, כרגיל, סרטים שאיש לא שמע עליהם קודם, רובם מאת יוצרים בתחילת דרכם, אבל אתם יכולים לסמוך על סאנדאנס שעד לזמן הזה בשנה הבאה לפחות שניים-שלושה מהם יהיו מהסרטים הכי מדוברים של השנה, ועם איזכורים תכופים בעונת הפרסים ואף באוסקר של השנה הבאה (הסרטים "תפוס מחסה", "עולם אחר", "מרתה מרסי מיי מרלן" ו"כמו משוגעים", עליהם נשמע לא מעט בעונת הפרסים הקרובה, יצאו כולם מפסטיבל סאנדאנס של שנה שעברה).
התחרות האמריקאית התיעודית מכילה שני פרופילים של אמנים שנויים במחלוקת: איי וויי-וויי הסיני ומרינה אברמוביץ', וכן סרטים חדשים ליוג'ין ג'ארקי ולקירבי דיק.
אותי מעניין בעיקר לראות מה קורה בתחרות הבינלאומית, ומה מצב הנוכחות הישראלית שם. ובכן, המצב לא רע בכלל, אבל קצת משונה. בתחרות העלילתית אין השנה אף לא סרט ישראלי אחד. זאת אחרי שבשנה שעברה זכה שם "בוקר טוב, אדון פידלמן" בפרס התסריט. ובכלל, פסטיבל סאנדאנס מרבה להציג סרטים ישראליים (ואף לפתח אותם במעבדות הבימוי והתסריט שלו).
לעומת זאת… בתחרות התיעודית הבינלאומית יש לא פחות משלושה סרטים ישראליים מתוך 12 הסרטים המתחרים בקטגוריה. זה נתון מדהים. למעשה, מעיון ברשימת הסרטים מסתמן שבעולם כרגע יש שלוש מעצמות תיעודיות: ישראל, דנמרק וקנדה. ישראל עם שלושה סרטים, קנדה עם שלוש סרטים ודנמרק עם ארבעה.
הסרטים הישראליים הם: "חמש מצלמות שבורות", שכבר זכה השבוע בפרסים באידפ"א (אמרתי לכם אתמול שהיום נשמע עליו עוד כותרת, וכמה מתערבים שיחזור עם פרסים גם מסאנדאנס), "ג'יפסי דיווי" של רחל לאה ג'ונס, ו"שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ' (שכבר זכה בירושלים, וסוגר מעגל בסאנדאנס אחרי שהופק בתמיכת מכון הקולנוע שמפעיל גם את הפסטיבל).
זו הרשימה המלאה.
מחר בלילה יפורסמו הסרטים המשתתפים במסגרות האחרות בפסטיבל, הקטגוריות הלא תחרותיות. האם שם יהיה סרט ישראלי נוסף?
בד"כ, בעצם ברוב הזמן, מספרים לנו שהקולנוע הוא השגריר הכי טוב שיש לנו בעולם, מן אומנות כזו שמבהירה לאחרים הכי טוב שאנחנו אחרים ממה שאנחנו נראים לאחרים. אז עכשיו כ"שמסתבר" שאנחנו ועוד שני כורדים לבנים מסתמנים כ"מעצמה" דוקומנטרית, יש מישו כאן שיכול להצביע לי על סימן קלוש שיעיד על שינויי תודעה עולמית ביחס אלינו שיצדיק את האמירה האינפטילית שהקולנוע הוא השגריר הכי טוב לנו? לא חושב שיהיה מישו כזה כי קולנוע אינו עניין לגאווה לאומית מפוברקת אלא בס"ה עניין מאוד אישי. ורק אישי.
לא יודע אם זה אומר משהו, אבל הנציג הצ'יליאני לאוסקר השפה הזרה יהיה בסאנדאנס. וגם סרט חדש של קוונטין דופייה (Rubber).
ואני דווקא חשבתי שהסרט הדוקומנטרי הישראלי שיוביל את ההתעניינות החו"לית בשנה הקרובה יהיה דווקא "הדירה". ואולי זה עוד יקרה…
==============
רוה לאיתן: נדמה לי שזו לא בעיה להמר ש"הדירה" יהיה בפברואר בפסטיבל ברלין.
לגביי "חמש מצלמות שבורות" בכלל לא בטוח שהוא יחזור עם פרסים מסאנדאנס. מה שטוב בו שהוא לא "סרט פסטיבלים". מצד שני ברור שזכיות מושפעות מכוח האינרציה. אגב, לקהל אמריקאי דווקא "ג'יפסי דייווי" יכול מאוד לדבר.
אנקלסם, נגעת בנקודה מורכבת, מצד אחד אני מסכים עם סכנדר קובטי שאמר שהוא לא נבחרת ישראל, מצד שני אני לא מסכים עם גיא דוידי שלסרט אין זהות, היוצרים, ההפקה, ההשקעה הכספית, אתר ההתרחשות וגם שם הארץ שמופיע באותיות הקטנות בקטלוגים של הפסטיבלים או אפילו בעיתונות הרגילה כן ממקמים מאיפה הסרט בא. במקרה של "חמש מצלמות שבורות" זה לא לגמרי פשוט למקם את הסרט.
בכל אופן, זה לא אומר שסרט הוא שופר, ואם דוקומנטרי אמור בין השאר לשקף מציאות והמציאות לא משתפרת אז למה לצפות ממנו שהוא יביא לשיפור בתפישה.
גם אי אפשר להתייחס לסרט כעבודה של איש אחד, בהפקה של סרט מעורבים אנשים רבים. גם בסרט שלי שבו עד כה 99% מהתחקיר, ההפקה והצילומים המקדימים עשיתי בעצמי אני מקווה שיהיו עוד הרבה אנשים נוספים שיהיו מעורבים.
לא נכתבה עוד אף תגובה לגביי איך זה שלא היתה התייחסות לזכייה "חמש מצלמות שבורות". בעיני זה שילוב של היעדר יחצ"ן פושר מאוחרי הסרט, שמרנות כשמדובר בדוקומנטרי והקושי להגדיר את הסרט כישראלי. כמו שכתבתי הוא בהחלט שווה התייחסות.
היה מעניין אותי לדעת מה אחרים חושבים.