08 דצמבר 2007 | 10:42 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

האחים והאחיות, המבקרים והמבקרות, הבלונים והנרות

בואו ל-cinemascopian.com כדי לקרוא את הביקורת שלי על “מצפן הזהב”. לקרוא את סקירת הביקורות על “ביקור התזמורת”, שעלה אתמול בניו יורק ובלוס אנג’לס. לראות את הטריילר של “Speed Racer” של האחים וושאובסקי. ואת הטריילר ל”סקס והעיר הגדולה”.

===============

ואם אתם לוקחים את עצמכם ו/או את הילדים לסרט אחד בחופשת החנוכה, זה חייב להיות ל”הבלון האדום”.

(עדכון מבואס: מישהו בתגובות עידכן ש”הבלון האדום” מוצג בסינמטק ב”הקרנה דיגיטלית” – כלומר או מדי.וי.די או מקלטת בטא. אני המום מהמידע הה ומרגיש נבגד. ציון חמישה הכוכבים שנתתי לסרט, הוא עבור הסרט בלבד – אני מתנגד נחרצות להקרנות וידיאו נמוך-רזולוציה על מסך גדול לסרטים שצולמו בפילם. זה ביזיון בעיניי וחטא ענק נגד הסרט. הסרט עצמו מעולה, את ההחלטה האם להשקיע כסף בהקרנה באיכות ביתית אשאיר לכם. אולי כבר עדיף לחכות לדי.וי.די).

red balloon, albert lamorisse

הנה הביקורת שלי – שנייה תוך כמה חודשים – על הסרט. (את “הסוס הלבן”, המוקרן לצידו, לא ראיתי. מישהו ראה? ממליץ?)

מתוך “פנאי פלוס”, 6.12.2007

דמעות ונרות
עזבו את הפסטיגל. בחנוכה קחו את הילדים (ואת עצמכם) לראות את “הבלון האדום”

זו ההזדמנות שלכם: אחרי שהוקרן בפסטיבל קאן לפני שנה, במלאת חמישים שנה לבכורתו, ואחרי שהוצג בפסטיבל סרטי ילדים ונוער האחרון בסינמטק תל אביב, מגיע סרטו של אלבר למוריס מ-1956 “הבלון האדום” להקרנות סדירות בהצגות יומיות במהלך חופשת החנוכה. אל תחמיצו. מדובר בסרט קטן וקסום, ברובו נטול דיאלוגים, על ילד שמתיידד עם בלון אדום שהולך אחריו לכל מקום. נשמע כמו סרט מצויר, אלא שזה לא. למוריס, צלם ודוקומנטריסט בדרך כלל, ביים סרט שנראה נטורליסטי לגמרי, המתעד את אווירת היומיום בפריז שמשכימה קום, והצליח למזג פנימה – עם אפקטים מיוחדים בסיסיים ביותר אבל אפקטיביים להפליא – בלון גדול, אדום בוהק, שיש לו אישיות משל עצמו ושמצליח לתקשר עם ילד קטן (בנו של הבמאי) ועם הצופים ללא מילים. הסרט, מעין פרוטוטיפ של “אי.טי”, זכה ב-1957 באוסקר על התסריט. זיכרו: הוא נטול דיאלוגים כמעט לחלוטין.
מה שלמוריס עושה ב-40 הדקות של הסרט הוא לא פחות מנס. זהו כוחו של הקסם הקולנועי בשיאו: הוא גורם לנו להרגיש רגשות – ידידיות, חיבה ואפילו עצב – כלפי עצם דומם. הוא מצליח לגרום לנו לראות את העולם מבעד לעיניו של ילד – והרי לילדים אין בעיה להנפיש בראשם חפצים דוממים ולהתיידד איתם. והוא מצליח להשתמש בחפץ הזה כדי לתאר סרט שיש בו גם מוסר השכל מרגש, על אינדיבידואליזם, על שונוּת, על חברות, אחווה וסולידריות. ואם בתחילה הסרט יגרום לכם לצחקק, ואז לצחוק, הרי שבסופו לא תוכלו שלא להמטיר דמעות מרוגשות. זה אחד מסרטי הילדים היפים שנעשו.

11 תגובות ל - “האחים והאחיות, המבקרים והמבקרות, הבלונים והנרות”

  1. דרורית 8 דצמבר 2007 ב - 10:55 קישור ישיר

    כתבתי לך מייל לגבי אחת הביקורות שם. (זו של סקס והעיר).
    ואני זוכרת עד היום את הצפיה בבלון האדום בילדותי. הוא שובר את הלב הסרט הזה.

  2. איתן 8 דצמבר 2007 ב - 11:09 קישור ישיר

    1. אתה מרקד על שתי חתונות בצורה מרשימה. יש לך כבר תוכניות בקשר ללוגיסטיקה של הלייב בלוגינג האוסקרי ה-3 ?
    2. לפי איזה שעון מכוון הבלוג ההוא ? הפוסטים שלך עולים שם בשעות משונות.
    3. האיזכור של “סיפורי מטבח” הנורבגי באחת הביקורות קומם אותי. הסרט ההוא היה צריך במאי כמו קולירין, עם עין למצבים ויזואליים. כמו שהוא היה, זה אחד הסרטים המשעממים שראיתי בשנים האחרונות.
    4. לגבי ג’ודי פוסטר : עושים מזה הרבה יותר מדי רעש. סלבריטאים הם גם אנשים פרטיים, וזה לא עסק של אף אחד מה הם עושים בביתם. אם את בריטני ספירס, אז את לא קיימת אם לא כתבו עלייך מילה אחת היום. אם את ג’ודי פוסטר או קייט בוש, יש אצלך הפרדה מוחלטת
    בין הקריירה לבין החיים הפרטיים. בדרך כלל, זה גם אומר שיש לך יותר כישרון מלבריטני ספירס.
    מהצד השני, מכעיסים אותי אנשים כמו גל אוחובסקי, שכותבים שאם אתה סלבריטאי הומו/לסבית, זו לא זכות אלא חובה לצאת מהארון. אם לאמנות שלך אין קשר לנטיה המינית שלך, אין כאן שום חובה. כל אדם יעשה כראות עיניו.

  3. לטנזור 8 דצמבר 2007 ב - 11:44 קישור ישיר

    הלכתי שלשום ל”בלון האדום” ו”הסוס הלבן”, ו…אבוי,
    הקרנה דיגיטלית.
    לגבי “הסוס הלבן”, הסרט ללא ספק מומלץ, אך לקחת בחשבון שבתור סרט ילדים הוא מעיק וקודר יותר מקודמו.

    רוה ללטנזור: אוי ואבוי! זה לא הופיע בשום פרסום. מיד אוסיף אזהרה לטקסט.

  4. Shai 8 דצמבר 2007 ב - 13:22 קישור ישיר

    …”הבלון האדום” להקרנות סדירות בהצגות יומיות במהלך חופשת הפסח…

    Pessach vacation? are u sure u r in the right season.

    רוה לשי: אופס. תוקן.

  5. רני 8 דצמבר 2007 ב - 16:32 קישור ישיר

    אוי, אוי. חשבתי ללגשת לסינמטק (מצויד באחייני בן השבע) ולצפות ב”הבלון האדום” ו”הסוס הלבן”. ראיתי את שני הסרטים כילד (ואת הבלון גם שנים מאוחר יותר כסטודנט לקולנוע)- האפשרות לראותם שוב בעותק פילם מחודש קסמה לי מאד. עתה נראה שאוותר על הביקור. דיוידי יש לי גם בבית ואני לא מוכן לצאת מהבית כדי לצפות בהקרנת דיוידי על מסך גדול.

  6. יעל שוב 8 דצמבר 2007 ב - 17:27 קישור ישיר

    גם אני לרוב מזדעקת נגד הקרנות דיגיטליות (ושאר מפגעי הקרנה למיניהם), אבל אני חייבת לציין שבהקרנה לעיתונאים של “הבלון האדום” ושל “הסוס הלבן”, שנערכה באולם הגדול של הסינמטק, איכות התמונה היתה משובחת.
    מדובר בהקרנה מבטה (לא מדי.וי.די) ופרט לכך שפה ושם אפשר היה להבחין בפיקסלים על החוט של הבלון, חוויית הצפיה באמת לא נפגעה, והסרטים נראו בכל יופיים החזותי – גם הבלון שבאדום, וגם הסוס בשחור לבן.
    יכול להיות שהמצב שונה כשהסרט מוקרן באולם הקטן.

  7. סטיבי 8 דצמבר 2007 ב - 17:34 קישור ישיר

    לזה קוראים “הקרנה של עותק מחודש”?

  8. יניב אידלשטיין 8 דצמבר 2007 ב - 17:37 קישור ישיר

    רני – אני מבטיח לך שאחיינך בן השבע לא שם זין אם הסרט יוקרן מפילם או מדויד.

  9. ברווז גומי 8 דצמבר 2007 ב - 22:00 קישור ישיר

    הנה תגובה פחות נלהבת על “הבלון האדום”, ומתחתיה אפשר למצוא ציטוט שהבאתי מביקורתו הקוטלת של טריפו על הסרט:
    http://www.fisheye.co.il/story?id=3848&anchor=292848#292848

  10. רני 8 דצמבר 2007 ב - 22:11 קישור ישיר

    יניב – אני בטוח שאתה צודק. אבל לדוד של אחייני בן השבע איכפת גם איכפת. (במיוחד אם הדוד הוא זה שקונה צעצועים לאחיין כדי שגם הוא יוכל לשחק בהם ומוכן לקחת אותו לסרטים מסוימים כדי שגם הוא יוכל לראות אותם).

  11. דני 10 דצמבר 2007 ב - 11:12 קישור ישיר

    לגבי הטריילר של האחים וושאובסקי – אם זה לא היה כל כך מושקע הייתי בטוח שזו פרודיה על סרטי אקשן. נראה שמאז המטריקס הראשון הם שכחו שסיפורים “מיתולוגיים” וויזואליות מרשימה הם רק שניים משלושת המרכיבים שעשו את הסרט ההוא. המקוריות / רעננות נעלמה לחלוטין.


השאירו תגובה