25 דצמבר 2007 | 14:12 ~ 25 תגובות | תגובות פייסבוק

2007: סיכום שנה. חלק א'

איש השנה
ג’אד אפאטו
האיש שהפתיע עם “בתול בן 40” הפך השנה למפעל קטן להומור בוטה אבל מלא חן ונשמה. אפאטו כתב וביים את “הדייט שתקע אותי” (המוכר בארץ גם בתור “המתרגם שדפק לי את הצורה”), והוא הפיק את “סופרבד”, אולי הסרט הכי מהנה שלא ציפינו שנהנה ממנו. הוא גם הפיק והיה שותף לכתיבה של “The TV Set” ו”לילות טלדגה”, שהגיעו השנה לדי.וי.די אחרי שנגנזו בשנה שעברה על ידי המפיצים המקומיים. ובשנה הבאה הוא יהיה חתום, כמפיק או כתסריטאי, על ארבעה סרטים נוספים.



אשת השנה
קייט בלאנשט
אם לא נתקלתם השנה בקייט בלנשט בקולנוע כנראה שהגיע הזמן להחליף מספר במשקפיים. זה התחיל בשבוע האחרון של 2006 כשנחתה עם “בבל” מול בראד פיט. ואז הגיע “רמז לסקנדל” לצד ג’ודי דנץ’. בפסטיבל ירושלים נתקלנו בה ב”הגרמני הטוב” (חפשו בדי.וי.די). ב”שוטרים לוהטים” – אולי הסרט המצחיק של השנה (חפשו בדי.וי.די) – היא מופיעה לשבריר שנייה. וזה לא הכל: בשבוע הבא היא תגיח עם שני סרטים: “אליזבת: תור הזהב” ו”אני לא שם”, על אחד מהם, או על שניהם, היא כנראה תהיה השנה מועמדת לאוסקר.



צמד השנה
ג’ונה היל ומייקל סרה (“סופרבד”)
אז מה גרם ל”סופרבד” להפוך מסרט עם פוטנציאל וולגרי ומביך לאחת ההפתעות הנעימות והשנונות של השנה? ללא ספק התסריט גדוש ההברקות של סת רוגן ואוון גולדברג. נשבע לכם שיש בו דיאלוגים שדיוויד מאמט היה מתגאה בהם. אבל ג’ונה היל ומייקל סרה, שמגלמים את סת ואוון בסרט, הם שנותנים לסרט את החן, העדינות, הנשמה והנואשות שלו. הסצינה האחרונה, בה הם נפרדים זה מזה בראש מדרגות נעות בקניון, היא מופת של גמלוניות נעורים.



מרדף השנה
“אפוקליפטו”, כל החצי השני
כאילו שכל פרשת “הפסיון של ישו” לא הספיקה מל גיבסון הפך לאיש השנוא השנה בעקבות מפגש שיכור ואנטישמי שלו עם החוק. אבל “אפוקליפטו” שלו, שיצא בארץ בשבוע האחרון של 2006, הוכיח שהאיש הוא אולי חרא של בנאדם, אבל במאי ענק. כל החצי השני הוא מרדף אחד ארוך, כמעט נטול מילים, שמבוים באופן מבריק ועוצר נשימה.



הדקות הכי מותחות
“זהות אבודה”, הסצינה בתחנת ווטרלו
רבע שעה שהיא כמו סרט קצר ומבריק שעומד בפני עצמו. רבע שעה שמתניעה את אחד הסרטים הנהדרים של השנה. מותחן ריגול עשוי לעילא עם קצב פשוט מרהיב.



הסצינה הכי בלתי נשכחת
“סימנים של כבוד”, ויגו מורטנסן בבית המרחץ
כן, זו הסצינה בה דמותו של מורטנסן נלחמת על חייה מול שני מתנקשים צ’צ’נים חמושים בסכינים כשהוא עירום כביום היוולדו. אבל היא בלתי נשכחת – לפחות עבור גברים סטרייטים – לא בגלל העירום שבה, אלא בגלל שהיא הברקת בימוי: סצינה קיצונית, בוטה, שהולכת עד הסוף ומותירה את הצופים נלחמים על אוויר.



החיסול הכי מבריק
“מייקל קלייטון”
בשוט רצוף אחד הנמשך שלוש דקות, בדממה מוחלטת, מוצאת אחת מדמויות המשנה ב”מייקל קלייטון” את מותה, כשצמד רוצחים שכירים פולשים לביתה, מחסלים אותה ואז מארגנים את העסק שייראה כמו מוות טבעי. רגע מצמרר ומוצלח בסרט מוחמץ.



הדמות המונפשת של השנה
אנטון אגו, “רטטוי”
anton ego, ratatouille
מבקר המסעדות ערל הלב, שדובב בקולו של פיטר אוטול (או אלי גורנשטיין, אם צפיתם בדיבוב העברי המוצלח), מספק את התפנית המרגשת של “רטטוי”, הסרט עם התסריט ההוליוודי המיינסטרימי הכי מבריק של השנה. מונולוג הסיום שלו, על תפקידו של מבקר, הופך את “רטטוי” מסרט אנימציה לכאורה-ילדותי לאחת היצירות הקולנועיות המתוחכמות והבוגרות שנוצרו השנה.



הגילטי-פלז’ר של השנה
“300
סקס! אלימות! ספרטה! השאירו את האינטליגנציה ואת הפוליטיקלי-קורקטיות בצד, זה פשוט היה סרט מלהיב לגמרי.



השחקן הישראלי המצטיין בחו”ל השנה
אשרף ברהום, “הממלכה”
מארק איווניר גנב את ההצגה בשתי סצינות מצוינות ב”שומר המדינה”, יגאל נאור אכל את ג’ייק ג’ילנהול בלי מלח ב”חקירה מעבר לקווים”, איילת זורר מככבת בטריילר של “שמונה צדדים לאמת” ועידו מוסרי ממצמץ לשניה בטריילר של “אל תתעסקו עם הזוהן” של אדם סנדלר. אבל אשרף ברהום מאפיל על כולם בתפקיד מבריק, היחיד ב”הממלכה” (שייצא בארץ בסוף השבוע הקרוב) שכתוב היטב ומבוצע לעילא. הישג מרשים במיוחד כשמולך שני זוכי אוסקרים (ג’יימי פוקס וכריס קופר).



די.וי.די השנה
“בלייד ראנר, הגרסה הסופית” (המארז המחומש)
אחרי שכבר התייאשנו מהסרט, אחרי שרידלי סקוט חזר והתעסק בו שוב ושוב שלא לצורך, הגיעה לפני שבועיים הקופסה האולטימטיבית: לא רק גרסה משופצת של הסרט שמשדרגת את איכות התמונה וגורמת לאישונים לזלוג ממקומם, אלא גם כל תולדות העריכות של הסרט והמאבק בין סקוט ומפיקיו. ולראשונה בדי.וי.די: הגרסה המקורית והמבריקה מ-1982, שבזכותה “בלייד ראנר” הפך לסרט הפולחן שהוא כיום. הסרט התיעודי המצורף, “ימים מסוכנים” מציג באופן מקיף ומלא כנות, את כל מלחמות האגו בין התסריטאים, המפיקים, השחקנים והבמאי, שלא הבינו איזו יצירה מופלאה יש להם ביד. והבונוס החגיגי: סצינת הסקס הגנוזה בין רייצ’ל ודארקד. זה עולה 300 שקל ושווה כל אגורה.



פסקול השנה
“רמז לסקנדל”, פיליפ גלאס
המוזיקה של פיליפ גלאס עובדת מצוין עם סרטים תיעודיים, אבל איכשהו לא מתמזגת היטב עם סרטים עלילתיים. “רמז לסקנדל” של ריצ’רד אייר הצליח לשבור את הסטיגמה הזאת. המוזיקה של גלאס אחראית ללא מעט מהרגש ותחושת המצוקה שהסרט מנסה לייצר.
ציונים לשבח: הווארד שור עם “סימנים של כבוד”. קלינט מנסל עם “המעיין”.



הפתעת השנה
“מעבר ליקום”
המפיקים לא האמינו בסרט ורבו עם הבמאית, המפיצים כמעט קברו אותו, רוב המבקרים ירקו עליו. ואז מה התגלה: שמתחת לערימת הפגמים וחוסר האמונה מסתתרת הברקה גדולה. מיוזיקל הביטלס של ג’ולי טיימור רחוק משלמות אבל הוא ברובו סוחף ומרגש. דור חדש של ביטלמניאקים נולד השנה בזכותו. חכו וראו איזה להיט ענק הוא יהיה בדי.וי.די.



מהפכת השנה
איימקס 3D
“בייוולף” היה הסרט הראשון שהוקרן בארץ באיימקס תלת מימדי בבית הקולנוע היחיד בינתיים שיודע להקרין סרטים כאלה, אי שם בערבות קרית ביאליק. החווייה מרטיטה ועוזרת לכל הסקפטים להבין למה סטיבן ספילברג, פיטר ג’קסון וג’יימס קמרון עכשיו רצים להרים סרט תלת מימדי משל עצמם. אני חוזר ואומר: זה מרהיב.



באסת השנה
לסכם את “ארץ קשוחה”, “זה יגמר בדם”, “ג’ונו”, “נראתה לאחרונה” ו”סוויני טוד” בדצמבר 2008.



המשך הסיכום: מחר (רביעי) ב”פנאי פלוס”, ובחמישי-שישי-שבת כאן.



מה היה ה”הכי הכי” שלכם השנה?


25 תגובות ל - “2007: סיכום שנה. חלק א'”

  1. דרורית 25 דצמבר 2007 ב - 14:46 קישור ישיר

    ומה לגבי מתי השנה?
    יש המון חשובים אבל אין ספק שמתי השנה ששיחקו אותה מבחינת “שני ענקים שמתו באותו יום” היו ברגמן ואנטוניוני. (מודה, יש לי שריטה איומה. אחד הקטעים האהובים עלי ביותר באוסקרים הוא ה”לזכרם”.
    a real choker-upper).
    הנה הפגישה שלהם, כנראה, אי שם.
    http://www.webcomicsnation.com/peet/directorama/series.php

  2. שובל 25 דצמבר 2007 ב - 15:05 קישור ישיר

    יאיר,

    עדכון קל:

    שמעתי שבמתחם ONE Plaza שנפתח לאחרונה (מול ה’ביג’) בבאר-שבע, הולכים לפתוח גלובוס מקס כמו בקריון.

    אם כן, אחלה בשורה לנגב, במיחוד לאור מה שאתה אומר לגבי הסרטים העתידיים.

  3. EBN 25 דצמבר 2007 ב - 15:14 קישור ישיר

    המוזיקה של פיליפ גלאס התמזגה מצוין גם עם ‘השעות’ וגם עם ‘קאנדאן’ עליהם אף היה מועמד לאוסקר.
    חוץ מזה הפסקול של מייקל גיאצ’ינו ל’רטטוי’ יוצא מן הכלל.

  4. טל 25 דצמבר 2007 ב - 15:23 קישור ישיר

    “והבונוס החגיגי: סצינת הסקס הגנוזה בין רייצ’ל ודארקד”

    אם כבר, לפילוסוף הצרפתי קראו דקארד (Decart), וכך גם לדמות הקרויה על שמו. ואת האות ד בסוף לא מבטאים במקור (הצרפתי)

  5. james newton howard 25 דצמבר 2007 ב - 16:41 קישור ישיר

    מסכים לחלוטין עם EBN. גיאצ’ינו עשה ב”רטטוי” עבודה מעולה, וגם הפסקולים שיאיר הזכיר מוצלחים. וראוי לציין פסקולים בולטים נוספים השנה כמו “כפרה” של דאריו מריאנלי, “מכושפת” של אלן מנקן (מלחין ענק שנעלם קצת בשנים האחרונות), ומה שמבחינתי הוא פסקול השנה: “מצפן הזהב” של אלכסנדר דספלה.

  6. רני 25 דצמבר 2007 ב - 17:36 קישור ישיר

    די מסכים עם הסיכומים הללו, ובמיוחד עם בחירתו של אשרף ברהום על תפקידו ב”הממלכה” – סרט בינוני למדי שנותן לו במה נהדרת להבריק ואף לגנוב את ההצגה מכוכביו ההוליוודיים.

    וכיון שהסרטים המעניינים באמת ינחתו פה רק בשנה הבאה, הרי שמבחינתי האירוע הקולנועי המרתק של השנה הוא המארז של “בלייד ראנר” על כל גרסאותיו, מארז שמאפשר הצצה אמיתית למאבקים מאחורי הקלעים של הפקת הסרט. ובעקבות צפייה מרוכזת במארז במהלך סוף השבוע האחרון אין לי אלא לומר שוב : רדלי סקוט הוא אדיוט יהיר. אי אפשר לקחת ממנו את האחריות למראה הויזואלי הנפלא של הסרט, וגרסת הפיינל קאט עליה פיקח באופן אישי נראית נהדר, כך צריך הסרט להיראות. אבל אין לי ספק שהאיש פשוט לא מבין את המשמעות של החומרים שהיו לו ביד. מי שכן הבין, כך נראה, הוא דווקא רטגר האואר שהראיון עמו מלמד שהוא אדם מאד אינטיליגנטי. (העובדה שהוא היה אחראי בחלקו לנאום “שער טנהויזר” ואף הוסיף לו את המילים “כמו דמעות בגשם” באלתור של אחת החזרות, רק מגבירה את הערכתי אליו). בכל מקרה, כך או כך, הסרט על כל גרסאוליו הוא סרט מבריק שרק משתבח עם השנים ואין סרט ראוי ממנו למארז כה מוצלח.

  7. h.w. 25 דצמבר 2007 ב - 17:40 קישור ישיר

    לגבי “באסת השנה”, הייתי מוסיף גם את החדשים של ווס אנדרסון ונח באומבך( שאני פשוט מעריץ אותו).

  8. עדן 25 דצמבר 2007 ב - 19:19 קישור ישיר

    לגבי רטגר האוור – יכול להיות שהוא צודק אבל לשחקנים יש נטייה להישבע תמיד שהשורות הכי טובות בסרט היו אילתור שלהם.

    רוה לעדן: הפעם האגדה נכונה. דיוויד פיפלז אומר בסרט התיעודי שראטגר הוסיף את השורה “כמו דמעות בגשם” בעת הקראת התסריט הראשונית והוא שנא אותו על כך ורק אחר כך הבין שהיא מצוינת. היא אכן לא מופיעה בדראפט הזה של התסריט.

  9. רז-ש 25 דצמבר 2007 ב - 20:17 קישור ישיר

    איש השנה שלי הוא קלינט איסטווד- 2 סרטים אותו נושא- מכתבים מאיוו ג’ימה וגיבורי הדגל הם שניים מהסרטים הטובים של השנה כל אחד לחוד וביחד הם אחד מהפרויקטים הקולנועיים המוצלחים והמעניינים ביותר שנוצרו על מלחמת העולם השניה. לא על השואה כי אם על המלחמה עצמה. הסרט מכתבים מאיוו ג’ימה על החזית היפנית הוא לדעתי אחד מסרטי המלחמה החשובים בכל הזמנים. מקום שני כריסטופר נולאן בזכות יוקרה שהוא סרט השנה שלי (מזמן לא הי המותחן הוילוודי עם תסריט אמיתי) ויותר מכל בזכות הטריילר לג’וקר ב”אביר האפל”.
    הפתעת השנה- המבוך של פן. קודם כל כי זה בכלל המבוך של הפאון (שזה סוג יצור מיתולוגי ים תיכוני ולא שם) ויותר ברצינות- שמעתי שהסרט טוב מאוד ואכן הוא היה כזה אך הוא מאוד הפתיע אותי כי בכלל לא היה בג’אנר שחשבתי שהוא יהיה. אני חושב שלא היה סרט יותר שונה מהטרייל שלו השנה.
    ובאסת השנה או אכזבת השנה בעברית- 300! ציפיתי לסרט הזה ממש. וצר לי אבל הוא היה ממש גרוע אין מה לעשות, הרבה פוטנציאל, עבודה גרפית מצוינת אבל על משחק מביך ותיסרוט בעייתי מאוד גם העריכה המבריקה ביותר (והיא לא הייתה כזו) לא יכולה לפצות. ומקום שני באכזבת השנה הוא ספיידרמן 3 מאותן סיבות ממש.

    (ויאיר, מתי הספקת לראות את רמז לסקנדל? לא סיפרת לנו… רק שבוע שעבר אמרת שהוא מחוץ לרשימה שלך כי הוא מהסרטים שלא ראית וכבר כאן הוא נכנס ישר ב2 כניסות לרשימה)

    רוה לרז: אני תלמיד שקדן. כמה מהקוראים כאן חיוו עליו דעות קוטביות, אבל מעריכות, לקחתי בדי.וי.די, צפיתי, ונהניתי למדי.

  10. גונקל 25 דצמבר 2007 ב - 20:47 קישור ישיר

    כאילו שכל פרשת “הפסיון של ישו” לא הספיקה מל גיבסון הפך לאיש השנוא השנה בעקבות מפגש שיכור ואנטישמי שלו עם החוק. אבל “אפוקליפטו” שלו, שיצא בארץ בשבוע האחרון של 2006, הוכיח שהאיש הוא אולי חרא של בנאדם, אבל במאי הרבה יותר מחורבן מזה. גיבסון האיש סתם אנטישמי; “אפוקליפטו” רע כל כך שרק רודן במהלך ביצוע רצח עם יכול אולי לתת לו פייט, וגם זה לא בטוח. מצד שני, זה אחד הסרטים היחידים שנחרטו לי בתודעה השנה, אז אולי זאת הדרך.

  11. רני 25 דצמבר 2007 ב - 20:59 קישור ישיר

    ולאחר מחשבה נוספת הנה שלושת סרטי השנה שלי, ולא שלא היו סרטים מצוינים נוספים ב 2007, אבל שלושת אלה – הכה שונים זה מזה- שבו אותי לחלוטין:

    זודיאק, רטטוי, חיים של אחרים (ואני מניח שאם היו מצמידים אקדח לרקתי הייתי אומר “זודיאק”, אבל ההפרשים ביניהם כה קטנים שהייתי יכול בקלות, בהתאם למצב הרוח באותה דקה להחליף ביניהם).

    והראנרס אפ הם:
    מעבר ליקום, אבק כוכבים, זהות בדויה, מייקל קלייטון, וסימנים של כבוד.

  12. רותם 26 דצמבר 2007 ב - 0:15 קישור ישיר

    על מל גיבסון אמרו כמה אנטישמים לאחרונה:
    חרא של במאי אבל בן אדם מדהים!
    ובכלל, סרט השנה לדעתי הוא מהבמאי שהכי מחכים לו הקיץ, ונדמה שהסרט הזה נשכח בגלל שהוא בין הראשונים שיצאו השנה בישראל – “היוקרה”.

  13. רותם 26 דצמבר 2007 ב - 0:16 קישור ישיר

    ולהגן על שמו של איש שחשב וקיים:
    רנה דקארט (בצרפתית: René Descartes)

  14. דרורית 26 דצמבר 2007 ב - 8:45 קישור ישיר

    ואיזה כיף שבימים האחרונים של 2007 יש גם דברים כאלה להתעסק איתם כגון וויל סמית בסרטו שובר הקופות
    I Am Idiot
    ובתרגום לעברית “הנאצי שתקע אותי”:
    http://www.hollywood.com/news/Smith_Hitler_Was_a_Good_Person/5024607
    והסיקוול: Hitler was evil, duh!
    http://www.cnn.com/2007/SHOWBIZ/Movies/12/25/people.willsmith.ap/index.html

  15. יעל 26 דצמבר 2007 ב - 10:11 קישור ישיר

    הנה ציטוט מתוך סיכום השנה של עורכי התרבות בגלובס שפורסם היום:

    ” סרט השנה הישראלי היה כמובן “ביקור התזמורת”, שמבחינתי גם הציון 10 קטן עליו. כל תגליות השנה שלי קשורות אליו, החל בשחקני המשנה הבלתי נשכחים שלומי אברהם, הילה סורג’ון-פישר וכמובן סלאח בכרי מבעיר המסכים, עבור בשחקן הראשי ששון גבאי, שמעולם לא הצלחתי להתפעל ממנו בעבר וכאן פשוט נולד מחדש כתזמורת של איש אחד, וכלה כמובן במאסטרו ערן קולירין, שכישרונו, אם יורשה לי לצטט מהביקורת שלי, “הוא כמו השמש – מסנוור אבל באותה מידה מחמם לב ומשרה ביטחון גדול”. התכוונתי לכל מילה, וזו עדיין לשון המעטה.

    בדיוק בגלל כל המפורט לעיל, חרפת השנה היא פרשת הדחתו של “ביקור התזמורת” מהמרוץ לאוסקר הסרט הזר בהוליווד, פרס שהייתי מוכן להתערב על איברים חיוניים בגופי שהשם “ביקור התזמורת” כבר חקוק עליו. איך עשו דבר כל-כך מכוער למעשה אמנות כל-כך יפה? איך שלא מסתכלים על מה שקרה או לא קרה שם, זה מסריח ברמות נפשעות שאין עליהן מחילה. ככל שאנשי “בופור”, שסומנו מלכתחילה כחשודים העיקריים בהכשלת יריבם הנעלה, הכחישו יותר את חלקם בסיפור, כך הם נראו יותר אשמים. ה”רק התעניינו מה יקרה אם הסרט ייפסל” שלהם נשמע בדיוק כמו מה שהיה: “רק ניסינו לחבל בסיכוייו”. אני יודע ש”ביקור” גדול יותר מסך כל הפרסים שבהם זכה, יזכה וגם לא יזכה, ושמדובר בקלאסיקה מיידית שתישאר הרבה אחרי שפצצת הסירחון הזאת תתנדף סופית, ובכל זאת, אותי זה מרתיח, מדכא ואפילו מבעית. ”

    קשה שלא להסכים

  16. ניקו 26 דצמבר 2007 ב - 10:39 קישור ישיר

    שני סרטים מיוחדים ומצוינים שיצאו בתחילת השנה: היוקרה והמעיין.נולאן וארונופסקי הם בין הבמאים הצעירים והמבטיחים בעולם היום, והמאסטרספיס שלהם עוד יגיע…

  17. רז-ש 26 דצמבר 2007 ב - 12:36 קישור ישיר

    ליעל, נראה לי לא המקום לפתוח מחדש את כל הסיפור המגוחך הזה של קרב ביקור/ בופור אבל אם כבר בסיכומי שנה עסקנו אז אין ספק שמדובר באירוע החדשותי של השנה (בכל הנוגע לקולנוע כמובן) ואני רוצה להוסיף אבל לאכזבת השנה שלי את ביקור התזמורת. בפרספקטיבה אפשר להגיד שהסיבה היחידה שהתלהבו ממנו בעולם זה בגלל שהיו שם יהודים וערבים ביחד וזה נראה להם נורא יפה. הסרט עצמו לא טוב. יש בו טעויות עריכה קשות ובולטות. הוא מבויים אומנם בכישרון ניכר והמשחק מצויין אבל התסריט שלו כל כך חסר שזה הופך אותו לסרט רע. אי אפשר לכתוב חצי תסריט לביים אותו ולהגיד שזה סרט שלם. בתור סרט טלויזיה שלא מצפים ממנו הרבה זה בסדר אבל בתור סרט קולנוע הסטנדרט הישראלי היום מבקש סרטים שלמים. נראה מהרהור נוסף בסרט שכאשר נכתב התסריט הוא נכתב כבליל של רעיונות חמודים ובשלב מסויים פשוט נגמרה לו המוזה אז הוא הפסיק לכתוב וסגר את התסריט. למה למה למה בישראל החליטו וכך גם מלמדים ומחנכים בבתי הספר לקולנוע בארץ שאין מקצוע כזה תסריטאי קולנוע ישראלי. הבימאי חייב לכתוב את התסריט, ועדיף לבד (ועדיף על סיפור חיו יש המוסיפים). למה? זו לדעתי הבעיה העיקרית של הקולנוע הישראלי והסיבה המרכזית למה נדמה שמעטים הבימאים המוכשרים שמצליחים להוציא יותר מסרט אחד שהוא באמת טוב. אז אכזבת השנה שלי הוא הקולנוע הישראלי בכלל השנה.נראה לי אפשר לכתוב על השנה הזו תזה לא רעה בלימודי קולנוע עיוניים באונ’ אבל בקצרה תרשו לי להציע מסקנה זו: דווקא בשנה הכי טובה שלו אולי ושהתחילה עם הבטחות גדולות והיציאה מהנארטיב הישראלי השחוק של שנות ה-90 של סיפור קטן על משפחה מתפרקת-> דווקא שנה זו נדמה לי נגמרת באוירה ריאקציונרית במיוחד בקולנוע הישראלי ובעיקר בגלל הנפילה של בופור בעולם והפסילה של ביקור בטקסי הפרסים.

  18. דרורית 26 דצמבר 2007 ב - 13:04 קישור ישיר

    רז-שי, תודה.
    חותמת על כל מילה ומילה שלך.
    (במיוחד לגבי ביקור התזמורת. אכזבה קשה.)

  19. דרורית 26 דצמבר 2007 ב - 15:44 קישור ישיר

    ודרך אגב. לפני די הרבה שנים היה סרט שזכה באוסקר לסרט הזר. קראו לו “מדיטרנו”. חיילים איטלקים מגיעים לאי יווני שומם למדי. שם הם פוגשים את האוכלוסיה המקומית. חשדות, חששות, שתי תרבויות זרות, אך דומות… ובסוף כולם חברים ומשחקים כדורגל ביחד. דרך אגב, גם את הסרט ההוא לא ממש אהבתי, אבל כנראה שלא דיברו בו אנגלית, אלא יוונית ואיטלקית.
    http://www.imdb.com/title/tt0102426/

  20. אורון 26 דצמבר 2007 ב - 17:26 קישור ישיר

    איזה כיף שעוד אנשים מחזקים את הבחירה שלי ב”יוקרה” כסרט השנה. אגב, נבחרו כבר עשרת סרטי השנה של עכבר, ואני מכיר מישהי שזכתה בהמון קפה בהצבעה הזו 🙂
    הרשימה המלאה ומועדי ההקרנות הסינמטקיות – בניק-לינק.
    בקשה קטנה מכל מי שעדיין קורא לקטגוריה מסויימת באוסקר “הסרט הזר” – הרבה מהבלאגן של השנה נבע מהבורות שנגרמה על-ידי הטעות המושרשת הזו. “הסרט הטוב ביותר בשפה זרה” אולי ארוך יותר, אבל כדאי להקפיד.

    ובנימות יותר אישיות:
    רז-ש – לא מצאתי את האמוטיקון של Thumbs Up, אז תאלץ לדמיין אחד.
    יעל – קשה שלא להסכים, אבל בכל זאת הצלחתי.
    ניקו – לדעתי יצירת המופת של נולאן כבר הייתה, אבל אין ספק שאני כבר יודע מה יהיה סרט השנה שלי ב-2008…

  21. רני 26 דצמבר 2007 ב - 18:51 קישור ישיר

    לגבי “ביקור התזמורת”: לדעתי אחד מסרטי השנה, ולאו דווקא הישראלים – אלא בכלל. נכון, היו בו כמה טעויות עריכה קטנות שצרמו במקצת, אבל הן בטלו בשישים לעומת הרושם העז שהסרט השאיר עלי, רושם שגדל ככל שהתרחקתי מהסרט. ששון גבאי ורונית אלקבץ עשו תפקידים מצוינים וכבשי לב, אבל מי שבאמת היה מצוין שם היה בכרי הצעיר (מצטער, שכחתי את שמו הפרטי) שעשה שם תפקיד מופלא ממש, וסצינת ה”יש לי ציפור קטנה בלב” שבאמצע הסרט היא פשוט סרט קטן ומופתי בתוך סרט מצוין בפני עצמו. בסופו של דבר, ברטרוספקטיבה, “ביקור התזמורת” הוא בעיני סרט מוצלח אף יותר מ”בופור” (המוצלח מאד כשלעצמו) וחבל לי על כל הפרשה המכוערת שבעיני מי שאשם בה היא הנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע שהתנהגה בצורה חאפרית לחלוטין ובכך פגעה בעצם בשני הסרטים גם יחד.

  22. מישהו 26 דצמבר 2007 ב - 19:03 קישור ישיר

    סרטי השנה שלי: “ארבעה חודשים…” של כריסטיאן מונגיו ו”אלכסנדרה” של סוחורוב. האכזבה הגדולה עבורי היתה האחרון של טרנטינו שנראה לי, למרות שהיו בו דברים יפים פה ושם, “מגניב” באופן חנפני ומשעמם

  23. ביצה קשה 26 דצמבר 2007 ב - 23:01 קישור ישיר

    קייט בלאנשט !! ידעתי !! שחקנית ענקית.
    מאז ההופעה בשר הטבעות הרחתי שצ’ולענט מתבשל היטב, ואז ברמז לסקנדל חיפשי משהו מחרמן בין מורה לתלמיד ו… ההופעה שלה, עם כל העדינות והרוך שלה, הצליח להפוך את הסרט לחוויית צפייה מרגשת, מפעימה ולהמצאת החשובה של הכדור נוגד הזיקפה.
    אהאאאאא.. ואני רואה שגם אתה בחרת בה. כיוונתי לדעת גדולים ויש לי אינסטינקטים טובים ברוך ה’.
    עדיין לא עברתי על הכל אבל אני מודה לך שוב יאיר תיבדל”א על ההשקעה שלך בבלוג הזה. כל יום אני נכנס ונהנה מחדש. תבורך

  24. יערה 27 דצמבר 2007 ב - 2:17 קישור ישיר

    קייט בלאנשט, בחירה מעולה. ב”אני לא שם” היא מהפנטת בתור ג’וד קווין.

  25. דרורית 28 דצמבר 2007 ב - 0:36 קישור ישיר

    הכי רע של השנה “ריקוד לאור ירח”.
    אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.
    (חבל שההוא לא חיפש את פליסיטי בפייסבוק וזהו. רבאק.)


השאירו תגובה