שוברי קופון
שני עדכוני קופות בהמשך לדיווח מהבוקר:
את "החוב" ראו מיום חמישי ועד אתמול (שלישי) 15,500 איש, כך נמסר ממשרד יחסי הציבור של הסרט. מספר נאה בפני עצמו, מספר מעט חלש כשנזכרים שהסרט הופץ ב-28 עותקים. בכל מקרה, האסטרטגיה של יונייטד קינג – להוציא סרט ישראלי במימדים של שובר קופות הוליוודי – דווקא מנפקת תוצאות יפות. האחוזים שנותרים בידי המפיץ מתוך 15,000 הכרטיסים האלה מכסים היטב את עלות הדפסת 28 העותקים, כך שנדמה שההימור ההפצתי השתלם.
כמו כן, הנתון הזה כנראה אומר ש"החוב" היה במקום השלישי בסוף השבוע בארץ אחרי "כוורת בסרט" ו"מכושפת".
ממשרד יחסי הציבור של גלובוסמקס בקרית ביאליק – מעונו של "בייוולף" התלת מימדי – הגיעה הבשורה שבמשך חופשת החנוכה יוקרן "בייוולף" שש פעמים ביום, כולל בחצות, בשל ביקוש עצום לסרט בגרסתו האיימקסית. בשורה משמחת. הסרט, בגרסתו האיימקס תלת מימד שלו, בהחלט שווה נסיעה לקריות.
הקומוניקט מעדכן שעלות עותק של סרט באיימקס תלת מימד עולה למפיץ 250,000 שקל, בשעה שעלות עותק רגיל (35 מ"מ) עולה 10,000 שקל. כמו כן מדווח שם שרבע מהכנסות הסרט בארץ מקורן בהקרנות האיימקס. שזה נתון די מדהים.
אבל הוא גם מוכיח לי שהחישוב שלי על כמות הכרטיסים שמכר "בייוולף" בארץ הבוקר היתה שגויה. אני הגעתי למספר 31,100 כרטיסים על סמך חישוב בו מחיר כרטיס הוא 35 ש"ח. מחיר כרטיס לאיימקס הוא 57 שקלים. כך שכמות הכסף גבוהה, אבל כמות הכרטיסים נמוכה יותר.
על פי "בוקס אופיס מוג'ו" "בייוולף" הכניס בישראל עד כה $245,464. אם רבע מזה הגיע מאיימקס, זה אומר ש-61,366 דולרים הגיעו מהאיימקס (ב-57 שקלים לכרטיס, או 49 שקלים ללא מע"מ), ושאר 184,094 הדולרים הגיעו מהכנסות רגילות (ב-35 שקלים לכרטיס, או 30 שקל ללא מע"מ). כך שאני מגיע בסופו של חישוב לכ-28,000 כרטיסים שנמכרו ל"בייוולף" בארץ עד כה, 5000 מתוכם באיימקס.
אני חושב שכדאי פעם אחת להבהיר כמה גדול הרווח הקופתי בישראל ביחס למדינות אחרות, כדי לנסות ולהבין אם כל העיסוק הזה הוא לא בעצם חיטוט בקרביים של יתוש. זה מידע מעניין. נגיד, כמה סרטים עושים במדינות בגודל דומה וגם יחסית.
אני ממש לא בטוח ש-15,500 כרטיסים מכסים את עלויות ההפצה. את עלויות העותקים אולי, בקושי, אבל עלויות הפצה רצינית מינימאלית היא הרבה יותר מעלות הדפסת הפילם. הפצה רצינית כוללת שיווק: מודעות בכל העיתונים ליותר משבוע ושלטי חוצות בפריסה רחבה, וזה בלי להזכיר קמפיינים טלוויזיונים ואינטרנטיים. עניין של 100,000 – 200,000 ש"ח לפחות. יונייטד קינג, במסגרת האסטרטגיה המבורכת שלהם, לא מתעלמים מחשיבות השיווק.
להלן חישוב זריז של הכנסות "החוב" לפי נתוני הכרטיסים שהוצגו:
15,500 פעמים 35 ש"ח = 542,500 ש"ח ברוטו
מזה להוריד 15.5% מע"מ = 458,412 ש"ח
מזה להוריד 50% לבתי הקולנוע = 229,206 ש"ח
מזה להוריד 24 עותקים לפי 10,000 ש"ח לעותק =
(10,794-) ש"ח
כרגע המפיץ עדיין כבר בהפסד, לפני שבכלל חישבנו את הוצאות השיווק והפרסום. מעל זה יש גם הוצאות התקורה שבכלל לא טרחנו להזכיר. להערכתי, בפריסה כזו הסרט צריך להגיע למשהו כמו 30,000 כרטיסים בשביל להתחיל להיות רווחי.
רוה לדודי: חישוב מצוין. ולהיות בהפסד של עשרת אלפים שקל על העותקים אחרי חמישה ימי הקרנה זה עדיין לא סיבה לפניקה. אבל יש לך שני נתונים חסרים: 1. האחוז שהמפיץ לוקח מהכרטיס הוא יותר מחמישים. 2. הקרן לעידוד הסרט הישראלי, מיסודה של התאחדות בעלי הקולנוע, עוזרת במימון הדפסת עותקים לסרטים ישראליים, כך שהמפיץ לא נשא על גבו את מימון הדפסת כל 28 העותקים.
רגע של חישובים.
עלות עותק של סרט אמריקאי למפיץ היא 10,000 ש"ח, כך הבנתי מהפוסט. אני משער שמתוך זה, עלות ההדפסה היא מרכיב לא גדול, כך שהדפסת עותק (לא הפצה) של סרט ישראלי צריכה לעלות הרבה פחות מעשרה אלפים של שקלים. אני טועה?
רוה לאמיר: אני לא מספיק בקיא בעלויות הפצה, אשמח אם מישהו המקורב לתחום יעדכן אותנו במחירים מדויקים כאן או במייל (אין הכוונה לטרולים שעבדו במשרד הפצה אי שם ב-1989). אבל למיטב הבנתי ב-10,000 ש"ח הכוונה היא לעלות של עותק, קרי הדפסת עותק נוסף, ולא עלות הזכויות להפצתו. ועותק הוא עותק לא משנה באיזו שפה.
יש לי בקיאות מסוימת (גם אם אני לא מפיץ, אני קשור לתחום), ואני רוצה לציין חישובי העלויות של העותקים הם יותר מסובכים מ-X כפול 10,000 ש"ח. חישבתי את זה כך בשביל לחשב מהמותן, והשתמשתי בנתון העגול שהופע בפוסט לנוחות החישוב. אני חושב שהמחיר בימינו יותר קרוב ל-2000$ לעותק (ההדפסה והתשלום נעשים למעבדות בחו"ל, והאמת היא שבכלל צריך לחשב את המחיר באירו), והוא משתנה בהתאם לאורך הסרט ולכמות העותקים. בנוסף אליה, המפיץ הישראלי צריך לחשב את עלות הטבעת הכתוביות, שינוע העותקים ועוד כמה נתונים שמסבכים את החישוב. לשאלתו של אמיר, זוהי אכן עלות ההדפסה עצמה, והיא נפרדת לחלוטין מעניין זכויות ההפצה.
חלוקת ההכנסות בין בעל בתי הקולנוע והמפיץ היא עוד פחות חד-משמעית, ותלויה מאוד בקשרים העסקיים ביניהם ובמסחריות של הסרט עצמו. כנתון כללי, מקובל להשתמש ב-50%. התאחדות בעלי בתי הקולנוע אכן מסייעת להפצת סרטים ישראליים, ביותר מאשר מימון העותקים עצמם.
העניין הוא שעלות ההפצה, אם היא נעשית בחוכמה, לא מסתכמת בעותקים, והיא ברובה שיווק והפצה. כשכתבתי 100-200 אלף ש"ח לפרסום, השתמשתי בנתון שבימינו נחשב ממש מינימאלי. לדוגמא, רק שכירת משרד יחסי הציבור רציני, עניין כמעט הכרחי, כבר יעלה למפיץ כמה עשרות אלפים. אחת מהמהפיכות שהקולנוע הישראלי עובר בשנים האחרונות, אם תשימו לב, זה שמפיצים אותו בארץ לא פחות ברצינות מאף סרט הוליוודי. בהפצה רצינית (לדוגמא "הבופור" או "ביקור התזמורת") אפשר לנחש שהעלויות גבוהות הרבה יותר מ-100 אלף ש"ח, וסביר שאף עולות על המיליון ש"ח לסרט. אם המפיץ מאמין שהדבר יעזור למשוך יותר מ-200 אלף צופים, תעשו את החישוב מהמותן ותראו שזה גם משתלם לו.
בסופו של דבר, שאלת אחרי כמה כרטיסים הסרט מתחיל להיות רווחי למפיץ תלויה בכמה הוא השקיע בהפצתו. מאחר והנתונים הללו הם נתונים עסקיים פרטיים של המפיץ, והם אינם מפורסמים, ניתן רק לנחש מהתרשמות כללית.
אם כבר מאזכרים את כל נושא העלויות השונות הקשורות להפצת סרטים ישראליים(ובכלל) אשמח לדעת כמה עולה הטבעת כתוביות בעותק, בממוצע?
קיבלתי הודעה היום שחלק מעותקי הסרט "החוב" מלווים בכתוביות עבור כבדי השמיעה בארץ ושהדבר מצויין במפורש במודעות הפרסום בעיתונים. לאט לאט מגלים המפיצים אוכלוסיה של כ600 אלף כבדי שמיעה ומבינים את המשמעות(גם זו הכלכלית)אפשר רק לקוות שהמגמה תמשך.
Thanks pal. This was special knowing
Thanks for all of your hard work on this blog. My mum really loves engaging in internet research and it's really easy to understand why. I hear all regarding the dynamic way you create useful secrets on your website and as well increase response from other ones about this area plus our daughter is in fact being taught so much. Enjoy the rest of the year. You have been performing a useful job.