05 דצמבר 2007 | 06:57 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

דבש

אויה. בתגובות נערמות ביקורות איומות על “מצפן הזהב”. תכננתי ללכת לראות ביום חמישי, אבל פתאום אני תוהה האם לוותר וללכת למשהו אחר.

=======

שוברי קופות

“כוורת בסרט”, אלא מה, היה הסרט הכי קופתי השבוע בישראל. הוא מכר 30,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון שלו, אחרי כל פימפומי סיינפלד וביקורו בארץ. “מכושפת”, שפתח בסוף השבוע שעבר עם 18,000 כרטיסים, הגיע בסוף השבוע הזה ל-40,000 כרטיסים. ו”בייוולף”, שפתח עם 15,000 כרטיסים בשבוע שעבר, נחלש השבוע והגיע ל-31,100 כרטיסים.

=======

שביתת התסריטאים, החודש הראשון

היום ימלאו חודש לשביתת התסריטאים שהתחילה ב-5 בנובמבר. המו”מ בין התסריטאים לאולפנים התחדש אתמול (שלישי), אחרי שנעצר ביום חמישי ללא התקדמות ממשית. גם ג’אד אפאטו, בראיון לעיתון קנדי, וגם אחד המפיקים האחראים של “אבודים” במייל לניקי פינק, אומרים דברים דומים: האופטימיות נגוזה. האולפנים יכלו כבר לסיים את השביתה אבל הם כנראה מעדיפים להתיש את התסריטאים שיושבים מולם בשולחם המו”מ ולא אכפת להם שהשביתה נמשכת.
ובינתיים מתגלים עוד כל מיני סיפורים משונים בשולי השביתה. כמו למשל שניק קאונטר, שנחשב לאיש הרע בסיפור הזה – הוא נציג האולפנים במו”מ מול התסריטאים ומי שמציג את העמדה הכי קשוחה מולם – הוא אבא של תסריטאית חברת איגוד התסריטאים ובעלה הוא התסריטאי אלכס קורצמן (“רובוטריקים”, “משימה בלתי אפשרית 3”). דמיינו את השיחות סביב שולחן האוכל בחג ההודיה האחרון בבית הזה.
או הקשר הזה: פולה ווגנר, שותפתו של טום קרוז לחברת ההפקה שלו, וכעת שותפתו של קרוז בניהול יונייטד ארטיסטס, החליטה לבטל את הפקת הסרט “פינקוויל” של אוליבר סטון. היא מן הסתם היתה צריכה להרים טלפון לסוכן של סטון כדי לבשר לו את זה. הסוכן של סטון הוא וואלי ניסיטה, בעלה של ווגנר. אן תומפסון חילקה את פיסת המידע המוזהבת הזו בכתבה מוצלחת שלה על האופן שבו שביתת התסריטאים משפיעה על הפקות הסרטים, והאופנים בהם האולפנים משתמשים בשביתת התסריטאים כתירוץ לבטל או לדחות הפקות שהם קצת מהססים לגביהם.

=============

לו לומניק, מבקר הקולנוע של ה”ניו יורק פוסט”, פרסם בבלוגו את 25 הסרטים הכי טובים של שנת 2007, על פי סדר הא-ב’, שמתוכם הוא יבחר וידרג את עשרת הכי טובים לטורו בעיתון. בין 25 הסרטים שהוא בחר: “חותכי ורידים: סיפור אהבה”.

==============

היום (רביעי) יפרסם ה-National Board of Review את רשימת סרטי השנה שלו. ה-NBR אינו גוף של מבקרי קולנוע או אנשי קולנוע, אלא של אנשים פרטיים ואמידים שאמורים להיות איכשהו קשורים לעסקי הקולנוע – בעבר הוא הכיל לא מעט אקדמאים ומרצים לקולנוע, כיום הוא מכיל בעיקר אנשים שאוהבים להתחכך עם כוכבי קולנוע ויכולים לממן את זה – והוא נחשב לגוף שזוןכה לכמות בלתי מבוטלת של בוז מהתקשורת הממוסדת. אלא שהם הראשונים שמפרסמים את רשימת סרטי השנה שלהם ולכן הגוף הוותיק שלהם ממשיך לקבל תשומת לב. לכאורה אין לו חשיבות ממשית לגבי האוסקר, בפועל הם עוזרים לצמצם את רשימת הסרטים בעלי פוטנציאל המועמדות לאוסקר מחמישים לכעשרה.

5 תגובות ל - “דבש”

  1. הפינגווין 5 דצמבר 2007 ב - 10:45 קישור ישיר

    ל-NBR יש חשיבות במרוץ לאוסקר. מעבר לצמצום הרשימה (שלא תמיד מכילה סרטים עליהם קיים קונצנזוס של איכות), הטעם שלהם פשוט קרוב יחסית לזה של חברי האקדמיה. ששת הזוכים האחרונים בפרס הסרט הטוב ביותר של ה-NBR היו מועמדים לאוסקר, אך לא זכו:
    מולין רוז’, השעות, מיסטיק ריבר, למצוא את ארץ לעולם לא, לילה טוב ובהצלחה, מכתבים מאיוו ג’ימה.
    במקרה של מולין רוז’ ואיוו ג’ימה, הזכיה היא שהתחילה את הבאזז שלהם לקראת האוסקר. אפשר לומר שהחשיבות של ה-NBR, מלבד ההבט היחצנ”י שקצת קפוא השנה (אף אחד לא מצליח לנער את “ארץ קשוחה” מראשות הבאזז), היא בחשיפת אחד מחמשת המועמדים לאוסקר.

  2. הפינגווין 5 דצמבר 2007 ב - 11:53 קישור ישיר

    אפרופו אוסקר (אלא מה?), מי שעוד לא מודאג מהשביתה המתמשכת, זה מה שקרה בפעם הקודמת כשהיה אוסקר בשנת שביתה:

  3. קווים 5 דצמבר 2007 ב - 18:59 קישור ישיר

    לא הצלחתי להבין איך אם הסרט פתח עם 15 אלף כרטיסים שבוע שעבר והשבוע הגיע ל- 31 אלף, שהוא נחלש. 16 אלף כרטיסים בשבוע זאת היחלשות? משהו בהבנה שלי לוקה בחסר?

    רוה לקווים: כן. צריך לקרוא. הוא פתח עם 15,000 כרטיסים בסוף השבוע הראשון, שלושה ימים, חמישי-שישי-שבת. ואז עוד 16,000 בשבוע שאחרי זה, ראשון-עד-ראשון.

  4. AK47 6 דצמבר 2007 ב - 10:57 קישור ישיר

    מצפן הזהב הוא לא סרט רע, הוא פשוט אקספוזיציה מאוד דחוסה. אני לא הייתי ממהר לקטול אותו לפני צפייה בהמשכים (אם יהיו). שר הטבעות הוכיח לנו שאי אפשר לעשות אדפטציה לספר פנטזיה בפחות משלוש שעות, למצפן הזהב לא היה את הלוקסוס הזה, ואין ספק שזה פוגע בסרט. מה שכן, רמת האפקטים בסרט היא אחת הגבוהות שראיתי, שווה לראות אפילו כפרסומת לחברת רית’ם אנד היוז. אה כן, דקוטה בלו ריצ’רדס היא כנראה התגלית הכי גדולה מאז ג’ניפר קונלי בהיו זמנים באמריקה.

  5. Lana 17 ינואר 2011 ב - 19:01 קישור ישיר

    Just want to say your blog is almost amazing. I always like to learn something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for sharing so much in your blog.. Greets, Lana


השאירו תגובה