מותם של אדון וגברת לזרסקו
דיוויד אדלסטין מ"ניו יורק מגזין" מסכם את סרטי השנה שלו ברשימה שמכילה המון סרטים שראיתי. אנחת רווחה. כל מי שאומר לכם ש"הפרפר ופעמון הצלילה" הוא יצירת מופת: תאמינו לו. "סוויני טוד" מתחיל ממש לסקרן אותי. ואני מקווה לקבל ממש בקרוב סקרינר של "No End In Sight", הסרט התיעודי שמתחיל לבלוט על פני מתחריו.
=========
סקוט פיינברג שואל בבלוג שלו: "לאן נעלם 'כפרה'?". הסיבה: הסרט לא זכה ולו בפרס אחד במבול פרסי המבקרים שפורסמו ב-48 השעות האחרונות. "ארץ קשוחה" של האחים כהן הוא הסרט שקיבל הכי הרבה תרועות, ומיד לצידו: "הפרפר ופעמון הצלילה" של ג'וליאן שנאבל ו"זה יגמר בדם" של פול תומס אנדרסון. עניתי לו בבלוג: אל דאגה, "כפרה" עוד יהיה מועמד. הוא פשוט נראה כמו סרט קהל ולא סרט מבקרים. (וזה עוד לפני שאני בכלל רואה אותו, רק על סמך התגובות אליו מאז פסטיבל ונציה).
פרס הבימוי להאחים כהן מטעם אגודת המבקרים הניו יורקיים די סוגר את ההובלה שלהם לזכות בפרס הבימוי באוסקר (כל שלושת הזוכים האחרונים בפרס הבימוי מטעם המבקרים הניו יורקיים, זכו אחר כך גם באוסקר).
ריכזתי את כל זוכי אגודות המבקרים של היומיים האחרונים בבלוג השני שלי (יותר קל לעשות קופי-פייסט באנגלית, ופרסי אגודות מבקרים ממילא אף פעם לא זכו ממני לכיסוי משמעותי קודם לכן. אל דאגה: את מועמדי גלובוס הזהב אעלה ביום חמישי גם פה).
========
זה קטע קצת משעשע, בעיקר כי מבדר לגלות שגם ב"וראייטי" – ולא רק בנרג' – מתבצעות טעויות מביכות (אגב, טעויות אומללות, שנובעות מעריכה חפוזה מדי מצד עורכיי, השתרבבו גם לרוב הדיווחים שאני העברתי עד כה ל"וראייטי"). הנה קיילין ווילסון גולדי מדווחת על הסרטים המזרח תיכוניים שיוצגו זה לצד זה בפסטיבל סאנדאנס האחרון, ועל הפריחה של הקולנוע במזרח התיכון. והיא נותנת רקע: בשנה שעברה, היא מזכירה, הוקרנו בסאנדאנס שני סרטים ישראליים שגם יצאו משם עם פרסים. האחד הוא "הבטחוניים" ("Hot House") של שמעון דותן (או דתון, אליבה דגולדי) והשני הוא "Sweet Mud" של הבמאי… של מי?! אוי, מישהי לא ממש הבינה את התוכנייה. טוב, תקראו לבד:
That's double the number of Middle Eastern films at Sundance in 2006 and 2007. Last year's festival included two Israeli films, Shimon Daton's "Hot House" and Adama Meshugaat's "Sweet Mud."
אאוץ'.
מר משוגעת לא הגיב לידיעה.
=======
איזה במאי הייתם רוצים להזמין אליכם ביום שישי לקידוש? את קלוד ללוש בן ה-70 או את כריסטיאן מונג'יו בן ה-39? שניהם יבלו את סוף השבוע בארץ, לקדם את סרטיהם שיוצאים שניהם בדיזנגוף סנטר: "הצטלבות" של ללוש למעלה בלב, "4 חודשים…" למטה בדיזנגוף.
עדכון: גם פול שריידר בארץ. עושה ADR ל"אדם בן כלב".
========
ולפני שמונג'יו היה הרומני הראשון שזכה בדקל הזהב בקאן, היה את כריסטיאן פויו שביים סרט לא פחות קודר בשם "מותו של מר לזרסקו", שזכה ב-2005 בפרס של מסגרת "מבט מסוים" בקאן. ובשבת מר לזרסקו באמת מת. כלומר השחקן יון פיסקוטיאנו שגילם את מר לזרסקו, הקשיש שנותר זעפן וכעוס גם בשעות גסיסותיו האחרונות. הוא היה בן 70. "הניו יורק טיימס" מספיד ומדבר עם פויו על השחקן שלו.
עדכון: אח, הפוקסים האלה של יס. לגמרי במקרה הערב ב-22:00 משודר ביס 3 "מותו של מר לזרסקו".
=========
הקהל הרחב לא ממש הכיר את סם קאסל או את ריאנון מאייר, בני 28, שעבדו בחברות הפקה מוכרות בהוליווד, אבל בתפקידי מנהלה עדיין. קאסל היה הסמנכ"ל של סקוט רודין, המפיק העצמאי שאחראי העונה גם ל"זה יגמר בדם" וגם ל"ארץ קשוחה" (וגם ל"דרג'ילינג בע"מ" וגם ל"מרגו בחתונה" וגם ל"רמז לסקנדל" שדובר בו פה אתמול). מאייר היתה סמנכ"לית חברת ההפקה "רד וואגון", שהיתה אחראית ל"זכרונותיה של גיישה" ו"ג'ארהד". קאסל ומאייר חזרו אמש מארוחת ערב עם חברים ונסעו במכונית ההונדה סיוויק שלהם במורד שדרות סאנסט באחת לפנות בוקר כשברמזור של פינת סאנסט וגאוור שעט באור אדום חוזה לואיס ורגס, שנהג תחת השפעת אלכוהול או סמים, והתנגש במכוניתם. מאייר וקאסל נהרגו במקום. "וראייטי" מדווח.
נו, אז "הפרפר ופעמון הצלילה" ייגנז?
(תקן אותי אם אני טועה, אבל הקרנת עיתונאים כבר הייתה, וכרגע יש תאריך יציאה של עוד חודשיים וזה מאוד רחוק)
רוה לסטיבי: אין לי מושג למה הסרט נדחה וזה כמובן מעצבן להפליא. אבל אני לא יכול לדמיין מצב בו הוא יגנז. הוא יהיה הצלחה גדולה. סרט מופלא. 7.2.
ואכן מצב השביתה נראה עגום
ואופטופיק, ראיתי את זה אתמול ב-אי, ולא ממש מבינה מאיפה ולמה, כי הטקס עצמו היה באוקטובר, אבל הסרטון הזה שוחרר רק עכשיו?
http://www.youtube.com/watch?v=V6bW5iarpPg
יום שישי ה-13. ביוני. 2008. מ. נייט שאמאלאן. סופית : גאון או שרלטן ?
no end in sight משודר ביס דוקו
שאמאלאן שרלטן כבר ממזמן. כמה אנשים באמת חושבים שמהסרט החדש שלו תצא בשורה כלשהי? מעטים, ככל הנראה. מה שמפליא שהאולפנים עדיין מתקצבים את הלוקשים שלו.
"רכבת לדארג'ילינג"?
טוב, היה יכול להיות יותר גרוע.
רוה לסטיבי: כן, היה יכול להיות יותר גרוע. זוכרים? אני הימרתי על משהו כמו "הודו ברכבת". אז יצא חצי-חצי, אבל המבוכה נמנעה. הסרט כרגע מתוכנן לצאת ב-3 או ב-10 בינואר, לצד "ג'ונו".
אוהד – מקריאת התקציר של החדש של שאמאלאן רואים פוטנציאל. אותי זה מאוד מסקרן, כי מאוד אהבתי את ה"חוש השישי", וגם "בלתי שביר" ו"סיינס" טובים מאוד בעיניי, אבל גם מעלה חששות כבדים, אחרי "הכפר" (המאוד בינוני) ו"נערה במים" (שלא ראיתי).
סטיבי – נכון, היה יכול להיות גרוע יותר, אבל בתור אחד שראה את הסרט – זה שם טפשי. הם לא נוסעים לדארג'ילינג (בניגוד ל"דרך לפרדישן", שצרם, אבל לפחות טום הנקס באמת נסע למקום שנקרא פרדישן). זהו בסך הכל שם החברה שמפעילה את שירות הרכבות שבהן משתמשים גיבורי הסרט בחלק ניכר מהעלילה. "דארג'ילינג בע"מ" כל כך גרוע ?
ברור שהייתי מעדיפה שכך יקראו לסרט. אבל כמו שרוה אמר, זה עלול היה להיות "מסע גורלי בהודו".
אולי אם נפתח בקמפיין (אני רצינית לגמרי), יקראו לו "רכבת דרג'ילינג" בלי הל' השגויה?
"נערה במים" היה קטסטרופה. כל שאר הסרטים של מ. נייט סבירים עד מעולים. נקווה שהוא יחזור לעצמו.